Sarit Perkol internet pages
הילדים מתים, זכרם חי באינטרנט

מאת שרית פרקול

מעריב 25.4.2004

איך מגיע סיפור חייו ומותו של שחר רוזנברג, צעיר מנס-ציונה שנספה באסון המסוקים, אל בחינת הבגרות בעל-פה בעברית של תלמידות מאורוגוואי? בזכות האינטרנט. האינטרנט גם אחראי לכך שסיפור המסע שכתב אביו של שחר, אריה רוזנברג, "לו הייתי קנגורו אוסטרלי", תורגם לאנגלית והופץ על ידי פעיל "מכבי" העולמי, ולכך שיהודי מניו-ג'רזי התקשר לאב השכול לספר לו את התיאוריות שלו לגבי אסון המסוקים.

אתר האינטרנט שהוקם לזכרו של שחר (www.shaharozenberg.co.il), מהווה חלק נכבד ממאמצי ההנצחה לעלם בן ה-20, שנהרג ב-4.2.1977 בהתנגשות שני מסוקי יסעור מעל מושב שאר ישוב, שגבתה 73 קורבנות. דרך האתר מספרת המשפחה השכולה, הכוללת את אמא דבורה ואת האחים עינת ושגיא, את סיפור חייו של יקירם, שמבחינה מסוימת בעצם הולך ומתמשך, למרות מותו בטרם עת. האב אריה החליט, שהוא ייצא לכל המסעות שבנו המת לא הספיק לעשות, יבקר בכל המקומות שבנו המת לא הספיק לראות, או, כפי שהוא כותב, "לראות בעיניי-עיניו, או לנגוע בידיי-ידיו". באתר מתפרסמים, נוסף על רשימות, שירים וסרטון וידאו של שחר, סיפורי מסע מרתקים ומרגשים שערך וממשיך לערוך האב, במקומות כמו הודו, אוסטרליה, מקסיקו, גואטמלה וקובה. "אחרי מותו, אני חי את בני יותר מכפי שחייתי אותו בחייו", אומר לי אריה רוזנברג, החותם בשם העט א.ש.ש. (אבא של שחר). בשיר שכותרתו "חי את המת", המתפרסם באתר במדור "מילים לשחר", הוא כתב את השורות המצמררות:

"אני והצל יצאנו לדרך / חי כקפוא בנקודת זמן במרחב / את הזמן שעצר מלכת – מאיץ / שחר שקע לו אפוף להבות / המת זה אתה – ועתה זה אני". בשיר אחר, "משמיים נפלת בן", הוא כותב: "במקורותינו העתיקים כתוב - מאדמה באת ולאדמה תשוב. אך אתה, בן, משמיים נפלת ואליהם חזרת".

גם דבורה רוזנברג מפרסמת באתר מכתב, "בן יקר שלי", בו היא מספרת על נסיעה שלה ברכבת לנתניה. "כל מהלך הנסיעה אני מתבוננת מבעד לחלון ושואלת עצמי, האם אותם מראות 'דרך' שאני רואה, ראית גם אתה בכל נסיעותיך ברכבת ישראל עת היית חוזר לבסיסך בבית-ליד? האם ראית את תחנת הרכבת בבית יהושוע? או את טור המכוניות הארוך המשתרך לו בכביש החוף ואולי הבחנת באותו מרחב אין סופי של חמניות פורחות\נובלות? או שמא בכלל נרדמת?"

"אחד הדברים שהכי מאיים עלינו, ההורים השכולים, לקראת יום הזיכרון הפרטי שלנו, הוא כמה אנשים יגיעו לאזכרה, כמה יזכרו? ואם לא נפרסם מודעה, האם יזכרו בכל זאת?" מודה רוזנברג. דרך אתר האינטרנט, "אנשים מדפדפים, זוכרים את הילד שלי", הוא אומר. כך הגיע סיפורו של שחר אל תלמידות בית הספר היהודי באורוגואי, שהחליטו להיבחן על כך לבגרות. רוזנברג האב דואג להכניס לאתר חומרים חדשים, כדי שיבואו לבקר, כדי שלא ישכחו, חלילה, את שחר. כשדיברתי איתו, לפני ימים אחדים, הוא היה נרגש מדיסק חדש שהחזיק בידו, עם שיר שכתב בנו שגיא, "תמונה מקיר תזעק". השיר, המבוסס על תמונה של שחר התלויה על הקיר בבית, מבוצע בידי יגאל קמה (שבעצמו ניצל מאסון מסוקים אחר, בבקעת הירדן), יחד עם בנו, רותם.

במדור מכתבי הקוראים באתר לזכר שחר נכתב: "היום ביקרתי בלבכם בפעם הראשונה. רציתי להגיד תודה - תודה על הזכות שניתנה לי להכיר אדם נפלא, אהוב ומיוחד במינו. חובקת אתכם חזק".

