Sarit Perkol internet pages
כולם כאן מחפשים ומחפשות

מאת שרית פרקול

מעריב 23.6.2002

הדפסים בלעדיים על חולצות, תיקים וספלים

מוסד השדכנות חוזר לעשות כותרות, ולאו דווקא בגלל עלילותיה של הלנה עמרם. את מקומם של שדכנית העיירה הקלאפטע והשדכן התחמן תופסים עכשיו השירותים
המקוונים, המשמשים מתווך גלובלי, ומאפשרים תיאורטית לכל אחד ואחת להשתדך לכל אחד ואחת.
בניגוד לשדכניות הרכלניות של פעם, אתרי השידוכים וההיכרויות עושים זאת בדיסקרטיות מירבית, וגם אם איחוד נפשות נחשב מצווה - יש בסיפור הזה לא מעט כסף. סוכנות "רויטרס", בידיעה כלכלית מובהקת, הכריזה החודש על השדכנות כעל "השיחוק הבא", והמגזין "סלון" הכתיר את התקופה הזאת "תור הזהב" של השדכנות המקוונת. גם בישראל כבר מזמן לא בושה להגיד "הכרנו באינטרנט", ואתרים כמו קופידון, ג'יי-דייט, בליינד-דייט ושלאגר זוכים לביקורים סדירים מצד הפנויים והפנויות.
רוב שירותי ההיכרויות המקוונים מדווחים, שקבוצת הגיל המרבה להשתמש באינטרנט להיכרויות היא בני מתחת ל-30, ובעיקר - בני 25 ומטה. כלומר, דור שלם שגדל על המחשבים והגיע לפרקו ממש עם תחילת עלייתו של האינטרנט, כך שזה נראה להם רק טבעי לחפש ברשת את הנפש התאומה.
בכתבה של רויטרס צויין, שהקהילה הגדולה של משתמשי יאהו - 237 מיליון משתמשים ברחבי העולם - והטכנולוגיה המאפשרת לאנשים לחפש בני זוג לפי צבע עיניים, צבע שיער, השקפה פוליטית, המזל האסטרולוגי ופרמטרים ספציפיים אחרים, משפרת מאוד את הסיכויים למצוא את האדם המבוקש. לפי רויטרס, כשדיווחה יאהו באפריל על התוצאות הרבעוניות, צויין שירות ההיכרויות שלה, יאהו פרסונלס, כאחד המנופים, שעוזר לאזן חטיבות כושלות של החברה.
אם כי שירותי ההיכרויות של יאהו פועלים כבר כחמש שנים, רק בשנה שעברה, כשהתחילו לגבות עבורם תשלום, התברר הפוטנציאל הכלכלי של השידוכים. יאהו לא מסרה את התוצאות לגבי תחום ההיכרויות, אבל ההערכות, לפי רויטרס, הן שהיקף ענף השידוכים המקוונים יוכפל השנה, לנתח שוק ששוויו יותר מ-250 מיליון דולר.
הואיל ומספר זה מניח שרק אחוז אחד מהפנויים והפנויות באמריקה הצפונית משתמשים כרגע באינטרנט למציאת בן זוג, אפשר לומר שנכונו לתחום הזה עוד שנים רבות של צמיחה. "העסק הזה בשום פנים ואופן לא סיים את התפתחותו", אמרה גייל לאגונה, דוברת חברת ,MatchNet.com המפעילה שמונה שירותי שידוכים מקוונים ומספר המנויים שלה זינק מחמישה מיליון בסוף שנה שעברה לשישה מיליון כעבור שלושה חודשים בלבד.
הת'ר הברילסקי, בכתבה "שוק הבשר.קום", שפירסמה בחודש שעבר במגזין המקוון סלון, פתחה את כתבתה בהכרזה הדרמטית: "תור הזהב של השדכנות המקוונת הגיע". היא המשיכה וציינה, שבאפריל דיווחה חברת Match.com על גידול של 195 אחוז במספר המנויים בתשלום, לעומת הרבעון המקביל ב-2001.
לפי כתבה שהתפרסמה באפריל ב"ניו-יורק טיימס", בעוד שבאפריל 2001 היו רשומים באתר 1.6 מיליון איש, כעבור שנה מספרם כמעט הוכפל. השידוכים המקוונים הפכו מקור מרכזי להכנסות של אתרי התוכן, וגם, עובדה שלא נעלמה מעיניה של הברילסקי, ברשת מסתובבת חבורה גדולה של חתיכים וחתיכות פנויים.

