Sarit Perkol internet pages
כתבו לי



העולם על פי - סקירת בלוגים The World According to

מדברים פקה פקה

מאת שרית פרקול

מעריב, 23.3.2003

הדפסים בלעדיים על חולצות, תיקים וספלים

אתה נוסע במכוניתך, ולפתע נתקע בפקק בגלל מכלית עמוסה חומר דליק שהתהפכה, חשד לחדירת מחבלים, או תאונת דרכים. אתה מתקשר מהטלפון הסלולרי ומשאיר הודעה, המועלית מיידית לבלוג שלך בצורת קובץ MP3. זה גם לא מוכרח להיות משהו כל כך דרמטי; אולי אתה סתם מחכה בתור בקופת חולים, ועולה בך הגיג בעניין השפעת החדשה מהמזרח הרחוק, הגעגועים לחברה שלך, החיסון של הכלב או מצב האוברדראפט. מעתה, תודות לתוכנת אודיו-בלוגר (www.audioblogger.com) שהושקה באחרונה, תוכל, בהנף טלפון, לשתף מיידית בהגיגיך כל בעל כרטיס קול המחובר לאינטרנט.
סימן מובהק לכך שהבלוגים - בלוג הוא קיצור של "וובלוג" - יומן אישי המתפרסם באינטרנט - נכנסו לתודעה הציבורית, לפחות בארצות הברית, ניתן ב-28 ביולי 2002, כאשר וויליאם ספייר, בעל הטור הידוע ב"ניו יורק טיימס", הקדיש את טורו "על השפה" לשימוש במילה בלוג, בציינו שהמופע הראשון שלה היה בשנת 1999. חודשים אחדים קודם לכן נכתב ב"לוס אנג'לס טיימס", שמילון אוקספורד שוקל להכניס את הערך "בלוג" כאחד הערכים החדשים. בשנה שעברה גם התחילה בראשונה אוניברסיטת קליפורניה בברקלי להציע קורס בלוגים, במסגרת בית הספר לעתונאות הנחשב שלה.
במאי שנה שעברה הודיעה חברת מקרומדיה, יצרנית תוכנות "פלאש" ו"שווקווייב" הפופולריות, על התאמת התוכנות שלה לצורכי הבלוגרים. היא גם הקימה לצורך זה בלוגים משלה, כדי לחזק את הקשרים עם הלקוחות. לפי כתבה שהתפרסמה ב"וויירד ניוז" בנושא זה, מקרומדיה מכנה זאת "אסטרטגיית הבלוגים", ויש הרואים בכך תחילת מגמה. "בימים אלה, כמעט כל חובב אינטרנט המכבד את עצמו מנהל בלוג", נכתב שם. "אם הצעד של מקרומדיה מהווה אינדיקציה, תוך זמן קצר חברת טכנולוגיה שלא תאמץ אל חיקה את הבלוגים תיראה מיושנת". חמישה מ"מנהלי הקהילה" של מקרומדיה מנהלים בלוגים בנושא מוצרים של החברה ונושאים טכנולוגיים אחרים (הבלוג של מייק צ'יימברס: www.markme.com/mesh).
התנופה האדירה של הבלוגים התחילה בעקבות מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001, כשאנשים מיהרו לפרסם קבל עם ואינטרנט את תחושותיהם. אבל בהיסטוריה של הבלוגים יירשם כנראה גם חורף 2003 כבעל חשיבות מכרעת. אולי האודיובלוג יתפוס חזק בעולמנו הסלולרי וימשוך גם את אלה שאינם אוהבים להקליד, אבל בהחלט אוהבים לפטפט. ומה שבטוח, החורף, ב-13 בפברואר, רכשה חברת גוגל, בעלת מנוע החיפוש הפופולרי, את פיירה לאבס, בעלת העולמית. www.Blogger.com, החברה שפיתחה את הטכנולוגיה לפרסום בלוגים - חדשה מרעישה מבחינת קהילת הבלוגרים

