העולם על פי - סיכום שנה / מאת שרית פרקול

יום רביעי 15.9.04

הבלוגרים של תשס"ד

לכבוד ראש השנה, חזרתי לבקר בקצרה אצל הבלוגרים שכיכבו אצלי במדור השנה. תשמחו ודאי לדעת שרובם עדיין איתנו

להחזיק בלוג במשך שנה תמימה, זה לא פשוט. אחרי הכל, החיים שלנו, גם אם אנחנו רוצים לחשוב שהם מאוד מרתקים, לרוב לא ממש כאלה. די קשה לחדש, לעניין, להצחיק, לרגש, כל פעם מחדש. עוד יותר קשה, מתברר, להתנהל בתוך קהילת הבלוגרים הישראלית הצפופה. המרחקים כאן קצרים, בלוגרים נפגשים, בלוגרים מתאהבים, בלוגרים מסתכסכים. לפעמים נראה אפילו, שגם ההתחזויות כאן מכאיבות יותר. ובכל זאת, יש הרבה מאוד בלוגרים ששורדים, ואפילו משגשגים. קפצתי לבקר אצל כוכבי "העולם על פי" של תשס"ד, איך הם נראו בעיניי בשעתם, ואיפה הם היום. ואני שמחה לדווח שרובם עדיין איתנו, אפילו אמיגו.

"בפרוס השנה החדשה החליטה יו"ר האגודה נגד הדכדוך לעשות איחוד היסטורי ולרכז בבת אחת את חשבונות הנפש של כל הארועים החשובים הבאים עלינו לטובה בחודש תשרי", כתבה הבלוגרית ותיקה wonder בפוסט "חשבון בבקשה", לכבוד השנה החדשה. לעצמה היא מאחלת "להיות בריאה, רזה יותר, מאושרת ובקשר זוגי מוצלח, לסגור את החובות של השנה החולפת ולחסוך לקראת הטיול הגדול שאני רוצה לעשות", ולקוראים - "שתהיה שנה טובה, שנת שלווה ורוגע, אהבה ושמחה".

FpG, בעל הבלוג "יומנו של תומך טכני", פרסם לסיכום שנה פוסט בו מרוכזים כל הפוסטים הקשורים בעבודתו כתוך טכני ממורמר בחברת אינטרנט. הכי הוא אוהב לחלק את הלקוחות לסוגים. דוגמית: "אני הכי נהנה לעבוד עם האנשים שמשתדלים באמת... להם אני באמת נהנה לעזור, אתה הולך איתו ואתה שומע אותו מתרכז ומתאמץ..רגע..דבל קליק.. 1...2... לא הלך..עוד פעם.. יש הצלחנו!! קדימה מה עכשיו..(מה..יש עוד).אבל סתם..אני נהנה לעזור להם".

קוזו, שיחד עם איפי טומבי מאייש את צמרת הבלוגרים המצחיקים ביותר בהם נתקלתי השנה, עם דיווחיו על הרפתקאותיו ברמת-גן בפרט ובארצות הברית של אמריקה בכלל, עם הבלחות של סיפורים על שטיפת גופות והשתובבויות עם חברים מיתולוגיים, נתפס בתומה של שנה דווקא עם "נכשלנו אהבה שתי יחידות", פוסט מהזן הפיוטי:

"נכשלנו פעם באהבה
אבל זה לא הרס לנו את הבגרויות
זאת היתה אהבה של קיץ
מגן ללב
אהבה שתי יחידות", התפייט.

צפניה, שכאשר נתקלתי בו בראשונה דיווח מהמחוזות הסקנדינביים ("בכל שיחת טלפון/מייל/כל דרך תקשורת אחרת שהמין האנושי מכיר עם מישהו מהארץ צפה ועולה השאלה הבלתי נמנעת (?): 'ואיך השבדיות?'. זהו. בזה מתמצה כל העסק. עם ישראל רואה בי, צפניה בן שבתיאל, מעין אסטרונאוט שנשלח לחקור את המין הנשי השבדי"), חזר בקיץ ארצה, רק כדי להתמכר באופן חסר תקנה לסדרות הריאליטי. אין פלא, אם כן, שהפוסט האחרון, "כמה טוב שיש תחושת קיפוח", תפס אותו מביע את שמחתו הגלויה על כך שאבי וג'ולי לא זכו בדירה.