לאכול סושי ולדרג גברים

"זה שינוי גדול לעומת אביב שנת 1996", כותבת הברילסקי, "כשהשתתפתי במסיבה של מאטץ'.קום, שאותה איכלסו בעיקר תוכניתנים שנראו כאילו לא עזבו את חדר השרתים במשרדי הסטארט-אפ שלהם כבר חודשים, כאילו המגע היחיד שלהם עם בני-אנוש אחרים הוגבל לאותם רגעים ספורים, שבהם שמו את נפשם בכפם והגיחו אל השמש החלשה של סן פרנסיסקו, כדי לקנות ממתק באוטומט של החברה, או לשתות קפה לאטה דל שומן. הבלונדינית הגבוהה שעבדה שם נראתה חמודה, אבל היא נראתה די מרושעת. אבל עכשיו", ממשיכה הברילסקי, "אפשר לראות את הבלונדינית ההיא באתר מאטץ'.קום, בכותנת לילה ובין מצעים סתורים, כוססת קלות ציפורן מטופחת, תחת הכינוי 'מתוקה ושובבה'".
אז איך הכל השתנה כל כך מהר? למה האנשים התחילו לספסר את עצמם בלי בושה מעל גבי האינטרנט? האמת היא, כפי שנכתב לא מכבר בניו-יורק טיימס, שרוב הצעירים לא רואים שום דבר מביך בהיכרויות דרך האינטרנט, או ב"שופינג אחר גברים", הגדרה שנתנה שלי פרנס, יחצ"נית בת 28 מקווינס, שהתראיינה לעתון הניו-יורקי. "אנחנו מזמינות סושי, יושבות ומדרגות גברים".
השילוב בין נוחות וזמינות לבין מסווה האנונימיות, מתובל בנופך של עיגול קצוות ושידרוג עצמי חסר בושה, הופך את ההיכרויות דרך האינטרנט לאופציה קוסמת מאין כמוה. אם בעבר הלא רחוק צריכים היו פנויות ופנויים להיגרר בערבי שבת למועדונים פתטיים, לכתת את רגליהם על ג'בלאות בטיולי פו"פים, לנבור במודעות קטנות וסתומות בעתונים ("ג+2, 150/150, 50, במתאימה"), לשלשל את מיטב כספם לידי סוכנויות של היכרות בווידאו או לידי "הלנות" למיניהן - עכשיו משתרע לפניהם, כמעט בחינם ובלי לצאת מהבית, כל המרחב הממוחשב. מנגנוני חיפוש מאפשרים איתור אנשים לפי חתכים ספציפיים, והמספר הגדול של הנרשמים יכול להבטיח שכל גחמה תבוא על סיפוקה וכל סיר ימצא את מכסהו.
חיפשת בלונדינית בת 40, 180, עיניים ירוקות, אוהבת פילוסופיה ופיזיקה גרעינית ויחסי מין פעמיים בשבוע? חיפשת יפני בן 50, לא מעשן, אוהב ריקודי עם, ירקות אורגניים ודיגדוגים ארוטיים של כפות הרגליים? - אין בעיה. אם זה באתרי ההיכרויות הרשמיים, אם זה בתוכנות המסרים המיידיים כמו אודיגו, לא ייקח זמן רב למצוא את משאת הנפש. וממש כמו שיותר קל לעשות קניות של ספרים, קלטות וידאו, דיסקים של מוסיקה, מכשירי אלקטרוניקה ומוצרי מזון בחנויות המקוונות, ברגע שיודעים בדיוק מה רוצים, יותר קל גם לחפש באינטרנט בן זוג - ובלבד שיודעים בדיוק מה שרוצים.
הואיל ואתרי ההיכרויות ותוכנות המסרים המיידיים מאפשרים לחברים בהם לכתוב, נוסף על הפרטים הסטנדרטיים, גם הערות אישיות ולסמן פרטי-פרטים של העדפות אישיות, כל אחד יכול להציג את עצמו במלוא הדרו ולהוסיף כהנה וכהנה קישוטים. כשממלאים את כרטיס החבר מקובל, למשל, להחסיר מהגיל ולהוסיף למדד היופי, כדי לקזז את הנטייה הטבעית של משתמשים משופשפים אחרים להוסיף מראש כמה שנים לכל פרופיל שהם נתקלים בו ולהניח כאקסיומה שבמציאות בעל התמונה נראה פחות מרהיב.

