תמצאו שם את הגיגיו של קציר על תוצאות הבחירות לנשיאות בארצות הברית, ועל הצהרת מאריי, שקדמה להצהרת בלפור והיתה חד-משמעית ממנה בהרבה, לצד עיסוק מלומד בתחומים אזוטריים מלבבים, כמו סחר בעבדים ושודדי ים יהודים והראש הנודד של המלחין יוזף היידן. למשל, בנושא שודדי הים:
" שמואל פאלאג'י שימש בשנים 1609-1616 כשגרירו של שריף מרוקו, מולאי זידאן, בהולנד. הוא נהג לתקוף באוניותיו ספינות ספרדיות שחזרו עם סחורות מהמושבות הספרדיות באמריקה. פאלאג'י נהג להרחים את הסחורה ולהביאה להולנד. פעם, כשנקלעה ספינתו לסערה, נאלץ בקש מקלט בנמל פלימות' שבבריטניה. שגריר ספרד בלונדון האשים אותו כי הוא שודד ים. ספרד היתה אז במלחמה עם מרוקו. פאלאג'י נעצר, אפוא, והובא למשפט, אך זוכה ושוחרר. ב-‏1616 נפטר. אחיו, יוסף, ירש אותו ועד 1636 עמד בעצמו בראש צי של קורסארים ממרוקו."

ומה זה הקטע הביזארי עם הראש של היידן?
"המלחין המהולל יוזף היידן איבד את ראשו ב-‏1809. האמת היא שראשו פשוט נגנב ממנו. למרבה המזל, היידן לא היה אז עוד בין החיים", כותב קציר. "הראש לא הוחזר לבעליו עד 1954. באותן מאה ארבעים וחמש שנים שימש הראש הגאוני, שמתוכו בקעו, בין השאר, יצירות כ'הבריאה' ו'העונות', כמעין אוצר שאחריו רדפו אספנים, מוזיאונים ומדינות בערך באותו האופן בו רודפים ילדים אחרי פוקימונים נדירים. ראשו של המאסטרו המת נשדד, הוסתר, הוחלף, הושאל, עבר בירושה, הוצג לראווה והועבר בין מחזיקיו פעמים כה רבות עד כי קל מאוד לאבד את החשבון."

לא להחמיץ את "ההטייה הנכונה", התפלפלות הנוגעת לבעייתיות של המילה "מזדיינת":
"כשאישה מזדיינת היא מבצעת את הפעולה על עצמה. אם גבר משתמש בזין שלו לצורך ביצוע האקט, אנחנו אומרים עליו שהוא מזיין. איך שלא תסתכל על זה, הוא הפעיל כאן. לפי הקריטריון הלשוני הזה, האישה היא הצד הסביל של הזיון, ועל כן היא מזויינת''. מה הפתרון? דווקא יש, ושוב הערבים אשמים.

~ ~ ~ קרוסלה עצבנית ~ ~ ~

הבלוגרית קרוסלה, בעלת הבלוג "אירוטיקה ועוד", מעוצבנת. בפוסט שכותרתו "לא שומעים אותי צוחקת" היא יוצאת חוצץ נגד התופעה של בלוגרים שונאי נשים:
"אני לא מחפשת את הבלוגרים המיזוגנים (=שונאי הנשים) האלה. אני פשוט נתקלת בהם בזמן שאני מסתובבת לי כאן. לא מעניין אותי לקרוא אותם או להגיב אליהם. זה בזבוז אנרגיות מיותר מבחינתי. אני לא אשנה אותם. כל מה שנשאר לי הוא רק לצחקק לעצמי ברשעות על כך שרוב רובם של אותם בלוגרים מיזוגנים הם גם סטרייטים. אני בטוחה שהם זוכים בחייהם הפרטיים להיות מוקפים בבוסיות, קולגות, בעלות-דירה, מרצות, אמהות, אחיות, צאצאות, וכמובן, בנות זוג, שמחזירות להם את אותו הרגש בדיוק, ובאותו הלהט ממש. ואכן, כך ראוי להם. מה שבאמת מפריע לי זה החברים שלי, שאני אוהבת ומעריכה (ויש בהם גברים, נשים, אמיתיים, ווירטואלים) שחושבים שאני סתם כבדה בלי חוש הומור כי הדברים האלה מפריעים לי עד כדי תחושת בחילה פיזית. הנה משהו שבטח נורא מצחיק את החברים שלי, גם כן ציטוט מבלוג: 'תנוחת הדרקון הזועם: מייד לאחר שחרור הזרע בפיה של הבחורה, הלבש לה כפה חזקה בעורף, מה שיגרום לשפיך לנזול מאפה. כאשר היא תקום, היא תראה כמו דרקון זועם'".

היא מביאה דוגמה לבדיחה על היטלר שמשחק "טטריס יהודים", שאולי מצחיקה עכשיו (?) אבל בטח לא היתה מצחיקה בתקופת השואה. "גם עכשיו כשאתם קוראים את הפוסט הזה, נשים וילדות מופלות, מדוכאות, מוכות, נאנסות ונרצחות", היא כותבת, וחותמת בהצעות של תנוחות שערורייתיות שראוי לנסות עם בלוגרים שונאי נשים.



כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-katzir.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?