Sarit Perkol internet pages
כתבו לי



רשת הסברה

מאת שרית פרקול

מעריב, מרץ 2002

קרוב לוודאי שלעולם כבר לא נדע מי הרג את הילד הפלשתיני מוחמד א-דורה. למרות הכתבה ששידרה בטלוויזיה הגרמנית אסתר שפירא, שקבעה אחרי שנה וחצי כי ידו של צה"ל כנראה לא היתה בהרג והחזירה את הנושא לכותרות - ברור שבמערכה התדמיתית, ישראל נחלה כאן כישלון צורב.
אין זה הכישלון הראשון של ההסברה הישראלית, גם לא האחרון, ובשבוע שעבר התבשרנו, שגם הממשלה כבר הגיעה למסקנה הזאת ומינתה את הפרסומאי מוטי מורל ליועץ ההסברה של מדינת ישראל. בתוכנית הלילה עם דנה וייס בערוץ השני אמר מורל, שצריך "לרכך את התדמית של ישראל. רואים יותר מדי חיילים מול ילדים". הוא אמר גם, שהמכשלה הראשונה היא, שיש כמה גופים המטפלים בהסברה, ולא גוף אחד.
ד"ר מוטי פרידמן, מנהל אתר האינטרנט של המחלקה לחינוך בסוכנות היהודית, www.jajz-ed.org.il, סבור גם הוא שצריך "לאחד כוחות וליצור אתר אחד שיקבל סמכות אקדמית אמיתית טובה", צעד שיפחית את העלות ויגביר את התועלת. לדבריו, "ועדת האינטרנט של הסוכנות היהודית מנסה לשתף פעולה עם עוד גופים. יש גופים שיש להם בעיה של אגו, אחרת כוח העשייה יכול היה להיות יותר גדול ויותר זול".


