"המערכת איתרה מספר רב מאוד של שמות העונים לפרטי החיפוש שהוזנו. אין אפשרות להציג את כולם". את התשובה הלאקונית והעצובה הזאת הניב מנוע החיפוש הפנימי לאיתור שמות הנופלים באתר "יזכור" הרשמי של מדינת ישראל, www.izkor.gov.il , כאשר הוזנה בו רק שנת הפטירה -2002 .
זהו אמנם מענה סטנדרטי שמנפיק מנוע החיפוש הזה כאשר אין מזינים מספיק פרטים, אולם יש בו משהו מצמרר, במיוחד בימים אלה. בזמן כתיבת הכתבה הזאת, ביום השואה, נוספו עוד 14 שמות למצבת חללי צה"ל. ידיה של היחידה להנצחת החייל באגף השיקום של משרד הביטחון מלאות עבודה גם כך לקראת יום הזיכרון, קל וחומר בימים טרופים אלה של לחימה בשטחים.
אתר יזכור הוא מפעל הנצחה מרכזי, בשיתוף היחידה להנצחת החייל עם אגף מל"ן במשרד הביטחון. האתר המרגש והמרשים כולל את שמות כל חללי צה"ל ממלחמות ישראל. יש בו קטעי שירה במלל ובקול, החל מקינת דוד, דרך "הרעות" ועד "מה אברך", ומידע רשמי על אירועי יום הזיכרון. האתר נולד לפני ארבע שנים, בשנת היובל. והוא נשען כולו על מפעל ההנצחה המסורתי והבסיסי של משרד הביטחון, מפעל ספרי "יזכור". אפשר לומר שבזה כוחו הרב, אך זו גם חולשתו - ההיצמדות לספרים האלה, שעה שהמדיום החדש והדינמי אמור לאפשר גמישות רבה יותר. מאז תחילת שנות החמישים יצאו תשעה ספרי זיכרון. האחרון, לדברי משה אורן, העוסק במפעלי ההנצחה ביחידה להנצחת החייל ובתחום הפרסומים, "יזכור ט'", נחשף בראשונה באתר האינטרנט ממש ערב יום הזיכרון - מכלול של יותר מ-700 ביוגרפיות, בליווי תצלומים, של חללי צה"ל שנהרגו בין 27.4.93 לבין 12.5.97. אורן אומר, שהחומרים לאתר באים מתוך ספרי היזכור, בתהליך שפותח במשך השנים, הכרוך בפנייה אישית לכל משפחה וקבלת הפרטים. "על הפרטים האלה אנחנו מושיבים את אנשי המקצוע שלנו ומעבדים יחד את סיפור החיים. אין למשפחה זכות וטו. זה, בין היתר, זה מה שמבדיל בין אתר ממלכתי לבין אתרים אחרים, פרטיים. אנחנו משתדלים לשמור על מסגרת אחידה. יש לנו בהחלט מגבלות שונות".
בערב זיכרון זה תעלה לאתר הזיכרון הגירסה המעודכנת והמתוקנת של ספר יזכור הראשון, המכסה את מלחמת העצמאות - יותר מ-4,000 ביוגרפיות עברו עדכון והועלו לאינטרנט, כולל הוספת הרבה צילומים שלא הופיעו בספר המקורי. זהו אחד המקרים בהם אכן נוצל היתרון של האינטרנט, האפשרות לעדכן ולהוסיף, בניגוד לספר. שמעון לאור, סגן ראש אגף המחשוב (מל"ן), אומר שהאתר מתעדכן באופן שוטף עם שמות החללים החדשים, אם כי הוספת החלק של התמונה ושל סיפור החיים היא תהליך ממושך יותר. עוד יתרון של המדיום הוא יכולת החיפוש במאגר השמות: באתר יכולת חיפוש לפי מקומות ישוב, לפי יום הנפילה (תאריך עברי), לפי השנה, לפי השם. יתרון נוסף הוא האפשרות להציע אלמנטים חדשים, כמו הגלריה שהועלתה לכבוד יום הזיכרון הזה, "משפחות יקרות", הכוללת את איגרות שר הביטחון למשפחות השכולות מ-1952 ועד היום.
