כתבו לפרקוליתון

פילוסוף ברשת

9-5-2005

אני לא מלשן

האם צריך להתריע על כוונתו המוצהרת של בלוגר לשלוח יד בנפשו? לסבסטיאן יש תשובה נחרצת



ב-14.3.04 כתב בלוגר בשם ארול, את הפוסט הבא: "היום אני 'חוגג' 40. התכנון המקורי היה לחגוג בעוד שש וחצי שעות עם צינור הגז ושמיכת הפוך. אבל יש לי שלושה ילדים לארוחת ערב. אז לפחות הלילה אני לא אאכזב אותם". האם הוא באמת מתכוון להתאבד?

התגובות לפוסט מעניינות לא פחות. כשעה לאחר פרסום הפוסט, כותב מגיב בשם נדב: "הבלוג שלך מדהים בן אדם. ואין הרבה (בעצם בכלל) בלוגים שאני אוהב לקרוא. את כמה מספרי הפרוזה של צ’ארלס בוקובסקי יצא לך לקרוא? קיפ אפ דה גוד וורק".

כחודשים לאחר מכן, כותבת לין: " קשה למצוא מתוך דבריו של רענן את ההוכחה לכך שהוא באמת התכוון להתאבד. כאילו שפשוט אמר מה יוצא לו מפה ולא יותר מזה...", והיא זוכה לתגובה מיידית של דני: "תגידי את שפויה??... המילים ללכת לישון תחת השמיכה עם צינור גז.. לא מספקים אותך..?"

זאת הבעיה – האם אפשר לדעת? האם חובתנו, כקוראים, לדווח על רצונו של ארול להתאבד? החוק אינו אוסר על אדם להתאבד, אך אוסר על זולתו לעזור לו להתאבד. לא מזמן, נחקר נער על ידי המשטרה בחשד לעבירה פלילית על כך שראה את חברתו ניגשת אל קצה הגג במטרה מוצהרת להתאבד, כפי שאכן היה, ולא מנע זאת ממנה. האם הקוראים של ארול, אלה שלא מיהרו לדווח על תוכניתו המוצהרת והמפורטת, הם עבריינים פליליים?

הבלוגים, משום שלעתים הם מתנהלים על קו הגבול שבין בדיה למציאות, מעמידים אותנו בפני בעיה מוסרית לא פשוטה. עד כמה אנחנו אמורים להתייחס אליהם על פי הדרישות המחמירות של המציאות, ועד כמה על רקע החופש הכמעט מוחלט של הבדיה? הבלוג של ארול הוא דוגמה מצוינת.



הלוגו של הבלוג אמור כאילו להסגיר. ארול מסביר: "התמונה בפתיחת הבלוג, זה סריקה של טופס אשפוז בבי"ח 'תל השומר' לאחר ניסיון התאבדות". וכך זה נמשך. ספק כתיבה קיצונית ויפה על חיים קשים, ספק תוכנית מסודרת וריאלית לשים להם קץ.

הפוסט האחרון בבלוג של ארול הוא הודעה של בני משפחתו של ארול: "קוראים יקרים, ב-5.4.05 הלך לעולמו רענן נחמיאס. זה היה 3 שבועות אחרי יום הולדתו ה-40".

ואני רוצה להודות. לא הייתי מדווח לאף אחד על רצונו להתאבד, גם אם הייתי קורא את הבלוג שלו לפני מותו. אני לא מלשין. זאת ההרגשה. קוראים שהיו מסגירים את ארול, ראויים בהחלט לתואר הזה. הם מדכאים את חופש הביטוי שלו, את חופש הביטוי בבלוגים ואת חופש הביטוי בכלל. ואני אומר זאת עכשיו, מתוך ידיעה שארול/רענן אכן התאבד.

סבסטיאן

הגיגים קודמים: www.perkol.itgo.com/sebastian2-5-5.htm

סבסטיאן על רשף לוי: www.perkol.itgo.com/reshef-sebastian.htm