דין, בן חמש מינוס: "נכון שהבנים נולדים מבנות?"
אמא: "כן".
דין: "אז הבנות עושות את העולם".
אמא: "נכון, הן הכי חשובות".
דין: "אבל בעצם הבנים יותר חשובים, כי הם הורגים בשבילנו את הרעים".


רון, בן שנתיים וחצי, כשאמרו לו שיש לאמא תינוק בבטן, הגיב בכעס: "לא נכון, אמא לא אוכלת תינוקות!"


בעיצומה של תקופת ההתעניינות בגוף האדם ובאפשרויות הרבייה, דן, בן ארבע ושליש, מכריז: "כשאני אהיה אבא, אני אניק את התינוק שלי".
אמא: "אבל רק אמהות מניקות".
דן: "אז למה יש לי פטמות, אם אסור לי להניק?"


זלילה וסביאה

אמא לדין, בן ארבע מינוס: "מספיק כבר עם הסוכריות, זה לא גרעינים".
דין: "אבל אני בכלל לא מפצח אותן!"


דין, בן שלוש וחצי, מזמין לארוחה: "כולם לבוא לשולחן, האוכל מתקרב!"


לאחר ששמע דיבורים על מכונית שאוכלת הרבה דלק מוחה דין, בן ארבע מינוס: "אבל דלק זה לא האוכל של האוטו, זה המיץ שלו!"


אחרי בוקר שלם שמעיין, בן שלוש מאפקה, הסתובב עם סבתא, סידורים, פיפי פה, לשתות שם, רוצה על הידיים וכאלה, הפטירה לבסוף הסבתא המרוטה: "די כבר, הוצאת לי את המיץ היום".
מעיין הביט בה בריכוז רב ושאל לבסוף: "אז איפה המיץ?"


מורן, בן שלוש ורבע מקיבוץ נען, מוציא מארון הכלים פומפיה ומתלהב:
"הנה המחדד של הגזרים!"


אמא שואלת את גלעד, בן שלוש מקיבוץ מפלסים: "איזה פרי אתה הכי אוהב?"
גלעד: "פרילי".


מישאל (מיש-מיש) בן שנתיים וחצי יוצא לטיול באופניו. אמא: "תשתה קצת לפני כן".
מיש-מיש: "אם שותים לא נוהגים!"


הכל בגלל האהבה

"כמה אתה אוהב את אמא?" נשאל דין, בן שלוש וחצי.
"עד השמיים", השיב.
ואת אבא?
"עד עצם היום הזה".


דין בגיל ארבע מינוס, בדצמבר, נשאל שוב כמה הוא אוהב את אמא.
"עד הקיץ", השיב.
ולמה עד הקיץ?
"כי זה בעוד הרבה הרבה זמן".


דין, בן חמש: "סבתא, למה את כל הזמן רוצה לנשק אותי?"
סבתא: "אחרת איך תדע שאני אוהבת אותך?"
דין: "אבל אני זוכר את זה עוד מהנשיקה הקודמת!"


טבע ונוף

דין, בן ארבע מינוס, מסתלבט בערסל בגינה של סבא דוביק ומגלה לפתע למעלה את הבונקלך של עץ האזדרכת.
"היי, תראו, צומחת שם למעלה אפונה!"


ביום סגריר, לנוכח החשיכה המוקדמת שירדה על הארץ, הגיב און, בן שלוש מראשון-לציון: "אבא, יש הפסקת חשמל בשמיים!"


בשעת טיול בן-ערביים, דין, בן ארבע, מביט למעלה ומתפעל: "תראי, אמא, השמיים פושרים : קצת אור וקצת חושך".


דני, קיבוצניקית בת ארבע, הלכה לרפת לבדה וראתה המלטה. היא חזרה הביתה מלאת פליאה: "ראיתי כלב יוצא מפרה!"


אדוה, בת שלוש וחצי מרעננה, שמעה מאמה שלגשם הראשון קוראים "יורה" ולאחרון "מלקוש".
"אז איך קוראים לגשם השלישי?" התעניינה הקטנה.


נעם בת הארבע ואחותה תמר בת השנתיים טיילו עם ההורים באזור עין-גדי. אמא הסבירה: "הנה עץ תמר, והנה עוד תמר".
נעם מצביעה על עץ אחר וקוראת: "והנה עץ נעם!"


ארז, בן ארבע מגבעתיים, עובר ליד עץ אורן. המטפלת שואלת אם הוא יודע איזה עץ זה.
"בטח", משיב ארז, "זה עץ-טרובל".


