Sarit Perkol's Internet columns, Maariv
הציעו אתר



לינוקס על הכוונת

מאת רוג'ר פארלוף, "פורצ'ן"

מערכת ההפעלה החופשית לינוקס - הנתמכת על ידי יבמ, היולט-פאקרד וחברות אחרות - שוברת את המונופול של מיקרוסופט. אבל תביעה משפטית של חברה בשם סקו, הטוענת שבבעלותה חלקים מהקוד, עלולה להשבית את השמחה

תרגום: שרית פרקול

מגזין עסקים 11.5.2004

Linux Penguin

חומר הקריאה היחיד בחדר-ההמתנה הנזירי של קבוצת סקו (SCO) בלינדון, יוטא, הוא ארבעה כרכים בגודל של ספר טלפון, המכילים גזירי עיתונות העוסקים בחברה. מהחודש האחרון בלבד.
סקו (www.sco.com) ידועה לשמצה בשלוש קהילות נפרדות. הראשונה להעריך את חשיבותה היתה קהילת מפתחי התוכנה החתרניים, שלפחות מקצתם היו רוצים לחולל תמורות בסדר החברתי, על ידי שינוי היחס שלנו אל הגנת קניין רוחני. הקהילה השנייה ששמה לב לסקו היתה זו של אחראי המיחשוב בארגונים ועורכי דין בכל החברות שהמגזין פורצ'ן כותב עליהן. כעת מתחילות להיות השלכות גם על שאר המגזרים, והגיע הזמן להכיר את סקו.
סקו התפרסמה בראשונה במארס 2003, כשהגישה תביעה נגד יבמ, בטענה שזו הכניסה חלקם של תוכנת יוניקס לתוך לינוקס. לינוקס היא מערכת הפעלה חינמית, המבוססת על קוד פתוח, שניתן להוריד אותה באופן חופשי מהאינטרנט. לינוקס נקראת תוכנה חופשית לא מפני שאסור לגבות בעדה תשלום, הגם שלרוב אכן אין גובים בעדה תשלום, אלא מפני שקוד המקור שלה (השפה המיוחדת בה כתובה התוכנה) פתוח לעיני הציבור ומאפשר למפתחים להבין אותו, לשנות אותו, לתקן אותו, להתאים אותו לצרכיהם ולהפיצו מחדש. במקרה של תוכנה שאינה חופשית, כמו "חלונות" של מיקרוסופט, בדרך כלל אי אפשר לגשת אל קוד המקור, הן בגלל איסורים חוקיים, הן בגלל מחסומים טכנולוגיים.
אם כי לינוקס התחילה כמעין תחביב של מפתחי תוכנה (ראו למטה), בשנים האחרונות הבינו חברות גדולות כמו יבמ, היולט פאקרד, NEC, אינטל, קומפיוטר אסושיאייטס, פוג'יצו, היטאצ'י ואחרות את הפוטנציאל המסחרי העצום שלה. החברות האלה מאמינות שביכולתן להרוויח בעקיפין כסף מלינוקס, על ידי מכירת חומרה עליה מותקנת לינוקס, או תוכנה מסחרית הרוכבת על לינוקס, או שירותי תמיכה לתחזוק ולאופטימיזציה של המוצר. חברות כאלה, ובראשן יבמ, השקיעו כבר יותר ממיליארד דולר בשדרוג לינוקס למטרות עסקיות.
מבחינת חלק מהחברות, ההימור הזה השתלם. בשנה שעברה דיווחה יבמ על הכנסות בהיקף של יותר מ-2 מיליארד דולר הקשורות בלינוקס - גידול של 50% לעומת השנה הקודמת. אם כי עדיין נדיר לראות מערכת הפעלה לינוקס במחשבים אישיים במשרדים באמריקה, בהחלט שכיח למצוא אותה בשרתי רשת בחברות הנכללות ברשימת ה-1000 של פורצ'ן, באוניברסיטאות ובגופים ממשלתיים בארצות הברית. בשנת 2002 היתה לינוקס 23.5% משוק התוכנות החדשות לשרתים, מקום מכובד מאוד, שני רק לזה של מיקרוסופט, החולשת על 55% משוק זה, על פי חברת מחקרי השווקים IDC (התוכנה השלישית היתה יוניקס, עם 11% מהשוק). האחראים על המיחשוב בהרבה חברות גדולות מחשיבים את לינוקס מערכת אמינה, גמישה ושקופה יותר, שלא לומר זולה יותר, מן האלטרנטיבות המסחריות. בנוסף, מיליוני מכשירי אלקטרוניקה - טלפונים סלולריים, מחשבי כף יד, טלוויזיות TVO ונגני DVD - כבר מריצים גרסאות קלות של לינוקס, המשובצות בתוכם. לינוקס מקבלת תנופה אפילו בסביבת המחשב האישי, ולפי הערכות של IDC קצב הגידול שלה הוא 25% בשנה.