תמונות כל חללי אסון המסוקים בשאר הישוב מתפרסמות באתר אב"י בשביל ישראל (www.avi-beshvil-israel.org.il) שהוקם לזכר חלל אחר של אותו אסון, אבי אפנר. לזכרו של אבי נערכים מסעות בשבילי הארץ, והאתר משמש לא רק מצבה וירטואלית, אלא גם מקום חי להודעות ולתיאומים, וכן לדיווחים על המסע.

"הצחוק השובב שלך, נחומי, סחף אותנו לשמחה ולהנאה", כותב משה אלה באתר יד לנחום (www.yadnahum.co.il), לזכר בנו נחום אלה, שנהרג בלבנון ב-16.11.1998. ברקע האתר מתנגנים השירים המרגשים "שמע ישראל", "גולני שלי", "לתת" ו"הילדים של חורף 73", והאב השכול ממשיך וכותב לבנו שנפל, שתמונותיו מתנוססות באתר: "תמשיך לצחוק, אנחנו שומעים... את הקווים לדמותך הנערצת, נחום, יצרת באופייך החזק, הנחוש והאוהב, מתוך מסירות, הקשבה, תמיכה, חיזוק ודאגה. כל זאת, נחום, אנו מקבלים בדרך רישומיהם ואמירותיהם של הסובבים אותך, בכל המעגלים מילדותך ועד עכשיו".

משה אומר שביקש דרך אתר האינטרנט "מצד אחד להביא לתודעה את נחומי, כדי שיכירו אותו, ומצד שני היה לי מאוד חשוב גם לדבר אל בני נוער כמוהו, שיילכו בדרכיו". הוא מספר, כי נחום "היה ילד שראה בשירות ביחידה כמו גולני ממש שליחות. כולנו היינו בצנחנים, גם בני-הדודים שקרובים לגילו, אבל הוא תמיד רצה דווקא גולני. ואני רואה עד היום את הגיבוש בקבוצה שלהם, 'האחי' נשמר בתוכם. נראה שהיתה לו בחירה נכונה בדרך הזאת, להיות ביחידה בה אחד לא עוזב את השני".

האתר, שכולו אומר "גולני", הוקם על ידי חבר של נחום, ביוזמת החברים, ב-1999, ומאז לא השתנה. לדברי משה, יש כוונה לעדכן אותו בקרוב, אבל הם היו עסוקים בכל מיני פרויקטי הנצחה אחרים. "קיבלנו כל מיני תגובות מרחבי העולם, של התחברות והזדהות. האתר עושה להם משהו, כנראה באמת הדמות הזאת של נחום משפיעה". את השירים באתר בחרה המשפחה, כולל השיר "הקיץ האחרון", עליו מספר משה כי נחום, יחד עם חבר, רועי נפשי, ישב יום אחד במוצב וחיבר לו מילים שהתאימו לסיטואציה. מישהו הניח את הנייר עם השיר הכתוב על קברו הטרי של נחום, ושם מצאו אותו, רטוב מגשם.

האתר כולל אזור התנדבות, "טוב לכל", ואזור הנצחה קבוצתי, "ארזי הלבנון", הפתוח למשפחות המבקשות להנציח את יקיריהן, ולצדו של נחום אלה דולקים וירטואלית נרותיהם של חללים אחרים, בהם אלוף רחבעם זאבי שנרצח ב-17.10.2001, וסא"ל יוסי קורקין שנהרג באסון השייטת ב-5.9.1997.




הבנאליות של הזוועה

למרבה הצער, בשנים האחרונות, יותר ויותר חללים הם נפגעי טרור דווקא, בהם ילדים, כמו יובל מנדלביץ, בן 13 וחצי במותו בפיגוע באטובוס ברחוב מוריה בחיפה ב-5.3.2003. בפתח האתר המרגש שהוקם לזכר יובל (www.yuvali.org) יש מצגת פלאש על הבנאליות של הזוועה, ונכתב שם: "אבא יוסי העיר את יובל כמדי יום בשעה שש וחצי וחיבק אותו חיבוק אוהב של בוקר. השמש כבר עלתה וגילתה שמים כחולים עם קרעי עננים לבנים. היה זה בוקר קריר של סוף חורף, ואבא הציע ליובל ללבוש מעיל קל מעל לחולצת הטריקו של תלבושת בית הספר. יובל הגיע לארוחת בוקר של דגני 'קוקו' בחלב, כשהוא לבוש במכנסי אימון ארוכים בצבע כחול, חולצה שחורה ומעיל ירוק, ולרגליו נעלי ספורט חדשות בצבע כחול שנקנו שלשה ימים קודם לכן באילת". לכאורה, עוד בוקר רגיל, אבל הפרידה מאמא חגית ומאבא יוסי בבוקר אותו יום, היתה הפעם האחרונה שראו אותו בחיים, שכן "באותו זמן ממש, מן הכפר אבו דיס שליד ירושלים, יצא מרצח נפשע למלאכתו הבזויה". באתר נכתב: "השעה 14:10 יובל מתקשר לאבא ומספר גם לו שהוא בדרכו הביתה. הוא חייב להרגיע את ההורים הדאגנים האלה... אבא רגוע. הוא אומר ליובל שגם הוא בדרך הביתה, והם ייפגשו עוד חצי שעה. אבא מספר ליובל בדיחה. יובל צוחק. גם אבא אינו משער בנפשו כי זו הפעם האחרונה בה ישמע את צחוקו המתגלגל. יובל מסיים את השיחה ואומר – אבא אני אוהב אותך". וכעבור 2 דקות 32 שניות בדיוק, מפעיל הרוצח את מטען המוות. 14:12:32 "זו השעה בה נעצר ונדם שעונו המשוכלל של יובל. והחיים עוזבים אותו. באותה שנייה ממש". כך, בדקדקנות מצמררת, מתואר באתר אותו יום מר ונמהר.

