כתבו לפרקוליתון

פילוסוף ברשת

11-7-2005

בעקבות הזמן האבוד

סבסטיאן שואל: איך זה שעם כל החידושים הטכנולוגיים וקיצורי הדרך, בכל זאת אין לנו זמן?



אני גר בגפי. אין לי אשה ואין ילדים, ואת רוב עבודתי אני מבצע מהבית, מול המחשב. לכאורה, לרשותי כל הזמן שבעולם. חברים לא קופצים לבקר במהלך היום, אלא בשעות שאני עייף ממילא. ידידותיי המתחלפות עובדות כולן בשעות היום, וחובותיי המשפחתיות מצטמצמות לערבי שבת ולערבי חג - וגם באלה אני לא ממש מקפיד.



גם ההתפתחות הטכנולוגית עומדת לכאורה לצדי. פעם הלכתי לסידורים, אחר כך השתדלתי בעיקר לטלפן, ועכשיו אני נצמד אל האינטרנט. חידוש דרכון, סופרמרקט, פיצה, כרטיסי טיסה, תיאטרון, קולנוע, הכל דרך האינטרנט. אין פלא שהפילוסופים של העבודה והפילוסופים של הטכנולוגיה צופים שחר חדש לאנושות – "האדם הפנוי", זה שעובד מעט לפרנסתו ושעיקר עיסוקו הוא בשאלה כיצד לבלות.

למרות זאת, אני מרגיש שאין לי זמן. נסעתי לצרפת כדי למצוא את הזמן האבוד שלי. שכרתי קוטג' קטן, באחוזה קטנה, חצי שעה נסיעה מהריביירה של נורמנדי, לא רחוק מהונפלר, עיירת דייגים מתוירת שעל שפך הסיין, ונראה שמצאתי הרבה זמן. מתברר שהאשם הוא דווקא בטכנולוגיה. אין לי טלפון, אין טלביזיה ואין אינטרנט. רדיו בלבד. ופתאום, יש לי זמן.

חישבתי כמה זמן גוזלת ממני שיחת טלפון קצרה של ידידה שלא רוצה להפריע אלא רק לשאול מה נשמע. חמש דקות השיחה עצמה, חמש דקות של מחשבות מה אמרתי ומה היא אמרה ומה אני התכוונתי ומה היא התכוונה, וחמש דקות של ניסיון לאסוף עצמי חזרה אל העבודה. רבע שעה תמימה. נכפיל את התוצאה בעשר שיחות קצרות כאלה ליום, עם חברים, משפחה וידידות, והתוצאה תופחת לשעתיים וחצי. ואם נוסיף לזה גם שיחה ארוכה פה ושם, התוצאה מרקיעה עד כדי רמה של אובדן עשתונות.

ועדיין לא התייחסתי לאינטרנט. מיילים פשוטים, של תשובות מינימליות, שתי דקות עבור כל תשובה, ותגובות קצרות בבלוגים, יכולים אף הם להצטבר לשעה, שעתיים ואולי גם שלוש שעות. וזאת בלי להחשיב את הבעיות עם המחשב עצמו, שיכולות לפעמים לגזול חצי יום ויותר. אז הטכנולוגיה יוצרת לנו פנאי - וגם זוללת לנו אותו בתיאבון רב.

סבסטיאן

כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/sebastian11-7-5.htm

הגיגים קודמים: www.perkol.itgo.com/sebastian3-7-5.htm

272