אימייל

גגל אותה, גגלי אותו

3.2006

מאת שרית פרקול

יותר ויותר אנשים פונים למנוע החיפוש גוגל כדי למצוא עוד פרטים על הדייט הפוטנציאלי. לפעמים לא צריך יותר משם פרטי ועיסוק כדי להגיע לאימייל, ואפילו לטלפון. מצד אחד, זה קצת מפחיד. גם מצד שני. אבל כבר אי אפשר בלי זה


הוא פנה אליה בתוכנת מסרים מיידים, אמר שהוא מדריך תיירים, הוסיף ששמו הפרטי אליפלט (השם האמיתי, נדיר וארכאי באותה מידה, שמור במערכת). נו, ואחר כך הוא התפלא שהיא כבר ידעה את שם המשפחה שלו ובאיזה יישוב הוא גר... נפלאות גוגל.




כמעט 35% מבין 2,546 המבקרים שהשתתפו בסקר שנערך באחרונה באתר היכרויות אמריקני הודו שהם מנסים למצוא עוד מידע על האדם שאיתו הם אמורים לצאת לפגישה עיוורת, על ידי הקלדת שמו במנוע החיפוש המוביל. רוב הנשאלים אמרו שהמידע שנמצא לא שינה את החלטתם, אבל 2 אחוזים דיווחו שמצאו בגוגל מידע שגרם להם לוותר על רעיון הפגישה.

יותר ויותר אנשים מבינים את כוחו של האינטרנט, וכמה קל למצוא בו מידע שבעבר לא היה זמין לציבור הכללי. אנשים משתמשים באינטרנט כדי לבדוק את אמינותו של אדם מסוים, לוודא שהוא אכן אמר להם אמת בקשר לעברו. במקרים רבים, ניתן ללמוד מתוצאות החיפוש על ההשכלה של אותו אדם, מקומות עבודה קודמים, תואר, תחביבים ועוד הרבה מידע. למעשה, אמריקנים תושבי קליפורניה, למשל, יכולים אפילו לוודא אם לאדם מסוים יש תיק פלילי. יש אתרים אמריקנים שמספקים מידע על דוחות מהירות, בעלות על בתים, פשיטות רגל, פיגור בתשלום המשכנתה ועוד, שלא לדבר על אתרי גיניאולוגיה, המאפשרים לאדם לפרסם את אילן היוחסין שלו (באלה אפשר למצוא גם די הרבה ישראלים).

לפי סקר אמריקני אחר, שהתפרסם הקיץ על ידי אתר היכרויות המיועד לאנשים עובדים ועסוקים במיוחד, 43% מבין 1,167 הרווקים שהשתמשו בשירותי האתר מסרו שגיגלו מישהו לפני הפגישה הראשונה איתו. על השאלה אם נעלבו כשהסתבר להם שהצד השני נעזר בגוגל כדי לברר עליהם עוד פרטים, 88% מהנשאלים השיבו "מה פתאום, גם אני גיגלתי אותו".

לגבי ישראלים, עדיין אין אפשרות לבדוק אם יש לקנדידט תיק במשטרה, אבל בהחלט ניתן למצוא דרך גוגל אם שמו הוזכר בעיתון ישראלי בהקשר בלתי מחמיא כלשהו. אם יש בידכם כתובת אימייל "אמיתית" של אותו אדם (הכוונה היא לא לדואר רשת), ייתכן ששם משפחתו יהיה חלק מהכתובת, או שתופיע בסיומת של הכתובת, אחרי השטרודל, כתובת אתר החברה בה הוא מועסק (יש סיומות לחברות פרטיות בעלות אתרי אינטרנט, למשרדי ממשלה, למוסדות אקדמיים ועוד). ואז, הגיגול יכול להיות פורה עוד יותר. אפשר לחפש גם אם יש לאדם אתר אינטרנט משלו, אם הוא חתם על עצומה פוליטית כלשהי בעברו, ואולי אפילו למצוא תמונות נוספות שלו, פחות מחמיאות מאלה שהוא בחר לפרסם בפרופיל שלו באתר ההיכרויות.

אם אתם לא בטוחים שהוא שודד בנק, מוטב לתת לו ליהנות מהספק

כמובן, אם לאדם שקבעתם איתו למחרת בבית הקפה קוראים משה לוי, או רחל כץ, מן הסתם הגיגול יניב יותר מדי תוצאות בלתי רלוונטיות. אבל אם יודעים עוד קצת פרטים, כמו מקום מגורים, או עיסוק, זה יכול לעזור בהתמקדות.

