להישאר בתמונה

ההיבטים העסקיים של הצילום הדיגיטלי

מאת לזלי ווקר, "וושינגטון פוסט". תרגום: שרית פרקול

מגזין עסקים, מעריב, 4.1.2005

הכוח האמיתי של הצילום הדיגיטלי היכה בי רק באחרונה, כשעמדתי פנים אל פנים מול סבא אוסטרלי צעיר ונאה שלא פגשתי מעודי - על גבי צג המחשב שלי, בגודל 21 אינץ'. סורק ביתי, משולב עם תוכנה זולה לעיבוד תמונות, איפשר לי להגדיל כמה תמונות זעירות שלו ששמרה משפחתי, כדי שאוכל להביט לראשונה מקרוב בפניו המלנכוליות.
המפגש הזה הבהיר לי את היקף התמורות שמחוללת הטכנולוגיה הדיגיטלית בתעשיית הצילום בת 165 השנים, את ההתרגשות שגורמת לאנשים לרכוש מצלמות דיגיטליות בשיעורים החורגים בהרבה מהתחזיות בענף.
לפי "התאחדות שיווק הצילום" האמריקנית, ב-2004 נרכשו בארצות הברית כפליים מצלמות דיגיליות לעומת דגמים מבוססי-פילם. השנה מחכה שינוי גדול עוד יותר: המצלמפונים, טלפונים סלולריים מצוידים במצלמות, אמורים להימכר בקצב גדול עוד יותר מזה של מצלמות דיגיטליות.
אבל הסיפור הגדול יותר הוא האופן בו האנשים משתמשים במצלמות הדיגיטליות שלהם, בשונה מדגמי הפילם. למשל, התמונות של השבויים העיראקיים בכלא אבו גראיב, שהועברו בתפוצה רחבה בדואר האלקטרוני ושודרו בטלוויזיה הארצית. או האיש מנאשוויל, טנסי, שעזר למשטרה לתפוס שודד שתקף אותו במיתקן לרחצת מכוניות, על ידי כך שצילם את השודד במצלמפון שלו.
בבית, הצרכנים מקיפים את עצמם בכל מיני אבזרים חדשים לצילום. כלים ותיקים יותר, שבעבר היו נחלתם הבלעדית של המקצוענים, כמו סורקים, תוכנות לעיבוד תמונה ותוכנות לפרסום התמונות, מאפשרים לעשות דברים שהיו בלתי מעשיים, או ממש בלתי אפשריים, בעידן הפילם. רבים מהשינויים האלה חדרו להכרתי, בעת שהעברתי לפורמט דיגיטלי כל מסמך שיכולתי להניח עליו את ידי בקשר לאביה של אמי.
החומרים היו חבויים במשך עשרות שנים בתוך קלסר מקטיפה אדומה, ששמרה אמי בעליית הגג. גזירי עיתון מצהיבים מעיתונים בריטיים סיפרו את הסיפור:
ג'ון הולמס, שחקן ראגבי אוסטרלי מהולל, פגש את סבתי הבריטית מארי שור והתחתן איתה ב-1929, כשהנבחרת האוסטרלית שיחקה מול בריטניה ביורקשייר. העיתונות הלונדונית חגגה. "גנב שכמוך!", כך בירך ראש ממשלת בריטניה את הולמס, כשקיבל את הנבחרת במעונו ברחוב דאונינג מספר 10, "חבר'ה, תפסיקו לקחת לנו את כל הבחורות החמודות".
קראתי את הכתבות האלה בצעירותי, אבל כשגזרי העיתונות הפכו פריכים מדי, הפרטים נשמטו מהזיכרון. ב-1999, עם מות סבתי, יותר מעשור לאחר מות אמי, ירשתי את הקלסר. הוא שכב במגירה עד לפני חודשים ספורים - כשרכשתי סורק, תמורת 99 דולר. התחלתי ללמוד את כל הדברים הרבים שאפשר לעשות עם תמונות לאחר שהועברו לפורמט דיגיטלי: לנקות אותן, להבהיר אזורים חשוכים, להגדיל אזורים קטנים ולבחון פרטים שאי אפשר היה לראות בצורה אחרת, הכל בעזרת תוכנת תמונות לחובבים.
התחלתי לסרוק את גזירי העיתונים הדהויים של סבי ולהכניסם למחשב שלי. הסורק הזול שרכשתי לוכד תמונות ברזולוציה גבוהה. למה חשובה הרזולוציה? ככל הסורק מסוגל ללכוד תמונה ברזולוציה גבוהה יותר, כך אפשר להגדיל יותר את התמונות בלי לאבד מאיכותן. פתחתי את התמונה הסרוקה של הכתבה הראשונה בתוכנת העריכה שלי, חתכתי אותה כך שתציג רק את התמונה של ג'ון הולמס, הבהרתי וחידדתי אותה, ואז השתמשתי בכפתור "זום" כדי למלא את כל צג המחשב שלי בקלסתרו.
רק אז, בפעם הראשונה, יכולתי להתבונן היטב באדם שהלך לעולמו שני עשורים לפני שנולדתי. כשבחנתי את אוזניו הגדולות והמתנפנפות, שנראו דומות בצורה חשודה לאוזניים שלי, הבנתי בפעם הראשונה את ההשפעה העצומה של הצילום הדיגיטלי על האופן בו אנו תופסים את העולם מסביבנו - לא מעט בזכות הוספת פרטים ומרקמים לסיפורים שאנחנו מספרים על עצמנו ועל זולתנו.