בגלל חשיבותה ההולכת וגדלה של לינוקס, תפח במהירות נושא התביעה המשפטית של סקו והיה מסכסוך רשיונות בין שתי חברות נידחות למערבולת של התדיינות משפטית, האופפת מספר הולך וגדל של חברות. הסכסוך נבע מהעובדה שבשנת 2001 רכשה חברת סקו את יוניקס, מערכת הפעלה שפותחה על ידי AT&T בשלהי שנות ה-60 לשימוש במחשבי מיינפריים ובמחשבי רשת. בעסקת הרכישה היו כרוכים גם כ-30,000 חוזי זיכיון שעשתה AT&T עם כ-6,000 אוניברסיטאות, גופים ממשלתיים ועסקים, לרבות יבמ.
לרכישה של יוניקס בידי סקו היו תוך זמן קצר השלכות על כל משתמשי לינוקס, אפילו על אלה שמעודם לא רכשו יוניקס ברישיון. לינוקס תוכננה כך, שחלק מעקרונות התיכנות שלה משותפים לזה של יוניקס, כדי שאותם מפתחי תוכנה שהרגישו "בבית" בסביבת יוניקס יוכלו להסתגל אליה בקלות. בחודש מאי 2003 הודיעה סקו כי גילתה בתוך לינוקס חלקים אחרים של מה שאמור להיות קוד של יוניקס - ולאו דווקא מה שהכניסה לשם יבמ. סקו שיגרה מכתבים לכל החברות ברשימת ה-1000 של פורצ'ן ולרשימת ה-500 הגלובלית של פורצ'ן, בהם הזהירה כי משתמשי הקצה בתוכנת לינוקס מבצעים הפרה של זכויות היוצרים שלה. סקו דרשה 699 דולר על כל שרת המריץ לינוקס, לצורך רישיון של קוד יוניקס כלשהו שאולי שוכן בתוך התוכנה.
בשלב הבא נכנסה לפעולה מפיצת תוכנת הרשתות נובל. נובל בדיוק החליפה את המודל העסקי שלה, כך שיכלול את לינוקס - החלטה שבעקבותיה היתה אמורה ליהנות
בנובמבר מהשקעה של 50 מיליון דולר מצד יבמ. בסוף מאי 2003 הודיעה נובל, כי כל הזכויות החיוניות על יוניקס, שחברת סקו נופפה בהן נגד יבמ ומשתמשי לינוקס, הן למעשה בבעלותה. נובל הציגה סעיפים של חוזה סבוך ומבלבל משנת 1995, עם החברה שממנה רכשה מאוחר יותר סקו את הזכויות על יוניקס. על פי החוזה הזה מכרה נובל זכויות מסוימות ביוניקס, אבל שמרה בידיה זכויות אחרות. בינואר תבעה סקו את נובל על "הכפשת שם" (בדרך כלל מעלים תביעה כזאת כשמישהו מחזיק בבעלותו נדל"ן, ומישהו אחר מטיל ספק בבעלותו על הנכס, וגורם לכך שהבעלים אינו יכול למכור את הנכס. בהחילה את הרעיון הזה על זכויות היוצרים של יוניקס, טענה סקו שההכרזה הפומבית של נובל על כך שזכויות היוצרים אינן שייכות לחברת סקו מרתיעה משתמשי לינוקס מלשלם לסקו תמלוגים - ש.פ.)
בסופו של דבר, בחודש מארס השנה, תבעה סקו שני משתמשי-קצה של לינוקס, אוטוזון (חברה למכירת חלקי חילוף לרכב, מקום 331 ברשימת ה-500 של פורצ'ן - ש.פ.) ודיימלר-קרייזלר, בבתי משפט בנוואדה ובמישיגן, ואילצה אפילו את עורכי הדין התאגידיים השאננים ביותר להתנער מרבצם. כל עסק שעבר ללינוקס, או שוקל לעבור ללינוקס - וכמעט אין חברה שאינה משתייכת לאחת משתי הקטיגוריות האלה – צריך מעתה לחשוש מגורל דומה לזה שפקד את אוטוזון. אחדות מהחברות גילו שלפחות תיאורטית הן חשופות לתרחיש מזעזע עוד יותר: נניח שהחברה שלך מכרה 10 מיליון טלפונים סלולריים, ולאחר מכן הסתבר שבכל אחד ואחד מהם יש חמש שורות של קוד יוניקס, מעורבבות בין מיליוני שורות קוד לינוקס בתוכנה המובנית בתוך המכשיר.
האם יכול בית המשפט להורות לחברה שלך לקחת בחזרה את כל 10 מיליון הטלפונים, רק כדי שתפרק אותם ותכתוב מחדש את אותן שורות קוד בודדות?
התשובה היא - כן.