סטיבן זאקס , מאמן דייטינג ומחבר הספר "מפת בני הזוג: הכלי הנכון לבחירת בן הזוג הנכון", אומר: "אם אתם מתכוונים לגגל מישהו לפני הדייט, כדאי לעשות זאת ביסודיות. לעבור דרך הרבה קישורים, כדי שיהיו מספיק מקורות להצליב את המידע ולאשר אותו. ואם אתם לא בטוחים אם המועמד שלהם הוא שודד בנק בשם זה, עדיף לתת להם ליהנות מן הספק". אבל זאקס ממליץ גם לא להדחיק את זה לחלוטין. נניח שיש לו שם כמו של שודד בנק שמצאתם עליו ידיעות בעיתונים מקוונים. זאקס מציע להתלונן בזמן הפגישה איתו על איזו פאשלה שקרתה לכם באחרונה בבנק - ולראות אם הוא מגלה סימני אי-נוחות.

ולפעמים, השמות דווקא לא רלוונטיים, ואת הפרטים העסיסיים ביותר אפשר למצוא באמצעים אחרים. "דרך טובה יותר לקבל רמזים על האופי האמיתי של המועמד לפגישה היא לגגל את אימייל הרשת שלהם", מציעה ברברה רייט אברנאת'י , מחברת הספר "ונוס למעלה: נשים שנולדו להוביל, והגברים שאוהבים אותן". אברנאת'י, שדבריה מופיעים בגרסה המקוונת של העיתון "סיאטל פוסט אינטליג'נסר", מציינת כי גיגול אימייל הרשת של מישהו עשוי להניב גם הודעות שכתב אותו אדם בפורומים ורשומות שכתב בבלוגים.

"עם גוגל, קל מאוד לגלות אם החתיך החדש שפגשת הגיע אי-פעם לכותרות העתונים, פירסם משהו בכתובים, הורשע בעבירות על חוק ניירות הערך, או יותר גרוע מכך - פירסם מכתבי אהבה לבקסטריט בויז באתר מעריצים. אפשר למצוא עבודות שליש ישנות מהאוניברסיטה, מאמר מערכת בעלון של התיכון, ואפילו תמונה מביכה מחתונה משפחתית", כותבת דבורה שוינמן במאמר ל"ניו-יורק אוברזוור".

צריך להיזהר ולא להגזים עם הגיגול, כדי לא להיחשב מרגלת אלקטרונית. אם כי לפעמים זה מועיל להשתמש בגילויים של גוגל במהלך שיחות עם המועמד (אם, למשל, הסתבר שיש לו אתר על טנטרה, אולי כדאי לקרוא על זה קצת ולהזכיר את הנושא בנונשלאנטיות בשיחה הראשונה) - לרוב עדיף להשתמש במידע הזה לידיעה בלבד. בדרך כלל, אנשים נוטים להיבהל אם מסתבר להם שמחטטים להם בחיים. כלומר, אם גיגלת מישהו - ובהחלט, גגלי לך כאוות נפשך - אל תגלי לו.



גיגול - כתבה ראשונה 3.2001 - מעריב

כשאני מדברת עם מישהו זר באינטרנט ומבקשת להישאר אלמונית עד שאדע עם מי יש לי עסק, אסור לי אפילו לומר את שמי הפרטי. מי שחושב שזו פרנויה מופרזת, מוזמן לגשת למנוע החיפוש גוגל www.google.com ולהקליד את המילה Sarit. התוצאה הראשונה ברשימת האתרים שתעלה תהיה מכון מחקר שוויצרי, מה שאני בהחלט לא, אבל כבר במקום השני יתנוסס השם המלא שלי והקשר שלי למעריב, עם הקישור לאתר שלי. כך שאם אמרתי לאותו זר שאני עוסקת במילים, ואמרתי את שמי הפרטי, הוא יכול לדעת בדיוק מי אני, אם יעשה עלי גוגלינג, או "יגגל" אותי - המצאה שלי לצורך הכתבה הזאת. גלגלו אותה על הלשון - "אתמול גיגלתי מישהו שפגשתי באודיגו".