דמוקרטיה ביצירת חדשות והפצתן



דן גילמור, בעל הטור האגדי ב"סן חוזה מרקורי ניוז", הראשון לחשוף את הסקופ בעניין גוגל-בלוגר, כתב כי "הרכישה מהווה דחיפה עצומה לז'אנר המאוד מגוון של מו"לות מקוונת". איוואן וויליאמס, מייסד פיירה, אמר לגילמור שהוא נרגש מאוד, בעיקר מפני שזה מעניק לפיירה "משאבים לבנות את החזון עליו עבדתי במשך שנים". חלק מהחזון הזה, מציין גילמור, לו שותפים חלוצים אחרים בעולם הבלוגים, הוא "לעזור להשליט דמוקרטיה ביצירת חדשות ובהפצתן, בעולם בו חברות ענק שולטות בחלק כה גדול ממה שרוב האנשים רואים, שומעים וקוראים. הבלוגים גם הופכים כלי תקשורת רב ערך לקבוצות של אנשים, והם התחילו לחדור אל שדרות התאגידים, האקדמיה והממשל".
תוכנת בלוגר של פיירה, שהושקה לפני כשלוש וחצי שנים, כבר צברה יותר מ-1.1 מיליון משתמשים רשומים, לדברי וויליאמס. הוא העריך כי כ-200,000 מהמשתמשים גם מנהלים יומני רשת פעילים. ברכישה הזאת התחברה גוגל אל מה שהגדיר דייויד קריין, ממנהלי גוגל, כ"תופעה גלובלית של מו"לות עצמית, המחברת את משתמשי האינטרנט עם נקודות ראות מגוונות ודינאמיות, בעודה מאפשרת להם להגיב ולהשתתף".
הבלוגרים עצמם, שרובם אינם משלמים בעד התוכנה, אינם אמורים לחוש בקרוב בהשפעת הרכישה, אבל וויליאמס וחמשת העובדים האחרים של פיירה ייהנו מאחסון שרות אירוח הבלוגים שלהם, "בלוג ספוט", על רשת השרתים החסונה של גוגל.
שבוע לפני רכישת בלוגר.קום בידי גוגל פירסמה לזלי ווקר, אף היא אורים-ותומים בתחום האינטרנט, כתבה גדולה על בלוגים ב"וושינגטון פוסט", תחת הכותרת "הבחורים החדשים בבלוג". העילה המיידית לכתבה של ווקר היתה ההכרזה של פורטל טרה לייקוס על הוספת תוכנת בלוגים לשרות הפרמיום שלו (blog.tripod.lycos.com), תמורת חמישה דולרים בחודש. טרה לייקוס מסרה שבכוונתה לשחרר בקרוב גירסה "רזה" יותר, שתינתן חינם. ווקר ציינה כי דחיפה נוספת לעבר הזרם המרכזי צפויה השנה מכיוון אמריקה אונליין, המתכננת להציע כלים לבניית בלוגים ל-35 מיליון משתמשיה.
בלוג הוא הכלאה בין יומן לבין עתון, בדרך כלל עמוסה קישורים לאתרים אחרים. מאות אלפי אנשים מעדכנים מידי יום את הבלוגים שלהם ומפרסמים פרשנויות שוטפות בנושאי מין, פוליטיקה, בעלי חיים וכל נושא אחר שניתן להעלות על הדעת. הבלוגים מעוררים פולמוס סוער בחוגי התקשורת, סביב השאלה אם הם מהווים עתונות של ממש והאם יגזלו קוראים מגופי התקשורת המסורתיים.
כלים לבניית בלוגים, כמו זה של בלוגר.קום, מאפשרים לאנשים לפרסם טקסטים, תמונות וקישורים לדפי ווב הזמינים לציבור הגולשים, הטבעה אוטומטית של שעה ותאריך לצד הרישומים ביומן, ארגון הרישומים בסדר כרונולוגי יורד ושמירתם בארכיונים לפי חודש, וכן גם פנייה לקוראים להגיב אונליין. בלוגר מציעה גירסה חופשית, לצד גירסה מתוחכמת יותר, שמחירה 35 דולר בשנה. "הצמיחה עקבית למדי, יש לנו כ-2,000 משתמשים חדשים מידי יום", אמר לוושינגטון פוסט איוואן וויליאמס.

