הרבי אמר, מותר להתחבר

מאת שרית פרקול

מעריב, יוני 2001

האינטרנט, מבחינת הדתיים, הוא "תקלה". בדרך כלל, כפי שמסביר יוסי מילר, מנכ"ל חברת "מורשת", דתיים נוטים לבדוק בזהירות רבה את הדברים החדשים, ורק אחר כך להצטרף אליהם. התקלה במקרה של האינטרנט היא, שבניגוד לטלוויזיה, מדיום בידורי מובהק, שלפיכך לא יכירנו מקומו בבית חרדי, מחשבים דווקא היו אצל חרדיים, בבתים הפרטיים ובבתי העסק. למחשב הרי היו שימושים "לגיטימיים" הרבה לפני היות האינטרנט. מי חשב, לפני שבע שנים למשל, שהקופסה האפורה הזאת תהפוך לחגיגת מולטימדיה אינטראקטיבית, חובקת עולם ומרובת פיתויים. בגלל האינטרנט, המחשב הפך להיות מוצר אחר ממה שהוא אמור היה להיות.
מילר, 42, שאמור להרצות בסוף החודש בכנס של עמותת אשנ"ב, על הקונפליקטים שמציג האינטרנט לאדם הדתי, מסביר שמבחינת הדתיים יש "שחור ולבן. אין ערבוב. רוצים להבדיל בין האור לבין החושך, בין הטמא לבין הטהור". האינטרנט, מפני שיש בו עולם ומלואו, נמצא בתחום האפור - אפשר למצוא בו דיונים על פרשת השבוע, אבל גם מראות שלא ראתה שפחה על הים.
מצד אחד, אומר מילר, "צריך להיות מחובר". מפני שכבר עכשיו גורמים כמו בנקים, חברות אשראי, עיריות וחברת החשמל, שמציעים שירותים דרך האינטרנט, "ואולי בעתיד אפילו ידרשו לשלם דרך הרשת". יש גם אנשים במגזר הדתי, סוכני נסיעות, לדוגמה, שתלויים באינטרנט לפרנסתם. מצד שני, מזכיר מילר - בעברו תוכניתן, ועד לא מזמן האחראי על המגזר החרדי בגף למדע וטכנולוגיה של משרד החינוך - "הרבנים אוסרים להשתמש בכלי הזה. לכן, אני צריך ללכת לרב ולהסביר לו שאני צריך את זה לפרנסתי". אפילו האינטרנט הסלולרי, שלכאורה טומן בחובו פחות סכנות, בהיותו נטול תמונות, אסור מבחינת המחמירים. מילר מציין, שיש בו דברים כמו בדיחות והכרויות.
החרדיים הולכים פיזית אל הרב כדי לקבל את רשותו להשתמש באינטרנט. דתיים אחרים עשויים לשלוח אל הרב שאלות הלכתיות בדואר האלקטרוני (ראו למטה), ויש גם כאלה, לדברי מילר, שיחליטו בינם לבין עצמם.
באתר שבהנהלתו, www.moreshet.co.il, ובמערכות אינטרנט סגורות שמשווקת מורשת לבתי ספר ("תיק-תק") ולבתי עסק, פועל מילר בניסיון לאפשר לציבור שלו לעשות את ההפרדה בין הטוב לרע, כמו לילדים.
מורשת, של חברת SafeLines (מקבוצת לבייב), כספקית אינטרנט למוסדות, מציעה לכל מגזר את רמת הבקרה שימצא לנכון לבצע. חברה גדולה עשויה לבקש לחסום את הגישה לאתרי פורנו, לצ'אטים או לאתרי קניות מפני העובדים שלה. בתי ספר יכולים לחסום גישה לאתרים עם פורנוגרפיה, אלימות או גזענות. ולגבי הדתיים, לפי העקרון הזה של שחור ולבן, בלי תחומים אפורים, יש "רשימה לבנה" של אתרים מותרים ורשימה "שחורה" של אתרים אסורים.
במערכת של מורשת כלולים כ-100,000 אתרים מסוננים בידי אדם. חלקם מסווגים באינדקס של האתר וחלקם מוגדרים עם הרשאת כניסה. לדברי מילר, אין "ספר כללים" והבחירה, שנעשית בידי צוות של 20 איש, מבוססת על שיקול דעת. הציבור המיועד הוא זה שמשתמש במדיה האלקטרונית והכתובה, כולל טלוויזיה. "אנחנו לא יכולים לתת באינטרנט פחות ממה שהציבור הזה מקבל בטלוויזיה ובעתונות", הוא מסביר.
