העולם על פי וונקט / מאת שרית פרקול
יום רביעי- 24.6.04
בלוג פוליטי בנעלי בית ורודות
אן מרי קוקס כותבת בתשלום בלוג שנון ולא חסה אפילו על רייגן
www.wonkette.com
"האם באמת אהבנו את רייגן? קשה לי להיזכר". זו כותרת הרשימה שהתפרסמה ב-21 ביוני בבלוג הפוליטי הלוהט והשנון ביותר בארצות הברית, וונקט. בעלת הבלוג, אן מרי קוקס, מצטטת שם את וויליאם גריידר, מי שהיה סגן עורך ה"וושינגטון פוסט", שכתב: "תנחומיי לצוות ולהנהלה של הפוסט. לא היה לי מושג שהיו לכם רגשות כה עמוקים כלפי רייגן. הייתי כתב ועורך בפוסט בפרוץ 'המהפכה' של רייגן, ונקטנו בשעתנו גישה שונה לחלוטין כלפי נשיאותו".
קוקס, ג'ינג'ית בת 31, מצוידת במחשב נייד, שמנפיקה עשרה פוסטים ויותר ביום, היא לא בדיוק עיתונאית, ולא בדיוק סטנדאפיסטית. היא מעין הכלאה בין סאטיריקנית פוליטית לבין תוכנת מסרים מיידיים. בלוג הרכילות הנועז שלה מעורר הדים במסדרונות השלטון. לא מזמן היא היתה אחראית לחשיפת פרשת ג'סיקה קאטלר, עוזרת הסנטור המשתרללת, שחשפה בבלוגה-היא שנסגר מאז, וושינגטוניין, את מעלליה המיניים בגבעת הקפיטול.
הפוסטים השנונים של קוקס, שנכתבים מהבית בארלינגטון, וירג'יניה, אותו היא חולקת עם בעלה העיתונאי, כריס ליהמן, מנפצים לפעמים את הבלונים הנפוחים המאכלסים את בירת ארצות הברית. היא אמרה לכתבת ה"לוס אנג'לס טיימס", סוזנה רוזנבלט: "אנשים כאן כל כך יהירים ומלאים מחשיבות עצמית. זה מרכז העולם החופשי, אבל בכל זאת, למה אתם לוקחים את עצמכם כל כך ברצינות?"
היא בהחלט לא נמנית עימם. "אני לא מרגישה שיש לי אותה מידה של אחריות כמו של עיתונאי", היא מכריזה, בעודה מסתובבת, לפי תיאורה של רוזנבלט, בנעלי בית בצבע ורוד זוהר, מוקפת בשני חתולים (מובי ואלכסנדר) ובכלב (האנק). "אני כותבת כל כך הרבה סאטירה, שזה היה סיוט בשבילי להתיישר עם הסגנון של אסושיאייטד פרס", היא מסבירה.
קוקס מלקטת את החדשות שלה מעיתונאים אחרים, מקריאה ב"וושינגטון פוסט" וב"ניו-יורק טיימס" בבקרים ומתמציות חדשות שמעביר לה השוליה שלה, הנרי זלצר. היא גם עוברת בעצמה על הבלוגים הפוליטיים הרציניים יותר. מה שהיא עושה "אינו דיווח עיתונאי, ולא בהכרח הבאת מידע חדש; היא פשוט עושה ספין, ספין מצחיק מאוד, על החומרים שבשטח", כדברי ניק קונפסור, עורך הירחון "וושינגטון מאנת'לי" וידיד של קוקס. "הדרך הטובה ביותר להסתכל על זה היא לא כעל עיתונאות שמתקרבת יותר מדי לכיוון של עיתונאות גרועה, אלא כעל פרודיה שלעיתים קרובות מתקרבת לחומר שממש קרה".
ועדת בדיחות במסרים מיידיים
היא עצמה מספרת, שהפוסטים שלה עוברים טרם פרסומם "ועדת בדיחות" המונה שישה או שבעה חברים מהימנים, אליהם היא משגרת במסנג'ר שורות מחץ ומבקשת משוב מיידי. "אם יש לי יום רע, רדאר ההומור שלי משתבש", היא אומרת.
זה לא קורה הרבה, כנראה. "היא סרקסטית, היא חדה כתער, היא קוטלת, היא מצחיקה, היא מנבלת את הפה, וברור שיש לזה ערך בידורי מסוים", אמר ללוס אנג'לס טיימס לויד גרוב, בעל טור הרכילות של הניו-יורק דיילי ניוז.