בכניסה לאתר מתנוססת הכתובת: "המבקרים באתר מתבקשים לנהוג ברגישות ובכבוד כראוי לזכרם של הנופלים". ניתן היה לצפות, שהפנייה הזאת מיועדת למשתמשים בפורומים שבאתר, או לכותבים בספרי האורחים. אלא שבאתר האינטרנט הממלכתי אין למעשה כל אלמנט אינטראקטיבי. אין פורום שיכול לשמש קבוצת תמיכה למשפחות השכולות, אין אפשרות לכתוב בספר אורחים, אפילו לא להדליק נר וירטואלי. אין אפילו אפשרות של משלוח אימייל למפעילי האתר.
-שמעון לאור, למה לא לנצל את המדיום? למה האתר לא אינטראקטיבי?
"כי הוא ממלכתי. האחידות מאוד חשובה. לא רוצים שלחללים מסויימים יכתבו יותר, או ידליקו יותר נרות זיכרון וירטואליים, ולאחרים לא. זה עניין של קונספט".
-ומה לגבי פורום, בו יוכלו בני המשפחות השכולות לדבר אלה עם אלה?
"אנחנו לא שוללים את זה לגמרי. האתר יתפתח בהדרגה לפי רצון הציבור. אנחנו פוסעים בזהירות אל העידן החדש. זה קצב לא כל כך אינטרנטי".
אפילו לאור, איש המיחשוב, מדבר על היות האתר "מונומנט ממלכתי". והדימוי של האנדרטה נשמר מבחינה אינטרנטית, לא רק מבחינת הקשיחות היחסית של הטקסטים הכתובים: "כמו אנדרטה פיזית, שבמשך כל ימות השנה הרחבה שלה די ריקה, למעט אוטובוס של תלמידים, ובערב יום הזיכרון וביום הזיכרון היא הומה אדם - כך גם אתר האינטרנט. למעט זמן הטקסים הרשמיים, יש ביום הזיכרון פניית שיא לאתר, אלפי כניסות בו-זמנית".
באתר יש פנייה למשפחות, להתריע על אי-דיוקים, לתקן. אלא שהפניות עדיין צריכות להיעשות בכתב, בטלפון, או בפקס. אדם שפנה השבוע בבקשה לעדכן את כתוב על אחיו, חלל מלחמת ששת הימים (ראו מסגרת), קיבל את התשובה שהחומר מתבסס על ספר יזכור, ואי אפשר לשנות, שזו המדיניות.
אורן, בתגובה: "כל ביוגרפיה כזו היא מבחינתנו מסמך. כדי לפתוח אותו חייבים לפנות למשפחה ולעבור בדיוק את אותו תהליך שנעשה בפעם הראשונה - צריך לקבל את ההסכמה של כל גורמי המשפחה. כל משפחה שלישית או רביעית רוצה לשנות דברים במסמכים שחתמו עליהם בשעתן. יש פה עניינים מאוד רגישים, לא מעט חילוקי דעות בתוך משפחות לגבי הנוסח. יש יותר מ-20,000 חללים, ומפעל עדכון גורף יהיה מאוד מורכב ומסובך. טכנית זה לכאורה פשוט, בעידן האינטרנט, אבל מהבחינה הרגשית זה מאוד בעייתי. עם זאת, אנחנו בודקים כל הזמן אפשרויות באיזו צורה לגשת לזה". בסופו של דבר, מודה אורן, זה עניין של "עוד כוח אדם ועוד אמצעים".
לאור אומר, שבהחלט מעדכנים כשיש תיקונים או תוספות חשובות. למשל, אם כתוב "הניח הורים" ונולדו עוד אח או אחות אחרי מותו של החייל - מוסיפים. "אין שום דבר שנולד מאילוצים טכניים. אנחנו כל הזמן מתקנים, רואים בזה חלק מהדבר עצמו. רק שהכל יהיה מבוקר".