יש מנגנון, המאפשר להוסיף ולהוריד אתרים מהרשימה המותרת, לפי המלצות (או תלונות) של אנשים. למשל, אומר מילר, "סנונית הוא אתר נפלא, אבל הם הכניסו לשם, במסגרת אתר יחד, את הנושא של החינוך המיני. אצלנו לא מדברים על זה. לכן, היה צורך לחסום את הדף הספציפי". הדף אכן נחסם, והורים דתיים המשתמשים במערכת הסינון של מורשת יכולים להיות סמוכים ובטוחים שילדיהם לא ייחשפו אף לשמץ של חינוך מיני, לפחות עד הודעה חדשה.
מורשת מספקת גם "כלים קהילתיים", מעין פורטלים הניתנים להתאמה מלאה בידי הגוף המזמין, בין אם זה בית ספר, בין אם זה עתון. "אחד הקונפליקטים הקשים ביותר", אומר מילר, "הוא בכך, שברגע שאתה מגביל, אתה בעצם מסרס. לכן, אני נותן במערכות האלה את הכלים, ושהאנשים יעשו זאת בעצמם".
יש למורשת פרויקטים משותפים עם MSN ישראל ועם גו-נקסט (אפשרות לקבל הודעות SMS על זמני התפילה בטלפון הסלולרי), וזיקה לאתר המצויין בפני עצמו של "דעת" (מרכז לימודי יהדות ורוח) www.daat.ac.il. לדברי מילר, מנסים לעבוד על פרויקטים נוספים, למשל - שידוכים דרך האינטרנט, במיוחד למגזר הדתי.
באתר של מורשת יכול בעצם גם גולש חילוני שמחפש נושאים יהודיים למצוא מידע שימושי, כמו חדשות מהעולם היהודי (נושא שנעלם לגמרי מהעתונות החילונית), פרשת השבוע, זמנים של כניסת השבת ויציאתה, ואפילו סתם משהו פשוט כמו התאריך העברי. יש שם פורומים מוסדרים, חלקם בנושא מחשבים ואינטרנט, וגם חנות מקוונת שמוכרת ספרים יהודיים, קלטות למגזר הדתי וחפצי קודש כמו סידור, טלית ותפילין ("זה מתאים גם לחילוניים שצריכים ומרגישים לא נוח להיכנס לבני-ברק למשל", אומר מילר).
לגבי הורדת שירים ותוכנות המוגנות בזכויות יוצרים באמצעות "נאפסטר" וכדוגמתה, מבחינת יוסי מילר זה ברור: פגיעה בזכויות יוצרים היא חד משמעית גניבה מבחינת ההלכה. המשפט הרלוונטי כאן הוא "עני המהפך בחררה" (מעין פיתה, שהעני מהפך בה על האש, ובא קבצן אחר ומתעלק עליו - ש.פ.). זו "פגיעה בפרנסתו של מישהו, גזל לכל דבר", הוא מסביר.
המשתמשים של מורשת צריכים לוותר על הפורטלים הכלליים מהם נהנים שאר הישראלים, כמו וואלה!, שנוסף על כך שהוא מכיל קישורים לאתרים בלתי הולמים, יש בו לפעמים, אומר מילר, תמונות מוקטנות של דף הבית של אותם אתרים. וכך, מישהו עלול להיחשף למשהו בלתי ראוי. "יכול להיות שזו פעם ראשונה שהוא רואה דבר כזה", אומר מילר, "וזה קריטי. אי אפשר להחזיר אחורה. לכן, כל החיים נלחמו החרדים בשלטים בתחנות האוטובוס. כאן, מכניסים לו את זה לא בדלת האחורית, אלא בדלת הראשית". על פניו, לחילוני, זה נשמע מוגזם. מצד שני, כשאני נזכרת בתמונות מסויימות, אלימות מאוד או סוטות מאוד, ש"קפצו" לי לעיניים במהלך ההיסטוריה שלי עם האינטרנט והצליחו לזעזע אפילו אותי ולהישאר צרובות בזיכרון - אני יכולה להתחיל להבין.

