Sarit Perkol - internet columns

בואו נדבר על זה

מאת שרית פרקול

מעריב, אפריל 2001

"די נשבר לי אני לא עומדת בזה יותר אין לי כוח. אני אומרת לעצמי מטומטמת איך הגעת לזה שוב תגידי לא מספיק כל הבלגן הזה עכשיו גם דיכאון טוטאלי באמת מה עובר אלי וחוצמזה יצאתי מכל כך הרבה מצבים בחיים שלי אפילו כאלה שנראים בלתי הגיוניים ליציאה אז מה קורה לי עכשיו איפה הכוח שלי מה יהיה איתי אני חייבת לחזור לעצמי לחזור לתפקד לחזור להאמין מה יהיה איתי קיבינימט".

המכתב הזה, בנשימה אחת, בלי פסיקים, ובמקור גם מרוח באותיות כפולות ומכופלות של זעקה, נכתב באינטרנט, בפורום שהוקם כדי לשמש תמיכה למי שמרגיש תחושות אובדניות. התגובה לא איחרה לבוא: תוך כחצי שעה, אפשר היה לראות באותו פורום את המכתב הבא:

"קשה, אנחנו יודעים.
קשה מאוד אפילו.
צרות בלי סוף,
בעיות, סיבוכים, סבל, כאב, ייאוש.
הכוחות שלך, יקרה, אותן את מחפשת,
עליהם את תוהה,
להם את זקוקה --
הכוחות שלך בך, בתוכך...
הם לא אבדו, לא נדדו, לא פרחו להם...
הם קיימים-ולא-נראים, לעיתים, כפונקציה של המצב הרגשי...
אבל הם שם, ועוד איך הם שם!
כבר הוכחת את זה לעצמך, לנו, לכולם.
אנא, אל ייאוש...
היאזרי בסבלנות,
הירגעי,
אספי אותם לאט לאט מהשיירים והשבבים,
ליצירת העוצמה לה את נדרשת.
כי כך, רק כך, נצליח להתגבר".


וכעבור כעשרים דקות, כמה שורות מרגיעות של אותה אחת, שלפני זמן קצר זעקה לעזרה:
"תודה סהר תודה רבה בזכותכם כבר לא לבד ביחד לא לבד יש איפה לפרוק יש איפה לבכות יש מי שמבין ויש מי שמקשיב"



לדברי ד"ר עזי ברק, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, לאתר "סהר" (סיוע והקשבה ברשת) www.sahar.org.il שנפתח ביוזמתו לפני חודשיים במטרה לעזור לאנשים בשעת משבר, נכנסו כבר אלפי אנשים. לדבריו, נוסף על הצ'אט והפורום הנזכר למעלה, בהם יש פעילות ערה מאוד, אנשים מסתובבים זמן רב באתר, נכנסים אל הקישורים שמופיעים שם, קוראים מאמרי תמיכה ועידוד ומגיעים דרך האתר למקורות עזרה אחרים ברשת. בערך 20 פונים ביום גם מקבלים תמיכה אישית, בצ'אט אישי של Human Click או דרך תוכנת המסרים המיידיים ICQ. חלק מהפונים חוזרים, ורובם - מתחלפים. בחודשיים של פעילות, נצברו מאות שיחות עם אנשים. למעשה, יש צורך במתנדבים נוספים לתפקיד "סייעים" באתר, הפועל בהתנדבות בחסות עמותת אשנ"ב (אנשים למען שימוש נבון באינטרנט). עכשיו מתקיים קורס שני של סייעים מתנדבים - אנשים בוגרים, בעלי כושר אמפתיה ורקע בתחומים כמו פסיכולוגיה, פסיכיאטריה ומשפט.

כפי שכתב ברק לפני שנה, במאמר אקדמי בו העלה בראשונה את הצורך בהקמת מרכז סיוע ישראלי כזה, לרשת יש תפקיד כפול: היא יכולה לעודד התאבדות, והיא יכולה גם לעזור במניעתה. מצד אחד, האינטרנט מעודד מקרי התאבדות, בגלל ריבוי אתרים המעניקים להתאבדות ערך חיובי, אתרים המציעים "מתכונים" ושיטות התאבדות מעשיות, פורומים וצ'אטים שבהם משתמשי אינטרנט מעודדים התאבדות של כאלה המהססים, או נותנים מרשמים של ממש כיצד לבצע התאבדות. מצד שני, ישנם באינטרנט אתרים המכילים מאגרי-מידע מקיפים ועדכניים שעוזרים לאנשי-מקצוע בתחום, ישנם אתרים עם מידע וקישורים שיכולים לעזור בהבהרת מצבים שנראים קשים מאוד וחסרי מוצא אך למעשה אינם כאלה, ישנה אפשרות לתקשר עם אנשים אחרים בעת ייאוש ומשבר, וישנה אפשרות לגורמים טיפוליים לתקשר עם מתאבדים פוטנציאליים בדרך יעילה, תוך שמירת אלמוניות יחסית, ועל-ידי קבוצות תמיכה מקוונות.

