Sarit Perkol's Internet columns, Maariv
יש לכם בלוג מעניין?



העולם על פי אמיגו / מאת שרית פרקול

יום שלישי - 13.1.04

המתמטיקה של החיים

Amigo

www.israblog.co.il/amindsorare

בבואכם אל הבלוג של אמיגו ("הבלוג שאין לי", כפי שהוא מתעקש לכנותו), התאזרו בהרבה אורך רוח. אצל אמיגו, אתם אף פעם לא יכולים לדעת מה תקבלו. לפעמים תצאו לסיור בנבכי נמל תעופה דמוי לווייתן. לפעמים תקראו פוסט נסיוני על חיים דמויי צמח. או קטע על מספר שמתנהג בצורה מוזרה במיוחד. ואולי, אנקדוטה על אשתו, על בנו, או על סבא שלו, "א.ד. גורדון הפרטי".
ואם מתחשק לו להגדיל דרמטית את הרייטינג של הבלוג שאין לו, הוא יכול לפרסם פוסט שטוען, חצי ברצינות, ש"היפהפיות תמיד טפשות". הפוסט המסוים ההוא קיבל כהקדמה ציטוט מאת קונפוציוס על כך שלכל דבר יש יופי, אבל לא כל אחד רואה זאת, וגם הערה חשובה לקוראות הפמיניסטיות - אתן עומדות לקרוא את התיאוריה הרצינית הראשונה שמטילה את אשמת טפשותה של הבלונדינית על כתפי הגבר, ובו זמנית תחמיא לכן על חוכמתכן". הדיון בעקבות הפוסט הוכיח דבר אחד לפחות: יש הרבה נשים חכמות בבלוגיאדה (יופיין, מטבע הדברים, לא ידוע).
אמיגו מתמרן יפה בין הדמות המיתולוגית של אשתו לבין פלירטוטים וירטואליים גלויים עם בלוגריות עמיתות, ובשיר ששמו "מילכוד" הוא כותב:
"בדבר אחד אשתי
לעולם לא תוכל
אותי להאשים -
שיש לי טעם
לא טוב בנשים".
כותרת המשנה המתנוססת מעל הבלוג, הצבוע כתום וצהוב מזעזעים (צבעי דבורה שמושכים בנות, לטענתו), היא "לעולם אל תייחס לחוכמתם של אנשים מה שאפשר לייחס לטיפשותם". ואם ניתן לקרוא בכך יהירות מסוימת, זה בסדר מצידו. כי במקום אחר, פוסט שכותרתו "מעיד על עיסתי?", הוא רושם ציטוט מאת אלמוני, אולי אפילו הוא עצמו - "החכמים שבינינו הם אלו, שבהתנהלותם מגלמים שילוב מוצלח של עצלנות ושל תחמנות".
באחרונה, במסגרת הדיון בנושא הדמויות הבדויות, הציב אמיגו לקוראיו אתגר. תחת הכותרת "וידויה של דמות בדויה", הוא שאל את קבועי הבלוג, אם היו מאמינים לו אילו היה מספר להם שהוא בעצם אשה. בין השאר, הוא עורר דיון בשאלות, אם לבלוג יש מאפיינים גבריים או נשיים מובהקים, אם הקורא ירגיש מרומה, והאם זה משנה בכלל.
יום אחד, אמיגו הסתפק במעין שיר, "מתמטיקה של שברים", שילוב בין אינטליגנציה קונבנציונלית לבין אינטליגנציה רגשית: "אחרי שנגמרו המלים / אזלו המחמאות / ואפילו עלבונות לא מספקים יותר / מזל שנשארה לנו המתימטיקה - / פעמיים בשבוע / ועוד סופ"ש אחד פעם בשבועיים".
על הפוסט "שר הטבעות 2", שהתפרסם אתמול, כמעט התחשק לי לדלג, כי למי יש כוח לקרוא עוד דעה של מישהו על שר הטבעות, ועוד אנכרוניסטית. אבל זה התברר כדיאלוג משעשע בין בעל לאשתו, לאחר שהתוודה בפניה כי איבד את טבעת הנישואים:
- אתה יודע שזה מביא מזל רע?
- על מה את מדברת בדיוק?
- על הטבעת שאיבדת.
- אה. את יודעת שאני לא מאמין במזל רע. זוכרת שקניתי לך נעליים כשהיינו חברים, ותמיד ישבנו בפינות של שולחנות?
- כן, אולי בגלל זה לא התחתנתי איתך שמונה שנים...
ואחרי יומיים:
- רוצה לבוא להסתובב אתי ביום שישי בבוקר?
- ומה נעשה, נשתה קפה?
- סתם. חשבתי לעבור בחנות תכשיטים, איפה שהיינו לפני החתונה. אתה יודע שנורא יפה לך עם טבעת?

ואם תקראו רק פוסט אחד של אמיגו, אולי כדאי לכם לבחור דווקא בזה שנקרא "בן אדם כעץ שתול על מים", בו הוא פורס את החזון האמפיבי שלו: הואיל והוכחנו כבר מספר פעמים לאורך ההיסטוריה שאנחנו וארץ ישראל ביחד זה "חיבור מסוכן ואפילו הרסני", והואיל וממילא רוצים שכנינו לזרוק אותנו לים, "בואו נהפוך חסרון ליתרון, בואו נהפוך את היוצרות על פיהן, בואו נשתחרר מדעות קדומות ומחבלי העבר, בואו נעמיד לנו חזון ומטרה ודרך. בואו הימה! זה החזון שלי - מדינת היהודים צריכה לקום מחדש על רפסודה בים. כן כן, אני רציני. עם לבדד ישכון, לא?". ובמטותא מכם, "אל תדמיינו רפסודה רעועה של האקלברי פין בבקשה. במקום, נסו לדמיין את מנהטן צפה בים".
כזה הוא אמיגו. אני חושבת שדי כדאי להיות חבר שלו. כשתכנסו היום לבלוג שאין לו, אפילו תמצאו שם הנחיות איך להכין לכם סטיקר, בצבעי הלאום, "אמיגו, חבר".


כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-amigo.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

133