המשך לתוכניות הריאליטי בטלוויזיה

לזלי ווקר מנתחת בכתבתה סיבות אפשרויות לפופולריות של יומני הרשת: "חלקם רואים בזאת חלק מאותה תנופה תרבותית של תוכניות הריאליטי בטלוויזיה. אחרים רואים מגמה רחבה יותר, בה טכנולוגיות דיגיטליות מאפשרות לכל אחד להשתתף באופן ישיר יותר בחוויות המדיה. לפי התרחיש הזה, מתקרב אלינו במהירות עידן של אמצעי תקשורת מבוזרים, אשר יהפוך את התפיסה של 'צרכני תקשורת המונית' למיושנת: האנשים יהפכו מצרכני תרבות ליצרני תרבות".
ג'ף סטרוברידג', מנהל חטיבת הפרסום ברשת של חברת לייקוס, אמר לוושינגטון פוסט: "יש ביקוש רב לריאליטי טי.וי, ולבלוגים יש איכות מציצנית. חלק מהמשיכה, לדעתנו, הוא גורם המציאותיות. הבלוגים מאפשרים לך קהל מיידי ומניחים לך לחלוק איתו מופע מציאות פרטי משלך".
ווקר מציינת שכתבים של כלי תקשורת גדולים כמו MSNBC.com, פייננשל טיימס, כרישצ'ן סיינס מוניטור ועוד רבים הצטרפו בשנה האחרונה לקהילת הבלוגרים. בעל הטור ההומוריסטי דייב בארי מפעיל בלוג, davebarry.blogspot.com, בו נכתב, למשל: "השגנו את הטקסט המלא של נאום שר החוץ קולין פאואל באו"ם בנושא עיראק. תוכלו לראות אותו כאן, וגם לשיר איתו". לחיצה על הקישור מובילה אל מילות הנאום, מסודרות כמו שיר, על רקע מנגינת "החבר שלי חזר", מאת "המלאכים".
אם כי הבלוגים הם בעיקר תופעה משמעותית בתחום ההוצאה לאור, ווקר אינה חושבת שהם יחליפו את אמצעי התקשורת המסורתיים. היא רואה בהם "משהו שונה לחלוטין מארגוני החדשות המקצועיים, המשלמים לעובדיהם כדי שיחפשו וינפיקו מידע לפי עקרונות מבוססים של הגינות, דיוק ואמת. הבלוגים הם יותר כמו שיחה כתובה; בדרך כלל, שולטות בהם תגובות למה שאחרים אומרים (קישורים לבלוגים אחרים) ומה שמדווחים אמצעי התקשורת המסורתיים (קישורים לדיעיות חדשותיות ברשת). רוב הבלוגרים אינם מקבלים תשלום, לכן יש להם פחות זמן להשקיע מאשר לעתונאים מקצועיים. הרישומים בבלוגים מגוונים כמו הודעות אימייל, אבל נוטים יותר לכיוון של דעות מאשר לכיוון חדשות. ובעוד שבלוגים רבים כפופים לאותם חוקי לשון הרע המושלים במו"לות המסורתית - אני רואה אותם כמשלימים, אך לעולם לא מחליפים, את אמצעי התקשורת המסורתיים".
ובכל זאת, התפתחות הבלוגים דומה לזו של אתרי אמצעי התקשורת המסורתיים, שהגדירו את עצמם בשנות התשעים בעיקר באמצעות מבזקי חדשות. באותו אופן, הבלוגוספירה התגבשה לצורתה הנוכחית בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר 2001, כשבלוגים מלחמתיים התחילו לצוץ ולשתף את הגולשים במחשבות פרטיות.
סימן אחר לכך שהבלוגים נכנסים לזרם המרכזי ניתן בינואר השנה, כשאחד ממובילי התנועה, דייב ווינר, עזב את חברת הסטארט-אפ שלו לטובת משרת מרצה במרכז ברקמן לאינטרנט וחברה באוניברסיטת הארוורד. ווינר, יוצר תוכנת הבלוגים הפופולרית רדיו יוזרלאנד, אמר שהוא מתכוון לעזור לקהילה האקדמית לשתף במידע בצורה יעילה יותר. "אני מקווה שייצאו מהארוורד המון בלוגים", הוסיף.
מי שרוצה לעיין בבלוגוספירה, מוזמן להשתמש במנועי חיפוש ייחודים כמו www.daypop.com ובלוגדקס (blogdex.media.mit.edu), המאפשרים לחפש בתוך אלפי בלוגים.
בינתיים, אנשים ממשיכים לערוך ניסויים ולהכניס חידושים בפורמט של הבלוג, שאחרי הכל, די סטנדרטי ומשעמם חיצונית.www.cityblogs.com הוא חלוץ בניסיון ליצור מקומוני בלוגים של העיר ניו-יורק. פוטובלוגים (www.photoblogs.org) מציעים יומני צילום ברשת, לשימושם של צלמים מקצועיים. יש גם ולוגים - יומני וידאו מקוונים, כמו זה של ג'ף ג'רוויס (www.buzzmachine.com). מאמר מעניין על ולוגים אפשר לקרוא בכתובת www.webreference.com/new/030306.html . לזלי ווקר, לפחות, משוכנעת שיש להם עתיד מבטיח.