הפוך על הפוך

מסתמנת גם תחילתה של מגמה הפוכה, שעליה היטיבה להצביע הכתבת של מגזין סלון: לפרסם את עצמך ברוח הפרסומות המודרניות, בהפוך על הפוך. בהחלט מקובל לרדת על עצמך, לכתוב שאתה נמוך וקירח ושמן, ולהוסיף עוד משפט או שניים שנונים. אחרי תיאור כזה, אתה רק יכול לצאת יותר טוב כשתיפגשו במציאות.
הברילסקי, שמרחיבה בכתבתה את הדיבור על האסכולות החדשות במילוי שאלוני היכרות, מציינת, למשל, כאלה שמשיבים על השאלה הסטנדרטית בשירות ההיכרויות של Nerve.com (המונה, נכון לאפריל, 175,000 מנויים וגדל בקצב של 15 אחוז בחודש) "מה השקר הטוב/הגרוע ביותר שסיפרת מעודך?" במלים "אני אף פעם לא משקר", או גברים הטרוסקסואליים שבוחרים בסרט "גברים במלכודת" בתור המקור לסצינת המין החביבה עליהם ביותר בקולנוע.
כמובן, רוב האנשים משקרים כל הזמן. יש שקרים גדולים וטפשיים, כאלה שחזקה עליהם שלא יעמדו במבחן הפגישה הראשונה, או מהווים התחזות של ממש: יש בעלי משפחות המציגים את עצמם כרווקים, יש בעלי מגבלות גופניות חמורות שרושמים כי בריאותם תקינה לחלוטין, יש גברים המציגים עצמם כנשים ולהיפך. לרוב, אלה שקרים קטנים ובלתי משמעותיים יחסית, כמו "זיוף" כמה שנים בגיל, כמה קילוגרמים במשקל, כמה שנים בלימודים או כמה אלפי שקלים בהכנסה השנתית. שקרים לבנים, שאחר כך אולי תשבו עם הנכדים, תעלו זכרונות ותצחקו עליהם.
אבל, כפי שאמרה לסוכנות רויטרס ג'יל קלר, מפעילת סוכנות היכרויות קונבנציונלית בסן פרנסיסקו, רוב הלקוחות מגיעים אליה לאחר שנכשלו במשחק השידוכים המקוונים. לדעתה, ההיצע העצום מעודד דייטים סידרתיים, במקום יחסים רציניים. "זה כמו להכניס ילד לחנות ממתקים", אומרת קלר, "תמיד יש עוד ממתק".

~ ~ ~ שידוכים לישראלים ~ ~ ~

אתרי השידוכים הישראליים דומים מאוד לאחיהם הלועזיים, ולמעשה, גם בתחום הזה האינטרנט פורץ גבולות. נוסף על קופידון, ג'יידייט, בליינד-דייט ודומיהם, אפשר למצוא מאות ישראלים רשומים בשירותי ההיכרויות הבינלאומיים, בין השאר גם בשירותים שובבים יותר, כמו AdultFriendFinder.com.

דוסידייט. גרייסון לוי, המפעיל לבדו ומכספו הפרטי את אתר דוסידייט, הקים אותו ביולי 2001. באתר רשומים 4,133 חברים, מתוכם %40 נשים. לדברי לוי, יש לזכות האתר שתי חתונות, וזוג שלישי התארס. דוסידייט הוא שירות חינם, ולוי מקבל הרבה מכתבי תודה, לדבריו, "אבל אין כמו ההנאה מכך שאנשים מתחתנים". שישה חודשים לאחר שהקים את דוסידייט, השיק לוי אתר היכרויות נוסף, פרומסטר, המיועד לדתיים בחו"ל. גם באתר זה רשומים 4,904 חברים, ולוי מתכוון למזג אותם בקרוב לאתר גדול אחד, בעברית, אנגלית וצרפתית.
בי-זוג. את אתר בי-זוג מפעילים דנה ומאיר דרילינגס, זוג נשוי. האתר פועל כבר שנה ורשומים בו 1,400 איש. בשכבת הגיל 25 עד 38 יש שיעור זהה של גברים ונשים, מעל גיל 38 רשומות יותר נשים. לדבריהם, ככל שהגיל עולה, פוחת מספר הגברים. יש כבר חתונות, וגם זוגות שגרים יחד. הייחוד של בי-זוג, שירות הניתן בתשלום, הוא בקיום ראיונות מוקדמים עם החברים, כדי לאמת את הנתונים שלהם. הם מגדירים את עצמם "שדכנית וירטואלית, לא רק מנוע חיפוש".

מתחזים באתרי היכרויות: perkol.itgo.com/impostors.htm
חבר מביא חבר: perkol.itgo.com/friendster.htm
אהבה בימי הרשת: perkol.itgo.com/love.htm

כתובת דף זה: perkol.itgo.com/matchmaking.htm

218