העולם על פי קיפוד בחורף / מאת שרית פרקול

יום שישי - 30.4.04

עמק החיות המוזרות

על חייהם הסודיים והלא סודיים של הקיפודים בבלוגיאדה המקומית, וגם הרבה על אהבה



www.israblog.co.il/21920

"יש שני סוגים עיקריים של קיפודים; קיפודים אמיתיים מטאפורים, וקיפודים מטאפוריים אמיתיים", כותב בבלוג שלו "קיפוד בחורף" (להלן - ק"ב), להבדיל מאושיית הבלוגיאדה המלבבת המתהדרת בכינוי "קיפוד כזה". והוא מפרט:
"אני הראשון, לצערי. אֶת השני, כולכם מכירים. לפעמים, הייתי רוצה להיות השני. עוקצני וחד, קצת רכושני, שיודע להראות את הצד הרך, הנחמד, למי שחבר. אבל אני לא. כמו קיפוד אמיתי, הצד החד שלי לא ממש מאיים. ראיתם פעם קיפוד ליד הבית? פתטי הייתה מילת החודש פה, הסתבר לי כשקראתי לאחור. לא בכדי. הקוצים המבולגנים הם מנגנון הגנה מסורבל, וגם לקיפוד מקופד אפשר לגעת בבטן הרכה. והצד הרך, עם העיניים השחורות והחוטם המלוחלח הוא באמת מתוק. מאמי. אבל מקרוב הוא די מדובלל. וגם לא נורא נקי. המון פוטנציאל; פעם אסדר את הקוצים כשיהיה לי זמן, אולי בשבת, אולי בשנה הבאה. בינתיים, אני יודע שיש לי את העוקץ, אבל לא את המרץ למרק ולחדד אותו, או אפילו להתאמן עליו. חתולים-נמרים אוהבים להתמרק, לטפח את הפרווה והטפרים. אני חושב שגם קיפודים מטאפוריים". וקיפוד בחורף דווקא, על שום מה? כי ק"ב החליט שבחורף הקיפוד נם, כמו דב, "מהדס ממקום למקום רק כשחייבים, גורר עודף משקל נפשי קל. הוא רוצה לשבת ולתת לכולם לראות מה יקרה בפרק הבא, אבל אין לו כוח להשקיע; לחפש קישורים, להוכיח את עמדתו. הוא אומר אותה, ונותן לכם להחליט אם אתם רוצים לקבל או לא".
כאן המקום לשבץ הערה מטא-בלוגית בנושא קיפודים, תוך ציטוט מבלוג שווה אחר, "הרהוריה של לובשת חצאית". כה כותבת הדר:
"מתקפת קיפודים ניחתה על הבלוגספירה: הקיפוד, קיפוד כזה, קיפוד בחורף, קיפוד קטן, הקיפוד הדרוס, דון קיפודון, פיצי אתה לא קיפוד, שיר והקיפודים, מסעות קיפודה בארץ הקודש ... אנשים, מה נסגר איתכם? כ-ו-ל-ם רוצים להיות קיפודים???".
אז נראה שהקיפודיות, על הדואליות שבה, כפי שתיאר אותה יפה ק"ב, אכן מצודדת, ובכלל, יש מגמה של "החיאה", כפי שהוא מכנה אותה, ההפך של האנשה - בלוגרים עם כינויים של בעלי חיים (כבר קראנו כאן על ליאופרד ועל פינגווין, ועל חתול-לשעבר, ויש גם סוס וקואלה וכן הלאה).

