העולם על פי לאופרד / מאת שרית פרקול

יום שלישי - 10.3.04

מטענים לא עודפים

לאופרד משלב ביומנו המקוון בין דיווחים על טיוליו בעולם עם משפחתו לבין סיפורים והגיגים מחייו של מתנחל שמאלני לשעבר



www.israblog.co.il/leopard

לבלוג של לאופרד קוראים "מטענים עודפים", אבל למעשה נראה שאין אצלו דבר כזה. ליתר דיוק: יש לו די הרבה מטענים, מכל מיני סוגים, אבל הוא מסתדר איתם לגמרי לא רע ביומנו המקוון, שהוא שילוב של סיפורים אישיים משובצים תמונות של בני המשפחה היפים ופינות חמד בבית, הגיגים ומעשיות מדמיונו הקודח.
לאופרד (להלן "ליאו", כפי שהוא נקרא בפי מקורביו) ידוע בפוסטים הארוכים שלו ובנטייתו - המדבקת למדי - לסדר את תגובותיו בסעיפים. הוא יכול לפצוח בטרילוגיה על חייו של בונה כינורות, להתהגג בארכנות על אדישותנו כלפי רעידות אדמה עתירות נפגעים בארצות רחוקות, או לספר על חייו, תוך שילוב פוליטיקה, כמו בסדרת הפוסטים הנושאת את הכותרת המפתיעה "מתנחל שמאלני", שם הוא כותב, בין השאר:
"נולדתי בתל אביב וגדלתי בה, עד גיל 28 בערך. מאז, במשך כשבע שנים גרתי בשטחים הכבושים / המוחזקים, או יותר נכון בגדה המערבית / ביו"ש / בשומרון, תקראו לזה איך שתרצו, ומזה כארבעה חודשים אני תל אביבי בשנית. אז אני חושב שהגיע הזמן לסכם את התקופה הפלשתינאית הלא קצרה שלי בכמה מילים, ואולי זה אפילו קצת אקטואלי נוכח סוגיית פינוי הישובים בעזה, שעומדת היום על הפרק. אני מתכוון להתייחס רק לשני צדדים אופייניים של החיים שלי בתוך הטריטוריה הפלשתינאית, הצד הטוב ביותר והצד הרע ביותר של החיים שם. מה שאני אכתוב הוא סובייקטיבי לחלוטין, ומתאר רק מקרה פרטי אחד מתוך אלפים, אבל בטח יש בו, לפחות טיפה, מעין ראי למציאות ששוררת שם, שרבים קוראים עליה רק מהעיתון".
את המושג "נפש בריאה בגוף בריא" הוא מנסה להמחיש בפוסט משעשע על התעמלות הבוקר:
"אני אוהב לפתוח בסדרה של כפיפות בטן. קודם השרירים התחתונים, אחר כך שרירי הצד ובסוף היתר. חוזק השרירים קובע רבות. שם, בבטן, מרוכזות אצלי כל התחושות המיידיות. כל פעם שאני צריך לקבל החלטה מהירה, או שקצתי בניסיונות לקבל החלטה מושכלת, אני פונה לשם בשאלה, ותוך כמה שניות מתקבלת החלטה ברורה. לרוב זה חוסך התלבטויות מעיקות, לפעמים יוצאות לי משם החלטות הרסניות, אבל ככה זה כשהולכים אחרי תחושות בטן. אחר כך אני עובר לשכיבות סמיכה, לחיזוק החזה והזרועות. ביניהם הרי מתחבא הלב, ושמירה הדוקה עליו הכרחית לקבלת החלטות רגשיות נכונות. אני לא מרבה להשתמש בו לצורך קבלת החלטות, אבל כשזה קורה, מדובר בהחלטות הרות גורל. הרבה זיעה ומאמץ כדי להגן על איבר שלא פעיל תדיר בפן המחשבתי, אבל כבר התרגלתי לקופת החיסכון הזו שלי. אחרי החיזוקים למיניהם אני עובר לתרגילי גמישות ומתיחות. זה טוב גם להארכת השרירים וגיבוש אורך הרוח, וגם למניעת כיווצים גופניים ומחשבתיים. הגפיים, הגב והצוואר שומרים על יציבה איתנה, ככה לימדו אותנו בשיעורי ההתעמלות ביסודי, והיום אני יודע שהם גם תורמים קצת להיגיון הבריא, למרות שאני חלוק עם עצמי אם עדיף להיות בריא או חולה בכל מה שנוגע להגיון".
ליאו אוהב מאוד לטייל, ויש לו משנה סדורה מאוד בקשר לטיולים. אחדים מהפוסטים הארוכים והמפורטים ביותר שלו עוסקים בתחום הזה. "אני נהנה לטייל בסביבות שונות מזו שאני חי בה או מכאלו שאני מכיר. יותר מזה, אני תמיד אעדיף טיול בסביבה משונה או מוזרה, על פני סביבה שהיא בנאלית עבורי. גם אם זה אומר לפעמים סיטואציות קצת מפחידות כמו זו שתיארתי קודם. ההנאה שלי נשאבת מעצם החשיפה לשונה, ולא מתוך רצון להידמות לו דווקא. אני לא מהטיפוסים שחייהם משתנים נוכח טיול רוחני בהודו. כשאני חוזר הביתה אני שב להיות (פחות או יותר, ולפעמים באמת קצת פחות) כמו שהייתי קודם לכן. לאופרד ישראלי מצוי, בסכנת הכחדות מתמדת", הוא כותב, וממשיך לפרט את סוגי התיירים והטיילים ולסווגם לפי מידת ההיטמעות בסביבה, החל בתייר האמריקני הנפוץ והרעשני, וכלה בטייל שלא רוצה להתבלט על רקע המקומיים.
הישראלי, לדעת ליאו, הוא יצור מסוג יחיד במינו: "המטייל הישראלי הביא למצב בו במקום שהוא ינסה ליישר קו עם המקומי, הוא דואג לאסימילציה הפוכה, בכך שהוא מביא את המקומי ליישר קו איתו. סיני, טורקיה ומקומות מסוימים בכמה מדינות במזרח הרחוק מדגימים את זה טוב. החל ממלוכסני עיניים או רוכלים ערבים שמדברים עברית בסלנג עילג, דרך שלטים בעברית שמזמינים פנימה, וכלה במסעדות שמוכרות 'חומוס-צ'יפס-סלט' או 'שניצל וסלט חצילים בטעם של אמא'".
ואם אתם מצוידים בילדים או סתם אוהבים כאלה, אל תפסחו על הפוסט "לטייל עם ילדים", בו מספר ליאו, וגם מדגים בחינניות בעזרת תמונות, איך אפשר לטייל ברחבי העולם, ובעיקר בארצות העולם השלישי, עם ילדים קטנים, בלי שהם ייחשבו מטענים עודפים.


כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-leo.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

252