בפוסט על תוכנת ההודעות המיידיות "אודיגו", היא מקדימה וכותבת: "פונים אלי אנשים בשמות כמו penis26, erection32 והעבד. מסתבר שה'עבד' הוא איזה מדען בכיר בן 50 (לפי הפרטים בכרטיס), וש-penis26 הוא בן של מי שהייתה מורה שלי בתיכון".
היא מפרטת שם עשרה משפטי פתיחה בלתי נסבלים, לטעמה (וגם לטעמי, אגב):
1. מה קורה? (ערסי ומורה על אדם משעמם ומשועמם)
2. מה המצב? (כנ"ל)
3. מה העניינים? (קצת פחות, אבל כנ"ל. גרוע מכך: "מה עניינים" ללא יידוע)
4. הי מה נשמע (אין פסיק אחרי ה-"הי")
5. היי... (מה זה לעזאזל השלוש נקודות האלה?)
6. יש מצב לתמונה? (סלנג בלתי נסבל, וודאי שלא בכתיבה)
7. לא נרדמים? (ריבוי מיותר, ושאלה פתטית)
8. משעמם לי (מתעבת אנשים משועממים)
9. אוהבת יין...? (שלוש נקודות + פסאודו מקוריות טבולה בפסאודו רומנטיות, בשילוב ילדותי להחריד)
10. איך היה סוף השבוע? (נו, לא הכל אני צריכה להסביר לכם.)
ארטמיס מאוד קפדנית לגבי סימני פיסוק וכתיב, כפי שאפשר לראות, בין השאר, בפוסט שכותרתו "במסנג'ר עם חגית", דיאלוג קצר ונחרץ על דינם של גברים שכותבים "אים" (ברור לכם שהם נפסלים על הסף, נכון?) - נושא שהניב דיון ארוך ומשעשע למדי.
אבל אם תקראו רק פוסט אחד שלה, מוטב שזה יהיה "הבלוגר האלמוני - טרום פגישה". היא מתארת שם בפרטי פרטים איך יצאה לציד וירטואלי של בלוגר פופולרי, בעצמו צייד לא קטן, איך העלתה אותו בחכתה, ומה קרה אחר כך. דוגמית:
"כשחזרתי הבייתה בלילה חיכה לי ממנו מייל. הוא רוצה לדבר. אני מעניינת אותו. הוא סקרן לגבי. חיוך ניצחון מתפשט על פני. התפלאתי לקבל את המייל, אבל גם לא. מיומנויות ואמנות הציד הפאסיבי-מניפולטיבי-ישיר שלי מוכיחות את עצמן. עוד הוא שאל במייל אם ניסיתי לפתות אותו להיכנס לבלוג שלי. השאלה הקולעת מפתיעה אותי. ולמרות שיש לי זמן לחשוב מה לענות (הרי מדובר במייל), אני משקרת ועונה שלא".
ארטמיס השאירה את הקוראים במתח, עם הסיום הזה: "אמרתי לו שאני רוצה לראות אותו. אמר שיתקשר מחר כדי לקבוע. אמרתי שלא. שאני מעדיפה שזה יהיה עכשיו. או מתישהו אחר, אבל בלי קביעות מראש. הוא התלבט אם לבוא עכשיו. החליט לבוא. אני נותנת לו את הכתובת ומסבירה לו איך להגיע. אין לי שום פרטים עליו חוץ מגיל, עיר מגורים, ובלוג וירטואלי עתיר בנבכי נפש. כשאני מזמינה אלי בחורים, ה-precaution (אמצעי זהירות - ש.פ.) היחידי והמינימלי שאני טורחת לנקוט זה לוודא שיש לי את מספר הטלפון של הבחור בבית. כאן אפילו לא טרחתי לבקש. היה לי ברור שלא ייתן, ולא רציתי להיכנס למתח ועימות סביב הנושא. כזכור, ידי על התחתונה. אני זאת שרוצה לראות אותו עכשיו. הוא אמר שהוא מתקלח ויוצא. השעה בערך 3:30 או יותר. אני מחכה".
ומישהו שאני אוהבת לצטט, ארז, הגיב על כך: "חבל לי. יש בך יותר מאשר ציידת שכורתת לעצמה שד כל לילה מחדש... תני לעצמך צ'אנס להתאהב. כעת, את כבר כמעט מתה מבפנים".




כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-artemis.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?