בין השאר בגלל הרצון להביע דברים אישיים על החלל היקר להן, להזכיר אותו בצורה קצת יותר ייחודית ואחרת, כדי שלא יהיה עוד אחד משורה ארוכה של שמות, יש משפחות המקימות אתר זיכרון משלהן. אפשר היה להתייחס אל האתרים הפרטיים האלה כאל זרי פרחים, המונחים למרגלות האנדרטה הרשמית. אבל בינתיים, אין קישורים מאתר היזכור הרשמי אל האתרים האלה. שוב, בגלל אילוצי הממלכתיות. "אנחנו אנדרטה ממלכתית", מסביר אורן, "אנחנו רוצים וחייבים להיות אחראים לכל מילה שאנחנו מפרסמים. כל מילה אצלנו נשקלת יותר מעשר פעמים - ואנחנו לא יכולים לקחת אחריות על הכתוב באתרים הפרטיים. אבל אולי בעתיד, זה כן יהיה. אולי כמו שפעם על המצבות היה כיתוב אחיד, ועכשיו יש גם כיתוב אישי".
אחד האתרים הפרטיים שמנציחים בצורה ייחודית את החללים הוא - www.hanoflim.com התארגנות של מספר משפחות שכולות. ג'ני ברוך, אם שכולה, בחרה לפרסם ב"גלריית השכול" שבאתר ציורים שלה ועבודת גמר בשיווק של בנה המת, רפי ברוך. האתר הוקם ביוזמת חברים בוועד לשעבר של יד לבנים בחולון. "כל אחד הביא חומר שהוא רוצה - משהו שהוא כתב, משהו שכתב הבן, ציור, שיר, פסל, רק שיהיה באמת מתאים", אומרת ברוך. "לא הסכמנו לקבל דברים שהיו עם כעס לצבא, או שאמרו משהו לא יפה". שוש מנור, אמא של יקי לוי ואחות של שמוליק מנו, פירסמה באתר שירים פרי עטה.
את האתר הקים בהתנדבות אילן קורן, וברוך אומרת, שהיו גורמים רשמיים שאמרו עליו שהוא "רוצה להרוויח, אבל הוא באמת עשה הכל בהתנדבות". קורן: "האתר התחיל מעמוד הנצחה לבן אחות של אבי. האתר לא ממש מוקפא עכשיו - אבל זאת המגמה. הוא יישאר כל עוד אני נשאר על האדמה". בגלריית השכול ובגלריית האורחים יש צילומי אנדרטות של יגאל תומרקין, שיר של נתן יונתן לבנו ליאור, משה שמיר לזכר אחיו אליק , ציורים של שאול שץ לזכר אחיו יורם (אוצרת: כרמל גולן אבני). באתר הנופלים נכתב מפורשות: "אין אנו נוקטים במדיניות של הנצחה אחידה. מטרת האתר הנצחה אישית ומקורית לחללי צה"ל".
משפחת שכול אחרת שבחרה בהנצחה מקורית היא משפחתו של אבי אפנר, חלל אסון המסוקים, שהקימה אתר אינטרנט "אבי בשביל ישראל". האתר www.avi-beshvil-israel.org.il מלווה מסע רגלי של האב, יוסי אפנר, מאילת ועד דן, כ-850 ק"מ, יחד עם אנשים אחרים, לזכר הבן ולזכר חבריו שנהרגו איתו. באתר, כמו באתרי זיכרון פרטיים אחרים, מופיעים סיפור חייו ומותו של אבי אפנר ז"ל, אלבום תמונות שלו, מכתבים לחברתו סמדר ודברים שכתבו עליו חברים. אבל בנוסף, אפשר לעקוב אחר התקדמות המסע לזכרו ולראות צילומים מהמסע, שהתחיל ב-22 בפברואר ומתוכנן להסתיים בשאר ישוב ב-17 באפריל.
