היריב הידוע

מאת שרית פרקול

מעריב, 27.7.2003



"לפעמים אני חושב לעצמי שהייתי רוצה לקרוא את הבלוג שלה. לדעת מה עובר לה בראש, ככה על בסיס יומי. לדעת מה עובר עליה, על מה היא חושבת, מה מטריד אותה. אבל אין לה בלוג. לפחות לא עד כמה שידוע לי. ואם יש לה ולא עליתי על זה, אז עזבו את הפאדיחה, אני חושב רק על ההחמצה".
את המלים האלה כתב בבלוג שלו "היריב", הלא הוא יריב חבוט, הלא הוא היריב הידוע - אבא של ישרא-בלוג (על משקל ישרא-בלוף) - www.israblog.co.il - מערכת היומנים המקוונים הגדולה בישראל.
כן, גם במקרה זה, הסנדלר הולך יחף. ליריב חבוט אמנם יש בלוג משלו ("דע את היריב"), אבל זה בלוג צנוע, שהרישום האחרון בו, זה שצוטט כאן למעלה במלואו, הוא מלפני חודשיים. ואם חשבתם שלבלוג של יריב יש את המספר הסידורי הנחשק 1 - אז לא. אפילו לא מספר שיחוקי כמו 8888. סתם 349. ולאכזבתם הרבה של כל הבלוגרים, ובעיקר הבלוגריות: הוא כמעט שאינו קורא בלוגים.
יותר מ-1,500 בלוגים פעילים יש בישראבלוג, וקרוב ל-200,000 דפים נצפים ביום. מספר הבלוגים גדל בהתמדה, בד בבד עם הרחבת הסיקור שלהם בתקשורת. לדברי חבוט, באפריל הצטרפו 312, במאי 579 וביוני 919. ועוד היד נטויה. הכותבים מגיבים זה בבלוג של זה, מלנקקים (מקשרים) זה לזה, ומקיימים מפגשים גם מחוץ למחשב. באוגוסט, ופרטים על כך אפשר למצוא בדף הפותח של ישרא, מתוכננים שני מפגשים לפחות, בתל-אביב ובחיפה. חבוט, בן 30, רווק, הוא מהנדס תעשיה בהכשרתו, שכיר בפיתוח מערכת אינטרנטיות בתחום בקרת עלויות תקשורת. בזמנו הפנוי הוא מפתח תוכנות ואתרים. לאינטרנט הוא נכנס לפני כשמונה שנים, וכבר אז התחיל להרעיף על הגולש הישראלי תוכנות חינם שימושיות - בילי, למעקב אחר התקשרויות לאינטרנט, והיבטמל לכתיבה בעברית באינטרנט (תוכנות שניתנות להורדה מאתר www.billy.co.il, בו יש גם סיפורים קצרים פרי עטו).
בקרב הבלוגרים של ישרא, שם החיבה של המערכת שהקים, חבוט נחשב חצי אלוהים, טענה שהוא הודף בביישנות, אך בתוקף. ביום ההולדת שלו, למשל, רשמה לו הבלוגרית שארית: "רק רציתי להגיד מזל טוב, ושאתה מלך... תודה על ההשקעה הענקית באתר הזה, תודה על כל הזמן שאתה משקיע בנו, תודה על היחס האישי והמקסים לכל אחד". דולפין כתב לו: "אתה תותח, אין אין עליך", ומיטאליקה הוסיפה: "אתה גדול, עשית את החיים שלנו קצת יותר מעניינים".
-מה גרם לך להשיק את ישראבלוג? איך זה התחיל ומתי?
"זה התחיל לפני שנתיים. כל מה שאני יודע נובע מלימוד עצמי, והשיטה שלי היא לקחת פרויקט וללמוד דרכו נושאים חדשים. נתקלתי בכתבה של קפטן אינטרנט על בלוגים ויצאתי לראות מה זה. לא לקח לי הרבה זמן לגלות שאין כלים נוחים לכתיבת בלוגים בעברית. אז ישבתי וכתבתי אחד כפרויקט לימודי כזה, והעליתי אותו לרשת".
-והעלית אליו בלוג של עצמך? "לא. במשך הזמן פתחתי שם בלוג אישי, אבל הוא לא היה פעיל במיוחד והיום הוא נטוש".
