Sarit Perkol's Internet columns, Maariv
יש לכם בלוג מעניין?



יום ראשון - 27.7.03

זו שכן, זו שלא, זו שאולי

Search:
Keywords:
In Association with Amazon.com
www.israblog.co.il/zoshe

סלט עשיר במיוחד

כותרת המשנה לבלוג של זו ש (להלן - זוש) היא "זו שכן, זו שלא, זו שאולי". למי שתמה מה בדיוק מצולם בכותרת הבלוג, המופיעה כאן: פלפלים ירוקים. אם יש לפלפלים האלה חמוקים כמו של גוף, זה לא מקרי. היומן המקוון של זוש חושני מאוד, מרבה לטייל על פני הגוף האנושי, של גברים, של נשים, אבל יכול להכיל גם מתכון מפורט של סלט עשיר במיוחד.
את כתיבתה של זוש - באכסניות אלה ואחרות, בכינוי זה או אחר - אני אוהבת ומשבחת לא מהיום. בבלוג הזה, שהתחיל כניסיון לנהל יומן סמי-אינטימי אותו יקראו רק קומץ אוהדים, היא פותחת צוהר די רחב לעולמה: אהבות (כרגע בדיוק אזלה אחת), אכזבות (בדרך להתגבר), סקס, שירה, ספרים, סרטים, מוזיקה והגיגים, בעיקר על הדינמיקה של הבלוגיקה.
ב"פוסט המיליניום", שנכתב, כמובן, לרגל הכניסה האלף לבלוג שלה, כתבה:
"אני טובעת ברעיונות. ראשית, יש לי את שלי. ואחר כך, האוקיינוס שמסביב. יש התפוצצות אוכלוסין בבלוגוספירה. מילים מילים מילים. (מילים טובות רעות שמחות עצובות יפות מכוערות מעניינות משעממות שפויות הזויות מטורפות קסומות גועליות שונאות אוהבות רוחניות ארציות דוחות סקסיות מתנצלות מעליבות מתעלמות מתייחסות מרוממות משפילות מפוכחות מסוממות חתרניות פשרניות פלרטטניות אדישות ישירות מסתוריות פותחות סוגרות הופכות מיישרות חוקרות מניחות מנתחות שואלות משיבות מסכמות מפרשות מפשרות מלהיטות מרגיעות מלעיזות משבחות מחצינות מפנימות) וכל בלוג הוא עולם ומלואו, גם אם רובם לא מעניינים אותי. בעצם אנחנו שוחים במרק קוסמי וירטואלי, שבתוכו, כמו בועות קצף באמבט, צפים להם הרבה יקומים מקבילים. זה לא חדש. זה מה שהאינטרנט גרמה למידע להיות. אבל כאן מדובר במשהו שונה ממידע נטו. מדובר במחשבות. ברעיונות. אפשר לקרוא לזה מידע סובייקטיבי, בניגוד למידע אובייקטיבי. ולא שקודם לא היה כזה באינטרנט, אלא שעכשיו הוא מאורגן. ושופע. כאילו שבאותו אמבט שהזכרתי קודם, מישהו פתח את הברז, ושפך בקבוק שלם של קצף אמבט באריזה משפחתית... ועכשיו אני, אזרחית ואלוהים של יקום 'זו ש', מחפשת משמעות ומילים של אחרים ולעתים גם את האחרים עצמם. ומלאכת הסינון נעשית קשה עד בלתי אפשרית".
ובפוסט-חובה אחר, "הכתיבה או החיים", התבוננות פנימה: "אני כותבת, משמע אני רוצה שיאהבו אותי. הכתיבה היא אקט טהור של האגו. בכתיבה עצמה, בדחף, יש משהו פשוט ולא ייחודי. הביטו מסביבכם, ותראו. כמעט כולם רוצים לכתוב. אפשר למצוא אותם כאן בכל פינה. אנחנו ממש בתוך טרנד תרבותי ארוך מאוד, שהאמצעים הטכניים של היום מעצימים ללא הרף". ובאופן כללי יותר: "מעשה הכתיבה של יומן אישי (בלוג הוא יותר הגדרה טכנית בעיני), הוא מסוג ראשוני במיוחד. ראשית רוצה האדם לספר על עצמו, להיאהב בזכות מי שהוא. רק כותבים מוכשרים באמת ניחנים במידות גדולות מספיק של אמפתיה ודמיון בכדי להמריא הלאה, אל סיפורים שאינם מכילים אותם. אבל רוב הכתיבה הבלוגית אינה כזו. ואין לטעות, גם כותבי הדמויות הפיקטיביות למיניהן בסך הכל חיפשו ומצאו דרך בטוחה לדבר על עצמם, כשהם נתונים במסיכה. מובן שכאן ישנו הקונפליקט בין הרצון להיאהב כפי שאתה ובין הצורך האנושי מאוד לתקן פגמים זעירים, להציג את מיטבך, ובעיקר - לשכנע את עצמך שזהו האני האמיתי שלך. בגיטאות המכוערים והצפופים של מחשבותינו, הבלוג הוא טרייזינשטאט. חלון ראווה. (כן, אני מתנצלת, הדימוי בוטה במכוון, רציתי את מלוא תשומת הלב) אין לטעות בו. גם כותבי הבלוגים האינטימיים ביותר, אלה שנדמה להם שהכנות היא אבן היסוד של כתיבתם, אינם יכולים לכתוב אלא כתיבה מוטית אגו. אנחנו נידונים להציג את החלקים המושכים ביותר שלנו". זוש מציגה, בין השאר, את פגיעותה, את אהבתה הנכזבת, שלמקרא דבריה קשה שלא לחשוב - אולי היא פשוט היתה יותר מדי בשבילו. "אני מרגישה כמו אלופת הדברים שיכולים היו להיות. אני מבולבלת. אחרי שנתיים של לא לרצות איש, להיות אני לבדי - לרצות מישהו לפתע, ולאבד אותו תוך יממה", היא כותבת, "ההיגיון לוחש לי להתקפל ממך. להניח לאיש הזה, שאינו רוצה בי מספיק. להניח ששום דבר טוב לא ייצא ממה שהתחיל כה מתעתע ומכאיב. העניין הוא, שלבי לוחש לי דברים אחרים. אני לא יודעת איך עשית זאת, או למה דווקא אתה, אדם כמעט רגיל בתכלית, איך דווקא אתה הצלחת לחדור בכזו קלות את כל ההגנות שלי, לנטרל את האזעקות, לעקוף את המכשולים, ולגנוב חתיכה מדממת ממני".
ובין לבין, יש פוסט על מאוורר שמנגן לה פתאום ויואלדי ("אני רצינית. לא מדובר בדימוי"), שיר מצחיק-עצוב, "מזמור לדויד, שם בדוי", בהשראת ספר תהילים, ספקולציה משעשעת איך היו ביצועיהם המיניים של משוררים ומשוררות ("משוררים לקחת למיטה"), נסיונות במצלמה הדיגיטלית ותיאוריים שמחרמנים גם גברים וגם נשים. בתיאבון.

כתובת ישירה לדף זה perkol.itgo.com/blog-zoshe.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

32