"אחרי הירצחו של יובל מפעם בנו רצון עז להנציח את זיכרו בכל דרך אפשרית. ההנצחה מאפשרת לנו השלכה של האובדן שהוא בלתי נתפס ומזוויע לסביבה רציונלית סדורה של פעולות איסוף מיון קריאה וכתיבה שמאפשרות להכיל ולקלוט ולו במעט את אובדנו של יובלי.", אומר לי האב השכול, יוסי מנדלביץ. "האינטרנט מטבעו מדיום מעולה להנצחה, בעיקר בגלל האפשרויות הדינמיות והאינטרקטיביות הגלומות בו". לדבריו, בחמשת חודשי הפעילות של האתר נכנסו אליו אלפי אנשים ונתקבלו מאות תגובות אוהדות מרחבי העולם.

מנדלביץ עצמו כבר הקים מספר אתרים והוא שולט בכלי פיתוח, אבל הוא העדיף למסור את בניית האתר לחברה אחרת, "חששתי באותה תקופה שמא לא אוכל להתמודד נפשית עם העבודה הטכנית", הוא מסביר. "איסוף מיון וכתיבה היו מעמסה נפשית רבה ולקחו זמן רב לכל בני המשפחה. החומר רב וההחלטות הקשות הן מה יופיע באתר ומה לא". לדבריו, המוטו של האתר, "הבנאליות של הזוועה", והעיצוב הנקי, משדרים שהכל כאילו בסדר - "אבל למעשה הכל לא בסדר".

משפחת מנדלביץ היתה רוצה שהאתר של יובלי יהפוך עם הזמן להיות מעין פורטל. המודל, אומר מנדלביץ, הוא אתר קרן ענבר "אל מול הטרור" (www.keren-inbar.co.il) , לזכר ענבר עטיה, שנרצחה בפורים, 4.3.1996, בדיוק שבע שנים ויום קודם הירצחו של יובל. מדי שנה מעניקה הקרן מלגות ופרסים על עבודות ומחקרים בתחום חקר הטרור ועל מעשים ראויים לציון בנושאי התמודדות עם הטרור. באתר הקרן יש מידע על חייה ומותה של ענבר, שירים ומכתבים, תזכורת לפיגוע בדיזנגוף סנטר, הודעות על אזכרות וגם עבודות זוכות פרסים בתחום המלחמה בטרור.

קולה של שירי צוהל במשיבון



משפחת נגארי, שאיבדה ב-18 ביוני 2002 את שירי בת ה-22 בפיגוע ליד צומת פת בירושלים, בנתה לזכרה אתר השר את שירת חייה ומותה (www.shiri.us). במדור "השירים של שירי" מתפרסמת בכתב ידה ברכת יום הולדת שכתבה שירה לדודה ישראל, לרגל יום הולדתו ה-50. יש וידאו וקבצי קול של שירים שהקליטה – דווקא "שיר לשלום" ו"לא נעצור", והתמונה האחרונה שלה עם אחייניתה התינוקת. יש גם תמונה של שרון, שלי, שירי, שי ושחר, חמשת ילדי משפחת נגארי, ששמות כולם מתחילים באותה אות. "עכשיו, כשקוראים אותם בקול לפי הסדר, שירי חסרה", נכתב ליד התמונה. וקשה, אפילו למבקר זר לחלוטין כמוני, לשמוע את קולה הצוהל של שירי, בהודעה שהשאירה במשיבון: "שלום לכולכם, הגעתם לתא הקולי של שירי. אז תשאירו הודעה, ואני אשתדל לחזור אליכם. יום טוב, ביי".