הבלוג וונקט, שהושק בינואר לאחר תקופת הרצה, במהלכה ניגשו אליו רק קומץ מקורבים מצוידים בססמה, מהווה עיתון שערוריות מקוון, מה שהיה כנראה נחוץ בוושינגטון. גורם מחרחר שמועות מהסוג שטורי הרכילות בעיתונים המכובדים, כמו "מקור מהימן" של ריצ'רד ליבי בוושינגטון פוסט, אינם יכולים לעסוק בו. זה מה שהשפיע על איל-הבלוגים הבריטי ניק דנטון להקים את וונקט. "למרבה הפלא, בוושינגטון די.סי, בהתחשב בכך שהיא מושב הכוח, לא היה דבר כזה", מסביר דנטון בראיון ללוס אנג'לס טיימס. דנטון, בעל אימפריה דיגיטלית הכוללת גם את בלוג הגאדג'טים גיזמודו, את הבלוג הניו-יורקי הסלבריטאי גוקר ואת בלוג הפורנו פלשבוט, ראה הזדמנות בוושינגטון וקפץ עליה. המיזם החדש שלו, דיפיימר, שהושק לפני כחודש, נותן גם להוליווד טיפול דומה.
בראיון עם מליסה מקנמרה, שמתפרסם באתר מדיהביסטרו.קום, אמרה קוקס, שאת המשא ומתן על העסקתה בכתיבת הבלוג, בתשלום, ניהלה עם דנטון באמצעות תוכנת מסרים מיידים, ולא היה חסר הרבה שגם יסכמו את החוזה במסנג'ר, אלא שבשלב מסוים הם עברו לטלפון, והיא גם הגיעה אישית לניו-יורק לחתום איתו על הניירת. לדבריה, דנטון נותן לה יד חופשית , למרות שעולם ההומור הפוליטי שמרני למדי. "הוא נותן לי לכתוב הכל", אומרת קוקס, "הוא רק מתנגד למספר בדיחות הסקס. כלומר, לא לבדיחות עצמן, אלא לטרמינולוגיה. הוא היה רוצה שאכתוב פחות בדיחות על סקס ויותר סיפורים על אנשים שעושים סקס זה עם זה. אני לא מתכוונת להגיד בדיוק כמה משלמים לי, אבל לא משלמים לי מספיק כדי שאחר כך לא אצליח למצוא עבודה בשום מקום. אני לא תמיד כותבת כל מה שאני יודעת. לא רוצה להיות מקרה מבחן". היא גם משתדלת (ולא תמיד מצליחה) לא להרבות בבדיחות בנוסח "הנשיא בוש הדביל", כי זה פשוט נדוש מדי.
תביעת לשון הרע כבר תצנן את השטח
דנטון אמר ללוס אנג'לס טיימס: "החדשות באמריקה מתפרסמות בעיקר על ידי גופים מונופוליסטיים; רבים מהם עצלנים מדי, או נפוחים מדי מחשיבות. לעיתים קרובות נראה שהמטרה היא לזכות בפרסי פוליצר, לאו דווקא לבדר את הציבור". הבלוגים של דנטון, לעומת זאת, נוצרו במיטב מסורת העיתונות הבריטית הצהובה. "מה שעושים הבלוגים זה להעצים את השיח הציבורי ולהפיץ אותו... כל דבר שהוא נושא לשיחה בחוגי השלטון בניו-יורק ובוושינגטון הבירה הוא נושא מתאים לבלוג שלנו".
אז קוקס משתוללת כהוגן, אבל "מתישהו, מישהו כאן יזכה או יפסיד בתביעה גדולה של לשון הרע, וזה כבר יצנן את השטח", מתנבא מיקי קאוס, בעל הבלוג הפוליטי רב ההשפעה סלייט.
וונקט, כמו שאר הבלוגים של דנטון, מתפרנס ממודעות בתשלום, אבל דנטון מסרב לגלות כמה כסף הוא מרוויח מהבלוגים שלו, או כמה הוא משלם לבלוגרים כמו קוקס. וונקט, שבאפריל נרשמו בו 1.1 מיליון דפים נצפים, הכפיל את שיעור הצפייה בו בחודש מאי, עם פרסום שערוריית ג'סיקה קאטלר. יש עוד דרך ארוכה עד נובמבר, מועד הבחירות לנשיאות, "וכל עוד אנשים יעשו שטויות, יהיו צחוקים", אומרת קוקס, "ואני בטוחה שהם יעשו שטויות".
כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-wonkette.htm
סיקור בלוגים קודמים
מה זה בכלל בלוג?
