Sarit Perkol internet pages
כתבו לפרקוליתון

פילוסוף ברשת

4.4.2005

מי אני ומה שמי?

סבסטיאן מנסה להעמיד במבחן את הערכים של העיתונות הממוסדת



כתבתי לפני שבוע רשימה קצרה בענייני השעה. חתמתי מתחתיה את שמי – "סבסטיאן", ושלחתי לפרסום אל אחד העיתונים הארציים. הרשימה לא התקבלה, משום שלטענת העורך היא הוגשה בעילום שם. העיתונות הממוסדת אינה מתנגדת לרשימות בעילום שם, בתנאי שפרטיהם של הכותבים שמורים במערכת. לכן, צירפתי לרשימה כתובת של אתר אישי ובו פרטים מלאים על אישיותי, מעשיי, תחביביי, דעותיי ונטיותיי. העורך התעקש בכל זאת שמבחינתו אני מוגדר עדיין כ"עילום שם", משום ש"סבסטיאן" הוא כינוי בדוי.

אני גלוי לעיני כל. עולם ומלואו יכולים להיכנס לבלוג שלי ולעקוב מקרוב אחר מאות הרשימות והסיפורים שהספקתי לפרסם עד כה. מדוע, אם כן, העורך אינו מוכן להסתפק בכל אלה?

אני רוצה להבחין בין שני סוגים של סימני היכר. הסוג הראשון הוא קבוצה של סימנים טכניים: שם, כתובת, מספר זיהוי ותעודות מזהות. הסוג השני הוא קבוצה של סימנים מהותיים: אישיות, תכונות אופי, כישורים, מצבי נפש, יכולת תבונית, שאיפות והתנהגות בפועל. ניתן ללמוד על ההבדל בין שתי הקבוצות באמצעות תחומי ההתעניינות של שוטר תנועה ופסיכולוג. שוטר תנועה מבקש סימני היכר טכניים (רישיון נהיגה, תעודת ביטוח ורישיון הרכב), בעוד שפסיכולוג שואל בעיקר על סימני היכר מהותיים כמו זכרונות, נטיות ומצבי רוח. ומי מכיר טוב יותר את האדם שלפניו?

הפילוסוף האמריקני בן-זמננו דרק פארפיט משווה את ההבחנה הזו למועדון חברים. נניח שמועדון מסוים נסגר לכמה שנים, ונפתח מחדש עם חברים, הנהלה ותקנון חדשים. האם זה אותו מועדון? ככל שהמועדון מזוהה על פי שמו וכתובתו, הוא אכן אותו מועדון, אבל באופן טכני בלבד ובלי ללמד כלום על המצב החדש. וככל שהוא מזוהה על פי חבריו, הנהלתו והתקנון שלו, הוא מהותית מועדון חדש.

כך גם במקרה הנוכחי. מסרתי לעורך סימני היכר מהותיים, והוא דחה אותי בטענה שחסרים לו פרטים טכניים.

האתיקה העיתונאית שבויה בנורמות שאינן מתאימות לעידן האינטרנט. האינטרנט מאפשר לנו להציג את עצמנו באופן מהותי, כמעט בכל רגע נתון וללא סרבול בירוקרטי, אבל האתיקה העיתונאית ממשיכה לדבוק בפרטים טכניים וחסרי ערך מהותי.

נ.ב.
סבסטיאן, כפי שאני מקפיד להבהיר לכולם, הוא לא רק כינוי בדוי, אלא גם דמות בדויה. אבל באותה מידה, זה יכול היה להיות רק כינוי בדוי, שהאישיות שמאחוריו - וכל הסממנים המהותיים - הם בדיוק כמו של בעל תעודת הזהות המחזיק בו. אני די בטוח שגם במקרה זה, העיתון היה מסרב לפרסם מאמרים שלו.

הגיגים קודמים: www.perkol.itgo.com/sebastian28-3-5.htm

כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/sebastian4-4-5.htm

58