את האתר לזכר שירי נגארי הקים דביר נתנאלי, בן-דודה, יומיים לאחר מותה. "כבר בערב אחרי הפיגוע נכנסתי לאינטרנט ושלחתי אימייל לחברים של שירי שטיילו איתה בחו"ל וסיפרתי להם מה קרה", מספר נתנאלי. "מצד אחד הרגשתי צורך לשתף את העולם במה שקרה, מצד שני חשבתי שזה יוכל להשיג לספק למשפחה משהו להתעסק איתו, מקום לכוון אליו את האנרגיות, במיוחד כשאתה במצב של הלם ולא יודע מה לעשות. מטרה נוספת היתה ריכוז כל החומר על שירי, שהשאירה אוסף עצום של שירים שכתבה ושרה ותמונות רבות". נתנאלי, שהיה אז תלמיד לתואר ראשון במדעי המחשב, שלח אימיילים לארגונים יהודים בעולם, לקונסוליות ולשגרירויות, ואמר להם שיוכלו להשתמש בחומר שבאתר למטרות הסברה. אתרים יהודיים גם נתנו קישורים לאתר ההנצחה לשירי.

לדברי נתנאלי, מאז הקמת האתר הגיעו אלפי תגובות ואימיילים, בעיקר בחודשים הראשונים. רבבות אנשים מכל העולם נכנסו לאתר, הכתוב בגרסה עברית ובגרסה אנגלית. חלק הציעו עזרה בתרגום - יהודי מצרפת תרגם חומר לצרפתית, את הספרדית כתבה מישהי משגרירות ישראל בארגנטינה, ולפורטוגזית אחראית עולה חדשה. יש אפילו איפשהו גרסה בסינית.