עמותת אשנ"ב נוסדה לזכרו של ערן אדרת, חייל בן 19, שהתאבד ביריה ביוני 1997 . אדרת סבל מדיכאון קליני והיה בטיפול תרופתי. שרשרת התעללויות והשפלות שעבר בשירותו הצבאי, ומצבו הדכאוני הכללי, דחפו אותו לכיוון זה. עידוד להחלטה גורלית זו, והנחיות מפורטות כיצד לבצע את ההתאבדות באמצעות רובה M16, אותן קיבל לאחר שהציג שאלה ספציפית באחד הפורומים, היו כנראה הקש ששבר את גב הגמל. המקרה מתועד באתר הישראלי www.atheist.org.il/eran.html , בו נכללים גם מסמכים אותנטיים הקשורים באירוע.

בשבוע שעבר מסרה משטרת אוסטריה על מקרה התאבדות משותף של גבר גרמני ונער אוסטרי, שנפגשו בצ'אט של אתר התאבדות אוסטרי. גופותיהם נקובות הכדורים נמצאו במכוניתו של הגבר, ליד אינסברוק.

מעבר לפורומים ולצ'אטים, בהם פועלים גם, לדברי ברק, אנשים ש"מתוך זדון ורשעות" מעודדים אנשים אובדניים לבצע את המעשה, יש אתרים שמעודדים התאבדות בכך שהם קושרים סביב המעשה הילה. כדוגמה מביא ברק את האתרים הרבים העוסקים בזמר ומוזיקאי הרוק חבר להקת נירוואנה, קורט קוביין, ששלח יד בנפשו. קוביין היה (ועודנו) נערץ על צעירים רבים, ויש טענות וראיות לכך שהתאבדותו סחפה אחריה צעירים נוספים. צילום מכתב ההתאבדות שהשאיר קוביין מפורסם באתרי אינטרנט רבים.

דוגמה נוספת שמביא ברק לדרך זו של עידוד התאבדויות נוגעת לכת "שערי גן-עדן". לכת זו, ש-39 חבריה התאבדו בצוותא ב-1996 בווילה שכורה בקליפורניה, היה אתר אינטרנט פופולרי, שהוקם ביוזמת אנשי מחשב מקרב חברי הכת. חברי הכת הירבו להשתתף בצ'אטים ובפורומים, כך שהאינטרנט שימש אמצעי יעיל להפצת מסר ההתאבדות ההמונית שלהם.

באתרים אחרים, כמו http://ash.xanthia.com, אתר המבוסס על קבוצת הדיון alt.suicide.holiday, אפשר למצוא, נוסף לקישורים ולדברים פרקטיים כמו מדריכי התאבדות, גם שירים וסיפורים שנכתבו בידי משוררים וסופרים ידועים, שנוגעים לנושא המוות וההתאבדות. שירים מאת סילביה פליית', דורותי פארקר, ביירון, טניסון, אדגר אלן פו ועוד, לצד מלים של שירים פופולריים בעוסקים בנושא.
לדברי ברק, לפחות באותה מידה שהרשת מכילה מספר דרכים המעודדות ביצוע התאבדות, היא מכילה אמצעים שונים הפועלים למניעת התאבדויות. למשל, פניה לעזרה ממשתמש אחר ברשת בכל עת. פניה כזו יכולה להיות בפורום, בצ'אט, בדוא"ל או בתוכנת מסרים מיידיים. דוגמה לכך נכתבה בפורום תרבות דיגטלית של פורטל נענע, בו תיארה הכותבת כיצד נער, שהיה איתה בקשר באמצעות ICQ, סיפר לה על כוונתו להתאבד. היא ניסתה לעודד אותו, ובמקביל פנתה למשטרה כדי לאתרו ולהציל את חייו.
דוגמה נוספת היתה בפורום נפגעי ונפגעות תקיפה מינית של IOL. נערה סיפרה שם על הפגיעה שחוותה, על מצב הרוח הדכאוני בו היא נמצאת ועל כוונותיה להתאבד. באי הפורום הציעו לה תמיכה נפשית, קבלה, חמימות, רגישות רבה למצבה, עידוד ועצה במשך מספר ימים. בשלב מסוים מנהלת הפורום אף פנתה למשטרה ולהנהלת IOL בניסיון לאתר את הנערה ולהצילה. הנערה אותרה ונעזרה בטיפול נפשי מקצועי.

