Sarit Perkol's Internet columns, Maariv
יש לכם בלוג מעניין?



לקום מחר בבוקר, עם שם חדש בלב
בין הווירטואלי לריאלי

מאת שרית פרקול

מעריב אינטרנט, 5.1.2004

פרשת הקטטה הווירטואלית המתמשכת בין מיאו חתולה לבין מיץ ושפיץ בפורום סקס באתר "תפוז", עליה דיווחה כאן ביום חמישי דורית גבאי, לא הסתיימה בין כתלי בית משפט השלום בתל-אביב. השופט, שחר טל, אמנם הצליח להביא את שתי החתולות שולפות הציפורניים לכלל התחייבות שלא יטרידו יותר זו את זו ובכלל לא ייצרו קשר ביניהן, אבל הנושא הלהיט את הרוחות בבלוגים מסוימים ובפורומים העוסקים בתרבות דיגיטלית. הסוגיה שעל הפרק היתה, כמובן, איפה עובר הגבול בין הווירטואלי לבין הריאלי.
באחד הבלוגים, המבקש להישאר בעילום בלוג, כתבה בשרשרת התגובות שהתייחסה לפרשה מישהי בכינוי אני: "אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני לא מעבירה פרטים מזהים רבים מידי על עצמי ולא מכניסה מכרים וירטואליים לעולם האמיתי שלי, אלא רק אחרי קשר ארוך בפורום קצת קבוע יותר מצ'אט או פורום ובמידה שזה מצדיק את זה. אנחנו חייבים להגן על עצמנו, הרשת טומנת בחובה סכנות רבות. חיבים לנקוט אמצעי זהירות".

כן, יש מניאקים ברשת

בתגובה כתב לה ארז: "במקרה הזה מדובר כנראה בפורום סקס, כך שהאפשרות למגע היא יותר אפשרית... כן, יש לשמור על עצמנו פה, כי יש מניאקים ברשת. אבל יש גם מלא בני אדם שנותנים לעצמם להיות פה בני אדם. על הפגישות האלה לא הייתי מוותר".
ליאופרד כתב שם: "בעיני הטרדה היא הטרדה היא הטרדה. בלי קשר לחשיפת פרטים או גלישה לעולם 'האמיתי'. מטרידנים, גם אם הם וירטואליים בלבד וגם אם הם שומרים על האנונימיות של המוטרד, הם עדיין מטרידנים, הם 'לא בסדר' מוסרית, ובשלב מסוים גם עוברים על החוק. כמובן, שאת הגבול בין המותר לאסור אי אפשר לשרטט בהגדרה מדויקת, והוא צריך להיקבע לפי הנסיבות של כל מקרה ומקרה".
מרגי העירה, שהיא חושבת שכל העניין מצחיק: "כי אם התובעת נפגעה והתחילה לפחד - היא יכלה פשוט לארוז את חפציה הווירטואלים ולהסתלק מהפורום. זה לא מקום עבודה או שכונת מגורים שיש בעיה לעזוב".
על כך השיב יפה ארז, שזה אמנם נכון, "אבל פורום ששרצת בו תקופה ארוכה נהיה לך בית. ואחד שנכנס ומתחיל לחרב בו, מנסים לשמור על הבית כמה שניתן".
בפורום "תרבות דיגיטלית" באתר "נענע" נכתב בהודעה מאת הולובו, בנושא ההבדל בין זכויותיו של אדם שנשאר במחוזות הווירטואליים לבין אדם החושף "במציאות" את זהותו האמיתית: "השאלה עכשיו זה האם זה יוגבל רק לאנשים שהסירו את האנונימיות, או שחברות האינטרנט יכולות לחשוף מישהו שכתב וכך לגרום לו להיות אחראי משפטית, ואם כך אז למה רק כתיבה בפורומים? אם זה נכון, אז במאבק של הורדת השירים מקאזה ושאר התוכנות לשיתוף קבצים יהיה מפנה נגד האזרח".
אחלה זאור ציין, שהמטרידים, שהתחייבו להימנע מפנייה באינטרנט לצד אחר, יכולים בעצם להקים לעצמם דמות חדשה, עם תיבת דואר בתולית ועם שם משתמש טרי, ולהמשיך להטריד אותה בחופשיות, ובלבד שהיא לא תדע שהם המטרידים.

מותה של דמות בדויה

ובתוך כך כתב סבסטיאן הפילוסוף בבלוג דיאבלוג על מותה של דמות בדויה: "דמות בדויה היא זהות אוטונומית. אין לה רצף אישיותי עם זהויות אחרות של אותו אדם. גם אין לה בהכרח רצף של נוכחות משל עצמה. היא יכולה להיעלם ולהופיע מחדש, למות ולהיוולד מחדש, ואף להתפתח לידי דמויות נוספות. והיא אינה מכבדת בהכרח את תולדותיה. היא מסוגלת להתעלם מעברה כאילו הוא היה דמות אחרת ממנה, והיא מסוגלת להתעלם מעתידה, כאילו אין לה עתיד בכלל. יש לה כשרון לחיות את הרגע. היא מתקיימת בכרונולוגיה קפריזית, על פיה היא יכולה לעבור בין הגילים והזמנים כראות עיניה. האם יש להבין מכך שאין לדמות בדויה אחריות כלשהי על מעשיה? האם האדם שמאחוריה חייב ליטול אחריות?"
שאל והשיב בעצמו: "כשאנחנו רוקמים יחסים של דמויות בדויות, אנחנו עוברים ממישור למישור. אנחנו עוברים למישור בו דמויות פועלות על פי הגיון שונה מההגיון האישי שלנו. לכן, היחסים בין דמויות בדויות אמורות להישפט בעיקר על פי מה שקורה ביניהן, ופחות על פי אופי היחסים בין האנשים המאפשרים אותן. במובן מה, ברגע שיצרנו לעצמנו דמויות בדויות, ניתקנו את עצמנו מהמתרחש".

על הפסיקה: images.maariv.co.il/channels/13/ART/619/447.html
דיאבלוג: www.israblog.co.il/june
ניהול פורומים: www.perkol.itgo.com/managers.htm

מה זה בלוג: www.perkol.itgo.com/weblog.htm

כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/nicks.htm



14