יומני היקר, מה המצב?

"מה? שעתיים לפני יבקשו מאיתנו לאטום חדרים?! ומה אם ה"חששות" יתממשו? מה אז? ובכלל - ככל שאומרים לי שהסבירות נמוכה כך מד הלחץ שלי עולה, הסבירות נמוכה - אבל מכשירים איצטדיון לקליטת נפגעים. הסבירות נמוכה - אבל בתי מלון בתל אביב גוייסו להפוך לבתי חולים. הסבירות נמוכה - אבל מרוקנים את פי גלילות, ואת מתקני הגז בחיפה.
הסבירות נמוכה - אבל בכל רחבי תל אביב פזורים פטריוטים. בקיצור - אני צריכה להתחיל לחשוב על פתרונות אופרטיבים לחדר האטום, אחד הדברים שבאמת מטרידים אותי - זה מה יהיה עם העישון?" כתבה איה בבלוג החינני שלה, "החצר של איה" (www.ayasyard.com), ערב תחילת המתקפה על עיראק. "בוהה בטלוויזיה ונזכר. אותם ימים של אולטימטום לסדאם ב-'91. ימים אחרים, ג'ורג' בוש אחר, אותו סאדאם. זוכר כיצד הכנו אז חדר אטום באותה תמימות נוראה של 'להאמין להנחיות, הם בטח יודעים...' להכין את הבנות למשהו חדש ולא מוכר, שגם אנו ההורים, לא מכירים ולא יודעים להתמודד עימו", כותב אמיר ענבי, בעל הבלוג "רדיקלים חופשיים" (frad.anavy.net).
במאי 2001, כשכתבנו כאן בראשונה על תופעת הבלוגים, התלוננו על מיעוט היומנים העבריים. אבל יש כבר, ברוך השם, הרבה בלוגים בלשון הקודש, בעלי שמות חביבים דוגמת "-Eאפשר", "מתחת לכיפה סרוגה", "קרינה רדיואקטיבית", "ככה זה אצלי", "תוך כדי תנועה" , "העולם על פי אור", "אירוניקה בעיר הגדולה" ו"אני לא דג". יש טבעת רשת "בלוגים ישראלים" (www.bitsofmagic.com/ilblogs), שהוקמה בסוף יולי 2001 בידי רחלי, בעלת הבלוג רחלי.נט. יש אתר להקמת בלוגים עבריים "בלוגלי"
(blogaly.asd.co.il), יש פורום בלוגים בפורטל תפוז, בהנהלת הבלוגרית איה, עם מאמרים וקישורים בנושא כתיבת יומנים מקוונים ו"פרקים נבחרים" מתוך בלוגים. יש אינדקס בלוגים ישראלים (ilblogs.djyaniv.com) ויש גם, איך לא, ישרא-בלוג
(www.israblog.co.il). נכון לכתיבת שורות אלה, חברי ישרא-בלוג אפילו נדברו להתכנס למפגש פורים בתחפושות, ביום חמישי ברמת-השרון, בדיוק ביום פקיעת האולטימטום.