-אז מה היה בהתחלה, רק פלטפורמה? מה היו התכונות הבסיסיות של הבלוג?
"אפשר היה לכתוב פוסטים בעריכה די בסיסית, העיצוב היה מוגבל יותר מהיום. אפשר היה לכתוב רשימות בצדדים. הבסיס היה די רחב כבר מההתחלה".
-ואיך פרסמת את זה? מי הגיע לכתוב ראשון?
"כתבתי לעתונאי הרשת. ביקשתי מכמה בלוגרים חיצוניים, כמו רחלי, שתכתוב שם קצת ותחווה דעה. מי שהיה לו בלוג חיצוני לא המשיך, באו אחרים. מהראשונים שהיו אני זוכר את נוי-נוי, חרצית, פרח צהוב, שלי".
-כמה זמן אתה מקדיש לעניין? אני רואה שאתה עונה על שאלות בפורום של האתר ונחלץ לעזרת בלוגרים תקועים בכל מיני שעות משונות.
"אני לא מקדיש לאתר יותר משעה ביום. כשיש פיתוח של דבר חדש, אני יושב יותר".
-אתה לבד? איימי (ראו למטה) עוזרת לך?
"אני לא עובד על האתר לגמרי לבד, יש צוות של בנות שהתנדבו למשימות השונות. איימי מנהלת את הפורום, שאגב נבנה על ידי שלי. יש את הסוררת, שאחראית על שיתוף הפעולה שלנו עם וואלה אהבה, שרקי, שאחראית על מנגנון הציטוטים, ואת זאתי עם התלתלים שמתחזקת את השאלון השבועי. אני מקווה שלא שכחתי אף אחת".
-יש גבול לכמה שהמערכת יכולה להכיל?
"לא ממש".
-התמונות לא מעיקות?
"הגבלתי קצת את המנויים הרגילים באפשרויות שלהם להעלות תמונות, זה די עצר את השטף כשהתמונות התחילו להעיק".
-מה קורה עם הבלוגים המתים? עד מתי הם נשמרים?
"אין לי עדיין מנגנון לניפוי בלוגים מתים. אני צריך להגדיר את הקריטריונים ולבנות את המנגנון".
-האתר מחזיק את עצמו עכשיו?
"לא. אני מקווה להגיע לזה".
-אז אתה נדבן גדול?
"לא הייתי אומר גדול".
-נדבן צנוע...
"נניח".
-מיתוס מפרסמים אצלך, ומי עוד?
"קופידון. אבל עוד לא ראיתי כסף, כי זה מבוסס על כניסות, לא על חשיפות. אני צריך להתארגן מחדש על כל נושא הפרסומות".
-דיברת עם דוטומי? כי שם זה "תפור", ויש סיכוי שילחצו על הבאנרים.
"דיברתי. לא יצא מזה כלום".
-אתה חושב שאם תתחיל לבקש כסף מכולם אז הרוב לא ירצו לשלם?
"אני בטוח. אנשים עוד לא התרגלו לשלם על דברים ברשת".
-נראה שיש למנוי החינם הרבה תכונות שצריכות היו להישמר למנוי הפרו... בגלל זה אני חושבת שאתה אולי אלטרואיסט.
"יש מספיק מנויי חינם שמתלוננים על כמות התכונות שניתנות רק לפרו. אני יותר ריאליסט מאלטרואיסט, אני חושב".
-יש משהו שהוא רעיון בלעדי שלך? שאין בבלוגיות אחרות?
"אופציית 'בלוגים קרובים' זה משהו שלא נתקלתי בו באתרי בלוגים. אבל באתרי קניות אפשר למצוא המלצות כאלה, למוצרים שרכשו אנשים שרכשו גם את המוצר שעכשיו אני מסתכל עליו. ואולי גם אופציית 'רשימת הקבועים'."
-כמה אנשים קנו לאחרים מנוי פרו (מנוי משודרג, בתשלום של 100 שקל בשנה - ש.פ)?
"בערך 20".
-אתה עצמך קורא הרבה בלוגים?
"לא, בכלל לא. אני ממש לא מהמכורים לבלוגים. יש לי רשימת קבועים קצרה".