נתנאלי אומר, שהחליט מלכתחילה "לא להעביר מסרים פוליטיים, אלא חוויית היכרות עם שירי". הוא התלבט אם לעצב את האתר בשחור של אבל, אבל החליט בסופו של דבר על נאיבי וצבעוני, שזה "יותר שירי". ביום הזיכרון ישודר בערוץ הראשון סרט קצר על שירי נגארי, שיכלול ראיונות עם המשפחה וקטעי וידאו מהפיגוע.

~~~ הנצחה רשמית, הנצחה קבוצתית ~~~

מלבד אתרי הנצחה פרטיים, העולים ופורחים ברשת האינטרנט העברית, עצובים מעצם היותם ומשמחים מעצם האפשרות לשתף ציבור רחב מאוד בזכרונות חייהם ומותם של הקורבנות – יש אתרי הנצחה רשמיים וקבוצתיים.

אתר "יזכור" הרשמי של מדינת ישראל, www.izkor.gov.il , הוא מפעל הנצחה מרכזי, בשיתוף היחידה להנצחת החייל עם אגף מל"ן במשרד הביטחון. האתר המרגש והמרשים כולל את שמות כל חללי צה"ל ממלחמות ישראל. יש בו קטעי שירה במלל ובקול, החל מקינת דוד, דרך "הרעות" ועד "מה אברך", ומידע רשמי על אירועי יום הזיכרון.

אתר הנצחה רשמי לקורבנות הטרור, www.terror.co.il , הוא זה של "ארגון נפגעי טרור ואיבה בישראל". באתר פרטים על כל הנספים, צילומי אנדרטות ואפשרות להדליק נרות זיכרון וירטואליים. לנפגעי טרור שלמדו במערכת החינוך בתל-אביב יש בנוסף אתר נפרד, www.tel-aviv.gov.il/zikaron , ביוזמת העיריה.

"פרחים שבני חלוף" (www.remember.co.il) הוא מפעל הנצחה אינטרנטי לקורבנות הטרור, המנוהל בהתנדבות על ידי רועי. על רקע שירתה של דורית ראובני נגללת רשימה של פיגועים, עם פירוט של שם הנפטר, סוג הפיגוע והמיקום. פיגועי ירי בציר כיסופים ובמחסום המנהרות, בנצרים ובעפרה, פיגוע התאבדות במסעדת מקסים בחיפה, פיגוע בקפה הלל בירושלים, אוטובוס קו 2 בירושלים, פיצוץ בסופרמרקט בראש העין, חדירה לבית בכפר יעבץ, מחבל מתאבד במושב שדי תרומות, מתאבד בקניון העמקים בעפולה, מתאבד בצומת הגבעה הצרפתית בירושלים, מתאבד במועדון מייק'ס פלייס בתל אביב, מחבל מתאבד בתל אביב, מכונית תופת במומבסה, קניה... רשימה ארוכה ועצובה של פיגועים.

אתר קבוצתי של הורים שכולים, בהם המשורר נתן יונתן, עם מידע, שירים ועבודות אמנות לזכר הנופלים: www.hanoflim.com

אתר לתמיכה באלמנות וביתומי צה"ל, עם מידע על מלגות, חגיגות בר-מצוה קבוצתיות, מחנות קיץ ואלמנות שהגיעו לגבורות: www.idfwo.org

אתר "נזכור את כולם" של תפוז, להדלקת נר וירטואלי: www.tapuz.co.il/memorial


אתר זיכרון לסתיו גולן: www.perkol.itgo.com/stav.htm




אנדרטה דיגיטלית

מאת שרית פרקול

מעריב 14.4.2002

"המערכת איתרה מספר רב מאוד של שמות העונים לפרטי החיפוש שהוזנו. אין אפשרות להציג את כולם". את התשובה הלאקונית והעצובה הזאת הניב מנוע החיפוש הפנימי לאיתור שמות הנופלים באתר "יזכור" הרשמי של מדינת ישראל, www.izkor.gov.il , כאשר הוזנה בו רק שנת הפטירה -2002 .
זהו אמנם מענה סטנדרטי שמנפיק מנוע החיפוש הזה כאשר אין מזינים מספיק פרטים, אולם יש בו משהו מצמרר, במיוחד בימים אלה. בזמן כתיבת הכתבה הזאת, ביום השואה, נוספו עוד 14 שמות למצבת חללי צה"ל. ידיה של היחידה להנצחת החייל באגף השיקום של משרד הביטחון מלאות עבודה גם כך לקראת יום הזיכרון, קל וחומר בימים טרופים אלה של לחימה בשטחים.
אתר יזכור הוא מפעל הנצחה מרכזי, בשיתוף היחידה להנצחת החייל עם אגף מל"ן במשרד הביטחון. האתר המרגש והמרשים כולל את שמות כל חללי צה"ל ממלחמות ישראל. יש בו קטעי שירה במלל ובקול, החל מקינת דוד, דרך "הרעות" ועד "מה אברך", ומידע רשמי על אירועי יום הזיכרון. האתר נולד לפני ארבע שנים, בשנת היובל. והוא נשען כולו על מפעל ההנצחה המסורתי והבסיסי של משרד הביטחון, מפעל ספרי "יזכור". אפשר לומר שבזה כוחו הרב, אך זו גם חולשתו - ההיצמדות לספרים האלה, שעה שהמדיום החדש והדינמי אמור לאפשר גמישות רבה יותר. מאז תחילת שנות החמישים יצאו תשעה ספרי זיכרון. האחרון, לדברי משה אורן, העוסק במפעלי ההנצחה ביחידה להנצחת החייל ובתחום הפרסומים, "יזכור ט'", נחשף בראשונה באתר האינטרנט ממש ערב יום הזיכרון - מכלול של יותר מ-700 ביוגרפיות, בליווי תצלומים, של חללי צה"ל שנהרגו בין 27.4.93 לבין 12.5.97. אורן אומר, שהחומרים לאתר באים מתוך ספרי היזכור, בתהליך שפותח במשך השנים, הכרוך בפנייה אישית לכל משפחה וקבלת הפרטים. "על הפרטים האלה אנחנו מושיבים את אנשי המקצוע שלנו ומעבדים יחד את סיפור החיים. אין למשפחה זכות וטו. זה, בין היתר, זה מה שמבדיל בין אתר ממלכתי לבין אתרים אחרים, פרטיים. אנחנו משתדלים לשמור על מסגרת אחידה. יש לנו בהחלט מגבלות שונות".
