Sarit Perkol's Internet columns, Maariv
יש לכם בלוג מעניין?



העולם על פי אורות / מאת שרית פרקול

יום שלישי - 23.3.04

תמונות מחיי נישואים

הם נשואים 33 שנה, לו יש מאהבת, לה יש שני מאהבים. אז אולי כן אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה?

Orot blog

www.israblog.co.il/orot

אל הבלוג של אורות הגעתי דרך תגובה שלה, באחד הדיונים הרבים המתנהלים בבלוגיאדה בנושא הטעון של בגידות. היא ציטטה כמה שורות מ"ככה זה אצלי", יומנה המקוון, מסמך מעורר מחשבה, המציע אופציה נוספת, חריגה מעט, לחיי נישואים.

"אנחנו פותחים את נישואינו. אנחנו מרשים לעוד אהבות להתקיים בחיינו", כתבה אורות עם השקת הבלוג, ביולי 2002. "אנחנו בוטחים זה בזו שחיינו המשותפים חזקים מכל אהבה אחרת. כל אחד מאיתנו חש בתחושה הלא טובה, קשה, מעציבה, שמלווה את הצורך של זולתו באהבה האחרת (ואין צער על הצורך שלי/שלו, הה?). בכוח המוח אנחנו נתגבר לחלוטין על כך ונלמד לתת זאת בלב שלם. כי ככה שנינו מבינים שצריך להיות. אנחנו נהפוך את ההגיון לרגש. בדקנו אם אנחנו רוצים לוותר על כך. ולא. לא רצינו. הנה מצאנו אותנו רוצים עוד ומצאנו שזה כואב. אם נוותר על האהבה האחרת יכאב פחות? יופי! גם לי גם לך לא יהיה!!! המחשבה הזו פשוט לא עברה את הפילטרים שלנו... הוא נהנה לו שם עם אשה אחרת. ואני - עם האחר שלי. למה שאעמוד בדרכו? או הוא בדרכי? בשם מה? בשם האהבה? הרי בשם האהבה אני אמורה לרצות שיהנה בכל רגע אפשרי! ובשם הצניעות אני מסוגלת להודות שעל אף שאני אשה נ ה ד ר ת - יש חור אחד בליבו שאני לא יודעת למלא. וגם בליבי אחד כזה. וכמו שאני אוהבת את שני אהובי, את האחד מפני ש... ואת השני מפני ש.... כך ברור לי שגם הוא יכול לאהוב אותי מפני שאני כל כך נהדרת וגם אותה, מפני ש... ואין אהבה אחת עומדת במקום האחרת. יש מקום לכולם. זהו. ביום נישואינו ה-32, מתוך אהבה עמוקה זה לזו אנחנו עושים כבוד ויקר לכל האהבות. תאחלו הצלחה עם פתיחת העידן החדש".
זה היה לפני שנה, ומאז עברו מילים רבות בבלוג. "אורות" היא אשה במיטב שנותיה, ויש לה דעות פוליטיות מוצקות. היא כותבת בבלוג על אלימות מינית, הזדקנות, פמיניזם, משפחות מרובות ילדים חשבון משלם המסים, "מקראתיזם" בשדות התעופה של ישראל, אמנות, טיולים. אבל המתכונת הבלתי שגרתית של הנישואים, שקוראי הבלוג מוזמנים להשקיף עליהם מהצד, מרתקת אותי יותר מכל. האם באמת נמצא פתרון לשאלת הבגידות? האם באמת אפשר לאכול מהעוגה לאורך זמן ולהשאיר אותה שלמה? על פניו, אולי כן.
למען הקוראים, למען המצטרפים החדשים, היא מסכמת מידי פעם את המצב. כמו הפוסט שכתבה ב-17 במרץ:
"ע' - קבעתי מתכונת ביחסים איתו: don't call me, i'll call u. אם זה לא קשר סדיר, אלא תלוי בגחמות ובאפשרויות מזדמנות - אז יהיו אלה הגחמות שלי והאפשרויות שלי - והוא - נענה לי ככה. כמובן שאין לזה הכוח שהיה. ככה דברים באים לעולם וגוועים. אין דבר קבוע.
ג' - שנה רביעית כבר - הוא מתחיל להזדקן איתי, אבל עדיין כוכב הסקס שלי. אינטליגנציה מינית כבר אמרתי? מינון לא גבוה של פגישות. אבל - גן עדן.
והאיש שלי. הבשר מבשרי ששוב ושוב אני משתאה - כמה עוד יכולה אהבתי אליו לגדול? כמה עוד יכולה אהבתו אלי לגדול? הקישו בעץ למען האהבה הזו. לבל ירע לה".
איך זה, לחיות כך? "כמו חתול שׂבע אני מסתובבת, בין ארוחה לארוחה", כלשונה.
לטובת כל המושכים בעגלת הזוגיות היא מפרטת בפוסט "עוד סיבוב" את האפשרויות:
"זוג חי לו חיים רגילים, היא שלו והוא שלה והכל טוב. צורת חיים קצרת ימים, הגולשת לבנאליה, או לאחת האפשרויות הבאות (אולי טעיתי? יש זוגיות כזו השורדת ימים ארוכים?).
זוג חי חיים רגילים לכאורה: מתחת לפני השטח רוחשים דמיונות, תאוות לא ממומשות, חלומות... היא שלו אבל היתה שמחה למשהו אחר, או נוסף או משהו.. וגם הוא. לא אידיליה.
זוג חי לו את הזוגיות שלו ועוד חיים סמויים על יד הזוגיות הזו. 'בגידות', בלשון העם. ההסתרה הכרחית אחרת הזוגיות תקרוס. אושר גנוב. לא אידיליה. זוג חי לו בזוגיותו, ובעוד זוגיות, כזו או אחרת, בגלוי ובהסכמה. הזוגיות האחרת מעוררת אי שקט. מדברים על זה, בוכים פה ושם, מאושרים מאד פה ושם, חורקים שיניים, מוצפים ברגשות ובהתרגשויות, נפלאים וגם קשים. לא אידיליה. ובכל זאת, הסיבוב האחרון, יש בו משהו! מין עגלה כזו שצריך למשוך ולמשוך, ואחרי כל סיבוב בדרך, מחכה עוד סיבוב".

