Sarit Perkol's Internet columns, Maariv
יש לכם בלוג מעניין?



העולם על פי שרון / מאת שרית פרקול

יום שלישי - 2.3.04

הריון של רעיון

הבלוג "פשוט שרון", שהתחיל בנימה מאוד אישית, מלווה עכשיו את הכותבת בהקמת מרכז להעצמת נשים חד הוריות

simply sharon

www.israblog.co.il/sharony

"חלמתי אתמול שאני בהריון. ואני באמת מרגישה בהריון. מרגישה בעיבורה של תקופה חדשה. של תחושות חדשות, של שלב חדש בחיי. פתוחה לקבל מה שבא", כתבה באחרונה שרון בבלוג שלה, "פשוט שרון".
התוצאה של ההריון הזה לא איחרה לבוא: שלשום פרסמה שרון בבלוגה הודעה על מפגש ראשון של מרכז העצמה לנשים, ביוזמתה. המפגש, שיתקיים ב-3.3 בביתה (פרטים בבלוג), יעסוק בהקמת עמותה, שתיתן מענה לצרכים של נשים חד הוריות, כולל עזרה ראשונה מיידית והמשך בקורסי העצמה, עזרה במציאת עבודה, פיתוח יוזמות ודחיפת פרויקטים לקידום נשים באופן כללי.
מיהי שרון? בת 33, גרושה ואם לשניים, "על פי החוק נקראת אם חד הורית, למרות שיש אבא מאוד פעיל בתמונה", היא מבהירה, "מאז התגרשתי לפני שנתיים וחצי חיי קיבלו תפנית חדה. איבדתי את עבודתי, ואני מחפשת מאז עבודה באינטנסיביות. אני בעלת מקצוע חופשי ורזומה מרשים. ולמרות זאת לא הצלחתי לחזור למעגל העבודה. כיום מתכלכלת מעבודות פרטיות שאני מצליחה למצוא מדי פעם. יש לי הרבה חודשים שאין לי בהם הכנסה, אך אני מסרבת להיכנע וללכת לדרוש אבטחת הכנסה, מנסה בכל דרך למצוא את דרכי בחזרה למעגל העבודה והחיים הנורמליים. מיותר לציין שבזמן זה אני נמצאת במצוקה כלכלית גדולה, ולולא המשפחה שלי הייתה דואגת לקנות לי מזון, הייתי נצרכת להיעזר בארגוני סיוע".
בהמשך לחלום ההריון, היא כותבת: "אין לי ספק שזו תוצאה של הרבה עבודה אישית. וגם הקבלה. זה כל כך תורם לי. אני לא מרחיבה על הקבלה, כי זה תהליך כל כך אישי, ואף אחד לא עובר את זה כמו השני. וזו עבודה פנימית. אבל זה עושה לי טוב, זו עבודה קשה, אבל עושה לי טוב. סוף סוף אני מרגישה שהגעתי למסלול שהייתי צריכה להגיע אליו. השביל שלי".
שרון משתפת את חוג קוראיה הנאמנים בהתלבטויותיה לגבי מכירת ביתה, כדי שיהיה לה סכום כסף שיחזיק אותם עד שתמצא עבודה (ומקבלת עצות די מבלבלות). היא גם מדווחת בבלוג על השינוי הפנימי שהתחולל בה באחרונה: "כאילו עברתי איזה שהוא שלב בהתפתחות האישית. דבר ראשון והוא פועל יוצא של הכל, לראשונה מזה המון שנים, אני מרגישה שאני כבר לא אוהבת את האקס שלי. שנסגר לי איתו מעגל. אני דווקא מבלה איתו הרבה לאחרונה, אנחנו עושים הרבה דברים ביחד עם הילדים, וכבר לא מרגישה את הצורך לחבק אותו או לגעת בו. היום נסעתי איתו באוטו והתקשרה אליו חברתו לשעבר שנפרד ממנה לאחרונה. היא היתה בדיבורית, הוא ענה לטלפון, היא שאלה: עסוק? בלי שלום, מין סוג של דיבור אינטימי, הוא אמר שכן והיא ניתקה. פעם דבר כזה היה גורם לי לקנא. היום פשוט לא הרגשתי כלום. בעצם הרגשתי. הרגשתי שאני לא מרגישה, וזה שימח אותי. אני כבר לא רוצה אותו, מרגישה שהשתחררתי ממנו. איזו הקלה זו. ממש. מרגישה שהורדתי מעלי שק כבד שרבץ על גבי. אולי עכשיו אוכל להמשיך הלאה".

פתאום כולם חובבים שמנמנות

היא כותבת בבלוג על תחושת הכוח החדשה שלה: "פתאום אני רואה את החוזק שלי. רואה איך אני נאחזת בחיים, נאבקת בנחשולים ולא מוותרת. אני כבר לא מדוכאת, רוצה לצאת מהמצב בוא אני נמצאת, מאמינה בעצמי. זה גילוי בשבילי. רואה פתאום את הכוח הנשי שלי. אני בחורה די מלאה, תמיד הייתי מלאה, עולה ויורדת במשקל, כרגע נמצאת מבחינתי במשקל שיא. לאורך כל חיי, שנאתי את הגוף שלי, הרגשתי לא ראויה בגללו. תמיד אמרו לי שיש לי פוטנציאל, פוטנציאל להיראות טוב. אני חושבת שאין אמירה יותר אכזרית מזו. יופי הוא בעיני המסתכל, הוא משהו גמיש, ואני בכל אדם שאני פוגשת אני רואה את היופי שלו. לא מסתכלת על מה היה אילו הוא היה ככה או אחרת. אבל אולי אני היא זו שהייתי צריכה לגלות את היופי שלי. וכנראה שהיופי הפנימי שלי שהתגלה לי לאחרונה מקרין החוצה, ופתאום אני מוקפת במחזרים. משהו שמאוד מוזר לי. גיליתי את הכוח שלי. פתאום כל בחור שאני מכירה הוא חובב שמנמנות, וכשאני שואלת למה? כי זה לא ברור לי, הם אומרים לי שזה כל כך נשי, ויש בזה הרבה יתרונות? חזון אחרית המשיח? או תוצאה ישירה של השינוי החשיבתי שעשיתי? כנראה האפשרות השניה".
הרי רק זמן קצר קודם לכן היא כתבה, בפוסט שכותרתו "עונש":
"היה לי דתי, שהדת עמדה בינינו. היה לי צעיר שלא רצה אותי עם ילדים, ואתה, שרק נפרדת מאישתך ועדיין חולם עליה בלילות. עכשיו אותך אני רוצה. רוצה שוב לכאוב. להראות לעצמי שאין דבר כזה אהבה נשמתית. הנה אני מוכיחה לעצמי שוב ושוב. כשאני מכירה מישהו שרוצה אותי, הוא נראה לי אובססיבי. אני נראית לי אובססיבית כשאני רוצה את אלה שלא יכולים לי. אני רוצה אותה ולא מאמינה לה. לא מרגישה ראויה לה. לכן עובדת במקצוע שאני בינונית בו, לא מאמינה בעצמי. לכן 'עושה' הרבה טעויות. לכן אני קצת לא אחראית. כי אני לא ראויה. לכן אני שמנה. לכן אני אוכלת. לכן פוחדת מדחיה, וכל כך מזמינה אותה. לכן לא גומרת, כי אני לא ראויה. לכן ענייה, לכן בודדה. עונש. מתי הוא ייגמר? עמדתי מספיק בפינה".
אז אולי, סופסוף העונש של שרון נגמר.


כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-sharon.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

85