Sarit Perkol's Internet columns, Maariv
יש לכם בלוג מעניין?



העולם על פי... / מאת שרית פרקול

יום שלישי - 30.12.03

כיפה סרוגה ומה שמתחתיה

bad guy-good guy

www.israblog.co.il/dati

אם אתם נתקלים בבלוג הזה בכותרת כמו "הפעם הראשונה שלה", אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שבעליו אינו עומד לדווח, חס וחלילה, על אובדן בתוליה של מישהי. ואכן, הפוסט הנושא את הכותרת הזאת מדווח על בדיקת דם שעשו לו בצבא - הוא היה "הקורבן" הראשון של אותה חיילת, שרק סיימה את קורס החובשים.
כזה הוא בחור טוב. לא מתגסס, לפעמים מנסה להתבדח (לפעמים גם מצליח), נותן ביטוי לעולם של מסורת. הוא דתי, בן 25, נשוי פלוס שניים, לקראת סיום תואר ראשון. את הבלוג "כיפה סרוגה" הקים לפני יותר מחצי שנה. הוא משתף את אשתו בכל המתרחש סביב הבלוג, ואת החבורה הקבועה של הקוראים הוא משתף באירועים המשמעותיים של חייו.

אתמול בלילה סבתא שלי נפטרה

אמש, למשל, הוא כתב: "אתמול בלילה סבתא שלי נפטרה. באופן מסתורי למדי, הייתה לי הרגשה מוזרה בסביבות השעה שהיא נפטרה, למרות שלא ידעתי על כך באותה עת בכלל". הוא מספר שאחת המגיבות הקבועות, וניל, שאלה אותו אם הכל בסדר איתו, כי נראה לה שהוא מצוברח. "היום הייתה הלוויה", הוא מדווח בבלוג. "עדיין לא בכיתי. היו לי ניצוצות של דמעות בעיניים, אבל לא בכיתי. הרבה אנשים מסביבי בכו ורק אני, הנכד של סבתא שלי, לא בכיתי. בטח נראיתי להם חזק. קשוח. אחד שלא מזיז לו דברים כאלה. אבל זה לא נכון. רציתי לבכות, זה פשוט לא קרה. אני מאמין שזה יקרה מתישהו, כשאהיה לבד". בחור טוב הספיד את סבתו ז"ל בבלוג, והחברים הגיבו בדברי תנחומים. ככה זה בעידן האינטרנט. שבעה וירטואלי מקביל. (באותה נשימה, אגב, הוא מספר גם על חתונה שהוזמן אליה באמצעות SMS, עוד אחד מסממני התקופה).
בפוסט אחר הוא מספר על חבר שלו, שישב באוטובוס ומאחוריו שתי נשים מבוגרות, שרמזו כל הנסיעה כי העולם היה הרבה יותר נחמד אילו היה סוגר את החלון. "רמי לא רצה לסגור את החלון. הוא ידע שבחום ובמחנק ששרר באוטובוס לא יוכל לשרוד, ולכן בחר להתעלם מהרמיזות המעיקות. עד שאחת הנשים אמרה, 'ככה מתנהג בחור עם כיפה? קר לאנשים שמסביבו והוא לא סוגר את החלון?'. רמי חשב לעצמו שאם הן מתחילות עם הכיפה, הוא לא יוותר ויחזיר להן באותה מטבע. הוא הוריד את הכיפה, הסתובב אליהן ואמר: 'הנה, עכשיו אני בלי כיפה. אם אני בלי כיפה, אז אני יכול לומר לך שאת שמנה ומטומטמת'. רמי החזיר את הכיפה לראש. 'עכשיו שאני עם כיפה, אז אני אסביר לך שחם ומחניק באוטובוס הזה ואם אני אסגור את החלון לא יהיה כאן אוויר בכלל, לכן אני לא סוגר את החלון'".
בחור טוב מספר בבלוג על חילוקי הדעות שיש בין אשתו לבין בעניין חינוך הילדים (היא בעד פליק חינוכי והוא נגד). הוא מקדיש פוסט גם להתנהגות של אנשים בזמן האוכל - יש אנשים שלא יקחו עוד מנה לפני שווידאו שכל האחרים כבר קיבלו ("במסיבה, תוך כדי בליסת הסופגניות, חשבתי על החבר שלי, שהוא באמת בחור טוב, שמתחשב באחרים ודואג שכולם יקבלו סופגניה. ואילו אני? אני סתם שמן").

סלבריטי של הדוסים בבלוגוספירה

כמו בלוגרים רבים, הוא עוסק גם במדיום עצמו, ומניח את האצבע על תופעת הסלבריטיז של הבלוגים. "בתחילת דרכי בעולם הבלוגים, היה ממש חשוב לי מי נכנס להגיב וזכרתי כל מגיב ומה שאמר (האמת היא שגם היום, אבל זה פחות חשוב לי מפעם). הייתה מישהי אחת שנחשבה בעיניי תמיד 'סלבריטי של בלוגים'. בכל פעם שקיבלתי ממנה תגובה, גם אם התגובה הייתה תגובה סתמית, התרגשתי. אני לא יודע למה". כשהיתה אותה סלבריטי מגיבה אצלו בבלוג, הוא אפילו היה מספר על כך בהתלהבות לאשתו. את הפוסט הזה הוא חתם בתודה לכל המגיבים שלו, גם "פשוטי העם" כביכול. אחת מהם, גילדה, כתבה לו בתמורה: "אין ספק, בחור טוב, שלפחות בקרב הדוסים בבלוגספירה, אתה בין הסלבס..."
באחד הרישומים ביומנו המקוון, בחור טוב מספר על המתנה הטובה ביותר שקיבל מעודו, שבועות אחדים לפני נישואיהם: אשתו לעתיד השיגה "בכל מיני תחבולות" סיפורים שכתב בנעוריו לעיתון של "בני עקיבא", מכתבים שכתב לעלון הישיבתי, למקומון וגם ל"מעריב", כרכה אותם והעניקה לו שי כספר ליום הולדתו. באמת מתנה נהדרת. מעניין מה היא מתכוונת לעשות עם הטקסטים הדיגיטליים שלו.



כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-dati.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

100