Sarit Perkol's Internet columns, Maariv
יש לכם בלוג מעניין?



העולם על פי מירב / מאת שרית פרקול

יום שישי 3.6.2005

לא כל כך נעים לראות בלוג גנוב

אז מירב מגייסת את הגולשים למאבק בפלגיאטורים

blog.tapuz.co.il/Copyrights

הדפסים מקוריים על חולצות, סינורים ותיקים

"מרגישה אבודה, סחרחורת ובחילה נוראית ובא לי לרצוח מישהו, כמה מישהו-ים למעשה. כמו אונס קבוצתי, כך אני מרגישה. שאף אחד לא ינסה לומר לי שאני מגזימה, כשהוא יחווה את מה שאני חווה נון-סטופ כאן (הרי זו הפעם הרביעית כבר, שאני יודעת עליה), ויחוש באותה עוצמה שאני חשה בנוגע למילותיי, אולי הוא ידבר אחרת. אבל מה אני עושה עכשיו?" כתבה ב-28 במאי הבלוגרית מירב מהרהרת בבלוג שלה, "יומנה של אישה".

דברים אישיים שכתבה מירב בבלוגה הועתקו במלואם לבלוג של שרי, נערה הכותבת בבלוגיה של "ראש 1" (פרטי הבלוג המעתיק שמורים במערכת, לא נלנקק אליו, כדי לא לתת לו פרסום שלא מגיע לו) ולמקומות נוספים ברשת. למשל, פסקה מתוך מכתב: "רציתי לומר לך שאני אוהבת אותך. שלוש מילים שלעיתים אנחנו שוכחים את משמעותן. את העוצמה שלהן. את היכולת שלהן לשנות, לרפא, למלא מחדש. במרדף החיים אנחנו לוקחים את הדברים *הקטנים* והחשובים כמובן מאליו.... מתי לאחרונה אמרתי 'אני אוהבת אותך'? לא זוכרת. אמרתי שאני מתגעגעת, אמרתי תודה, חיבקתי, נישקתי.. לא זוכרת שאמרתי מילות אהבה. אני מצטערת שלא אמרתי מספיק, מצטערת שלא אמרתי בכל הזדמנות".

באימייל ששלחה לי מירב, היא הסבירה ש"מעבר לטראומה המובנת מאליו של גניבת זכויות יוצרים, מדובר במילים שלי שנכתבו לשני אנשים אהובים, יקרים שאינם עוד בחיים – לאבי (נפטר לפני 4 חודשים) ולסבתי (נפטרה לפני חצי שנה). הילדה לקחה והעתיקה הכל, כגוש אחד בלי לעשות איפה ואיפה. את המכתב לסבתא שלי מצאתי מסתובב ברשת בעוד כמה מקומות". "אילו לפחות הם היו משאירים את זה כמכתב לסבתא, הכוונה המקורית שלי", אמרה לי אתמול מירב, שעדיין לא נרגעה מהסיפור.

מירב המעוצבנת פצחה בהתכתבות עם אורי צציק, מנהל בלוגים וקומונות של תפוז אנשים, בבקשה שהאתר יפנה בשמה לאתרים בהם התפרסם הפלגיאט. צציק השיב לה: "תפוז אינם יכולים לפנות בשמך לאתרים הנ"ל. התוכן של הדברים אינו שייך לאתר תפוז ועל כן אין להם כל דרישה בעניין" והציע לה לפנות בעצמה אל האתרים בדרישה שיסירו את הטקסט, "ובמידה שלא יעשו זאת, אף לטפל בנושא משפטית". היא בחרה לפתוח במאבק, ולגייס לעזרתה גם גולשים אחרים. ב-31 במאי היא פתחה בלוג חדש (אף הוא בתפוז - שימו לב לנאמנות של גולשים לבלוגיה שלהם, אפילו כשהיא לכאורה אינה מגוננת עליהם. סביבה בלוגית כנראה לא פחות קשה לעזוב מאשר את השכונה בה נולדנו וגדלנו), שכותרתו "המאבק להגנה על זכויות יוצרים באינטרנט", וממנו היא מקווה לנהל את המאבק.

"הרבה אנשים פנו אליי ואמרו כי הם מוכנים לקחת חלק במסע הזה. בין אם חלק פעיל, ובין אם חלק סביל. זה הזמן לארגן את הבית ולראות מה יש לנו עד כה ואיך ממשיכים מכאן, ביחד", היא כותבת בבלוג החדש, שברשימות הצד שלו היא מביאה לינקים לאתרים העוסקים בעניינים משפטיים בכלל ובזכויות יוצרים בלבד. בבלוג היא מביאה לינקים לבלוגרים התומכים במאבקה, ומבשרת שכבר פנתה לעורך דין שעוסק בתחום (וגם אל כותבת שורות אלה).

היא מעדכנת בבלוג על קבלת מסר מאורי צציק, "שהעלה לי חיוך ענק וחימם את ליבי. אורי, בצעד חריג ויוצא דופן, פנה לאתר ראש 1 בנוגע לבעיה שהתעוררה עם הבלוג המדובר של שרי. אני רוצה להאמין, כי זהו צעד קטן, ראשון ועוד ישנה תקווה. ניתן ואפשר לעשות דברים אחרת".