דונה, לסבית המפרסמת יומנאישי במערכת היומנים של פורטל ההומואים והלסביות GoGay, נפרדה משנת תשס"ד בפוסט שכותרתו "בבית הקטן". היא כותבת שם: "וכשעמדתי בגבול הארץ בה נולדו הורי, תיירת, משהו רעד לי בלב ואני לשם לא נכנסתי. ועכשיו החיים הרחוקים ההם שלהם מתפייסים איתי, כמו מאהבת סודית מתגנבים בחשאי אל חיי, מטביעים חותם ברכות, נשארים" וחותמת בברכת שנה טובה.

"בחור טוב", צעיר דתי נשוי פלוס שניים, בעליו הגאה של הבלוג "כיפה סרוגה", נועל את השנה עם פוסט "המלך בשדה", לפי שיר ששרו בישיבה שלו בחודש אלול. שתי המילים האלה, למרבה הפלא, מהוות את מלוא התמליל של השיר, מה שלא הפריע לבחור הטוב לדמיין, בכל פעם שפצח בזמרה, קבוצת פועלים או חקלאים, שמעבירה מפה לאוזן את השמועה המסעירה. ומה הנמשל? "הקב"ה ועם ישראל. בתקופה הזאת של אלול- תשרי הקב"ה - "המלך", נמצא "בשדה". הוא מוכן לשמוע את העם. זו ההזדמנות לבקש סליחה, לבקש ברכה לשנה טובה, לבקש בריאות ורפואה שלמה לחולים. עכשיו זה הזמן. המלך בשדה, אל תפספסו את ההזדמנות".

ארטמיס, הציידת, פירטה בבלוגה "בליינד דייטס" את המתרחש בעולם הפנויים-פנויות המקוון, כולל ביקורות על שירותי ההיכרויות ותיאורים של מפגשים ספציפיים, ונתנה בגברים סימנים, משל היתה רבי יהודה. ביולי היא השתתקה, מיד לאחר דיווח לקוני על שדרוגו של ד' כלשהו, ואילו החודש הפציעה שוב בקצרה בבלוגה הוורדרד, כדי לדווח מצד אחד על בצורת, מצד שני על התחלה מחדש.

אני, שדיווחה בשעתה בבלוג מלא תנודות בין תקווה לייאוש על "זוגיות בצל האלימות" והביעה משאלה להיות אמא חופשיה ומאושרת, כתבה ביומנה המקוון בפעם האחרונה בשלהי יולי:

"הבלוג הוא כלי להגעה למודעות,
אבל מצד שני עם הכתיבה במקום שכזה מתחילות התגובות:
תזרקי, תעזבי, זה לא מגיע לך,
ואז ההגנה ניכנסת לפעולה,
אולי הגזמתי,
אולי לא הבינו,
ולא סיפרתי גם את הדברים הטובים,
אבל אני אוהבת אותו
והוא אוהב אותי,
והלבד יותר טוב???"

רחבאל הפינגווין, שמיצמצ את דרכו ברחבי ישראבלוג במשך השנה, בחר לדווח לקראת החגים על קדחת הצביעה שפקדה אותם, במסגרת מעבר הדירה. "בינתיים אני ממלא את זמני בעבודת צבעות איכותית. לפנחס יש ארוניות אדומות שעליזה לא אוהבת, ולכן הם צובעים אותן עכשיו בצהוב", הוא כותב.