מנוע החיפוש גוגל הפך לפועל יוצא. הוא מאפשר לחפש מידע על אנשים באינטרנט עצמו, וכן במאגר הענקי של קבוצות הדיון. אייל סברו, ממשרד החקירות "רז" ובעל האתר private eye אומר שגם הוא גיגל כהוגן במסגרת החקירות שלו. לדבריו, אחת המשימות שהיו לו היתה חקירה שהוזמנה בידי אשה, שהיתה על ערש דווי וביקשה למצוא את האבא הביולוגי של הבן שלה, אחרי כ-53 שנה של נתק מוחלט. "הבן בכלל לא ידע שיש לו אבא אחר", מספר סברו. "מצאתי את האבא, איש השירות החשאי הצרפתי, באיזה כפר נידח בצרפת.כמעט את כל החקירה עשיתי באמצעות האינטרנט".

יש משרד חקירות בינלאומי ותיק, "דיג דרט" www.digdirt.com , שמציע לחטט ולמצוא את כל הלכלוך ואת כל הפרטים על מי שרוצים. באזור הישראלי של האתר, מפורטים השירותים שניתן להזמין ומחיריהם. צריך רק לבחור ולהוסיף לסל הקניות המקוון. דרך החברה הזאת אפשר, למשל, תמורת 425 דולר בלבד,להזמין מעקב אחרי כתובת דואר אלקטרוני. הלקוח מספק כתובת דוא"ל, ומשרד החקירות מאתר את השם המלא ואת כתובת המנוי - יש להניח שאין מדובר כאן בכתובת דואר רשת,אלא בתיבת הדואר שניתנת על ידי ספק האינטרנט. איתור שם וכתובת פיזית לפי כתובת דוא"ל ביאהו, או בהוטמייל, עולה 450 דולר. אפשר להזמין גם שירות הפוך, שכבר עולה 550 דולר - לתת לחוקרים שם וכתובת ואלה יאתרו את כתובת הדוא"ל של אותו אדם. שירות אחר שמספק דיג דרט, תמורת 300 דולר, הוא איתור הבעלים הרשום של אתר אינטרנט כלשהו,תאריך הרישום, מספרי טלפון ופקס וכתובות השרתים עליהם מאוחסן האתר. מובן, את זה אפשר לעשות לבד, לגמרי בחינם, למשל באתר - www.checkdomain.com אבל לא כל אחד יודע איך. בשביל זה יש בעלי מקצוע.

אם מישהו מוסר בצ'אט את מספר הטלפון שלו, אפשר למצוא את שמו ואת כתובתו, במידה והטלפון רשום על שמו, תמורת 250 דולר. גם את זה, אגב, אפשר לעשות זאת בחינם, דרך אתר www.441.co.il , אבל לא תמיד זה עובד. בעלי השירות מציעים גם, תמורת 325 דולר,איתור מספר טלפון חסוי לפי שם וכתובת, איתור שם הבעלים והכתובת לפי מספר טלפון סלולרי (תמורת 300 דולר), איתור מספר הטלפון הסלולרי של מישהו לפי שם וכתובת (400 דולר) ואיתור אדם לפי מספר מכשיר הזימונית שלו 200 ( דולר בלבד). חברת דיג דרט מציעה לחטט ולבנות, תמורת 1,100 דולר, תיק אישי על בנאדם, עם מספר הרישוי של הרכב, הבתים שברשותו, ערך הרכוש, מצב האשראי וחשבון הבנק, בעלות על כלי טיס,כתובות קודמות, מען נוכחי עדכני והיסטוריית תעסוקה. חקירות אחרות כוללות עבר פלילי על הבנאדם, אם יש לו כזה.

רוב האנשים שמשתמשים באינטרנט לצורכי בילוי לא יטרחו להשקיע בחקירות כאלה רק כדי לדעת אם "הרמך השחור" מאודיגו, שהוא בעצם יעקב מרחובות, הוא אכן מי שהוא. ובוודאי שלא ירצו להשקיע בכך מאות דולרים. אבל אם מישהו מוסר את השם, או את כתובת האתר שלו,אין בעיה לגגל אותו, כדי לאסוף מידע נוסף.