כל הבלגן הזה עוד לא מסביר את הכרכים עבי-הכרס הגדושים גזירי עיתונות, בחדר ההמתנה של חברת סקו. הלהט הדתי-כמעט נגד התביעות של סקו מגלה, שאין כאן סכסוך רשיונות פשוט (כרך שלם של גזירי עיתונות מחודש ינואר הוקדש לתולעת המחשבים "מיי דום", שגרמה למחשבים ברחבי העולם לתקוף את אתר האינטרנט של סקו ולהוציאו מכלל שימוש). נראה שהתביעות המשפטיות של סקו מאיימות על תנועה שלמה. התנועה הזאת גורסת שתוכנה צריכה להיות כלי ציבורי, לא מוצר, ושתוכנה חופשית היא רק דוגמה אחת כיצד גישה שונה באופן קיצוני, גישה שיתופית יותר לקניין רוחני, תשרת טוב יותר את קידום הידע, החדשנות והיצירתיות.

אבל גם בלי להאמין בחזון היפה הזה מוכרחים להסכים, שבתביעות המשפטיות האלה מוטלים על הכף נושאים גדולים יותר מגורלה של סקו, או אפילו יבמ. גם הקפיטליסט המושבע ביותר לא יוכל להכחיש, שחבורת מצדדי התוכנה החופשית כבר הצליחה במקומות בהם נכשלו משרד המשפטים האמריקני והנציבות האירופית. כבר עכשיו, לנגד עינינו, האנשים האלה מרסנים את המונופול של מיקרוסופט, עם תוכנת "חלונות" שלה. הם יצרו מתחרה אמיתי לחלונות, ובגלל האופי החופשי של לינוקס, את המתחרה הזה מיקרוסופט אינה יכולה לקנות, או לדכא. איבן מוגלן, פרופסור בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה ועורך הדין הראשי של "קרן התוכנה החופשית", אומר שהטרנזקציות הטכניות והעסקיות שביצעה מיקרוסופט בעבר כדי להגן על עצמה מפני "קומודיזציה" (בגדול, מדובר בשליטה על "אמצעי הייצור", מניעת אפשרות של שילוב המוצרים שלה במוצרים אחרים, שאינם בבעלותה - ש.פ.) "נתקלו במאמצים מוצלחים, בלתי הפיכים, של תנועת קומודיזציה. והמתחרה הגדולה והעשירה ביותר בתעשיית טכנולוגיית המידע, יבמ, הבינה איך להפיק מכך תועלת".
עם זאת, מקור עוצמתה של לינוקס בשוק - השיתוף בכתיבת הקוד - הוא גם נקודת התורפה שלה בבית המשפט. הואיל והתוכנה הזאת כל הזמן מתגבשת על ידי תרומות בלתי רשמיות של אלפי מפתחים, הפזורים ברחבי כדור הארץ, אין כל ערובה לכך שכל אותם מפתחים אכן תורמים רק שורות קוד שהם כתבו בעצמם. זאת בניגוד, למשל, לגניבה, או אפילו הישענות בלתי מודעת, על קוד המוגן על ידי חוקי זכויות יוצרים, או על ידי פטנט.