יומני היקר

מאת שרית פרקול

מעריב, מאי 2001

2/5/2001 "אבא שלי עזב מוקדם בחיים שלי, בגלל שהייתי יותר מדי גזעי בשבילו. למעשה, אילו הוא היה עוזב מוקדם יותר, הביצית שלי כנראה לא היתה מופרית בכלל. לא ראיתי אותו שנים. ואני לא מתכוון ללכלך עליו - הוא באמת נחמד, מדבר יפה ויש לו כוונות טובות. כשהייתי קטן הוא נתן לי חגורת עור קלועה ואמר שהוא הכין אותה בעצמו, אבל על האבזם היה כתוב ליוי'ס. נו, תודה רבה. הוא מתקשר אלי בערך פעם בשלוש שנים, כדי לוודא שאני עדיין חי. זה הצד הרגיש שלו", כותב ביומנו "בובי". שבועיים קודם לכן הוא חשף את השיטה הסודית שלו לניקוי החדר: "ניסיתי לנקות אתמול את החדר שלי, אבל פשוט זרקתי כל מה שמצאתי על הרצפה - על המיטה. עכשיו החדר שלי נראה הרבה יותר נקי, אבל אני נאלץ לישון על הרצפה. זה מיקרוקוסמוס של הדרך בה אני פותר בעיות. לא מזמן הכיור היה כל כך מלא, שהתחלתי לשים כלים מלוכלכים באמבטיה". אתמול הוא כתב: "אני לא גאה בכך, אבל זה מצחיק: ביום קיץ אחד, כשהייתי בן 12 או 13, החברים שלי שכנעו אותי להשתין לתוך אקדח מים של ילד מהשכונה. בסוף עשיתי זאת, והוא הסתובב וריסס את כולם בשתן שלי, בלי כוונה. צחוקים. אני מתגעגע להיות ילד".
איך זה שאני יודעת מה כותב בובי ביומנו על אבא שלו ועל הרגלי הניקיון שלו? פשוט מאוד, הוא כותב את היומן שלו באינטרנט. כל אחד יכול לקרוא אותו כאוות נפשו. בובי כותב תחת הכינוי "פרספשנז", perceptions.diaryland.com במערכת אתרים הנקראת "דייארילנד" -- www.diaryland.com ארץ היומנים. בממלכה הזאת, ובעוד אחרות, אפשר להיות עדים לתופעה שהולכת ותופסת תאוצה עם התפשטות האינטרנט. נערים ונערות, עקרות בית ומתכנתים, נשות קריירה וסטודנטים, מעדכנים את העולם, כמעט בזמן אמת, בהתרחשויות חייהם, בדברים שהם אוהבים, בספרים שקראו ובאתרים מעניינים שפגשו. הגיגים, שירים, וידויים, מאמרים, התרשמויות וסתם תיעוד כרונולוגי, חומרים שעד לא מכבר היו נכתבים במחברות עם מנעול או סגורים במגרות, נחשפים בצורתם הדיגיטלית לכל מי שחפץ לקוראם.
"אז הנה אנחנו, בלילה של מעבר הדירה, בעליית הגג של ההורים שלי (משכני הדל לשלושת החודשים הבאים), מאזינה לדייב ברובק ונשענת אחורה בכסא המשרדי הישן של אבי, עד שאני כמעט במצב אופקי בזמן שאני מקלידה. אין לכם מושג איזה כיף זה", כותבת "רייצ'פואם" ביומנה בתאריך 6/5/2001: למחרת היא תכתוב: "מוזר לחזור לגור עם ההורים אחרי תשעה חודשים של עצמאות מבורכת, אבל זה לא בהכרח רע". מג הוריאן, יומנאית אחרת, מפורסמת יותר, בעלת אתר www.megnut.com, העלתה סוגיה רחבה יותר בדברים שכתבה ביומנה המקוון ב-3 במאי: "קראתי שוב חומרים ישנים בכמה מהאתרים המועדפים עלי, והתחלתי לחשוב על גורם הזמן, ואיך הדברים נשמרים. רוב הכתיבה באתרים האישיים-וובלוגים-בלוגים-יומנים היא מאוד כרגע-עכשיו-היום. הקהל המיועד חוזר באופן קבוע, ורוב הדברים פשוט מתווספים למה שנכתב קודם. אני יודעת שרוב מה שאני כותבת במגנאט נועד לצריכה מיידית. אז אני שואלת, האם זה עדיין תופס כשקוראים את זה באיחור? אשאיר אתכם עם המחשבה הזאת, כי אני יוצאת לחופשה. אחזור ב-14 במאי. בינתיים, יש לכם שנתיים של תוכן, מצד ימין. תרגישו חופשי לקרוא את זה".