הילרי מקגרגור, כתבת לוס אנג'לס טיימס, פירסמה באחרונה את חוויותיה מזירת הגוגלינג."לפני כחודשיים", כתבה, "ידיד שלי סידר לי פגישה עיוורת. נפגשנו לארוחת צהריים.הוא היה מתוק, פרובוקטיבי, מקסים, עם אירוניה עצמית ראויה, חכם והרפתקן. לא הבחנתי אצלו בעכבות גלויות לעין, בעוויתות או בתסביכים גלויים. היה לו ראש מלא שיער יפה וסמיך, משהו שצריך להביא בחשבון אם אתה עדיין רווק בשנות השלושים לחייך. בקיצור,הוא נראה יופי של בחור. הוא סיפר לי שהוא כותב תסריטים. ובכן, אף אשה בעיר הזאת( לוס אנג'לס - ש.פ.) שמכבדת את עצמה לא קונה את זה. מתוך התחשבות ברגשותיו,אפילו לא שאלתי אותו מה הוא כתב, אולי אני מכירה. אחר כך, גיגלתי אותו. הדפסתי את שמו במחשב ושלחתי את רשתי הווירטואלית לסייבר ספייס. השתמשתי במנוע החיפוש הלוהט ביותר כדי לפלס דרך בין מילארד דפי אינטרנט תוך פחות משנייה. כמעט נפלתי מהכסא כשגיליתי שהוא אכן תסריטאי, ואפילו מצליח".

מקגרגור מציינת, שהחושים הבלשיים שלה הם לא משהו מיוחד, סתם, כמו של כל בחורה פנויה שיוצאת לשחר לטרף בעיר אמריקנית גדולה. "לעולם אינך יודעת אם החתיך שקונה לך מרטיני תפוחים בבר יוקרתי בלוס אנג'לס לא יתגלה כאיש מכירות מובטל של שואבי אבק,ביסקסואל וגרוש פעמיים, שישה ילדים וגליון הרשעות מכאן ועד הודעה חדשה", מסבירה מקגרגור. "כל בחורה פנויה ומתוחכמת צריכה שיהיה לה גוגל באמתחתה". תחקיר ניתבת 24 במגזין הייטק מסן פרנסיסקו, שלא מסרה למקגרגור את שמה (כדי שלא יגגלו אותה), אמרה: "אני תמיד מגגלת לפני שאני יוצאת עם מישהו. פעם גיגלתי וגיליתי,שהבחור איתו עמדתי להיפגש עשה אותו דבר עלי". הם לא נפגשו שוב, אגב. התברר,שפרט לגיגול, לא היה להם שום דבר אחר במשותף.



כאשר בוני פאואל, עתונאית בת 29 מאוקלנד, פגשה בעבודה את החבר הצלם שלה, לפני שנתיים,היא לא ידעה עליו הרבה. אז לפני שהם יצאו, היא גיגלה אותו. במהלך הגיגול, כותבת מקגרגור, היא נתקלה בכתבת דיוקן ארוכה באחד מכתבי העת, בה נזכר המזל האסטרולוגי שלו. "בפגישה הראשונה שלנו הדהמתי אותו, כשאמרתי לו שהוא מזל דגים. הוא לא הבין איך אני יודעת, ואני אמרתי לו שהוא פשוט נראה כמו מזל דגים. הוא היה המום".רק אחרי שנתיים, היא גילתה לו שהיא גיגלה אותו. הם עדיין יחד.

המילה גוגל מבוססת על המושג המתמטי "גוגול", 1 ואחריו מאה אפסים. סרגיי ברין, נשיא חברת גוגל ואחד ממייסדיה, למד מתמטיקה לתואר ראשון ובחר בשם הזה כמטאפורה להיקף החיפושים של המנוע. סידני מקקאפרי, סגנית נשיא לקשרי עתונות של גוגל, מסרה למקגרגורש אין דרך לדעת מה מספר האנשים שמשתמשים במנוע החיפוש כדי לנהל חקירות אינטרנטיות."אנשים מגגלים זה את זה כבר המון זמן", אמרה, "אבל רק עכשיו זה הפך לפועל".

המסקנות של מקגרגור, שאינן מבוססות על תחקיר מדעי, הן שהגוגלרית הממוצעת היא נקבה פנויה,בת 30 או צעירה יותר, שעוסקת במחשבים או בתחקירים. באופן כללי, בנות מגגלות בנים, ובנים מגגלים את עצמם )"חיפוש אגו-טריפ", קוראת לזה מקקאפרי(. הגברים הסבירו שהם אינם נוטים לגגל נשים, מפני שאם היא חתיכה - שום מידע רע עליה אינו יכול להניא אותם מלהיפגש איתה.

