מיקה והעיר הגדולה / מאת מיקה גיל

מיקה, שחקנית וסופרת בהתהוות, בחורה יצירתית באופן כללי, מדווחת על עלילותיה בניו-יורק. נגיסות מהתפוח הגדול.
והפעם: שוק הבשר, גרסת 2005

24.2.2005



יש דברים שקשה לתת להם הגדרה. למשל, מהו אותו "סטאר קוואליטי" חמקמק שהופך זמרים, שחקנים, רקדנים ושאר פרפורמרים לכוכבים? זה לא המראה בהכרח, וזה גם לא הכשרון. זה משהו כזה חמקמק, משהו שאי אפשר לשים עליו את האצבע, אבל כולנו יודעים כשזה שם, אי אפשר לפספס. אותו הדבר חל גם על הגדרות כמו "קוּל". לך תגדיר לאנשים מה זה.
למועדון 54 המיתולוגי ברחוב 54 הניו יורקי היה את זה. והם ידעו שהיה להם את זה. מאז, כל מועדון שמכבד את עצמו מנסה לנתח ולהבין מה "זה" בדיוק, ולשחזר את זה, אם כי מאז ימי הדיסקו העליזים התפתחו חיי הלילה, והיום זה לא המועדון, אלא ליין המסיבות שמגיע אליו.
מאתיו קריימר הבין היטב את העניין הזה. מובן שהוא - בחור מודרני שכמותו - יודע מה ריאליטי טיוי יכול לעשות לליין המסיבות שלו, לכן הוא מחזר אחר מפיקים שונים ומזמין אותם ליהנות מהמסיבות המשוחררות שהוא עושה. לכאורה, הוא חרת על דגלו את נס "שחרור האשה". בפועל, הוא פשוט משלם לחשפניות אטרקטיביות במיוחד להנעים את זמנם של אורחיו. נשים, אגב, נותרו מקופחות, מפני שהחשפנים ממין זכר שהוא מביא למסיבות שלו הם הומואים בצורה מעוררת גיחוך (תחשבו בכיוון של בחור מגולח רגליים, שמקפץ בבוקסר חוטיני עשוי תחרה ומנענע את הישבן בצורה אינפנטילית).
אחד המפיקים שהוזמן למסיבה שכזו הוא ידיד של חברה שלי, שהזמין אותה לבוא. היא מיד ביקשה לצרף גם אותי, והמפיק עשה חשבון מהיר והחליט שיהיה כדאי להגיע למסיבה כזו עם שתי בחורות תלויות על זרועו.
לזכותם של האמריקנים ייאמר שכשהם עושים משהו, הם עושים אותו עד הסוף.
נושא המסיבה הרשמי היה שחרור האשה, וכרקע הולם נבחרו שנות העשרים העליזות, שמאז ש"שיקגו" התקמבק ככה בגדול, הכי מסמלות את הגירל פאוור החמקמק ששנות התשעים ניסו לשווא להשיג. בחורות שלבושות כמו נערות סיגרים (מחוכים וביריות) חילקו ממתקים לנכנסים וחייכו בנועם. כשהמסיבה נכנסה להילוך, הן החלו להסתובב בין האנשים, לעלות על שולחנות, לזוז במה שאולי נראה להן כמו חושניות אינסופית אבל היה למעשה די פתטי - ולהתפשט, כמובן.
מאתיו, שכאמור הכין שיעורי בית, בחר כרקע את המקום הכי אופנתי בניו יורק כרגע: אזור אריזת הבשר. נכון שזה נשמע מחליא בעברית? ובכן, זה נשמע לא פחות מחליא באנגלית (אם כי למילה "דיסטריקט" בכל זאת יש ניחוח קוסמופוליטי, שמעדן איכשהו את האסוציאציות). אבל כל המקומות הכי מוצלחים ממוקמים שם, ובאמת שאין כרגע מקום יוקרתי יותר לבלות בו בניו יורק.
בסך הכל, אי אפשר לומר שהמסיבה של מאתיו לא היתה מהנה. היתה מוזיקה טובה, ורוב האנשים היו איכותיים למדי - לפחות עד החשפניות התחילו להתפשט. אז גם דוקטורים מכובדים ומגישי פינת ביקורות קולנוע בטלוויזיה התחילו להתנהג כמו החבר'ה בסרט בורקס ישראלי, ובכיף היה אפשר לראות בעיניים שלהם את המשפט האלמותי "גם אני רוצה לראות את פריצי ערומה!"
אישית, זו היתה הסיבה מספר אחת לכך שההנאה שלי מהערב לא היתה שלמה. קשה לראות גברים מבוגרים מתנהגים בצורה כזו דבילית.
ואל תבינו לא נכון, הכי אני אוהבת לשבת עם הבחור שלי ולהסתכל על כוּסיות. אבל יש להסתכל, ויש להסתכל כאילו לא ראית מחזה כזה מימיך.
יש אנשים שכשאומרים להם ניו יורק, ישר עולה להם בראש תמונה של מסיבות, מתירנות מינית ואנשים יפים. ובכן, כל השמועות נכונות. בתנאי, כמובן, שזה מה שאתם מחפשים.

לטור הקודם: www.perkol.itgo.com/mika17-2-5.htm
כתובת ישירה של דף זה: www.perkol.itgo.com/mika24-2-5.htm