באינטרנט, יומן הוא לא סתם יומן, וגם לא רק יומן. אפשר אמנם לקרוא לזה diary, אבל השם המקובל יותר הוא weblog, או בקיצור blog. באתר www.weblogs.com, עוד פורטל וובלוגים, לפי קטיגוריות, שגם מאפשר ליצור יומן מקוון בלי לדעת לתכנת, מופיע ההסבר הבא: "וובלוגים הם אתרים המתעדכנים לעתים תכופות, שמכילים קישורים למאמרים ולאתרים מעניינים ברשת, לרוב עם תגובות. וובלוג הוא מעין סיור בלתי פוסק, עם מדריך תיירים אנושי שאתה לומד להכיר. יש הרבה מדריכים שניתן לבחור מביניהם, כל אחד מהם מפתח לו קהל אוהדים משלו. יש גם אחווה ופוליטיקה בקרב אנשים שמנהלים וובלוגים - הם מקושרים אלה לאלה בכל מיני מבנים ולולאות. תפיסת הוובלוג הולכת ומתפשטת, ויש אלפי אתרים כאלה. הוובלוג הראשון היה כנראה אתר האינטרנט הראשון, info.cern.ch זה שנבנה על ידי טים ברנרס-לי ב-CERN. מהאתר הזה, הוא ברנרס-לי היפנה לכל האתרים החדשים שעלו לרשת. אחר כך נרשמו האתרים החדשים באתר www.ncsa.uiuc.edu ובהמשך - באתר 'מה חדש' של נטסקייפ, והוא פעל בשקט בשנים 1993-1996, עד להתפוצצות הגדולה של הרשת, כשכבר אי אפשר היה לעקוב אחריה באתר אחד".
במאמר שהתפרסם בשנה שעברה במגזין המקוון סלון נכתב: "וובלוג טוב מתעדכן לעתים קרובות, מעין אימפרוביזציה בזמן אמיתי, עם קישורים לאירועים מעניינים, אתרים, סיפורים והתרחשויות במקומות אחרים באינטרנט. הדברים החדשים מצטברים בראש הדף, החומרים הישנים יותר שוקעים לתחתית".
דרק פוואזק, למשל, כותב על הוובלוג שלו : www.powazek.com/wtf "מיד כשהתחלתי לפרסם כל יום, התחלתי לקבל דואר אלקטרוני. הקולות היו ידידותיים ומעודדים. מספר הכניסות לאתר גדל בהתמדה, והאנשים התחילו ליצור קישורים הדדיים לאתר שלי. יותר מכך, מצאתי שיש לי במה לקולות האלה בראש שלי, שלא התאימו לשום מקום אחר. היו לי המון מקומות בהם יכולתי לספר את הסיפורים הגדולים של החיים שלי. אבל מעכשיו נמצא מקום גם למחשבות הקטנות, החולפות".
אחד היומנאים היותר ותיקים ומשפיעים הוא ג'פרי זלדמן. באזור אותו הוא מכתיר בהומור עצמי "זוהר", www.zeldman.com/glamorous, ב-4 במאי הוא כתב בדו"ח היומי שלו: "אולי אין עכשיו בניו יורק 38 מעלות, אבל כאן זה מרגיש ככה. אני מרגיש כמו צ'יקן טנדורי, ואני לא מתכוון להגיד שאני רעב. הקירות מזיעים. אפילו החתולים נראים מזוגגי עיניים ואומללים. בעלי הבתים בניו יורק מחוייבים לפי החוק להדליק את מערכות המיזוג המרכזיות ב-15 במאי. בעל הבית שלי יעשה זאת בדיוק בתאריך הזה - בעוד 11 ימים לוהטים".
יומנאי פופולרי אחר (ואפשר לדעת מי פופולרי לפי הופעתו התכופה בוובלוגים של עמיתיו) הוא ג'ייסון קוטקה. באתר שלו, www.kottke.org, הוא כותב על דברים שמעניינים אותו, אתרים שווים, מחשבות בנושאי טכנולוגיה, עיצוב וסרטים. הוא מספר גם מה קורה בחיים שלו. "את מישהו זה עשוי לעניין, מישהו אחר - לא. אני עושה את זה כבר יותר משנתיים", הוא כותב. יש לו גם מצלמה מחוברת למחשב, כך שאפשר לבהות בו בוהה במחשב שלו כל היום. לחילופין, אפשר "לשחק עם ג'ייסון" - להדביק לתמונה שלו משקפי שמש, או להצמיד לו נשיקה.
יומנאים רציניים ודעתניים נוטים לרשום את שמם האמיתי ולהקים אתר עם שם מתחם משלהם. אלה שפועלים בחסות הכינויים, במערכות וובלוגים ציבוריות, יכולים להשתולל יותר עם מה שהם כותבים. אם מתחשק להם סתם לקשקש, הם מקשקשים. גם דברים מאוד אינטימיים נחשפים לעיני כל, בחסות השם הבדוי. או, כמו ניקו, בת עשרים ומשהו "לכודה בטקסס", שמחלקת את היומן שלה www.angelfire.com/rant/nekochan לפי סוגי הימים - גשומים, שמשיים, מושלגים. המוטו שלה: "יש אנשים שמתייחסים לגוף שלהם כמו אל מקדש. אני מתייחסת לשלי כמו אל פארק שעשועים". ובאותה רוח היא מביאה גם משפט של ג'ים מוריסון: "התמחה בלעשות חיים". אבל בימים אלה, נראה שיש לה בעיות קשות עם החבר, וימי השמש מעטים למדי.
קטרינה פייק, בעלת הוובלוג הפופולרי www.katerina.net, משתמשת באתר שלה כדי להביע דעות אינטליגנטיות על ספרים, על אמנות ועל חייה הפרטיים. "היומנאות המקוונת מכריחה אותך לגבש דעה על מה שאתה חושב, ואני חושבת שזה יכול להיות תרגיל פסיכולוגי או אינטלקטואלי פורה מאוד", אמרה בראיון לעתון "סאן פרנסיסקו גייט".
אתר בלוגר - www.blogger.com של חברת "פיירה לאבס" הוא המקום הראשון אליו כדאי לגשת, אם רוצים להתחיל להיות יומנאים מקוונים. בלוגר הוא כלי חינמי, מבוסס רשת, המאפשר למשתמש לפרסם מיד את הגיגיו, ברגע שנחה עליו הרוח. באתר בלוגר נכתב: "בלוגים רבים הם אישיים, מסוג ההגיגים שבנפש. אחרים הם מאמצי שיתוף פעולה, המבוססים על נושא מסוים, או עניין משותף. יש בלוגים שהם בשביל הכיף, אחרים הם עבודה, ויש גם כאלה המשלבים בין השניים. בלוגים הם גם כלי תקשורת מצוין בין אנשים בתוך צוות, מחלקה, חברה או משפחה. הם עוזרים לקבוצות קטנות לתקשר באופן פשוט ונוח יותר למעקב מאשר דואר אלקטרוני או קבוצת דיון". דרך האתר אפשר גם, כמובן, לקרוא את הבלוגים של אחרים, לפי נושאים, או לפי אלה שמתעדכנים בתכיפות הרבה ביותר. בלוגר זכה במקומות הראשונים בתחרות ה"בלוגיז" הראשונה, שהתקיימה ב-1 בינואר השנה מטעם אתר יומנים חביב אחר, www.fairvue.com . אתרי יומנים מרכזיים אחרים ששווה לבקר בהם: www.blogstart.com והאתר "שגעון הוובלוג" www.larkfarm.com/weblog_madness.htm

