פילוסוף ברשת

21.2.2005

לבחור אם להיפגע

פילוסוף הרשת סבסטיאן תוהה אם יש מקום להתערבות מגבוה בסכסוכים בין דמויות בדויות

הירושלמית היא בלוגרית שברירית וחסרת ביטחון. היא התלבטה חודשים ארוכים עד שהחליטה לפתוח בלוג משלה. בלוג מאוד אישי, חושפני ובגישה של תרפיה עצמית.

נארקיס, בלוגר הנוטה לניסוחים פרובוקטיביים, החליט לבקר בחריפות דווקא אותה, תוך שימוש בביטויים משתלחים כמו הטענה שהיא מגיעה לסיפוק מפיגועים. הירושלמית השברירית נלחצה, בכתה שעות, ובסוף גם סגרה זמנית את הבלוג שלה.

צב 1, ידידה הטוב, בלוגר בזכות עצמו, ניסה לדבר על לבו של נארקיס. אך זה, דמות תקיפה בדעותיה, סירב להוריד את הביקורת שלו, בשם חופש הביטוי. הפוסט הביקורתי הורד בסופו של דבר בידי יריב חבוט, מנהל ישראבלוג.

נארקיס מצדיק את מעשיו, על פי העיקרון האומר: "אתה כותב את זה וחושף לפני מיליארד אנשים, אתה תקבל את מלוא קשת התגובות והביקורת על מה שתכתוב".

צב 1 דוגל בעיקרון הפוך: "אתה חושב שהעולם הווירטואלי לא משפיע רגשית על אנשים, ואתה טועה. אתה פוגע במי שסביבך בילדותיות שלך".

חופש הביטוי באינטרנט מעורר שאלות ייחודיות, מפני שהוא מגן גם על דמויות בלתי מזוהות. דמות בלתי מזוהה יכולה לכאורה לבחור אם היא רוצה להיפגע. ולכן, לכאורה, היא אינה זקוקה להגנתם של כללי ביטוי מחייבים. נשמע מופרך? לאו דווקא. דמות מזוהה קיימת גם אם היא מסתגרת בביתה, מחרישה את אוזניה, או בוחרת להתעלם מדברי השמצה. אם פוגעים בה, היא נפגעת.

דמות בלתי מזוהה (או בדויה), לעומת זאת, קיימת רק אם היא רוצה בכך. כאשר משמיצים אותה, היא יכולה להיעלם ולהיוולד כדמות חדשה, לא מוכרת ולא מושמצת. האמצעים הם פשוטים: החלפת כינוי, כתובת אימייל, מעבר לפורום אחר או פתיחת בלוג חדש. בלי סיבוכים, בלי השקעות כספיות ובלי השלכות אישיות עמוקות. קל, נוח ופשוט. הבחירה בידיה.

אבל הסיפור אינו כה פשוט. האדם שמאחורי הדמות הבלתי מזוהה נקשר אליה. הוא מטפח אותה כחלק ממנו והוא מרגיש צורך לצאת להגנתה. אמצעי המחיקה אינם קורצים לו, על אף היותם אפשריים וזמינים. זה העניין: אבחנה בלתי מספקת בין דמות אמיתית לדמות בדויה. האינטרנט מאפשר את האבחנה, אך הרגלים ישנים, מסורת רבת ימים של חיים מזוהים, ממשיכים להשפיע ולהכריע.

ויש עוד נקודה: מי שם את "היריב" לצנזר בלוגים? יש לו יכולת טכנית והוא מספק בחינם שירותים בסיסיים, אבל האם די בכך כדי להצדיק מעורבות בתכנים? ופתאום, אני במבוכה. אני מתקשה לצאת נגדו. מחובתי האינטלקטואלית והערכית לעשות זאת, משום שאני דוגל במיצוי האבחנה בין דמויות אמיתיות לדמויות בדויות. ולמרות זאת, אני מרחם על הירושלמית. זאת לא סיבה ראויה, אני יודע בעצמי, אבל, לפעמים, גם אני נכשל במנייריזם של מסורת האדם המזוהה.

הדרך אל החיים הבלתי מזוהים עדיין רחוקה.

סבסטיאן

הגיגים קודמים: www.perkol.itgo.com/sebastian13-2-5.htm

כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/sebastian21-2-5.htm

174