"יש אנשים שבחיים לא ירימו טלפון לבקש עזרה", אומר ברק, "מפני שהטלפון הוא בקול האמיתי שלך ואתה מרגיש כאילו מזוהה, בעוד שבצ'אט אתה רק מקליד אותיות. יש כאן תהליכים של הסרת מעצורים. לפעמים כבר במשפט העשירי מספרים לנו, הסייעים, דברים שלא מספרים לאף אחד אחר". ברק משווה את זה אפילו למוסד הקתולי של תא הווידוי, שעוזר לפרוק ולשחרר לחצים. במקרה של הסייעים, זה מלווה גם בעידוד ובהפנייה לטיפול אצל הגורמים המתאימים. ברק אומר, שב"סהר" נמצאים בקשר עם הפונים המעוניינים לשמור על קשר, ומתוכם, אנשים אלה לא התאבדו בסופו של דבר, אלא הלכו לטיפול.

ברק, המשמש גם עצמו כסייע מתנדב, אומר ששיחה נמשכת לפעמים דקות ולפעמים - שעות. "בדרך כלל הגבול הוא שלושת רבעי שעה עד שעה, אבל לפעמים מבטלים את הגבלת הזמן. לא מכבר היתה מישהו במצב קשה מאוד, שדיברנו איתה שלוש וחצי שעות", הוא מספר. "באותו רגע, אנחנו מציעים את העזרה שהאדם זקוק לה - לדבר. אנחנו אוזן וירטואלית, חיבוק וירטואלי, זה מרגיש מאוד טבעי, לעזור לאדם במצוקה".
בין הפונים בני 14 עד 60, עם מגוון עצום של בעיות, רובן על רקע של דכאון, אבל גם כאלה של אנשים שעברו משבר כמו תאונה, מוות במשפחה, כשלון בלימודים או פיטורין. דווקא מקרים של אהבה נכזבת אין הרבה. "מקרים של סבל בגלל מחלה חשוכת מרפא לא הגיעו אלינו", אומר ברק כשאני מנסה לדבר איתו על סיבה "מוצדקת" להפסקת החיים.

לדעת ברק, בניגוד לדעה שרווחה בעבר, לא לדבר על התאבדויות כדי לא לעודד אחרים לחקות מעשים כאלה, צריך גם צריך לדבר על זה. לדבריו, מדי שנה יש בארץ כ-6,000 נסיונות התאבדות, מתוכם כ-500 בני אדם שאכן שמו קץ לחייהם. צריך לדבר על התאבדות, אבל לא להציגה כאופציה אטרקטיבית. ברק אומר, שסרט ששודר בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, על נערה יפה וחכמה שהתאבדה ברוב טקס, גרר "מאות נסיונות התאבדות". לדעתו, "אם מציגים את ההתאבדות לא כמשהו הרואי, אלא כטעות של מישהו שאפשר היה להציל", זה יכול לעזור. לפי הנתונים שבידיו, 80 אחוז מאלה שניסו להתאבד מצטערים על נסיון ההתאבדות. לכן הוא מקיש, שאולי גם 80 אחוז מאלה שכן הצליחו להתאבד בעצם היו מצטערים על כך, אילו ניתנה להם הזדמנות נוספת. למעט אולי אותם מקרים של מחלת נפש קשה, "אפשר להניא אדם מהתאבדות, להוציאו מהמצב הזה, לתת לו כוח, להעצים אותו", אומר ברק.

וידידי הפילוסוף, שמזכיר לנו כי הזכות לחיים כוללת בתוכה גם את הזכות לשלילת החיים, מציע אפשרות נוספת בה האינטרנט יכול לעזור: אפשר לאמץ "דמות" חדשה, המסומלת אפילו בכינוי חדש בפורום או בצ'אט, ובכך ליצור הזדמנות לחיים חדשים, במקום להתאבד. אם לשפוט על פי חלק מהכינויים האופטימיים בפורום של סהר ובפורומים אחרים של אנשים במצוקה, נראה שרבים אכן נוקטים אינטואיטיבית בשיטה זאת.



פעילות משטרתית למניעת התאבדות <===

כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/suicide.htm

86