העולם על פי זיגפריד / מאת שרית פרקול

יום רביעי- 30.6.04

הכל זה מתמטיקה

זיגפריד, סוג של גאון, עושה בבלוגו אנליזות אתאיסטיות לפרשת השבוע ומציע משחקים להרוג את הזמן



www.israblog.co.il/Siegfried

אתאיסט, מתכנת, לוגיקן ומתמטיקאי, חובב מיץ תפוחים (לא בהכרח בסדר זה) - כך מגדיר את עצמו זיגפריד בן 18. הוא מוסיף ומספר שהוא שחמטאי חובב, סטודנט שנה אפס למתמטיקה ומדעי המחשב בטכניון, ומנהל פורום דתיים-חילוניים באתר "לב אל לב". כפי שתראו מהדוגמיות שלהלן, הבלוג שלו, "אלף סוד וסוד", בו הוא עושה אנליזות מדוקדקות ואקטואליות לפרשת השבוע, הוא למיטיבי לכת בלבד.

כבר בפוסט הראשון שלו, לפני שנה, הוא דיווח לקוראיו העתידיים שמנת המשכל שלו "קרובה למאה ושישים, לא אגלה לכם מאיזה צד", והודה שהוא "שחצן חסר תקנה", למרות שהוא משתדל לא להיות. בין שאר מעלליו, כפי שפורטו באותו פוסט בכורה, הוא "נביא שמילקיהו המבליח", הוא שגריר ותיק של אתר חופש והוא משתתף בפרויקט הפיני "הרוג את כולם" (הפרויקט הזה, אגב, מבוסס על ההנחות הבאות: "יש התפוצצות אוכלוסין בעולם. האנשים הגורמים להתפוצצות האוכלוסין הזאת הם טפשים. צריך להרוג אותם"). עוד מגלה זיגפריד בפוסט היסוד: "קצין בריאות נפש שלח אותי לפסיכיאטר צבאי בטענה שאני אובדני. חיי החברה שלי משולים לאסקופה נדרסת".

זיגפריד קורא הרבה, ומזדעזע לשמוע שיש אנשים שאינם קוראים. הוא חובב כדורסל אירופי, טניס וקרלינג (מה שזה לא יהיה), ובעיקר ומעל הכל, הוא מכריז בריש גלי:
"אני אוהב מתמטיקה. מאוד. חי על מתמטיקה ומבסס את החלטותי על חוקיה, על לוגיקה טהורה ועל אותו יצור חמקמק, המדע. לעתים רחוקות מאוד אני מניח לרגש לקחת איזה שהוא חלק משמעותי בהחלטותי". ככל הידוע, הוא טרם התנשק, הוא לא אוהב את אלוהים, לא אוהב לרקוד, לא מתכוון להביא ילדים לעולם, ולמעשה בכלל לא קוראים לו זיגפריד, אלא יניב.

הקינמון הוא מן השטן

למרות התיאור הנחרץ הזה, הלקוח כולו ממקורותיו, הבלוג חושף אישיות מורכבת יותר. מצד אחד, כמובטח, זיגפריד נוטה להביט על העולם דרך צורת החשיבה הלוגית-מתמטית, מה שמתבטא בין השאר גם בתגובות שלו בבלוגים אחרים. בפוסט שכותרתו "עולם הפוך" הוא כותב:

"לכל מערכת יש העקרונות הבסיסיים שלה. הגיאומטריה האוקלידית גורסת שכל הזוויות הישרות שוות, הגסטרונומיה המובנת מאליה מושתתת על ההנחה שהקינמון הוא מהשטן, ומערכת המשפט, במדינות דמוקרטיות, קובעת שנאשם הוא חף מפשע, עד שהוכחה אשמתו. לשון אחר, חובת ההוכחה חלה על התובע. אם לקחת דוגמא שהיא כה אבסורדית עד שאין שום סיכוי שתתרחש אי־פעם, שר לשעבר המואשם בהברחת סמים במסווה של סוכריות M&M, הרי שהשר לא חייב להוכיח שהשקית שנשא עמו מכילה שוקולדים; על המשטרה להמציא ראיות כי ההיפך הוא הנכון. כל זאת, כאמור, בעולם ישר. בעולם הפוך, יכולות לצוץ שתי זוויות ישרות שאינן שוות, טבחים עלולים להשתמש בקינמון בתבשיליהם, וחובת ההוכחה מוטלת על הנאשם".