עשה לך רב וירטואלי: האם מצ'וטטין במוצאי שבת?

באתר שבהנהלת יוסי מילר, מורשת, בכתובת www.moreshet.co.il, פועל מדור הנקרא "בית המדרש הווירטואלי", ובו מציגים הגולשים שאלות לרבנים. בין השאר, מוצגות שאלות הקשורות למדיום בו עסקינן, האינטרנט.

במסגרת עבודת הסמינר בקורס תקשורת מתווכת מחשב באחת האוניברסיטאות בארץ בה אני לומדת, הנני עורכת עבודה בנושא ``אינטרנט במגזר הדתי-לאומי``, אבקש לדעת האם ישנם התייחסויות הלכתיות, דעתניות וביקורתיות מנקודת מבט דתית לגבי נושא זה, אשמח להתעדכן בכך. בתודה ובכבוד רב, דגנית

מתוך תשובת הרב יובל שרלו:

הקביעה כי לא טוב היות האדם לבדו, חורגת מהזדקקותו לעזר כנגדו, אל עבר הצורך בחברה וביחסים עשירים עם בני אדם. הכלי העיקרי ליצירת מערכת הקשרים שבין בני אדם הוא הדיבור, ונלוו לו אמצעים אחרים, כמו הכתב והצילום. כלים אלה נושאים בחובם עוצמה רבה, אך גם סכנה שאין להתכחש להן - למן עבירות חמורות הנעשות על ידי מי שמוות וחיים בידיו - הלשון - ועד לבזבוז זמן ולביטולו. מכוחן של הסכנות נולדו הלכות והנהגות רבות הבאות להדריך את האדם להשתמש בכלי המיוחד הזה המייחד את מהותו כאדם, כמו הלכות לשון הרע ורכילות, הלכות הלבנת פני חברו ודיני אמת ושקר, ועוד ועוד.
עם התפתחות רשת האינטרנט וחדירתה המעמיקה לבתים בישראל נוצר מנוף נוסף לפיתוח יחסים אלה, הוא חדרי הדיבור - הצ`אטים. ההיקף העצום של אתרים המאפשרים שיחות וירטואליות מדגיש את הצורך שלא להתייחס לסוגיית האינטרנט רק דרך האתרים והדפים השונים, אלא לבחון בעיניים רוחניות גם את הטכניקה החדשה ליצירת קשר בין אדם לאדם.
(…) מה ניתן לעשות כדי לעמוד באתגר הגדול שעומד בפנינו ? כיצד ניתן להביא להקפדה ולהחמרה הלכתית שתכניס גם את השימוש בצ`אטים תחת כנפיה המבורכות של ההלכה, ולא תותיר אותו מחוץ לגבולה ? איך נעמיד משימה רוחנית מתמדת, שיסודה בבחירה החופשית הטובה, בפני ילדינו, ולא נעצום את העיניים בפני הסכנה הרוחנית הגדולה המצויה בשימוש זה ?
(…) עידוד הקמת פורומים, והפניית עיקר העיסוק לדרך זו. באופן כללי מדובר בכלי נאות, המאפשר דיון בעל משמעות, מחשבה ביקורתית ולא שיחה מיידית, וידיעה כי הדברים הם חלק ממהלך כולל של בירור סוגיה. ככל שיגבר מספר הפורומים הרעיוניים העמוקים, הדנים בנושאים שבני הנוער מוצאים בהם את עולמם, כן תגבר הסלידה הפנימית מהכיעור שבצ`אטים, וכן יהוו אלה מוקד להתקדמות רוחנית, דווקא מכוחם של הקשרים החברתיים. תחום שני הוא טיפוח אתרי צ`אט בהם שותפים מדריכים מחנכים ורבנים, אשר מנווטים את הדיון לדיון בנשואים כבדים באמת. הניווט אינו יכול להיעשות מכוחה של סמכות או בכפיה, שכן טכנולוגיה זו כלל אינה מאפשרת שימוש בכלים אלה. אנו צריכים להתרגל לעולם בו כמעט ולא ניתן לכפות דבר - זהו עולם בו החרות שוררת בו, וכמעט ואין בו כלי אכיפה. ברם, ככל שיהיו יותר בעלי רמה והנהגה רוחנית ברשת, כן עשויים האתרים להפוך כלים אלה למנוף חיובי, והיחס ההלכתי אליהם יוכל להיות יחס בונה ומכוון.

יש איזה צ'אט של יהודים מכל העולם שבו אני משתתף. אבל במוצאי שבת נמצאים בו גם יהודים מארה"ב ואצלם זה עדיין אמצע שבת. לכן סביר מאד ואף קורה רבות שע"י משפט שלי או על ידי בכל צורה שהיא - הם כותבים משהו בצ'אט, ואז למעשה על ידי נגרם להם לחלל שבת ואני לכאורה עובר על לפני עוור ("לפני עוור אל תשים מכשול" - ש.פ.). האם מותר להיכנס לצ'אט כזה במוצ"ש והאם יש לחשוש ללפני עוור אפילו אם אני מדבר רק עם ישראלים בודאות? (כי עדיין קיים חשש סביר שיפנו אלי אמריקאים).

תשובת הרב דוד לאו - מודיעין:

ממקורות רבים ברור שאיסור שבת הוא על כל אחד ואחד במקומו, דהיינו, אם אני מתגורר בישראל, ואני שולח פקס ליהודי בארצות הברית, בשעה שעדיין שבת שם, אין עלי כל איסור. (שו"ת יחל ישראל ח"א סי' ו, תחומין כרך יג). אבל אסור לי לגרום לו לעבור איסור. יש המפרשים בדרך זו את איסור התורה לציית לאב שציוה על בנו לחלל שבת, והלא אב שמצווה ציווי כזה ממילא אין חובה לשמוע בקולו, ומדוע טרחה התורה והדגישה "איש אימו ואביו תיראו, ואת שבתותי תשמורו", ללמדך שיכולה להיות מציאות שיצווה האב ציווי, ואינו נקרא רשע, מפני שאצלו אין איסור, ולבן אסור לציית לציווי זה, מפני שאצלו כבר/עדיין שבת. אם קיים חשש סביר שהמשתתפים הם יהודים הכותבים בשבת, אסור לך להכשילם. אם נראה לך שהמדובר הוא רק בישראלים, אין צורך לחשוש.



תוכנות סינון: www.perkol.itgo.com/filter.htm

אינטרנט זה לא משחק ילדים: www.perkol.itgo.com/safekids.htm



כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/moreshet.htm