העולם על פי אייקידו / מאת שרית פרקול

יום שישי 21.1.05

יומן אייקידו

בלוג חדש הוא כמו חליפה לבנה וחגורה לבנה. זאב ארליך על אמנות הלחימה ועל ארץ השמש העולה

blog.tapuz.co.il/aikido

זאב ארליך, מורה לאייקידו, לא החליט לכתוב בלוג. לגמרי בטעות, הוא הגיע לרשימת הבלוגים בתפוז והקליק על הלינק לפתיחת בלוג חדש. "עמד מולי דף לבן. כמו חליפה לבנה וחגורה לבנה ביום האימונים הראשון", הוא נזכר. זה היה לפני שנה. מאז, הוא מכסה את הדפים הלבנים בסיפורים, תובנות ועצות. במרחבי הבלוג שזורות גם תמונות יפות מיפן, מתקופת חניכותו בדוג'ו בקיוטו, לצד תמונות מאירועי אייקידו עכשוויים מהארץ.

אז מה זה אייקידו? ארליך מביא בבלוג תרגום של טקסט מאנגלית:
"אַייקִי זה אהבה.
בודו הוא דרכו של הלוחם אשר מתמזגת בליבך עם *רוח הרקיע ורוח האדמה. *רוח = Spirit. עם התמזגות זו ביכולתך להגשים את יעודך תוך אהבה חסרת תנאים לכל הסובב אותך.
האייקידו מבקש להכות במיומנות את האגו ואת חוסר הכנות הטבוע בנו אשר באים לידי ביטוי ברצון להילחם ביריב. האייקידו הוא נתיב ליכולת לסלוח ולהארה. טכניקות הלחימה מעניקות לנו דרך במסע לאיחוד הלב (רוח) והגוף על ידי תִּעוּל חוקי הרקיע (heaven).
מטרתו של האימון באייקידו היא לא נסיון להגיע לשלמות במיומנות, אלא לשפר את אישיותו של המתאמן בהתאם לחוקי הטבע. המתאמן הולך ונעשה סתגלני, חזק וגמיש מבפנים, אך עצמתו באה לידי ביטוי ברכות ובעדינות. התנועות המופיעות בטבע הן יעילות, הגיוניות ורכות בעוד המרכז הוא חסר תנועה, איתן ויציב. הרעיון של מרכז איתן הוא עקבי באופן אוניברסאלי ואי לכך חייב להיות נכון לגבי כל אדם. פסגת האייקידו באה לידי ביטוי בהתאמה של המרכז שלך עם המרכז הבא לידי ביטוי בטבע.
תנועות האייקידו שומרות על מרכז איתן תוך דגש על סיבוב סְפֶרִי (כדורי) המתאפיין על ידי תנועות זורמות, מעגליות ותנועות הנראות כמו ריקוד. סיבוב על ציר, כניסה ותנועות מעגליות, כל אלו משמשים אותנו לשלוט ולגבור על התוקף. העקרון של סיבוב סְפֶרִי מאפשר לנו להתמדד עם תוקף הגדול מאיתנו במידתו, בכוחו ובנסיונו.
אף על פי שהתנועות באייקידו הן רכות, הגיוניות וחלקות כמו בטבע, על ידי הפעלת כח מועט הן יכולות להיות יעילות בצורה מסוכנת ביותר. אופיו העדין של האייקידו מושך אליו גברים, נשים וילדים בכל גיל. בנוסף להתפתחות רוחנית, האייקידו מעניק לנו גם אימון גופני ומלמד אותנו אודות התנהגות נאותה והליכות ונימוסים (אטיקט)".
הוא מוסיף ומסביר:
"באיקידו אין תחרויות וקרבות, אלא תרגילים הנלמדים בשיתוף פעולה ובקצב ההולם את יכולתו של כל מתאמן. וכפי שאמר מוריהיי אואשיבה עצמו :
"המטרה של האיקידו היא לא להביס את האחרים אלא להביס את השלילי אשר שוכן בנפשך ולמנוע את תפקודו." בארבע מילים תיאר אואשיבה רעיון זה:
MASA KATSU AGATSU
נצחון אמיתי - נצחון על עצמך".