מצד שני, בניגוד למובטח, לפעמים מתפרצת בו חושניות, עד גבול הרגשנות. בפוסט "מקלחת בלטינית" הוא מתפייט כמעט:
"יש מעט מאד ריחות המתעלים על זה של בד בתולי, כזה שזה עתה הוצא מהשקית, מוכן ומזומן לשרת אנשים. אולי דברי מאפה בתנור, אולי האוויר בארבע בלילה, מי כמוני מכיר אותו, מכיר אותו, אני מכיר. כשאני מוציא את המגבת הנקיה מהאריזה, אני מסניף את הפרודות ומניח להן להצטבר על הקרום הרירי. לשם כך נוצרו חושים!"

המדיניות שלו בבלוג היא כתיבה על נושא מסויים, ורק לאחר מכן ניסיון - מוצלח יותר או פחות - לקשר אותו לפרשת השבוע. למשל, הפוסט "על מעמד המתים", שנכתב בעת שחיילים נשלחו לרפיח לחפש את שרידי גופות הרוגי הנגמ"ש:

"לפני כמה שנים ביים סטיבן שפילברג סרט בשם 'להציל את טוראי ריאן'. עולה שם דילמה מוסרית מעניינת: האם ראוי לסכן חיי חיילים, כדי לנסות ולהשיב שבוי? הדיון בשאלה הזאת יכול לפרנס לא מעט שעות. במדינת ישראל היוצרות הפוכות; לא ישחררו אסירים כמחווה לראש ממשלה פלשתיני, אבל כן יעבירו אותם בטרייד עבור גופות, לא ינסו להציל את מדחת יוסף, אבל כן יאבדו שני בני אדם במאמץ להשיב בדלי מתים. מילותיו של יוסי בנאי, 'כבוד ראש הממשלה, המוות הוא עקר, ואין דבר יקר מן החיים עצמם', נשכחו זה מכבר. בישראל של היום, אין דבר יקר מן המוות. העיסוק בספר התנ"ך הוליד כמה וכמה משחקי מלים; אחד הידועים שבהם מסתמך על רצף הפרשות שמסתיים כאן: 'אחרי מות', 'קדשים' ו'אמור'. מטבע הלשון שנוצר בעקבות סמיכות שלוש הפרשות האלה קורא שלא לדבר סרה במת".

משחק מבוסס על שירי שי גבסו

בין פרשת שבוע אחת לשנייה, זיגפריד גם יודע להיות משעשע. בפוסט "זה סטארט-אפ" הוא מספר על משחקים חדשים להריגת הזמן:

"המשחק הראשון נקרא 'החיים הם כמו'; אינני יודע למי שמורות זכויות היוצרים. הרעיון פשוט אך נאה: משתתף ראשון פותח במשפט, ובו הוא משווה את החיים לרעיון, עצם, מושג, מחלת־עור וכיוצא בזה. על המשתתף השני להסביר מדוע החיים הם, אכן, כאלה. לדוגמא: 'החיים הם כמו יוגורט דיאט'. 'עד שלא ניסית את הדבר האמיתי, אתה עלול לחשוב שזה טעים'. המשחק השני הוא פיתוח מקורי של עבדכם הנאמן; חוששני שלא מצאתי עבורו שם הולם. הוא מבוסס, בין אם תאמינו ובין אם לאו, על שיריו של שי גבסו. מטרת המשחק היא עזרה לגבסו המסכן בכתיבת יצירותיו; כדי לעשות זאת, פותח השחקן הראשון בשורה לירית מרגשת (למשל, 'נעל הבית שלי נקרעה'), ומשימת רעו היא השלמת השורה בדימוי גבסואי - וכמובן, בחרוז. דוגמא סבירה היא 'כמו נקניקיה שעמדה על האש שעה'". לדבריו, אפשר לשרוף הרבה מאוד זמן בעזרת המשחקים האלה; "מאוד יעיל אם, נאמר, נקלעתם לארוחת־חג משפחתית, מלאת זאטוטים, שבה אתם מוצאים בני־שיחה בכמויות ההולמות את צדיקי סדום".



כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-siegfried.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

417