ליתוס, המיטיבה לטוות חוטי מחשבות לכלל יצירות קטנות ומרגשות, חוגגת בזמן האחרון. בפוסט עסיסי בעל השם המסקרן "דברים שהוא עשה לי" היא כותבת: "תאנים עם מוצרלה עטופות בפרושוטו ומוצפות בדבש. שני סוגי סלטים. אורז. דג בס בעגבניות ובזיליקום. יין. עוד יין. נשיקה. טיולָילה עם הכלבים. חיבוק. התפשטות איטית. צמרורים לאורך השדרה. לחישות. סקס". כיף.

אכילס, בעל הבלוג "עקב גבוה", עבר באחרונה תקופה לא קלה, גופנית ואולי גם רגשית. הוא מפרסם שירי כמיהה ("דיאמונולוג" בהמשכים) למישהי, אבל בפוסט "רוששנה" לא שכח לספר לקוראותיו את תוכניותיו לחג: "נסתפק בארוחת צהרים (בערב החג) אצל דפני, מה שייתן לנו שהות לחזור הביתה לשלאף-שטונדה, וכשנקיץ ממנוחתנו, כל המסכנים בארץ יהיו תקועים בפקקים, ואנחנו נתרווח לנו על הספה בסלון עם כוס יין ביד, ושיר בלב".

דניאלה, שבבלוג שלה אפשר למצוא כל מה שצריך לדעת על אימוץ ילדים ועל הטיפול בהם, מאחלת שנה טובה "לילדים * להורים * למצפים והממתינים לחבק את האושר * לחברינו בפורום אימוץ בארץ ובחו"ל * לכל עם ישראל".

טמיר-סייקו מאחל לקוראי בלוג הסרטים שלו "שנה קולנועית מצויינת", ואף טרח והכין ברכה מיוחדת, עם שרק והארי פוטר ונימו וחברים.

הבלוג "פשוט שרון", הריון של רעיון להעצמת נשים חד-הוריות, הפך לבלוג שינויים ותקווה:
"ימים משתנים
מביאים מבפנים
שינויים אדומים
כמשט עננים".

עלמה, שכותבת בבלוגה השובב את ספר החוקים של הרווקות, פרסמה לכבוד השנה החדשה פוסט פרחוני במיוחד, ובמסגרת הגל הנוסטלגי שתוקף אותה באחרונה, תרמה פרק נוסף במדריך העלמה להישרדות אורבנית - הצמחים של ילדותנו. "פוסט אמיתי יגיע גם יגיע", היא מרגיעה/מסעירה בוזמנית, "ובו עדכונים על המאהבים הלטינים כמובטח, ועוד תובנות קטנות על הקיום. אני אשתדל לעשות את זה בקרוב ואם לא אז בטוח בראש השנה הבא עלינו לטובה".

אורות, שתיארה בבלוגה אופציה סבירה של חיים בנישואים פתוחים, התהגגה באחרונה, בפוסט שכותרתו "ליצן החצר או נביא": "אני בנסיונות נואשים להכניע את נחש האגו. אכן אני יוצרת, עושה אמנות. והשאלה היא - למה? מה התכלית? מה התועלת? לרוב לאנשים יש תשובות די מהירות לשאלה הזו: תפקיד האמן... פקיד האמנות... אבל אני טוענת שזו שטות.... אני לא מאמינה לאף אמן שיוצר/מצייר/מפסל/עושה סרט - למען האחר. המניע העמוק ביותר לעשייה הזו הוא הצורך בביטוי".

פאבליקה, המגזין המקוון הנחמד והיצירתי של תיכון האמנויות "תלמה ילין", שכחו לכתוב מאז יולי.

לאופרד, בעל הבלוג "מטענים עודפים", חזר מלא עזוז מביקור ביבשת ההודית, החליף את כותרת בלוגו בתמונה אוריינטלית כדבעי והחל מתהגג ברוב מרץ על בלוגים ארוכים לעומת קצרים ("האם האורך באמת קובע"), בהשראת משהו שכתבה כרמל ויסמן בבלוג הדוקטורט החדש שלה. את פני החג הוא מקדם עם שלל תמונות של המשפחה והילדים מהטיול הגדול. כן, בעולם על פי ליאו, אפשר ורצוי לטייל עם ילדים.

