Sarit Perkol's Internet columns, Maariv
יש לכם בלוג מעניין?



העולם על פי איפי טומבי / מאת שרית פרקול

יום רביעי- 25.8.04

צ'יף בג'ונגל העירוני

דיווחים לחלוטין בלתי תקינים פוליטית, בסגנון עדות הסוואנה * ויש גם הצעה לתו אותנטיות בישראבלוג

www.israblog.co.il/42703

"סוף סוף הגיע היום הגדול. קצת לפני רדת החמה נשלחו נשות הכפר לדווש על הגנרטור המקרטע (להוציא את קג'ומבה, שעמלה קשות על הכנת עשרים קילו חטיפי ארבה קלוי), ואילו המסאים עצמם לבשו חג ונאספו במרכז הכפר. לאחר כמה חבטות נעורה לחיים טלויזיית הטלפונקן העתיקה, ורחש התפעלות עבר בקהל למראה משה גרטל על רקע שלג כבד. רק הצ'יף רטן בקוצר רוח, קשר את פתיל האנטנה לרגלו של שמבאלה ושלחו בבעיטה אל צמרת הבאובב. לאחר שהצליח שמבאלה להיתלות בגובה שישים מטרים שופרה הקליטה משמעותית; אמנם, הצווחות האיומות שהשמיע הנודניק במהלך צלילתו מטה קצת הפריעו לאווירה החגיגית, אבל סוף טוב הכל טוב (בחור שמנמן ועסיסי היה שמבאלה, ושידרוג הכיבוד התקבל בברכה)." זו דרכו של צ'יף איפי טומבי לדווח בבלוגו הסקסיסטי-אך-משעשע, "שירת הסוואנה", על האולימפיאדה, מהזווית המקומית. אתמול הוא המשיך בדיווח מאתונה:

"את גולת הכותרת של היום המלהיב סיפקה ריצת המרתון, בהשתתפותו של צ'וקודי הבלתי נלאה. הצ'יף מוצא לנכון לציין שריצת 42 קילומטר היא משהו שכל ילד מסאי עושה שש פעמים בשבוע בדרך לבית הספר, וגם זה בלי להתחשב בספרינטים מזדמנים שדופק הנ"ל בפוגשו בטיגריסים רעבים ו/או בשליחי הרבנות הראשית מישראל. אין פלא, אפוא, שכבר בתחילת התחרות נעלם צ'וקודי מעיניהם של שאר הרצים, ובחלוף שישים דקות הגיע לאצטדיון האולימפי והתכונן להקפת סיום מפוארת בתלבושת מסורתית. מה רבה הייתה אכזבתו כשהתבשר שהמסלול עדיין אינו ערוך לקראתו, עקב המתנה לרצה הישראלית שהשתתפה במרתון הנשים שהסתיים אמש. על פי דיווח עדכני נצפתה הגברת עורכת מסע שופינג, אי שם באזור תעלת קורינתוס".

"עד עכשיו התעלמתי. מה לי בלוג, סחתי לקיזי בעודה מכינה ארוחת ערב מניצול טרי של משלחת אונסקו", מסביר איפי טומבי בפרולוג לבלוג. "גם ככה את מתלוננת על דיווש יתר בפדלים של הגנרטור בכל פעם שבא לי איזה טוקבק בוואלה. נכון, היא אמרה, אבל אפילו לצ'יף בוטולזי יש כבר בלוג משלו וכל היום הוא מתכתב עם מעריצים מרואנדה, מפרסם מתכונים לגולאש תימסחים וקציפת גללי פיתון ומלכלך עליך חופשי בפורומים של נענע. הרגשתי איך הכבוד המסאי מתכווץ. שום נצר לשושלת בוטולזי מוכת השחין לא יאפיל על שורד סוואנה ותיק, צרחתי על קיזי. לפדלים, אישה, ושיצא עשן למה בא לי אינטרנט מהיר היום. עכשיו אני כאן. דבר ראשון עליתי על הסיסמה של בוטולזי (גדול ושחור מיי אס, כבר ראינו אותך במקלחות בטירונות מאו מאו בקונגו) והעברתי את הבלוג שלו לקטגוריית הכי גאים שיש. סדר שיהיה פה".

האווירה הבראשיתית לא מפריעה לצ'יף לכתוב על כדורגל: "קללה עתיקה רובצת על טומבי וגורמת לו לאהוד את נבחרת אנגליה, עוד מיום שעמד על דעתו ולמד לפשוט עורות קרוקודילים. ככלות הכל, קשרים היסטוריים עתיקי יומין מאפיינים את יחסו לממלכה המאוחדת, החל מאבותיו הקדומים שהכינו קידני פאי מקפטיין ג'יימס קוק וכלה בסיפור המפורסם עם הנסיכה אן, שאותו מסרב טומבי להכחיש או לאשר מסיבות דיפלומטיות".