"גוגל הוא מנוע החיפוש המועדף עלי", אמר ללוס אנג'לס טיימס מייקל אדלנד, איש מחשבים בן 41 מלוס אנג'לס. "אבל אני חושב שבקרב הנשים יש יותר מגגלות. הן יותר מוטרדות במחשבה שאולי האדם שהן עומדות לפגוש הוא רוצח סדרתי. אם גבר מחפש בגוגל, יותר סביר להניח שהוא שואל את עצמו אם הוא עומד לפגוש חשפנית לשעבר (מה שלא בהכרח פוסל אותה)".

כמובן, כפי שמציינת מקגרגור, לגוגל יש חסרונות. לפעמים מוצאים פרטים על מישהו אחר בעל אותו שם, דבר שעלול להוביל למצבים מביכים. זה קרה למקגרגור עצמה, כשהדייט שלה התסריטאי חיפש בגוגל חומר על החבר שלה לשעבר, לפי השם שלו, ומצא כל מיני פרטים.אלא שהיה זה מישהו אחר בעל אותו שם, לא החבר שלה. ולפעמים, וגם זה קורה, אם כי זה הולך ונעשה יותר ויותר נדיר - פשוט לא מוצאים כלום על הבנאדם במנוע חיפוש.

לא רק בחוף המערבי של ארה"ב הרווקות מגגלות על ימין ועל שמאל. גם בניו-יורק זה להיט.כפי שכתבה דבורה שוינמן במאמר לניו-יורק אובזרוור : "עם גוגל, קל מאוד לגלות אם החתיך החדש שפגשת הגיע אי-פעם לכותרות העתונים,פירסם משהו בכתובים, הורשע בעבירות על חוק ניירות הערך, או יותר גרוע מכך- פירסם מכתבי אהבה לבקסטריט בויז באתר מעריצים. אפשר למצוא עבודות שליש ישנות מהאוניברסיטה, מאמר מערכת בעלון של התיכון, ואפילו תמונה מביכה מחתונה משפחתית.

שוינמן כותבת ניו-יורקריות מגגלות כל הזמן, אך מציינת, שצריך להיזהר ולא להגזים עם זה, כדי לא להיחשב מרגלת אלקטרונית. אם כי לפעמים זה מועיל להשתמש בגילויים של גוגל במהלך שיחות עם האוביקט (אם, למשל, הסתבר שיש לו אתר על טנטרה, אולי כדאי לקרוא ל זה קצת ולהזכיר את הנושא בנונשלאנטיות בשיחה הראשונה) - לרוב עדיף להשתמש מידע הזה לידיעה בלבד. בדרך כלל, אנשים נוטים להיבהל אם מסתבר להם ש"מחטטים"להם בחיים. כלומר, אם גיגלת מישהו - ובהחלט, גגלי לך כאוות נפשך - אל תגלילו.

חפש את מי שיחפש אותך

גוגל, כאמור, הוא רק אחד הכלים לבצע תחקירים באינטרנט, למטרות רומנטיות או אחרות. מי אינו סובל מחסרון כיס, יכול להשתמש בלקסיס-נקסיס, בסיס נתונים מקוון בתשלום שכתובתו www.lexis-nexis.com לקסיס-נקסיס מאפשר למצוא מידע על תיקים פליליים, נשים-לשעבר,בתים מפוארים במיוחד או תשלומי משכנתה גבוהים במיוחד.

אייל סברו מ"רז חקירות" מציע באתר שלו "בדיקות האזנה" ב-99 דולר בלבד, במקום 299 דולר למי שמגיע למשרד לא דרך האינטרנט. לדבריו, היו לו כבר כעשרים מקרים בהם נתבקש לחקור רומנים אינטרנטיים. עכשיו כבר יש תוכנות ייעודיות, כמו "ספקטר" שנידונ בהרחבה כאן .אבל לפני שנה וחצי, כשסברו התחיל לעסוק בכך, הוא הציב מצלמה מול צג המחשב, כדי לצלם את הצ'אטים שניהלו האשה או הבעל. עכשיו גם שותלים לפעמים פלאג מיוחד, שמתחבר ליציאה של המדפסת ומתעד כל הקשה. את הפלאג הזה משכירים לפי שבוע, והתוצאה שלו היא פלט עם תעתיק הצ'אטים, למשל.

כתבה וקישורים בנושא שמירת הפרטיות במחשב perkol.itgo.com/privacy.htm

כתובה ישירה לכתבה זו: perkol.itgo.com/google.htm