"איש השסק" חגי הלר, בלוגר-קומיקסאי, מגיב בבלוגו על "המבחן של המדינה", עם מבחן אקטואליה משלו לקוראים. דוגמית:
"מה הוא הנס הגדול ביותר שהתרחש השנה? א. ירד מספיק גשם בשביל ששוב לא נמות. ב. הטרור הפלשתיני הוחלף בהצלחה ע"י טרור מקומי. ג. אין יותר אנשים רעבים בישראל. ד. הצלחנו להפוך את השייח יאסין לגוש פחם בלתי מזוהה, ובכך הבאנו שלום לנצח".

רומיאו, בעלת הבלוג המקסים "בעריסת חתול", מפרסמת הגיג נוגה, "משככי כאבים", שמככבים בו בין השאר מאבטח ערבי (!) ומחשב מייבב. "'אני כבר אקח לי משכך כאבים ואלך לישון למשך מיליון שנה'' אני מנתקת את השפופרת ומביטה בערגה באקדח שצמוד לחגורת מכנסיו של וואשדי. הוא מצידו מפריח לי נשיקה באוויר ואומר: 'רק אם כלום לא יעזור תבואי אלי. אולי אז אני אהיה מוכן לשקול מחדש סיוע הומניטארי מהסוג שאליו את כל כך כמהה'. אני לוקחת את כוס המים שהוא מגיש לי, גומעת את רטיבותם לקרבי, ביחד עם שני כדורי אדויל ונאנחת בדואט מושלם והרמוני עם המחשב הפצוע שעל ידי. אחר כך אני מכבה אותו, מנתקת את השקעים שלו מהחשמל ומהרהרת בעצב: הלוואי עלי".

בבלוג השפות שלה, בו היא מפרסמת לטובת עצמה ולטובת הזולת מושגים, כללי דקדוק ואוצרות מילים בשלל שפות, מתמקדת באחרונה עדי בשפה הרוסית.

"יפה וערומה בתיאטרון רוסי", בעלת הבלוג "אמן תשארי לבד לנצח", היתה ממש ערב גיוס כשפגשנו בה באחרונה, ועכשיו היא כבר מדווחת מהצבא, באותו סגנון ציני חביב.

"קיפוד בחורף" מפרסם תמונות בטעם של חו"ל, פרי מצלמתו החדשה.

אור שקד מדווחת בבלוגה על יום השנה לנישואיה עם בחירת לבה: "לא יאומן, אבל היום היפה בנשים ואנוכי חגגנו את יום הנישואים השלישי. קשה להאמין. שלוש שנים שלמות עברו מאז היום המרגש ביותר בחיי, היום בו עמדנו מול כל בני המשפחה והחברים ונשבענו להיות תמיד האחת של השנייה. שלוש שנים. פאקינג שלוש שנים. כל כך הרבה אושר, שקשה לי להכיל... אני אוהבת אותך אשה שלי", היא חותמת.

הנערה עם הפרעת האכילה קצת מחפפת בזמן האחרון עם הדיווחים, אבל אין מה להתפלא - היא מאוהבת.

גם הבלוגר אבי, "שמן ששוקל מעט", המנהל את "יומן דיאטת אטקינס" המקוון, מרגיע את קוראיו המודאגים: "כנראה שנשקלתי ביום ראשון עם ערדליים, כי אחרי יומיים בלבד של אכילה דלת פחמימות, משקלי שוב 72". הוא מדווח גם על שייק מאבקת חלבון: "דלי של 80 מנות חלבון עולה 320 שקלים, ומספיק ל-12 שבועות בערך. נראה לי שאלך על זה".

סיפור האהבה של יוסי וענת, צעירה החולה במחלה חשוכת מרפא ונדירה נוירופיברומטוזיס, נמשך בבלוג. "החיים עם ענת" לא קלים, ויש לפעמים סימני ייאוש, מהצד של ענת. אבל יוסי לא מתייאש. הוא פשוט אוהב. "אני רואה איך היא נראית. היא יפהפיה. יותר יפה ממה שהיתה לפני שנים, בסרט למשל. אבל אנשים לא רואים את זה. עיוורים שכאלה", הוא כותב.