-ואיך אתה יודע אם נולד בלוגר חדש מעניין ששווה לך לקרוא?
"הסנדלר תמיד הולך יחף. בלוגרים חדשים נחשפים דרך תגובות שלהם בבלוגים אחרים, דרך בלוגרים שממליצים, איזכורים שלהם מחוץ לישרא".
-ואז תעשה לעצמך מנוי, או מה?
"אני אוסיף אותו לקבועים, אני כמעט ולא משתמש במנגנון המנויים".
-למה בעצם?
"כי כשאני רוצה לקרוא בלוגים, אני נכנס לאתר ומדפדף בקבועים. אם אני אקבל מייל על עדכון בבלוג, אני לא ארוץ לקרוא אותו באותו רגע בדרך כלל".
-אתה מגיב לפוסטים? אולי בשם בדוי? יש לך בעיה "להתערבב עם הקהל"?
"אני לא מספיק מעורה כדי להגיב לפוסטים. לפעמים אני מגיב, בשמי".
-קורה הרבה שאנשים מוחקים את הבלוג בלי לעשות גיבוי ואתה מציל אותם?
"קורה. לא הרבה, אבל קורה".
-אתה מרגיש כל-יכול? סלבריטי? בנות מחזרות אחריך?
"הגזמת עם הכל-יכול. אין לזה שום ביטוי, בכל מקרה".
-אתה חושב שיש יותר פרגון ולינקוקים-ליקוקים הדדיים, או שיש יותר תגובות גסות והשמצות? מגיעות אליך גם תלונות "מוסריות"?
"אני חושב שיש יותר פירגון מאשר השמצות. אני מקבל מדי פעם מיילים שמבקשים ממני להכריע מריבות ולמחוק תגובות, אבל לא משהו מעבר לזה".
-יש לך גבולות, מבחינת תכנים פורנוגרפיים?
"כשמשתמשים חדשים נרשמים, אני מבקש מהם לא להעלות חומרים כאלה. היו מקרים ספורים שקוראים התלוננו בפניי וזה נפתר. לא היו לי עד היום בעיות משמעותיות עם התכנים בבלוגים. אם לא מתלוננים, אני לא יודע שזה קיים".
-חשבת להתחבר עם פורטל גדול? מישהו הציע לקנות את ישרא?
"אני בהחלט מקווה להתחבר לאתר גדול, ישרא יהיה גדול עליי בשלב מסוים. לא היו הצעות לקנות אותו בינתיים".
-אתה פתוח להצעות?
"כן. יש לך הצעה?"
-קטונתי. אבל אם אני אכתוב את זה בעתון, אולי יציעו לך.
"אולי".
-איזה תוכניות יש לך הלאה?
"דברים שכבר אפשר לגלות זה דברים שכבר די ידועים למי שבקי: תקשורת ב-SMS עם האתר לקבלת עדכונים, תגובות ועוד; גרסת WAP לגלישה סלולרית. השאר זה בעיקר דברים קטנים".
-ולסיום, מה יהיה באמת עם בעיית הרווחים?
"בעיית הרווחים בכתיבה בעריכה משוכללת או בעיית הרווחים הכספיים שאינם? אני מקווה לטוב".
-התכוונתי לבעיה הטכנית המעצבנת של הרווחים בעריכה משוכללת, אבל בעצם תענה על שתי האפשרויות.
"עניתי בעצם על שתיהן".

~~~ ילדות רעות ~~~

בדרך כלל, ישראבלוג, ובעצם, גם בלוגיות אחרות, הוא נווה-מדבר של פירגון ותמיכה. בניגוד לגסויות ולעילגות של הטוקבקים (התגובות לכתבות בפורטלים), התגובות בישרא אדיבות, רהוטות ומעניינות, ברובן. אבל מסתבר, שהרוע בכל זאת מבצבץ, גם בישרא.
איימי, בת 17, בעלת הבלוג www.israblog.co.il/Teenager, עשתה בשבוע שעבר ניסוי - פתחה בלוג נוסף בזהות של בלוגרית פעורה וקלת דעת, וחיכתה לתגובות, שלא בוששו לבוא.