דין, בן ארבע ורבע, לבחור גבוה בשם ברוש: "תגיד, כשהיית קטן קראו לך שיח?"


אחרי שראה בווידיאו את "עליסה בארץ הפלאות", דין, בן שלוש, מביט בירח החדש ואומר: "תראי, זה נראה כמו החיוך של חתול צ'שייר!"


אמא של ניצן, בת שלוש מקיבוץ ראש-הנקרה, שאלה אותה: "את יודעת למה השמש שוקעת בים?"
ניצן: "בטח. כל היום היא עומדת בחום וחם לה, אז היא שוקעת בים כדי להתקרר".


רום, בת ארבע, אחרי שאמא שלה האיצה בה שוב ושוב לנעול נעליים: "נעלתי כבר. מה אני, מרבה רגליים?"


עברית קשה שפה

דין, בן ארבע, סוקר את התלבושת שהוצעה לו: "לא רוצה את החולצה הזאת".
למה?
"כי היא לא מוצאחנת בעיני".


נעה, בת שנתיים ורבע מרעננה, כיסתה את סבא שלה בשמיכה והכריזה: "סבא, אני שימכתי אותך".


אמא שואלת את אחינעם, בת חמש מבנימינה: "איזו מבין הקופסאות האלה יוצאת דופן?"
אחינעם: "זאת יוצאת דופן, ושתי אלה נכנסות דופן".


כליל, בת שלוש מבנימינה: "אמא, התינוקת חולה, צריכים לקחת אותה לטיפת-חולים".


תומר, בן ארבע וחצי מירושלים: "אמא, צריך לקנות לי נעליים חדשות".
אמא: "למה?"
תומר: "כי הרגל שלי כבר עוקפת את הנעל".


אמא: "מורן, אנחנו נוסעים היום לבנימינה".
מורן, בת שנתיים ושמונה חודשים: "לא רוצה לבנימינה, רוצה לבנישמאלה!"


יולי, בת חמש, משתעשעת באיפור עיניים. "אמא, תראי, אני צובעת את התריסים שלי".


גיל, בן חמש מינוס: "אין יותר כסף בקופת הכיספון!"


דין, בן רבע לחמש מתל-אביב, מבקש נעליים להחלקה על הקרח.
אמא: "אבל אין לנו כאן קרח".
דין: "אז תקני לי נעליים וניסע לכותל הצפוני".


דין, בן ארבע ושליש: "נכון שהברכיים הן המרפקים של הרגליים?"


אי הבנות קטנות

רעות, בת שלוש מינוס, הסכימה לקבל "נר" נגד חום לאחר שהובטח לה קרמבו. פתאום, אחרי החדרת הפתילה, פרצה בבכי נורא.
"למה את בוכה?"
רעות: "כי אני לא רוצה קרמבו בטוסיק!"


טל, בת שלוש וחצי מתל אביב, ירדה עם סבתא ועם הכלבה דינה לטיול.
טל: "בשביל מה הרצועה?"
סבתא: "יש אנשים שפוחדים מכלבים".
טל: "מה, אם איש אחד יפחד מדינה אז נקשור אותו ברצועה?"


רון, בן חמש מפרדס-חנה, למראה טחנת הקמח של ירושלים ביום קיץ חם:
"יו, איזה מאוורר גדול יש לירושלים!"


אבא וחמוטל בת הארבע מקיבוץ אל-רום צופים במשחק כדורגל.
חמוטל: "אבא, זה מכבי חיפה?"
אבא: "לא, חמוטל".
חמוטל: "אז איזה מכה זאת?"


דין, אחרי כמה ימים רצופים ששאל בן כמה הוא וקיבל אותה תשובה: "אוף, אני אוכל הכל בגן, אבל אני בכל זאת נשאר רק בן ארבע וחצי!"


דודה גיגה: "אני כבר זקנה, בת .24"
דין, בן ארבע פלוס: "אז תעשי דיאטה!"


מלחמה ושלום

ניקול, בת חמש מפתח-תקווה, שמעה מאמא במוצאי שמחת תורה שהולכים לראות הקפות ונבהלה:
"מה, אמא, יש התקפות?"


בעקבות פיגוע אוטובוס תופת, דין, בן רבע לחמש מתל-אביב, מייעץ לשמוליק מהמכולת: "אם יבואו מחבלים, תזרוק עליהם קרמבו בפרצוף, כדי שלא יראו כלום".


