Sarit Perkol internet pages
כתבו לי



הסוללות לא עומדות בקצב

וושינגטון פוסט, בולטימור סאן - תרגום: שרית פרקול

עסקים@מחשבים, מעריב, 26.2.2004

סוללות ליתיום-איון (ליתיום יון), הסוג הנפוץ ביותר לשימוש במחשבים נישאים ובכל הגאדג'טים המיטלטלים בכיסיהם של שוחרי הטכנולוגיה החדשה, הן הסוללות הקלות ביותר, בעלות ההספק הגבוה ביותר, שתחזוקתן הנוחה ביותר. והן ידידותיות לסביבה יותר מהאפשרויות האחרות.
אבל יש להן חסרון אחד: תוחלת חיים מוגבלת. סוללות ליתיום-איון רגישות במיוחד להזדקנות. ברגע שסוללה כזאת עוזבת את פס הייצור, מתחילה הספירה לאחור. תוחלת חיים של סוללת ליתיום-איון טיפוסית היא שנתיים עד שלוש שנים, בין אם משתמשים בה ובין אם לאו - כפי שגילו כמה לקוחות ממורמרים של מכשירי iPod, נגני המוזיקה הדיגיטלית מבית "אפל", שהסוללות שלהם פשוט שבקו חיים. והם לא עברו על כך בשתיקה (הסוד המלוכלך של iPod).
למרות המגבלה הזאת, יצרני הגאדג'טים אומרים שהם משתמשים בסוללות האלה ביותר ויותר מוצרים, מפני שגודלן הקומפקטי מאפשר לבנות מכשירים יותר דקים ואלגנטיים, המושכים את הלקוחות.
"כדי לקבל עיצוב תעשייתי מגניב יותר, מוכרחים את סוללות הליתיום-איון החדשות האלה", אומר ג'ף הייסטינגס, נשיא חברת "ריו אודיו", יצרנית נגני מוזיקה דיגיטלית. אף שריו מציעה גם נגנים עם אופציה של סוללה הניתנת להחלפה, לדברי הייסטינגס רוב הלקוחות חושבים יותר על המראה של המכשיר מאשר על תוחלת החיים של הסוללה שלו.
חלק מייצרני הגאדג'טים מציעים החלפה של הסוללה שלהם לאחר שנגמרה, וחלק לא. אפל בסופו של דבר הסכימה להציע אפשרות של החלפה בסוללה חדשה לנגן הפופולרי iPod, ב-99 דולר, במקום שהלקוח יצטרך לקנות נגן חדש. יצרנית מחשבי כף היד פאלם-וואן לא מציעה להחליף את הסוללות של מחשבי כף-יד ישנים. גרג זהר, סגן נשיא לענייני הנדסת חומרה בחברת פאלם-וואן, אמר שרוב המשתמשים בוחרים לשדרג לפאלם חדש כשאוזלת הסוללה.
אין הרבה מה לעשות כדי להאריך את תוחלת החיים של הסוללה. למשל, יש סוללות מדור קודם, ששרדו לאורך זמן רב יותר כאשר הקפידו לפרוק אותן לחלוטין לפני טעינתן מחדש. זה לא עובד במקרה של סוללות ליתיום-איון: לא משנה הרבה אם פורקים אותן לחלוטין, או מטעינים אותן מידי לילה או שניים, כדי שהמכשיר יהיה תמיד זמין לפעולה.
בדרך כלל, סוללה בילט-אין המותקנת בנגן המוזיקה הדיגיטלית או במחשב כף היד תשרוד 500 מסלולי טעינה מלאים. לאחר מספר זה של ביקורים במטען, הסוללה עדיין תחזיק 80 אחוז מהספק המקורי שלה, אבל זו תהיה תחילתה של ירידה תלולה בביצועים.