אין לו בעיה גם לדווח על בעיות החניה בתל-אביב: "התנועה בג'ונגל, הרהר הצ'יף תוך תלישת כנפי ציקדות, זה לא מה שהיה פעם. כך, למשל, עזב הוא את הג'מוס קשור לשיח בבוגרשוב פינת קינג ג'ורג' - ומיד זינק מאי-שם פיגמי במדים תכולים, הדביק לבהמה דוח חניה על התחת וברח בציחקוקים מרגיזים מאוד. עכשיו, שבעים שקל קנס זה לא משהו שהולך ברגל, בכלל לא. בשביל זה צריך הצ'יף לשדוד איזו מצלמת ריפלקס מהבועז ביסמוט התורן ואחר כך למכור אותה בשוק הפשפשים שלמרגלות הקילימנג'רו, וזה במקום לשכב בערסל כמו שהוא אוהב ולחלום על מאנאז' אה טרואה עם ציפי לבני ואמונה אלון".

בשיניים חשוקות עם גרמלין עצבני

חיית המחמד שלו אינה משהו אקזוטי במיוחד, אלא אם כן מחשיבים כלב פינצ'ר לייצור אקזוטי. הפוסט המבדר ביותר, לעניות דעתי, הוא זה המתאר את עלילותיו של הפינצ'ר המנוח: "נכון שחיות מחמד הן בדרך כלל יצורים טובי לב עם תביעות מינימליות, שבמשך הזמן הולכים ונעשים דומים לבעליהם (ולראיה אותו חזיר יבלות מסופלס, שמגדל מובוטו ססה-סקו); ברם, לכל כלל יש יוצא מן הכלל, כפי שאמר פעם בוטולזי לאחר שנולד בנו הבלונדי תכול העין, ולכן רוצה הצ'יף להקדיש כמה מילים לכלבו, שניפיצקי זצוק"ל (וכפי שהיה טומבי קורא לו כשקיזי לא הייתה בסביבה - אוברשטורמפיהרר פרידריך פון היינץ, או סתם אדולף). מדובר כולה בפינצ'ר, שהגיע עם קיזי כעסקת חבילה ונקרא כך עקב דמיונו המפתיע למורה שלה למתמטיקה. גודלו כירבוע חולות הסובל מבעיות התפתחות, שיניו חדות כתער, מזג נוח וחביב לו כשל קשיש פולני נרגן שמישהו מנסה לחלוף על פניו בתור לאורולוג במרפאת זמנהוף, ונביחתו מבקיעה את עור התוף באיבחת דציבלים אימתנית. כל זה עוד היה נסבל איכשהו אלמלא ניחן הצרברוס הזעיר באופי נקמני ומרושע, שכנראה הועבר לו תורשתית על ידי אבות אבותיו שהועסקו כסדרנים בפרויקט ארבייט מאכט פריי. בתחילה היה טומבי מוציאו לטיולים רק לאחר רדת החשיכה, עקב הפדיחה האיומה; אולם בחלוף הזמן לא נותרה בידו ברירה וכל באי הסוואנה עמדו משתאים למראה צ'יף נשוא פנים, הנגרר בשיניים חשוקות אחר גרמלין עצבני".

יורש העצר, טומבי ג'וניור, משמש לו מקור לא אכזב לגאווה, ובפוסט שכותרתו "שלום כיתה גימל" מספר הצ'יף:
"בהתרגש שנת הלימודים הוזמן הצ'יף לשיחה השנתית עם מנהל בית הספר שבקרחת הג'ונגל. חיוור פנים חביב, המנהל, רק חבל שבמחיצת הצ'יף הוא נעשה עצבני משהו ונוטה להזעת יתר. לא שהצ'יף מבין למה בדיוק, שהרי הוא מקפיד להופיע לפגישות כאלה בלבוש קז'ואל נטול קרקפות, ואפילו משאיר בחוץ את מוגבה וצ'וקודי בליווי הוראה חד משמעית להתנהג יפה ולהימנע מנישנושים, כולל מזכירות ו/או ספרניות". את המשך השיחה עם המנהל תוכלו לקרוא בבלוג עצמו.

תו אותנטיות לבלוגרים

נ.ב. המלצתי לא מכבר על בלוג הבדידות של "מיס לונלי", שהתקפל בינתיים בשל התחזות קלה שתקפה את הכותבת. קדמה לכך סגירתו הדרמטית של "קורטוב דיגניטי", הבלוג של נובמבר, בשל מקרה קשה יותר של התחזותיטיס. אי לכך, אני מפנה אתכם אל הצעה בבלוג של עופר לנדא - תו האותנטיות החדש של ישראבלוג. אקדים לכך הסבר קצר, לטובת מי שטרם נחשף לחידוש הלשוני מבית עופרניקוס - "רשימון" הוא בלוג ו"רשימונאי" הוא בלוגר.

"כל רשימון זכאי לשאת בגאון את תָו האותנטיות, בתנאי אחד: שלפחות רשימונאי אחד [שכבר נושא בעצמו את תָו האותנטיות] מעיד שפגש את כותב/ת הרשימון".

Authentic blogger

עופרניקוס עצמו מתנדב, בתור התחלה, לספק הצהרת אותנטיות עבור קרוב ל-40 ישראבלוגרים.




כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-chief.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

67