מבחר אברבנלי של אנשים

יפה לקרוא את התובנות של ק"ב על הבלוגיאדה:
"אני פה כבר חדשיים, התחלתי להתערות בברנז'ה ברמה מסויימת (ז"א, להכיר מישהו אחד, לשמוע על אחרים ולפמפם במקטרתי תוך ציקצוק על הנפש האנושית ואיך שאפילו מבחר אברבאנלי של אנשים כמו פה מציית לחוקים סוציולוגיים שאף אחד לא יודע אבל כולם מרגישים). ופתאום נטרפים הקלפים, אני קורא בלוגים ובמקום להרגיש 'ישוע, כל כך טוב הם כותבים אלה!', כואב לי באמת. ופתאום דברים משתנים, ואני נקשר לאנשים שגג החלפתי איתם איזה תגובה, ולרוב אפילו זה לא. ופתאום הם כותבים פוסטים ישר מהלב שלי, שאני לא יכולתי לנסח טוב יותר - וזה קצת מפחיד". ובהמשך למגמת ההחיאה: "כולם פה מכירים, מרחרחים אחת לשני בתחת כבר שנים ומסתכלים איך אני, הגור, מתנודד וצוחקים צחוק קצת חומל והרבה מרושע" (את זה הוא כתב די בהתחלה, ונראה שעכשיו גם הוא נמנה עם המרחרחים).
ואבחנות נוספות, שבלוגרים תבוניים נוטים להגיע אליהן במוקדם או במאוחר:
"שוטטתי לי בפוסטים ישנים עד ישנים מאוד רק כדי לראות כמה תהליכי התבגרות בפוסטים, ולנסות לנחש אם בלוגי נדון לכליה או שגם הגדולים באמת התחילו עם משהו half-cooked כמוני. מסתבר, וזה לא צריך ממש להפתיע את הקורא הנבון או הצופה חדת המחשבה (למרות שאני, כמובן, מעולם לא חשבתי על זה) שרבים התחילו עם יומני נייר עבי כרס ופשוט עברו למדיום שיותר קל לשאת אותו ממקום למקום. קפיצה קטנה לעולם הסטריאוטיפים: מי כותב יומנים? נכון, נשים. ובזה נפתרה לי חידונת; הסיבה שרוב הבלוגים שאני קורא בהתמדה הם של נשים, ושבלי לעשות סטטיסטיקות נראה שיש יותר בלוגים של נשים פה בשכונה היא שפשוט נשים יותר רגילות - ומכאן, מנוסות ומוכשרות - במדיום".

רבתי עם הזוגה, אפילו לא יודע על מה

אך לא שוביניסט הוא, ק"ב. הוא מדווח על ביצוע נקיונות, כביסות ובישולים, כולל מתכון עם פינת הגאון, אבל "שלא תחשבו שהכל יופי-טופי ואודטה דנין", הוא ממשיך וכותב. "רבתי עם הזוגה, ואני אפילו לא ממש יודע על מה. חמור מזה, לא כל כך בא לי לברר. אני יודע שהיא עכשיו בחדר, יושבת וכואבת (יֶה, שוּר, אומר האני המעשי. היא נרדמה מזמן) ואין לי כוח ללכת אליה, ללטף לה על הראש. או לחילופין לפתוח הכל ולראות, באמת, יחסינו לאן".
ובמקום אחר הוא כותב: "אני לא מאמין ב'תובנה' שנשים יותר מסוגלות לְמוּלטִיטֵסְק מגברים. לי זה נשמע כשוביניזם באצטלה מדעית-מודרנית. העובדה שרוב הנשים שאני מכיר יותר טובות ממני בזה זהה מבחינה לוגית לעובדה שרוב הפושעים והאסירים בארה"ב הם שחורים והיספנים. בכלל, משפטים מסוג 'אני לא אומרת שנשים הן יותר או פחות טובות, הן פשוט שונות' בהקשר לקישורים קוגניטיביים מביאים לי את הסעיף".
ואם בנשים עסקינן, נא לא להחמיץ את טרילוגיית "האהבה הראשונה שלי", בין השאר בשביל הפסקה "אף פעם לא ידעתי להפסיק לאהוב. בלהתחיל אני דווקא מוכשר מאוד. כל מי שאי פעם חדרה לי לנשמה נשארה שם לטווח ארוך גם הרבה אחרי שהיא פיזית נעלמה מסביבותי" ואת הסיפור "החברה הראשונה שלי" (לינקים ישירים בצד הבלוג). אפילו רק בשביל המסקנה החשובה הזאת:
"היא החברה הראשונה שלי כי למדתי ממנה שיכול להיות שיש אנשים שרוצים אותי בגלל ולמרות מה שאני. שיש בנות שרוצות סקס ואפילו יודעות להגיד את זה. שיש בנות שרוצות סקס איתי ואפילו יודעות להגיד את זה. שיש אנשים יותר חכמים ממני. שיש נשים יותר חכמות ממני (אז עדיין לא הייתי פמיניסט). שאני שווה. איכשהו. ושהחיים יכולים להיות כל כך מסובכים גם כשהם לא".


כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-kb.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

521