בפוסט אחר הוא דן בשאלה, האם כדאי ללמוד כמה אמנויות לחימה בוזמנית:
"יש הרואים באמנויות לחימה אתגר פיזי, יש רוחני, יש שמחפשים שילוב של השניים. יש שבכלל הולכים כדי להיות בריאים וחזקים, יש שפשוט רוצים להיות חלק מהטרנד של 'תרבות הפנאי', יש שמחפשים באמת משהו לעשות מעבר למעגל של משפחה ועבודה, ועוד סיבות שונות ומשונות.
לכל אחד האופי שלו והגישה שלו לחיים. יש שהולכים כל היום וקוראים רק ספרי תורה ויש שקוראים מכל הבא ליד. יש שאוכלים כל יום רק פיתה עם חמאה (היה לי שותף כזה לדירה פעם), ויש שמכינים ארוחת גורמה בכל הזדמנות. בקיצור הכל שאלה של גישה לחיים ושל אופי.
לי אישית מתאים להתמקד באמנות לחימה אחת ובמקביל לטעום וללמוד מעט מזה ומזה. האמנות העיקרית שלי היא השביל הראשי אשר מורה אחד ויחיד מוביל אותי בו מאז התחלתי, בעוד האמנויות המשניות הן יותר בגדר הצצה והרחבת אופקים. טוב להכיר כמה שיותר אבל עבורי החשוב ביותר זה להתמקד באחד.
אומרים שכל השבילים מובילים לאותה פסגה. אני אישית לא רואה שום פסגה. פסגה היא מקום בו נחים מעט, מנפחים את האגו ויורדים חזרה למטה. עבורי המסע הוא העיקר ולא איזו מטרה מעורפלת או פסגות. ובכל מקרה גם אם כל הדרכים מובילות אל הפסגה, בסופו של דבר צריך הרי לבחור במשעול אחד".

בחיים המודרניים, הולך ופוחת המגע. ארליך כותב, שהאימון באיקידו "מחזיר אותנו לחיים רוויי מגע בריא". הוא מספר על התקשורת החרישית בשיעור, המאפשרת למורה לתת סימן קלוש, וכבר מאות מתאמנים עוברים לדומיה קשובה.
הוא מקונן על היעדר הנימוסים בדואר האלקטרוני ("זהו. בלי שלום, בלי ברכות, בלי תודה, אפילו בלי חתימה"). האדיבות כלפי הזולת מתבטאת גם בהקפדה על ציפורניים גזוזות, על בגדים נקיים, על רחצת רגליים היטב לפני השיעור - ואפילו על הימנעות מאכילת מזונות שגורמים ריח רע מהפה (תאכלו בננה!).

בתחילת הבלוג הוא כתב על החיפוש אחר המורה:
"במקום לחזור במהירות דרך הרחובות הראשיים, רכבתי הביתה בכוונה דרך הסימטאות היפות. בתים יפניים מסורתיים, נשים וגברים פה ושם בקימונו. שערי מקדשים שחלקם חבויים וחלקם ניצבים להם לפני מקדשים מדהימים ביופים. כך נסענו שעה ארוכה עד שראיתי פתאום שלט עם ציורים של אנשים מתאמנים. הגעתי לדוג´ו גדול שהיה סגור. לגמרי במקרה. למחרת הגעתי שוב, הפעם המקום היה מואר. נכנסתי בשקט והגענו אל אולם בו אנשים התאמנו באיקידו. המורה - אדם שנראה בן כ-50 ניגש אלי ובחיוך חם וידידותי הושיט את ידו לעבר הספסל והזמין אותי לשבת. הם התאמנו ברוגע. המורה עבר מחייך ממתאמן למתאמן. פניו קורנות אושר טוב וחכמה.
גם כיום, 13 שנים אחרי אני עדיין רואה אותו באותו אופן".

לא מזמן, הוא פרסם משהו ששלח לו גידי:
"מתי איחשב בעיניך למסטר? שאל התלמיד את מורו.
- לאחר שלושים שנות אימון יומיומי בקליגרפיה וחרב. כאשר תדע להרוג במכחולך ולצייר בחרבך".

כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/blog-aikido.htm

סיקור בלוגים קודמים

מה זה בכלל בלוג?

86