כתבו לפרקוליתון
פילוסוף ברשת
28.3.2005
בית דין לבלוגרים
סבסטיאן מביע אי נחת לנוכח הפתרון החדש לסכסוכיאדה בבלוגיאדה
"ילדונת וירטואלית" בנתה את הבלוג שלה כעיר וירטואלית. "יום אחד", כותבת הילדונת בתלונה להנהלת ישראבלוג, "נכנסה בחורה אחת והחליטה שהיא רוצה להשתתף. בכיף? למה לא? אחרי זמן מה היא התחילה לומר משפטים כגון: זה לא טוב. זה לא מוצא חן בעיניי. זה ככה. וזה ככה. עניתי לה בצורה מנומסת, שאם יש לה בעיה מסוימת, אף אחד לא מחזיק אותה כבולה". ואכן, האזרחית החדשה עזבה ופתחה עיר וירטואלית משלה. אלא שהעיר החדשה היא העתק כמעט מלא של העיר של "ילדונת".
האם בעיה כזו מצדיקה הקמה של בית משפט לענייני סכסוכים בין בלוגרים?
גם אני נתקלתי בבעיה שכביכול דורשת הכרעה שיפוטית. פרסמתי בבלוג שלי מכתב גלוי, ופינחסה, בלוגר פעיל וערני, היה בין המגיבים למכתב. כעבור שעות ספרות, החלטתי להסיר את המכתב מהבלוג, אלא שבתוך כך נעלמו גם כל התגובות הנספחות למכתב, ביניהן גם תגובתו המהוללת של פינחסה. פינחסה, שאת דעתו על בלוג הבוררות אפשר לקרוא ברשימתו "מפלצת ז'דנוביסטית", רתח מזעם. הוא טען בלהט שאין לי זכות. התגובה שלו לא פגעה בי, והיא בהחלט היתה רלוונטית לנושא המכתב הגלוי. לי לא היתה כמובן שום תלונה נגדו, פרט לכך שהחלטתי שהמכתב הגלוי שירת את מטרתו ואין בו צורך עוד. טענה מול טענה, ומי יכריע? אני, כי זה הבלוג שלי, או גורם אובייקטיבי?
ובכן, ישראבלוג החליטה להקים מוסד שיפוטי ואף קבעה כללים, בתוכם הכלל הבא: "החלטת האחראי תהיה גם מעשית, דהיינו האחראי יוכל לקבוע כי קטע בישרא-בלוג אשר הפר את כללי האתר ימחק".
ואני מתנגד. אני מוכן למוסד של בוררות מוסכמת, אבל לא למוסד שיפוטי מחייב. השיטה המחייבת של בית משפט עונה על צרכים של מציאות פיזית, בה אדם שנפגע אינו יכול להיות מישהו אחר ואינו מוגן על ידי לחיצה על העכבר. באינטרנט, לעומת זאת, הכל פתוח. האינטרנט מאפשר להחליף שמות מהר יותר מגרביים, והוא מאפשר להתחיל חיים חדשים בכל רגע. בכל מקרה, ניתן לכבות את המחשב, או לעבור לאתר אחר.
ככל שפגיעה וירטואלית יכולה להכאיב, והיא יכולה להכאיב, עדיף לספוג אותה - ובלבד שיישמר חופש הביטוי.
עידו קינן על בלוג הבוררות
כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/sebastian28-3-5.htm
216