אלוהים אדירים

דין, בן חמש ורבע: "אני אוהב אותך עד סופו של אלוהים".
אמא: "ואני אוהבת אותך עד סוף אשתו של אלוהים".
דין: "אז את אוהבת אותי פחות".
אמא: "למה?"
דין: "כי אשתו של אלוהים יותר נמוכה ממנו".


דין, בן חמש, שואל "מה היה קורה אילו היה תוהו ובוהו ולא היה אלוהים?" ומשיב בעצמו: "היינו עושים פסל של אלוהים שמת ומדמיינים לנו אותו איך שאנחנו רוצים".
אמא: "איך?"
דין: "עם שיער ארוך וקוקו ורגליים ענקיות ובטן עם פופיק קצת בולט ועיניים ורודות".


גשם זלעפות ניתך, ודין, בן חמש מינוס, רטוב עד לשד עצמותיו ומקפץ בשלולית עד מעל הקרסול, מציע: "אולי אלוהים רוצה שהילדים קצת ישתעשעו והאמהות יתעצבנו".


חודש אחרי טיסת הבכורה שלו שואל דין, בן ארבע וחצי: "אמא, באיזו ארץ אלוהים גר?"
אמא: "הוא גר בשמיים, לא על הארץ".
דין: "אז הוא רואה אותנו כמו שרואים מהאווירון?"


למראה החצר שליכלכו ילדי השכנים, אומר דין, בן ארבע פלוס )בוגר שנת איכות הסביבה(: "אמא, למה אלוהים ברא את הליכלוך?"


מועדים לשמחה

אבא של גאיה, בת ארבע וחצי מתל-אביב, שאל אותה איך היה ביום העצמאות.
גאיה: "ככה"
אבא: "למה?"
גאיה: "כי עשינו יומולדת למדינה והמדינה בכלל לא באה!"


בעקבות ההגדרה "שמחת בית השואבה" בתוכנית הטלוויזיה "גלגל המזל", אמא נזכרת בפתגם "מי שלא ראה שמחת בית השואבה..."
דין, בן ארבע וחצי, ממהר להשלים: "... שיראה בפעם הבאה".

למראה דגלי כחול-לבן שהמשיכו להתנוסס גם לאחר יום העצמאות, אומר דין, בן ארבע פלוס: "צריך לתלות עכשיו דגלים שחור-כתום".
אמא: "למה?"
דין: "לכבוד ל"ג בעומר. שחור זה הלילה וכתום זה המדורה".


לשאלה אם הם מכינים בגן יין לכבוד פסח משיב דין, בן הארבע: "בטח, יש לנו צנצנת גדולה, אבל הצימוקים עוד לא גמרו לשתות".


על החיים ועל המוות

דין, בן ארבע וחצי: "אמא, למה מי שעני לא עובד קשה בשביל להרוויח כסף?"
אמא: "אני באמת לא יודעת".
דין: "אולי אין לו כסף לקנות כלים בשביל עבודה, כמו מחשב ומכסחת דשא ומקדחה?"


אור, בן ארבע מחיפה, לומד ב"גן חווה", ואילו אחיו לומד ב"גן מירי". על אמא שלו הוא אמר, שהיא רואה "גן שילון" בטלוויזיה.


ימים אחדים לאחר שביקרו ילדי גן כלנית מקיבוץ מלכיה בבית הקברות הקיבוצי, שם טמון אביה של אחת הבנות, הילדים קברו ג'וק מת בחצר.
ולה, בת שלוש פלוס, לגננת מוניקה: "מה, עכשיו יצמח גם פה פסל?


ירדן, בן שלוש מתל-אביב, בעקבות מות הדוד שלו, ערן: "את הציורים האלה אני אשמור לערן. כשיגמור למות, אני אראה לו אותם והוא ישמח".
גבי, בן שש, אחיו של ירדן: "לא גומרים למות אף פעם".
ירדן: "למה אלוהים לקח לנו את ערן?"
גבי: "יש אלוהים טוב, ויש אלוהים רע. את ערן לקח לנו אלוהים הרע, והוא לא יחזיר אותו".


לאחר רצח יצחק רבין, שאל דין, בן רבע לשש, מי יהיה ראש הממשלה החדש ושמע שזה יהיה שמעון פרס. למחרת, הוא שומע הרבה על לאה רבין, "רעיית ראש הממשלה", ושואל: "מה, עכשיו לאה רבין תהיה אשתו של שמעון פרס?"

כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/taf.htm