לקט של אתרי זיכרון פרטיים אפשר למצוא בדף מיוחד בפורטל זולו:
www.zulu.co.il/more/yizcor/yizcor.asp
או בהקלדת המילים "יום הזיכרון" בנטקס.

"אתר הנצחה לספר יזכור"

אבינועם בן-זאב, שביקש לעדכן את סיפור החיים של אחיו יהודה באתר יזכור הרשמי ונתקל בתשובה "זה לפי ספר יזכור ואין מה לעשות", אומר: "נראה לי שזה לא אתר לזכר החללים, זה אתר לזכר ספר יזכור". הוא מציין, שאפילו בעניין הכיתוב על המצבות בבתי הקברות הצבאיים בית המשפט פסק ללכת לקראת המשפחות ומוסיף: "אבל של משפחה שכולה הוא תמיד אישי ודינמי. הוא משתנה מכאב בלתי נסבל לכאב נסבל, מתודעה של סיוט שעומד לחלוף הוא נהפך לאורח חיים. מצרכים מיידים של כאב, הוא נהפך לצרכים שוטפים של כאב. האתר הרשמי אינו מאפשר אבל אישי או דינמי. מדוע צריך ועדה שתאשר ותתקן ניסוחים? אפשר לתת לכל משפחה מקום זהה לפרסום, אך למה להתערב בתכנים, כל עוד אין בהם פגיעה בחוק וכל עוד הם כתובים יפה? חללי צה"ל הם כותרות נמלצות עבור משרד הביטחון, אבל הם אמירות פשוטות, יומיומיות, עבור המשפחות. מדוע שלא כל משפחה תבחר לעצמה באיזה מילים ובאיזה סגנון להתבטא? ואם רוצים, במקרה של משפחות המעוניינות בכך, אפשר לתת למישהו מקצועי שיכתוב, אבל בתנאי שאחר כך המשפחה תאשר, לא להפך".

זיכרון בדרך לעצמאות

מקום נוסף בו ניתן למצוא טיפול יפה בנושא ההנצחה והשכול הוא אתרי האינטרנט החינוכיים, שנוטים לשלב באתר אחד את נושא הזיכרון עם נושא העצמאות. אתר "עצמאות וזיכרון" www.galim.org.il/independence של פרויקט גלים משקף בעיצובו את המעבר הקשה בין האבל על חללי מלחמות ישראל לבין שמחת העצמאות. האתר מחולק לתקופות ומשלב טקסטים מספרי ילדים פופולריים. לצד כל קטע מופיעים שני אייקונים, לעצמאות ולזיכרון. באתר יכולים הילדים לקרוא על אסון השייטת, על אסון המסוקים ועל הנעדרים, ולהדליק נר זיכרון.
רשת "עמל" מציעה באתר www.amalnet.k12.il/activities/atsmaut/wars.htm פעילויות אינטראקטיביות אקטואליות, בנושאי מבצע חומת מגן, מלחמות ישראל והסכמי השלום. באתר ההנצחה של רשת "אורט" mop.ort.org.il/projects/53/zikaron.htm
יש מפה אינטראקטיבית של ישובים הנקראים על שמות חללי מלחמות ישראל, כמו משמר השבעה, נתיב הל"ה וגבעת יואב. לחיצה על נקודת ישוב פותחת חלון, בו פירוט קצר על מקור השם. במסגרת הסיור הווירטואלי כדאי לבקר גם באתר www.hatufim.com של החטופים עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואד, בו מסופר הסיפור ונמנים הימים מאז נחטפו באוקטובר 2000. ולסיום, להיכנס לאתר יום העצמאות של מכון החגים הקיבוצי www.chagim.org.il/azmaut.html , לקרוא את מגילת העצמאות ולהתפלל את התפילה לשלום המדינה. אלוהים יודע שאנחנו זקוקים לזה עכשיו יותר מתמיד.