- הצילום הראשון רק לפני 165 שנה -

אבל מה שטוב לצרכנים, לא בהכרח מיטיב עם תעשיית הצילום, שעוברת מהפכות שלא נראו מאז המצאת המצלמה. קשה להאמין שהדגרוטיפ, תמונה על גבי לוח נחושת מצופה תחליב יודיד הכסף, הוצגה בראשונה רק לפני 165 שנה. הדגרוטיפ השיק את הגל הראשון מבין מספר גלים של התרגשות, שעוררו שיטות להנצחת תמונות: על גבי זכוכית, ברזל, ובסופו של דבר תשלילים עשויים נייר, טבולים במלחי כסף - השיטה שקדמה להמצאת הפילם, סרט הצילום, בידי ג'ורג' איסטמן, ב-1884.
הממציאים המודרנים עבדו בשצף קצף בעשור שחלף, כדי לפתח מערכות חיישנים אלקטרוניים, שהלכו והשתפרו בהתמדה, עד לאיכות של תמונות דיגיטליות. בסוף שנת 2003 ירדו המחירים לכ-300 דולר למצלמות של 3 מגה-פיקסל. פירוש הדבר היה, שתמורת אותו מחיר, ניתן היה לקנות מצלמה דיגיטלית שכמעט תואמת, מבחינת האיכות, את הדגם המקביל בפילם.
הצילום הדיגיטלי מציע שני יתרונות גדולים: היכולת לראות את התמונות מיד על צג המצלמה, וכרטיסי זיכרון הניתנים לשימוש חוזר, וגורמים לכך שמחיר התמונה הוא בעצם אפסי.
אולי מה שמדגים בצורה הטובה ביותר את השינוי הזה הוא העובדה שחברת "איסטמן קודאק", שאחראית לפופולריזציה של המצלמות, נלחמת עכשיו על חייה. בינואר 2004 הודיעה החברה על פיטורים של כ-20% מבין 64 אלף העובדים שלה, ועל התמקדות במוצרים דיגיטליים. מכירות סרטי הצילום בארצות הברית מצטמקות בהתמנה מידי שנה מאז השיא, בשנת 2000, ובשנה החולפת חלה כנראה ירידה של 18%, על פי התאחדות שיווק הצילום האמריקנית.
לפני שנים אחדות קנתה קודאק את "אופוטו" (Ofoto), אתר אינטרנט מוביל לשיתוף בתמונות, במטרה לנסות לתפוס לעצמה נתח בשוק הדפסת התמונות הדיגיטליות - אם וכאשר יתפתח שוק כזה. שאלה שעדיין נותרה פתוחה היא, האם אנשים ידפיסו יותר או פחות תמונות לעומת עידן הפילם, שבעצם דרש פיתוח כל סרט הצילום, במעבדות צילום קמעוניות. אם כי אנשים מצלמים באמצעות המצלמות הדיגיטליות הרבה יותר תמונות מכפי שצילמו במצלמות הפילם, הם מפתחים/מדפיסים רק בין 10 ל-20% מהתמונות.