בערב זיכרון זה תעלה לאתר הזיכרון הגירסה המעודכנת והמתוקנת של ספר יזכור הראשון, המכסה את מלחמת העצמאות - יותר מ-4,000 ביוגרפיות עברו עדכון והועלו לאינטרנט, כולל הוספת הרבה צילומים שלא הופיעו בספר המקורי. זהו אחד המקרים בהם אכן נוצל היתרון של האינטרנט, האפשרות לעדכן ולהוסיף, בניגוד לספר. שמעון לאור, סגן ראש אגף המחשוב (מל"ן), אומר שהאתר מתעדכן באופן שוטף עם שמות החללים החדשים, אם כי הוספת החלק של התמונה ושל סיפור החיים היא תהליך ממושך יותר. עוד יתרון של המדיום הוא יכולת החיפוש במאגר השמות: באתר יכולת חיפוש לפי מקומות ישוב, לפי יום הנפילה (תאריך עברי), לפי השנה, לפי השם. יתרון נוסף הוא האפשרות להציע אלמנטים חדשים, כמו הגלריה שהועלתה לכבוד יום הזיכרון הזה, "משפחות יקרות", הכוללת את איגרות שר הביטחון למשפחות השכולות מ-1952 ועד היום.
בכניסה לאתר מתנוססת הכתובת: "המבקרים באתר מתבקשים לנהוג ברגישות ובכבוד כראוי לזכרם של הנופלים". ניתן היה לצפות, שהפנייה הזאת מיועדת למשתמשים בפורומים שבאתר, או לכותבים בספרי האורחים. אלא שבאתר האינטרנט הממלכתי אין למעשה כל אלמנט אינטראקטיבי. אין פורום שיכול לשמש קבוצת תמיכה למשפחות השכולות, אין אפשרות לכתוב בספר אורחים, אפילו לא להדליק נר וירטואלי. אין אפילו אפשרות של משלוח אימייל למפעילי האתר.
-שמעון לאור, למה לא לנצל את המדיום? למה האתר לא אינטראקטיבי?
"כי הוא ממלכתי. האחידות מאוד חשובה. לא רוצים שלחללים מסויימים יכתבו יותר, או ידליקו יותר נרות זיכרון וירטואליים, ולאחרים לא. זה עניין של קונספט".
-ומה לגבי פורום, בו יוכלו בני המשפחות השכולות לדבר אלה עם אלה?
"אנחנו לא שוללים את זה לגמרי. האתר יתפתח בהדרגה לפי רצון הציבור. אנחנו פוסעים בזהירות אל העידן החדש. זה קצב לא כל כך אינטרנטי".
אפילו לאור, איש המיחשוב, מדבר על היות האתר "מונומנט ממלכתי". והדימוי של האנדרטה נשמר מבחינה אינטרנטית, לא רק מבחינת הקשיחות היחסית של הטקסטים הכתובים: "כמו אנדרטה פיזית, שבמשך כל ימות השנה הרחבה שלה די ריקה, למעט אוטובוס של תלמידים, ובערב יום הזיכרון וביום הזיכרון היא הומה אדם - כך גם אתר האינטרנט. למעט זמן הטקסים הרשמיים, יש ביום הזיכרון פניית שיא לאתר, אלפי כניסות בו-זמנית".
באתר יש פנייה למשפחות, להתריע על אי-דיוקים, לתקן. אלא שהפניות עדיין צריכות להיעשות בכתב, בטלפון, או בפקס. אדם שפנה השבוע בבקשה לעדכן את כתוב על אחיו, חלל מלחמת ששת הימים (ראו מסגרת), קיבל את התשובה שהחומר מתבסס על ספר יזכור, ואי אפשר לשנות, שזו המדיניות.
אורן, בתגובה: "כל ביוגרפיה כזו היא מבחינתנו מסמך. כדי לפתוח אותו חייבים לפנות למשפחה ולעבור בדיוק את אותו תהליך שנעשה בפעם הראשונה - צריך לקבל את ההסכמה של כל גורמי המשפחה. כל משפחה שלישית או רביעית רוצה לשנות דברים במסמכים שחתמו עליהם בשעתן. יש פה עניינים מאוד רגישים, לא מעט חילוקי דעות בתוך משפחות לגבי הנוסח. יש יותר מ-20,000 חללים, ומפעל עדכון גורף יהיה מאוד מורכב ומסובך. טכנית זה לכאורה פשוט, בעידן האינטרנט, אבל מהבחינה הרגשית זה מאוד בעייתי. עם זאת, אנחנו בודקים כל הזמן אפשרויות באיזו צורה לגשת לזה". בסופו של דבר, מודה אורן, זה עניין של "עוד כוח אדם ועוד אמצעים".
לאור אומר, שבהחלט מעדכנים כשיש תיקונים או תוספות חשובות. למשל, אם כתוב "הניח הורים" ונולדו עוד אח או אחות אחרי מותו של החייל - מוסיפים. "אין שום דבר שנולד מאילוצים טכניים. אנחנו כל הזמן מתקנים, רואים בזה חלק מהדבר עצמו. רק שהכל יהיה מבוקר".