זיגפריד, סוג של גאון, שעושה בבלוגו "אלף סוד וסוד" אנליזות אתאיסטיות לפרשת השבוע, פותח בפוסט על משחק מחשב של מנהלי קבוצות כדורגל, רק כדי להתקדם אל החוכמה הגלומה בציווי המקראי "לא־תחרוש בשור־ובחמור יחדיו". ההסבר: "כך, בפשטות, חסך הסופר המקראי מחמורים רבים סבל אדיר, שהיה כרוך בנסיון להתקדם יחד עם השור. לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כי החמור מפריע לשור, והשור מעיק על החמור".

בלייר אליסון, הרווקה האמריקנית השואפת להינשא עד דצמבר 2004, עדיין פנויה, אבל הרבה יותר מתוקשרת. ביומנה היא דיווחה השבוע על הופעה בטלוויזיה הקנדית.

הבלוג האולימפי של "האחת, רק האחת" (אשת לפידות) וחברים, שליווה את המשחקים באתונה, פרסם פוסט סיכום: "זכינו במדליית זהב אולימפית סוף כל סוף... נהניתי לצפות בעוד אולימפיאדה נהדרת. היה כיף מאוד. אף אחד בחו"ל כבר לא חושב שאנחנו רוכבים פה על גמלים. אז איך אמר פעם חכם עם מבטא אמריקאי: אנחנו על המפה ואנחנו נישאר על המפה". לא ניכרה שם תכונה מיוחדת לקראת אולימפיאדת הנכים.

נוי-לי, בעלת הבלוג "אשה והעיר הגדולה", שהעמידה את קוראיה במבחן השמנה הבדויה, שרדה את כעסם של אחדים מהמגיבים. היא מאחלת לקוראיה חג שמח עם גלויה מצוירת של אגרטל פרחים.

שולה (שם בדוי), "עצמאית בשטח", שרדה את פרסום תצלום העירום האמנותי שלה באתר NRG מעריב. בפוסט האחרון, היא מדברת דווקא על בגדים. בחורף היא מתכוונת לרכוש מגפיים ורודים, אז תתכונו נפשית.

צב אחד התאושש באופן פלאי ממיגרנה קשה, עד כדי כך שאפילו חיבר שאלון לבלוגרים. כמי שתיאר באריכות את הרגלי הרחצה שלו, מעניין אותו לדעת, כמובן, "האם כשאתם מתקלחים אתם עושים הכל באותו סדר כל פעם - חפיפה, סיבון כל חלק בגוף וכו'?", אבל גם: "האם אתם מוצאים את עצמכם שרים בלב, או שמנגינות כל הזמן מתנגנות לכם בראש?" נו, ברור, מה חשבת?

היתה שערוריונת עם הבלוג של ג'סיקה קאטלר, שאחר כך גם הלכה והצטלמה לפלייבוי. דיווחנו גם על "וונקט", הבלוג הפוליטי השנון של חברתה, מרי קוקס.

והיו גם שערוריות "מיס לונלי" (שסגרה את בלוגה) ו"הנסיכה של הראל מויאל", המעריצה החרמנית נעמי שהתגלתה כבחור מובטל בשם נועם. היה יומן מקוון של תינוק, ואת השנה חתם יופי של בלוג - "תחרות היופי הגדולה של ישראבלוג", שכבר מתוכנן לה המשך.

למרבה הצער, אמיגו, מוח נדיר, הפריט את בלוגו המצוין, שבעצם כאילו לא היה מעולם, זמן קצר לאחר שהמלצתי עליו. מצד שני, אמיגו עצמו שרד, ואפשר לראותו מגיב במרץ בבלוגים של אחרים, בדמותו הגשמית ובדמותו הרוחנית-עאלק, בלוגר נטול בלוג.

יש לכם בלוגים שווים? אולי נקרא אותם בשנה הבאה.



כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blogs2004.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

457