ומיהם האנשים שקוראים את היומנים המקוונים האלה של אנשים כמו "מוסלסנס", "פיגס אנד פישז", זלדמן או קטרינה? הנס פרידריך, למשל, סטודנט בן 17 שהתראיין ל"סאן פרנסיסקו גייט", הוא קורא יומנים של אחרים. כשהוא מתעורר בבוקר, הוא מכין לעצמו קפה וקורא חדשות. אבל הוא לא קורא עתונים, אלא יומנים של אנשים אחרים. "במקום לקרוא חמישה או שישה עתונים מקוונים, אני יכול לגשת לוובלוגים של חמישה או שישה אנשים מעניינים ולראות מה הם קוראים", הסביר פרידריך. לדבריו, הוא קורא 15 עד 20 וובלוגים ביום. יש להניח, שאלה אינם יומנים מהסוג שאליו התייחס בשעתו דן בן-אמוץ: "קמתי, התרחצתי, התלבשתי, שרפתי לדינה את הצמה".

קריאה נוספת

Weblog history
BlogStreet reference links
Blogging about Blogs

רכילות בעולם הבלוגים Blog Gossip

Web Log Ethics

``The Weblog Handbook'' by Rebecca Blood
Electronic Frontier Foundation
Berkman Center for Internet & Society, Harvard Law School
Center for Internet and Society, Stanford Law School
Samuelson Law, Technology & Public Policy Clinic, University of California at Berkeley
Internet and Intellectual Property Justice Project, University of San Francisco

כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/weblog.htm


21