אפילו מעבר לשאלות הנוגעות למוצאה הטהור, לינוקס היא סבך גדול של שאלות משפטיות בלתי פתורות. במונחים של זכויות יוצרים, איש אינו יודע בדיוק "איזו חיה זאת". האם זו יצירה משותפת? קומפילציה? סדרה בלתי פוסקת של יצירות המצטטות יצירות אחרות? בהיעדר תשובות לשאלות האלה, עורכי הדין אינם יכולים לקבוע בוודאות בבעלות מי נמצאת לינוקס, בשלמותה או בחלקיה. עורכי הדין אפילו לא יודעים חוק של איזו מדינה יש להחיל, בניסיון להתיר את סבך השאלות המשפטיות האלה.
מהבחינה הזאת, חשיבות התביעות שהגישה סקו היא יותר בחשיפת הפגיעות המבנית של לינוקס, מאשר בפרטים הקטנים של העבירות כביכול. אלה שמקווים להשתמש בקוד הפתוח בעולם המסחרי יצטרכו ללמוד כיצד להגן על יצירות כאלה - ועל עצמם - מפי תביעות משפטיות. והם צריכים להתחיל לעשות זאת כבר היום.

~ ~ ~ כך נולדה התוכנה החופשית ~ ~ ~

למרבה הפלא, האיש שייסד את תנועת התוכנה החופשית - ריצ'רד סטולמן, טיפוס שובב ואקצנטרי, היום בן 51 - דווקא ראה מראש את הבעיה וניסה לשרש אותה. בתחילת שנות ה-80 התקינה מעבדת הבינה המלאכותית ב-MIT, שם עבד סטולמן, מחשב מיינפריים חדש ועדכני. זה היה אירוע טראומטי בשביל סטולמן, מסיבות שתיאר בספר המאמרים שלו, "תוכנה חופשית, חברה חופשית": במשך יותר מעשור כתבו ושיפרו הוא ועמיתיו תוכנות שנועדו לרוץ על המחשב הקודם. כשהגיע המחשב החדש, ירדה לטמיון כל עבודתם. המחשב החדש הגיע עם מערכת הפעלה משלו, שקוד המקור שלה היה סוד מסחרי שמור. סטולמן גילה, למרבה הזוועה, שהוא ועמיתיו המפתחים כבר אינם רשאים "לשחק" עם התוכנה. סטולמן סבר שהגישה הזאת היתה "אנטי-חברתית", "בלתי מוסרית" וגם "פשוט מוטעית". הוא החליט לפתח מערכת הפעלה משלו, שקוד המקור שלה יהיה חופשי ופתוח לכל, לצורך בדיקה, ביקורת ושינויים. הוא קרא לה GNU, ראשי תיבות של "גנו אינה יוניקס". הפרויקט הזה הניב רבות מהפונקציות החיצוניות של מערכת הפעלה חופשית, אבל בשנות ה-90 עדיין לא הגיעו לאותן פונקציות בסיסיות, שמתעסקות ישירות בחומרה.
במקביל, ב-1991 התחיל סטודנט בן 19 מפינלנד, לינוס טורבאלדס, לפתח באופן עצמאי מערכת הפעלה משלו. בניגוד לסטולמן, הוא התחיל דווקא מהפונקציות הבסיסיות, החשובות יותר למערכת ההפעלה. הוא פירסם את העבודה שלו, שעדיין היתה בעיצומה, באינטרנט - והזמין תגובות. להפתעתו, הפרויקט שלו עורר עניין רב וגרר הצעות מועילות ממפתחים מתוחכמים ברחבי העולם. משלב זה ואילך, הפרויקט נמשך באופן קבוצתי. בהמשך, שולבו לתוכו הפונקציות שפותחו במסגרת פרויקט גנו של סטולמן, ומערכת ההפעלה הושלמה. קוראים לה לינוקס.