בין השאר בגלל הרצון להביע דברים אישיים על החלל היקר להן, להזכיר אותו בצורה קצת יותר ייחודית ואחרת, כדי שלא יהיה עוד אחד משורה ארוכה של שמות, יש משפחות המקימות אתר זיכרון משלהן. אפשר היה להתייחס אל האתרים הפרטיים האלה כאל זרי פרחים, המונחים למרגלות האנדרטה הרשמית. אבל בינתיים, אין קישורים מאתר היזכור הרשמי אל האתרים האלה. שוב, בגלל אילוצי הממלכתיות. "אנחנו אנדרטה ממלכתית", מסביר אורן, "אנחנו רוצים וחייבים להיות אחראים לכל מילה שאנחנו מפרסמים. כל מילה אצלנו נשקלת יותר מעשר פעמים - ואנחנו לא יכולים לקחת אחריות על הכתוב באתרים הפרטיים. אבל אולי בעתיד, זה כן יהיה. אולי כמו שפעם על המצבות היה כיתוב אחיד, ועכשיו יש גם כיתוב אישי".
אחד האתרים הפרטיים שמנציחים בצורה ייחודית את החללים הוא - www.hanoflim.com התארגנות של מספר משפחות שכולות. ג'ני ברוך, אם שכולה, בחרה לפרסם ב"גלריית השכול" שבאתר ציורים שלה ועבודת גמר בשיווק של בנה המת, רפי ברוך. האתר הוקם ביוזמת חברים בוועד לשעבר של יד לבנים בחולון. "כל אחד הביא חומר שהוא רוצה - משהו שהוא כתב, משהו שכתב הבן, ציור, שיר, פסל, רק שיהיה באמת מתאים", אומרת ברוך. "לא הסכמנו לקבל דברים שהיו עם כעס לצבא, או שאמרו משהו לא יפה". שוש מנור, אמא של יקי לוי ואחות של שמוליק מנו, פירסמה באתר שירים פרי עטה.
את האתר הקים בהתנדבות אילן קורן, וברוך אומרת, שהיו גורמים רשמיים שאמרו עליו שהוא "רוצה להרוויח, אבל הוא באמת עשה הכל בהתנדבות". קורן: "האתר התחיל מעמוד הנצחה לבן אחות של אבי. האתר לא ממש מוקפא עכשיו - אבל זאת המגמה. הוא יישאר כל עוד אני נשאר על האדמה". בגלריית השכול ובגלריית האורחים יש צילומי אנדרטות של יגאל תומרקין, שיר של נתן יונתן לבנו ליאור, משה שמיר לזכר אחיו אליק , ציורים של שאול שץ לזכר אחיו יורם (אוצרת: כרמל גולן אבני). באתר הנופלים נכתב מפורשות: "אין אנו נוקטים במדיניות של הנצחה אחידה. מטרת האתר הנצחה אישית ומקורית לחללי צה"ל".
משפחת שכול אחרת שבחרה בהנצחה מקורית היא משפחתו של אבי אפנר, חלל אסון המסוקים, שהקימה אתר אינטרנט "אבי בשביל ישראל". האתר www.avi-beshvil-israel.org.il מלווה מסע רגלי של האב, יוסי אפנר, מאילת ועד דן, כ-850 ק"מ, יחד עם אנשים אחרים, לזכר הבן ולזכר חבריו שנהרגו איתו. באתר, כמו באתרי זיכרון פרטיים אחרים, מופיעים סיפור חייו ומותו של אבי אפנר ז"ל, אלבום תמונות שלו, מכתבים לחברתו סמדר ודברים שכתבו עליו חברים. אבל בנוסף, אפשר לעקוב אחר התקדמות המסע לזכרו ולראות צילומים מהמסע, שהתחיל ב-22 בפברואר ומתוכנן להסתיים בשאר ישוב ב-17 באפריל.
לקט של אתרי זיכרון פרטיים אפשר למצוא בדף מיוחד בפורטל זולו:
www.zulu.co.il/more/yizcor/yizcor.asp
או בהקלדת המילים "יום הזיכרון" בנטקס.

"אתר הנצחה לספר יזכור"

אבינועם בן-זאב, שביקש לעדכן את סיפור החיים של אחיו יהודה באתר יזכור הרשמי ונתקל בתשובה "זה לפי ספר יזכור ואין מה לעשות", אומר: "נראה לי שזה לא אתר לזכר החללים, זה אתר לזכר ספר יזכור". הוא מציין, שאפילו בעניין הכיתוב על המצבות בבתי הקברות הצבאיים בית המשפט פסק ללכת לקראת המשפחות ומוסיף: "אבל של משפחה שכולה הוא תמיד אישי ודינמי. הוא משתנה מכאב בלתי נסבל לכאב נסבל, מתודעה של סיוט שעומד לחלוף הוא נהפך לאורח חיים. מצרכים מיידים של כאב, הוא נהפך לצרכים שוטפים של כאב. האתר הרשמי אינו מאפשר אבל אישי או דינמי. מדוע צריך ועדה שתאשר ותתקן ניסוחים? אפשר לתת לכל משפחה מקום זהה לפרסום, אך למה להתערב בתכנים, כל עוד אין בהם פגיעה בחוק וכל עוד הם כתובים יפה? חללי צה"ל הם כותרות נמלצות עבור משרד הביטחון, אבל הם אמירות פשוטות, יומיומיות, עבור המשפחות. מדוע שלא כל משפחה תבחר לעצמה באיזה מילים ובאיזה סגנון להתבטא? ואם רוצים, במקרה של משפחות המעוניינות בכך, אפשר לתת למישהו מקצועי שיכתוב, אבל בתנאי שאחר כך המשפחה תאשר, לא להפך".

זיכרון בדרך לעצמאות