- להציג את אלבומי התמונות בטלוויזיה -

"יש פחות ופחות צורך בעותקים פיזיים, בגלל הנפוצות של התצוגה הדיגיטלית", אומרת קריסטי הולץ', מנהלת בחברת "אינפו טרנדס / קאפ ונצ'רז", הבודקת את תעשיית הצילום. "אנחנו מצויים רק בשלבים הראשונים, בהם אנשים שמתמצאים בטכנולוגיה מציגים תמונות מעל גבי מרקעי הטלוויזיה שלהם, ואנחנו חושבים שזה יהיה משהו ענק תוך חמש שנים".
בינתיים, הצילום הדיגיטלי פותח פתח לחדשנות. יצרני מצלמות מפתחים כלים לעריכת תמונה, המשולבים בתוך המצלמות עצמן. חברות אחרות מתקינות מצלמות בטלפונים סלולריים, במחשבי כף-יד, אפילו במחזיקי מפתחות. יצרני מדפסות מוסיפים תכונות של הצגת תמונה ועריכתה בדור החדש של מדפסות התמונות. בין מתנות חג המולד הנחשקות ביותר היו מדפסות-תמונות ביתיות "פיקטברידג'" (PictBridge), המתחברות ישירות למצלמה, בלי צורך במחשב.
יצרני מחשבים מתחילים לכוון את המחשב אל מרכז עולם הצילום הדיגיטלי והופכים אותו למקום בו הצרכנים יאחסנו, יארגנו, יערכו, ידפיסו ויציגו את התמונות שלהם.
"מיקרוסופט" הודיעה באחרונה כי תוסיף במהלך 2005 למערכת ההפעלה Windows XP תוכנה שתאפשר חיבור מצלמות למחשב באופן הרבה יותר פשוט. בחודש שעבר הכריזה מיקרוסופט על תכונה חדשה של Windows XP, שתאפשר להזמין הדפסת תמונות מזורזת מחנויות מקוונות, כדי שניתן יהיה לאסוף אותן מחנות סמוכה תוך שעות ספורות. "המחשב האישי בהחלט ממלא תפקיד הרבה יותר חשוב בהדפסה, בשיתוף ובעריכה של התמונות", אומר ג'וש וייסברג, מנהל במיקרוסופט העוסק בתחום הזה.
אבל יש יצרנים של מצלמות ומדפסות שמעדיפים את גישת המכשירים: לאפשר למדפסת ולמצלמה לעקוף את המחשב ולעשות יותר ויותר דברים בלי עזרתו. "עם כל הכבוד לחברים שלנו במיקרוסופט וב'אפל', תעשיית הצילום אולי לא חייבת להתגרש מהמחשב האישי, אבל אולי היא זקוקה לפרידת ניסיון", אומר גארי פאג'ו, מנהל בהתאחדות שיווק הצילום האמריקנית. "תראו את הדור החדש של מדפסות התמונות, המאפשר לערוך ולהדפיס ישירות מכרטיס הזיכרון. כולן פועלות באופן עצמאי מהמחשב".
אנליסטים רבים סבורים שטכנולוגיית הצילום הדיגיטלי עדיין מסובכת מכדי שתיכנס לזרם המרכזי כמו מצלמות הפילם, שנהנו משיעור חדירה של יותר מ-90% לבתי האב האמריקניים, מפני שהיו פשוטות - כוון ולחץ. כריס שוט, אנליסט בכיר בחברת המחקרים IDC, מעריך כי בשליש מבתי האב האמריקניים יש מצלמה דיגיטלית, אבל הוא לא משוכנע ששיעור החדירה יהיה מאוד גבוה. "יש פער דיגיטלי בין השימוש בפילם לבין השימוש בצילום דיגיטלי", הוא אומר. "זה מכניס את הצילום לליגה אחרת, מפני שצריך מחשב אישי כדי לנצל במלואו את יתרונות הצילום הדיגיטלי - אבל לשליש מבתי האב בארצות הברית עדיין אין מחשב אישי".