- סתם סקס של בוקר -

ומה נותן את הכוח למשוך את העגלה כל השנים האלה? אולי לאו דווקא הסידור המיוחד, עם הגלגלים הנוספים, אלא דברים כמו זה שהיא מתארת בפוסט הנהדר "צחוקים":
"כזה סקס - עוד לא היה לי. עם מי? נו, עם האיש. והוא איתי יותר משלושים שנה. 30 - ככה זה בספרות. ומה הוא למד לעשות לעת זקנה שזיכה אותו בתואר הזה?
האמת? בטח האמת... הרי לשם כך התכנסתי כאן, לשם האמת. האמת היא שהוא לא למד שומדבר חדש. 'סתם' סקס של בוקר, ידידותי ואוהב ומוכר ומפרגן, שלקראת סופו אני רואה את פניו מעלי, בהבעה הזו הידועה לנו מהמציאות המתוקה (ולא מהסרטים המשקרים המציגים פני מלאך על יד האלוהים שלו), הבעה של מאמץ וריכוז, הבעה שדומה להבעת סבל - שרירי הפנים מתוחים, העיניים עצומות בחוזקה, קמטי המצח האנכיים מעמיקים בעוצמה... והגופות מתנועעים באותו ריכוז גם הם... והקולות - אנחות די מבהילות - ואני מציצה אליו - אוהבת לראות את הריכוז הזה ואת ההנאה שבאה איתו ואוהבת לחלוק את השניה הזו - ולכן אני מציצה בריכוז ישר לעיניים שלו - ואני יכולה לדמות לי שגם הפנים שלי הבעתם דומה - ואז באמצע תנועת הגוף העזה, מתוך הריכוז המאומץ הזה, הוא פוקח לשניה את העין שלו, ומציץ עלי ורואה אותי מציצה עליו - ובוברגע הוא צונח עלי בהתפוצצות של צחוק ואורגזמה - מתפוצץ מצחוק ומסקס וכל הגוף מיטלטל ומתנועע ורועד - ואני ישר מבינה איך הפתאומיות של מראה הריכוז והרצינות הצחיקו אותו באותו רגע מרעיד שהוא גומר וכמובן שאני מיד מתפוצצת וצוחקת איתו כפליים - פעם - כולה סקס... ופה יש רצינות תהומית כזו - ועוד פעם - לראות אותו גומר-צוחק-גומר-צוחק איך לא לצחוק... מסקנה חד משמעית - לגמור עם צחוק זה יותר שווה מאשר סתם לגמור. תנסו"
.

כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-orot.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

32