מקום נוסף בו ניתן למצוא טיפול יפה בנושא ההנצחה והשכול הוא אתרי האינטרנט החינוכיים, שנוטים לשלב באתר אחד את נושא הזיכרון עם נושא העצמאות. אתר "עצמאות וזיכרון" www.galim.org.il/independence של פרויקט גלים משקף בעיצובו את המעבר הקשה בין האבל על חללי מלחמות ישראל לבין שמחת העצמאות. האתר מחולק לתקופות ומשלב טקסטים מספרי ילדים פופולריים. לצד כל קטע מופיעים שני אייקונים, לעצמאות ולזיכרון. באתר יכולים הילדים לקרוא על אסון השייטת, על אסון המסוקים ועל הנעדרים, ולהדליק נר זיכרון.
רשת "עמל" מציעה באתר www.amalnet.k12.il/activities/atsmaut/wars.htm פעילויות אינטראקטיביות אקטואליות, בנושאי מבצע חומת מגן, מלחמות ישראל והסכמי השלום. באתר ההנצחה של רשת "אורט" mop.ort.org.il/projects/53/zikaron.htm
יש מפה אינטראקטיבית של ישובים הנקראים על שמות חללי מלחמות ישראל, כמו משמר השבעה, נתיב הל"ה וגבעת יואב. לחיצה על נקודת ישוב פותחת חלון, בו פירוט קצר על מקור השם. במסגרת הסיור הווירטואלי כדאי לבקר גם באתר www.hatufim.com של החטופים עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואד, בו מסופר הסיפור ונמנים הימים מאז נחטפו באוקטובר 2000. ולסיום, להיכנס לאתר יום העצמאות של מכון החגים הקיבוצי www.chagim.org.il/azmaut.html , לקרוא את מגילת העצמאות ולהתפלל את התפילה לשלום המדינה. אלוהים יודע שאנחנו זקוקים לזה עכשיו יותר מתמיד.




למען נפגעי הטרור @ Israeli Victims of Terror

מאת שרית פרקול

מעריב, אפריל 2002

"ברית עולם היא לנו, קשר לא נפרד / רק אשר אבד לי, קנייני לעד". פסוקים אלה, פרי עטה של המשוררת רחל, מובאים בפתח אתר "לעד" החדש, שהוקם לזכר אלפי האזרחים חללי פעולות האיבה, מלפני קום המדינה ועד ימים אלה.
בכניסה לאתר נשמעים צלילים מצמררים של צופרי אמבולנסים, ואחריהם, על רקע מנגינה שקטה, מובאת מצגת של תמונות מאירועי טרור, החל מהפצצת מטוסים איטלקיים בתל אביב בספטמבר 1940 ועד הפיגוע בקו 16 בשכונת חליסה בחיפה, בדצמבר 2001. מתקפת הטרור האיומה של החודשים האחרונים לא הספיקה להיכנס למצגת הפתיחה.
האתר הוקם על ידי המוסד לביטוח לאומי, שפנה למשפחות ההרוגים לקבלת תמונות ומידע על יקיריהם, במקביל להכנת ספר 'יזכור' לחללי הטרור ולהקמת עמדות מידע בסניפים ברחבי המדינה. פרופ' יוחנן שטסמן, מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, כתב: "אנו משלימים חוב של כבוד להנצחת זכרם של תושבי ואזרחי המדינה אשר נהרגו בפעולות איבה. זיכרון להולכים הוא מסורת בישראל מאז ומעולם". לעד ארגון נפגעי טרור ואיבה בישראל הוקם בשנת 1994, כעמותה שנקראה "עמותת נפגעי טרור ואיבה עפולה ועמקים". אך עקב פניות רבות של נפגעים ממקומות אחרים בארץ, הורחב הארגון להחיל את כל נפגעי הטרור. באתר של הארגון ניתן למצוא הסברים על מטרות העמותה, צילומי אנדרטות שהוקמו לזכר חללי טרור ספציפיים ומידע על תרומות לעמותה.
www.terror.co.il
בימים אלה, שהליכה לשוק, נסיעה באוטובוס או ישיבה בבית קפה הם בבחינת רולטה רוסית, יש רבים הסובלים מתופעות של טראומה. מאז שהוקם ב-1998, מטפל מרכז נט"ל באנשים שנפגעו כתוצאה מטראומה על רקע לאומי ופועל על מנת להביא את נושא הטראומה והטיפול בה למודעות ציבורית רחבה. לפי הכתוב באתר, נוסף על נפגעים ישירים של טראומה, כל אדם הרואה עצמו נפגע כתוצאה מטראומה שאירעה לזולתו (משפחה או חברים) יכול לפנות לנט"ל. בנוסף, כל אדם או קבוצת אנשים הנמצאים בסיכון גבוה יותר לפגיעה טראומטית להם או לקרובים להם יכולים לפנות למשל, תושבי קו העימות, בני משפחה קרובים של חיילים בשירות קרבי וכדומה. הטיפול ניתן במחיר מסובסד. באתר של נט"ל ניתן למצוא מאמרים מקצועיים בנושא טראומה, קישורים לאתרים ולארגונים העוסקים בנושא ומספרי טלפון ופנייה למבקשים לתרום לעמותה. כן להגיע ישירות אל פורום תמיכה של נפגעי טראומה לאומית, בפורטל נענע.
www.natal.org.il


כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/memorial.htm

874