החום מזקין את הסוללה במהירות

אם יש משהו שסוללת ליתיום-איון אינה אוהבת, זה חום. החום מזקין את הסוללות האלה במהירות, על ידי האצת הריאקציה הכימית, שבסופו של דבר הורגת אותן. אם אתם לא מתכוונים להשתמש במכשיר המשתמש בסוללה כזאת במשך תקופה ארוכה, הדבר הטוב ביותר הוא לאחסנו במקום קריר, במצב של כ-40 אחוז טעינה - לדברי איזידור באקמן, מחבר ספר בנושא סוללות ומייסד חברת "קאדקס אלקטרוניקס".
לדברי באקמן, הגאדג'טים צריכים לבוא עם תאריך פקיעה בצד, "כמו כיכר לחם", כדי שהצרכן יוכל לדעת כמה זמן הוא יכול לצפות שהמכשיר יחזיק מעמד.
אם כי המדענים מצליחים להגדיל את הביצועים של טכנולוגיית הליתיום איון בכעשרה אחוזים מידי שנה, באקמן אומר שהסוללה היא עדיין החלק היקר ביותר והכי פחות אמין במכשיר הנישא.
זו עובדת חיים, והיצרנים של מכשירי האלקטרוניקה מודעים לה היטב. "זה מעצבן שהסוללות אינן מתנהגות לפי חוק מור", מציין זהר מחברת פאלם-וואן, בהתייחסו לחוק של תעשיית המחשבים, על פיו שבבי מחשב מכפילים את עצמם במורכבות ובעוצמה מידי 18 חודש בערך. "אנחנו מכניסים את כל השיפורים האלה (במחשבי כף היד של פאלם-וואן), אבל זו בעצם אותה סוללה שקניתם ב-1999... הסוללות פשוט לא עומדות בקצב".

מסע עם חמישה מטענים

סקוט דירדורף כותב בעיתון "בולטימור סאן":
הארות פוקדות אותך במקומות הכי בלתי סבירים. באחרונה למדתי לקח חשוב על מחשבים, דווקא בתחתית המזוודה שלי. מי שלימד אותי לקח היו הסוללות, או ליתר דיוק - מטעני הסוללות.
יצאתי לנסיעה, ולאחר שהגעתי ליעדי, קלטתי שארזתי חמישה מטעני סוללות: אחד לטלפון הסלולרי שלי, אחד למחשב הנישא שלי, אחד ל-iPod שלי, אחד למצלמה הדיגיטלית שלי ואחד למצלמה הדיגיטלית האחרת שלי (כן, יש לי שתיים. יש לכם בעיה עם זה?). מראה כל המטענים השונים גרם לי להרגיש די מגוחך. קשה להיראות מגניב, כשאתה נכנס לחדר במלון ומיד מתחיל להכניס לשקעים חמישה מטעני סוללות. "הלו? קבלה? אין לי מספיק שקעים בחדר".
"השוק העולמי" למחשבים חרג, בלי שום ספק, מהתחזיות המקוריות. הוא הגיע לשלב בו אני מטלטל חמישה מחשבים על גופי בכל פעם שאני יוצא מהבית לשבוע. מחשב הארוורד-יבמ מארק 1, שבנייתו הושלמה בערך בזמן שתומאס ווטסון, מייסד יבמ, השמיע את ההערה המפורסמת שלו ב-1943 ("אני חושב שיש שוק עולמי לחמישה מחשבים, אולי" - ש.פ.), יכול היה לבצע קצת יותר משלוש פקודות בשניה. שבב המחשב בתוך ה-iPod שלי יכול לבצע 133 מיליון פקודות בשניה. מארק 1 שימש לבצע חישובים צבאיים ומתמטיים מאוד מדויקים. אני מקדיש פי 40 מיליון מעוצמת החישוב הזאת למשימה של נגינת מוזיקה.
זה מדגיש את השינוי הגדול ביותר שחל בתחום המחשבים מאז 1943: הם נמצאים בכל מקום. בימים הראשונים, המחשבים היו כל כך גדולים ויקרים, שהם נבנו ושימשו למטרות מסוימות מאוד.
ווטסון לא יכול היה לצפות את המיקרו-מעבד ואת המעגל המשולב, שצימקו את המחשבים לגדלים זעירים שלא ניתן להעלות על הדעת, שיפרו את עוצמת החישוב שלהם באופן דרמטי והוזילו אותם בצורה שלא תיאמן. פירוש הדבר הוא, שהמחשבים הפכו שימושיים למגוון יישומים, שעד אז לא חשבו עליהם כלל.
הבעיה היא להסתדר עם כל המחשבים האלה. אם עכשיו יש לי בלגן עם חמישה מכשירים, מה יקרה כשיהיו לי עשרה, או 100? ואם 100 מכשירים לאדם אחד נראים לכם תחזית מגוחכת, דברו עם ווטסון על תחזיות.


iPod - הסוד המלוכלך : www.perkol.itgo.com/ipod.htm

כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/batteries.htm



65