~ ~ ~ לינוקס על ציר הזמן ~ ~ ~

אוגוסט 1991 - לינוס טורבאלדס מפרסם גרסה 0.01 של לינוקס.
אוקטובר 1994 - החברות רד האט וקאלדרה משחררות גרסה מסחרית ראשונה של לינוקס.
אוגוסט 2000 - היולט-פאקרד, יבמ, אינטל ו-NEC מקימות מעבדת פיתוח של קוד פתוח.
דצמבר 2000 - יבמ מודיעה שתשקיע בלינוקס מיליארד דולר.
יוני 2001 - סטיב באלמר, יו"ר מיקרוסופט, מכנה את לינוקס "סרטן".
דצמבר 2002 - חלקה של לינוקס בשרתים חדשים מגיע ל-23.5%, כשבמקום הראשון מיקרוסופט עם 55%.
ינואר 2003 - יבמ מודיעה שתגדיל את השקעותיה בלינוקס ב-35% מידי שנה עד 2006.
ינואר 2004 - יבמ מדווח על הכנסות של יותר מ-2 מיליארד דולר הנובעות מלינוקס, לשנת 2003.

~ ~ ~ איך עובד רישיון לשימוש הציבור (GPL) ~ ~ ~

ריצ'רד סטולמן פיתח עבור פרויקט גנו את הרישיון לשימוש הציבור הכללי (GPL), המנגנון החוקי שנועד להבטיח שהתוכנה החופשית תישאר חופשית. זה אינו חוזה קונבנציונלי. בדרך כלל, כשמורידים מהאינטרנט תוכנה חופשית, לא מתבקשים להקליק על כפתור המאשר את הסכמתנו לתנאי ה-GPL, כשם שמסכימים לתנאים של תוכנה אחרת. מסיבה זאת, בין השאר, יש הרבה עורכי דין המטילים ספק בכך שניתן לאכוף את GPL כחוזה מחייב.
אבל מה שנותן ל-GPL "שיניים" - ועלול לזעזע גם אחדים מאנשי הקוד הפתוח - אלה חוקי זכויות היוצרים. GPL מעניק היתר חד-צדדי להעתיק, לשנות ולהפיץ את התוכנה. ביצוע כל אחד מהצעדים האלה בלי רישיון GPL הוא עבירה על זכויות היוצרים של המחזיק בקוד. במקרה של תוכנת GNU שנמצאת בתוך לינוקס (אם כי לא לב מערכת ההפעלה לינוקס), זכויות היוצרים הן של "קרן התוכנה החופשית", עמותה שהקים סטולמן.
ההיתר שמעניק ה-GPL פוקע מאליו, אם המקבל מסרב לגלות את קוד המקור של שינויים שערך בתוכנה החופשית. בהתאם לכך, אם מישהו משנה את תוכנת GNU ומנסה לשמור בסוד את השינויים שערך, יכולה עמותת קרן התוכנה החופשית לתבוע אותו בגין הפרת זכויות יוצרים. לדברי איבן מוגלן, עורך הדין של העמותה, לעתים קרובות הוא מאיים בהליכים משפטיים נגד אנשים המזלזלים בתנאי ה-GPL. לדבריו, עד כה כל אותם אנשים העדיפו לפתוח את הקוד עם השינויים שערכו, במקום להתדיין בבית המשפט.


הכתובת הישירה של דף זה: www.perkol.itgo.com/linux.htm


59