- עשה לעצמך ספר תמונות -

החלטתי להשתמש באינטרנט כדי ליצור אלבום תמונות, שיתעד את חייהם של אמי ושל הוריה. התמזל מזלי עם אתר בשם MyPublisher.com , המציע ספרי תמונות בכריכה קשה, במחיר המתחיל ב-20 דולר ל-20 עמודים. שלפתי את קלסר הקטיפה הישן, סרקתי את גזירי העיתונים לקבצים אלקטרוניים וחתכתי את התמונות לפורמט שיתאים למערכת האוטומטית של מיי פאבלישר. הנחתי לתמונות לספר את הסיפור, הוספתי רק כמה עמודים של טקסט, בו תיארתי את חייהן של אמי השחקנית, אנג'לה ווקר, ושל אמה, קניינית האופנה, מארי ליוורסדג', שנישאה מחדש לאחר מות בעלה הראשון, סבי, ג'ון הולמס.
היה מאוד מהנה לסרוק ולשפץ את התמונות העתיקות, ולראות בפעם הראשונה פרטים כמו סבתי המחייכת, מנופפת לקהל מתוך רכבת שלוקחת אותה לחוף הדרומי של אנגליה, כדי לעלות על ספינה לאוסטרליה. בעלה כבר הפליג לפניה, בחברת "הקנגורוז", הנבחרת האוסטרלית.
מרגשות עוד יותר היו התמונות שצולמו כעבור שנה וחצי - סבתי אוחזת בבתה התינוקת ומנפנפת מספינה באוסטרליה, הפעם מתכוננת לחזור הביתה. "חדשות טראגיות מאוסטרליה", אמרה הכותרת בכתבה שהתפרסמה בנובמבר 1931. ג'ון הולמס מת בגיל 26, מדלקת המעי העיוור, שהתפוצץ. הנישואים הקצרים האלה מעולם לא נראו לי אמיתיים, עד שהחייתי את התמונות ההן, באופן דיגיטלי, שיפצתי אותן, הגדלתי אותן והפכתי אותן לדפי כרומו, בתוך ספר באיכות אלבומית שאפשר להניח על שולחן הצד בסלון. על הכריכה הקדמית מתנוסס צילום של אמי המנוחה בנעוריה, בצבעים כה טבעיים, שאבי כמעט לא העז לפתוח את הספר שהגשתי לו כמתנת יום הולדת.

הצד האנושי של תעשיית הצילום הדיגיטלי הולך ונחשף, ככל שאנשים רבים יותר מתחילים לחקור את התחום הזה. בוב פלדמן, בן 53, שותף במשרד עורכי הדין הגדול ביותר בעמק הסיליקון, "ווילסון סונסיני גודריץ' ורוזארטי", אומר שמצלמת ה"ניקון" הדיגיטלית שלו נתנה לו הזמנות שנייה להיות צלם, חלום חייו. לדברי פלדמן, צריך לצלם טונות של תמונות עד שלומדים להיות צלם ספורט טוב. המצלמה הדיגיטלית זירזה את התהליך הזה, הואיל והיא מאפשרת לראות מיד את התוצאות של מהירויות פתיחת הצמצם וסגירתו. פלדמן צילם אלפי תמונות של בנו מאז הפך "מחזיר הכדורים" של נבחרת הכדורסל באוניברסיטת סטנפורד, לפני ארבע שנים, והוא מצלם אירועי ספורט אחרים, רק בשביל הכיף. "אני חושב שאני רק שנה-שנתיים לפני כולם", אומר פלדמן. "תוך שנים ספורות, מיליוני בני אדם יעשו זאת".