בהמשך היא מבהירה: "המקרה הספציפי שלי אינו הסוגייה שעומדת במרכז המאבק. הוא זה שהחל אותו, אך הוא אינו העיקר. המאבק הוא על זכיות היוצרים באינטרנט, ומציאת פתרון לבעיה של גניבת זכויות יוצרים במדיה הזאת. לראיה, על פניו נפתרה הבעיה הספציפית, והגולשת הורידה את הרשומות שהעתיקה (כמעט את כולן). רבים מאתנו נפגעו בעבר מכך, ועוד רבים ייפגעו, המאבק הוא למענם ולמעננו. המאבק אינו כנגד 'תפוז אנשים', באופן פרטני, אלא כנגד היעדר גורם שמגן ודואג לאינטרסים של הכותבים, בכל הנוגע לזכויות היוצרים. המטרה היא ליצור רשת בטחון, לא רק ב'תפוז אנשים', אלא בכל אתר באינטרנט שמציע שירותים דומים. מעבר לכך, חשוב לפתוח ערוצי תקשורת מקובלים והוגנים בין אתר לאתר, על מנת לאפשר אכיפה של הדברים. ללא ספק, אם 'תפוז אנשים' היו בוחרים להצטרף למאבק ולנסות לעזור לנו, היתה יוצאת מכך תועלת לכל הנוגעים בדבר. אני אנצל במה זו להזמין אותם למאבק של הגולשים שלהם, שהוא למעשה המאבק שלהם".

מירב מזמינה את כל הגולשים, "גם קוראים שאין להם בלוג בתפוז", להגיב, ומבהירה שאיש לא יידרש לצאת מאלמוניותו לשם כך". היא מוסיפה: "זה הזמן לפנות לכל מי שאתם מכירים שנוגע לנושא, תנו לאנשים את האפשרות לבחור אם הם רוצים להצטרף למאבק או לא. הפיצו את המסר. כל מי שמכיר עו"ד העוסק בתחום, כל מי שהוא עו"ד העוסק בתחום המעוניין לעזור, מוזמן לפנות אליי".

בנוסף, היא קוראת לבלוגרים אחרים להידרש לסוגיה: "תכתבו כאילו אין מחר! אבל לא סתם לכתוב, תכתבו על המאבק שלנו, בכל מקום שרק אפשר ותפיצו את המסר ברבים. תשלחו אנשים לקרוא ולהצטרף אלינו. זו תהיה הרשומה המרכזית מעכשיו, וסביבה נארגן הכל. אז תפנו את כולם לפה: אז תשלחו לי לינקים לרשומות/הודעות שכתבתם בנושא ואני אעלה אותם כאן שכולם ידעו ויקראו גם כן". לדבריה, היא פנתה גם אל המרכז למשפט וטכנולוגיה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, והם אמרו שהנושא יידון, בין השאר, באירוע ההשקה של פרויקט קריאייטיב קומונס בישראל, בשבוע הבא.

עמיתי עידו קינן דיווח על מקרה דומה, שקרה בשעתו לאביבה משמרי, עיתונאית ובלוגרית.

עד כאן ממטה המאבק. אני מאחלת למירב ולשאר הבלוגרים בהצלחה, כמובן. אבל מבקשת להשתמש בסיפור הזה להגיג קצרצר על הגדרת הבלוג. נדמה לי שהבלוג התרחק מזמן מהגדרתו כ"יומן אישי מקוון". המגיבים, ומונה הכניסות, הפכו אותו למשהו אחר לגמרי. ההוצאה של היומן מן המגירה אל הדיסק, ומשם אל האינטרנט, הפכה אותו למשהו המשמש פלטפורמה להתחברות עם אנשים, חלון ראווה, מקור לגאווה, אמצעי לסחיטת מחמאות, מגנט "צומי" ממדרגה ראשונה. לכן, אנחנו רואים ילדים ובני נוער שמעתיקים עיצובים של בלוגים שמצאו חן בעיניהם, ואפילו "ערים וירטואליות" שלמות. ואם מעתיקים את העיצוב, ואם האינטרנט מאפשר להכין בקלות עבודות לבית הספר בשיטת הקופי-פייסט, הדרך מכאן ועד העתקת רשומות בבלוג, או אפילו בלוגים שלמים - קצרה מאוד. אז אולי צריך להזכיר לכם, ילדות וילדים, את תפקידו המקורי של הבלוג - אמצעי ביטוי אישי. בבלוג אתם מוזמנים לכתוב מהגיגי לבכם, לספר את מה שעובר עליכם, לקבל תגובות על דברים שכתבתם. אתם, מהראש שלכם. אפשר לעשות זאת יפה, כמו בבלוג של "הנסיך הקטן", שהמלצתי עליו בשבוע שעבר. או כמו בבלוג שוקולד פרה" של יונתן קסלר. יונתן הוא רק בן 10, אבל אפילו הוא יודע שאם הוא מעתיק ממקום אחר, הוא צריך לצרף "גילוי נאות".

כתבה על קניין רוחני: www.perkol.itgo.com/ip.htm

כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/blog-meirav.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

214