לבקשתי, היא מספרת מה הוביל אותה לכך:
"ישרא-בלוג מוצף היום בבלוגים של נערים ונערות צעירים, שכותבים בעיקר על הלהקות האהובות עליהם ומה אכלו לארוחת הבוקר. בזמן האחרון התפשטה תופעה של תגובות מעליבות ומזלזלות, בעיקר בעילום שם. אני לא מעוניינת להאשים אף מגזר או חתך גיל, אבל התופעות של בלוגים מטופשים מחד ושל תגובות פוגעות מאידך התגבר במיוחד עם תחילת החופש הגדול של תלמידי בתי הספר. אז לילה אחד פתחתי בלוג פיקטיבי של נערה בת שלוש עשרה וחצי, שמחליפה צ' ב-3 כמו חלק מאותן בלוגריות צעירות, שמעריצה את המורדים ושהיא, מה לעשות, מעט פרחה (יש לה חבר שנוגע בה, היא מאוהבת בבנחמין רוחס, ועוד). כתבתי אותו בשביל להשתעשע קצת, אולי לקבל תגובות מבנות 13 נוספות.
"הפוסט הראשון קיבל לא פחות מ-15 תגובות, שבכולן נכתב פחות או יותר אותו הדבר - לא כיף לנו לקרוא את הבלוג הזה, הכותבת שלו לא לטעמינו, ואנחנו נדאג שהיא תמחק את הבלוג. קללות, העלבות וזלזול באופן כללי היו הדברים שהופיעו בתגובות. עופר לנדא (עופרניקוס - www.israblog.co.il/Ofernicus ), בלוגר שהתייחס לתופעת התגובות (ודרכו הגעתי לסיפור הזה - ש.פ.), ידע שאני היא זו שכותבת את הבלוג ולא נערה אמיתית בת 13, ולקח על עצמו להגיב לאותן נערות. כפי שהוא מעיד על עצמו, התגובות שלו פרובוקטיביות בכוונה, והוא לא היה מעז להשמיע אותן בוויכוח תרבותי. הוא לא הביע את דעתו על הבלוגרים אלא רק על עצם כתיבת תגובות מעליבות, והשתמש באותה שפה שהנערות בחרו להשתמש בה- זלזול וקללות. הקללות וההשמצות הפכו לדיון בנוגע לגבול הטעם הטוב בתגובות. בשלב מסוים התגובות שקראו לבלוגרית (שהיא לכאורה רק בת 13 וחצי) זונה, פוסטמה ומפגרת הטרידו אותי, והתחלתי לתהות בקשר לקבלת הפנים שמקבלות בלוגריות חדשות בנות 13. החלטתי לפרסם פוסט בו אני מתוודה שזו בעצם אני שכתבתי הכל".
לדברי איימי, המסקנה שלה היא שישרא-בלוג "מלא בצעירים שרוצים להרגיש טוב בקשר לעצמם, ועושים את זה על חשבון של ילדים אחרים... אני לא בטוחה אם תגובות הנאצה תפסקנה, אבל אני בהחלט מקווה שנערות בנות 13 לא יחשפו עוד לקללות ולהעלבות סתם בגלל שבחרו לכתוב בלוג".
ולמרות הכל, היא מוסיפה, "על כל ילדה שקוראת לבלוגרית צעירה 'מפגרת', יש הרבה קוראים שזוכרים להגיב עם המון חמלה ואהבה. כמעט לכל בלוגר אחרי זמן מסוים יש את הקוראים הקבועים שלו, את הקוראים שבקיאים בחייו, על הדברים הטובים והרעים שבהם, אלו שדואגים לתת עצה כשצריך, 'חיבוק וירטואלי' כשעצוב, שמחזיקים אצבעות כשצריך. ובגלל הקוראים האלו, ולמרות כל שאר הקוראים שיכולים להעליב ולפגוע, ישרא-בלוג היה והוא עדיין מקום לפרוק את הצרות, לכתוב את כל מה שבראש ושבלב".

הכתובת הישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/yariv.htm

רכילות בבלוגיה: www.perkol.itgo.com/gossip.htm
סקירת בלוגים: www.perkol.itgo.com/olam.htm
מה זה בלוג: www.perkol.itgo.com/weblog.htm