- חדר חושך בכל מחשב -

אנליסטים צופים פריחה במכירת מצלמפונים, שיהפכו את הצילום לעניין אגבי וזריז עוד יותר, ובלי לחשוב פעמיים נתעד כל פיפס בחיינו.
"בעבר, האם הייתי מעלה בדעתי לצלם את חלק הצנרת שהתקלקל ולקחת אותו לחנות הבנייה, כדי לוודא שאני קונה את החלק הנכון? לא", אומר בריאן למקין, סגן נשיא בכיר בחברת "אדובי סיסטמז". "האם אני יכול לעשות את זה עם המצלמפון שלי היום? כמובן".
תוכנת "פוטושופ" של אדובי משמשת כבר שנים כלי העריכה המועדף על אמנים וצלמים מקצועיים. באחרונה מחזרת החברה אחר פלח השוק של הצלמים החובבים, עם גרסה פחות יקרה של התוכנה, "פוטושופ אלמנטס", המשמשת "חדר חושך" וירטואלי. "אנשים שלא הכירו בכלל חדר חושך יכולים להכין לעצמם תמונות בגוון ספיה מתמונות צבע ולהשיג את כל התהליכים המסורתיים של חדר החושך, בתוך המחשב", אומר למקין.
קטרינה פייק, ממייסדי אתר שיתוף התמונות "פליקר" (Flickr), משתמשת במצלמפון שלה כדי לשלוח לאמה תמונות של אזור איסוף המזוודות בשדות התעופה, בכל פעם שהיא נוחתת, כדי להודיע על הגעתה בשלום. פליקר, כמו שירותי אינטרנט אחרים לשיתוף תמונות, יכול להציג תמונות שנשלחו באמצעות דואר אלקטרוני או אלחוטי מטלפונים סלולריים וממחשבים ניידים.
חברה של פייק ילדה באחרונה תינוקת, והמשפחה תיעדה את האירוע בזמן אמת מבית החולים, באמצעות מצלמפונים, ופרסמה את התמונות באינטרנט, כדי שאחרים יוכלו לצפות בהן. "זה קצת כמו תחנת טלוויזיה אישית משלך, או ערוץ ברודקאסט", אומרת פייק.
אתרי תמונות אינטרנטיים (כולל אתרים ישראלים כמו "Pictor", "Pic", "Pic4u" ו"Foto" החדש - ש.פ.) מציעים שילוב של שירותי חינם ושירותי פרימיום בתשלום. נוסף על הצגת התמונות באופן פומבי, אפשר לשמור בארכיון עותקים של תמונות ולהזמין את הגולשים ליצור מתנות על בסיס התמונות, כגון לוחות שנה, ספלים וקולרים לבעלי חיים.
נושא שמירת התמונות מבטיח הזדמנויות עסקיות רבות. "למרבה הצער, צרכנים רבים מועדים לפורענות, מבחינת הצילומים הדיגיטליים שלהם. רק מחצית מהנשאים חושבים על ארכיון ארוך-טווח", אומרת הולץ' מחברת "אינפו טרנדס / קאפ ונצ'רז".

- מצלמת תליון תצלם אוטומטית -

הווארד טאוב, סגן נשיא מעבדת המחקר של "היולט-פאקרד" לנושא הצילום, ממליץ לאחסן את התמונות הדיגיטליות לא רק באינטרנט או על תקליטורים, אלא גם על נייר, בשיטה הישנה והטובה. לדבריו, הדפסות טובות הן הארכיון הטוב ביותר, מפני שיש להן חיי מדף של 100 שנה לפחות, ותמיד ניתן לסרוק אותן. היולט-פאקרד בודקת דרכים להוספת עוד אוטומציה לצילום הדיגיטלי. החברה עובדת גם על תוכנה שתוסיף אוטומטית טקסט לתמונה, תוך שימוש בנתונים ממערכות ניווט לווייניות, למשל.
מיקרוסופט הולכת על חזון דומה. היא הציגה אב-טיפוס שנקרא "SenseCam", מצלמה בצורת תליון, או חפץ אחר שניתן לענוד או ללבוש. הסנסקאם מתוכנתת לחוש בשינויים בסצינה ובאירועים בחייהם של אנשים - ולצלם אוטומטית.

כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/photo.htm