אתר המחלקה לחינוך של הסוכנות מכיל 15,000 דפים בשמונה שפות, עמוסים מידע וחומר הסברתי. בין השאר, בחלק המוקדש למושגים, שהוקם במסגרת פרויקט 100 שנה לציונות, 50 שנה למדינת ישראל, יש מידע מפורט על ישראל והציונות, כולל מאמרים, מפות וצירי זמן. באזור זה של האתר www.jajz-ed.org.il/100/hebrew/concepts מוגשים, כמעט ברמה של הרצאה, נושאים כמו התיישבות, הגנה ומאבק (כולל הסכסוך היהודי-ערבי) והיחסים עם התפוצות. פרידמן אומר שהרעיון הוא הגשת "קונספט טוטאלי, מהתחלה ועד ימינו, עם לינקים. כל התורה כולה על רגל אחת, ואידך זיל גמור". לדבריו, זה היתרון של האינטרנט. "ספר עב כרס לא יקראו באינטרנט. אבל הרעיון החינוכי הוא ליצור דרך האינטרנט בקלות סימפטיה או אמפתיה לנושא רחב ידיים ולגרות את הקורא להמשיך הלאה".
לדברי פרידמן, אזור פופולרי במיוחד הוא אזור המפות, www.jajz-ed.org.il/100/maps הכולל כ-30 מפות עם הסברים וקישורים להרחבת היריעה, בהן של תוכנית החלוקה של האו"ם, הסכמי שביתת הנשק, הפליטים הערביים, קווי הפסקת האש ב-1967, רמת הגולן, יהודה ושומרון, טווחי טילים וארטילריה והסכמים. פרידמן מספר שסדרת המפות הוכנה בניו-יורק ב-1982. "במלחמת לבנון היתה בעיה אדירה. בקמפוסים בארה"ב הפסיקו אפילו לבוא לבית הכנסת, שלא לדבר על לחשוב על ביקור בישראל. לכן יזמנו את פרויקט המפות. כשטד קופל בא לעשות תוכנית 'נייטליין' בישראל, הוא ביקש רשות להשתמש במפות האלה, שהיו אז בצורת חוברות ושיקופיות". את המפות העלו לאינטרנט ב-1996, ומידי פעם נוספו מפות עדכניות יותר, כמו הנסיגה מלבנון, זמני טיסה לישראל ממדינות ערב, הסכמי אוסלו, קמפ דייויד 2 או מפת גילה.
פרידמן אומר, שהפרשי השעות עם ארה"ב מאפשרים להעלות חומר הסברתי עדכני. "למשל, כשרבין נרצח, כבר למחרת הכנו קובץ עם הספד וקורות חיים, ואיך מעבדים את הצער - והעלינו לאתר. בבתי ספר בארה"ב השתמשו באתר". כך היה גם במקרה של הפיגוע בדולפינריום ובמקרים נוספים.
נוסף על אזורי התוכן, יש באתר גם אזור נרחב המיועד ספציפית להסברה, www.jajz-ed.org.il/hasbara. באזור הזה יש מילון מונחים רלוונטיים, החל מאינתיפדת אל-אקצה ואזורי איי ובי וקמפ דייויד, דרך ועידת דרבן נגד הגזענות, חמאס, חיזבאלה וג'יהאד, התנחלויות, חיסול ממוקד, טרור, ירושלים, ועד המשוואה ציונות=גזענות. באתר ההסברה, המופיע גם בגרמנית, בצרפתית ובספרדית, רוכזו גם המידע ההיסטורי והמפות, ואפשר למצוא בו נושאים כמו "איך לארגן קמפיין", "איך להוביל קבוצה" ו"איך לדבר בציבור".
בחלק שנקרא "פרספקטיבות ברשת" www.jajz-ed.org.il/hasbara/pers.html יש רשימת אתרי הסברה ישראלים, ולשם שינוי, היא כוללת גם אתרים של ארגונים שאינם במרכז הקונצנזוס. באזור הזה (שקודמת לו הערה, לפיה "הדעות המיוצגות באתרים הרשומים מטה אינן משקפות בהכרח את דעותיהם של העורכים, או של הסוכנות היהודית"), ניתן למצוא, לצד אתרים של אייפאק, אש התורה, הליגה למניעת השמצה ומרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן, גם אתרים של "בצלם", "ביטר למונס" ו"גבעת חביבה".
במסגרת אתר ההסברה, באזור בעריכת ניל לזרוס שנקרא "תדמית מנופצת - החזית השנייה של ישראל, מלחמת התעמולה" www.jajz-ed.org.il/hasbara/si, נכתב: "הדימוי של ישראל כמדינה שוחרת שלום התנפץ. האתר הזה מספק סקירה מעמיקה של הנושא, לצד קישורים למשאבים וקווים מנחים לארגון מסע הסברה אינטראקטיבי ועמוס הפעלות, שיעזור לאנשים במאמציהם לפתח דימוי ציבורי חיובי והוגן יותר של ישראל". באזור זה, המכיל קישורים לאתר של משרד החוץ www.mfa.gov.il ולמאמרים אקדמיים ואחרים, מנסים להפריך מיתוסים נגד ישראל ועוסקים באופן בו כלי התקשורת העולמיים מציגים את ישראל. באזור זה אפשר למצוא גם קישורים למסמכי טנט ומיטצ'ל, המדוברים כל כך בימים אלה, איך להתמודד עם אנטישמים ואיך להשיב על שאלות המציגות את ישראל כמדינת טרור.
למשל, באזור הנקרא "תשובות לשאלות קשות", אפשר למצוא את השאלה הבאה: "כשאני צופה ב-סי.אן.אן, למה זה נראה כאילו החיילים הישראלים תמיד יורים בילדים פלשתינים?" והתשובה - "בלי להיכנס לדיון לגבי מניפולציה של אמצעי התקשורת באמצעות זוויות צילום סלקטיביות וטכניקות עריכת וידאו, השורה התחתונה של התקשורת המשודרת היא מיידיות. סי.אן.אן, למשל, מגישה דיווחים מעודכנים במנות קטנות ונוחות לבליעה, בעוד שהתקשורת הכתובה מציעה דיווחים מעמיקים ופרשנויות (לא תמיד אוביקטיביות ולפעמים מושפעות מהמקור של העתונאים). לעתים קרובות, בחדשות בטלוויזיה משדרים שוב ושוב אותם סרטים המגרדים את פני השטח, כמו ילדים מיידים אבנים - בדרך כלל רק חלק קטן מהתמונה הכללית: פלשתינים חמושים ברובים מסתתרים מאחוריהם".
בחלק התכליתי יותר, שעוסק במאמצי שדולה פעילים, יש דוגמאות למכתבים שאפשר לכתוב לגופי תקשורת משפיעים, כולל כתובות ואימיילים של העתונים החשובים כמו שיקגו טריביון, ניו-יורק טיימס, בוסטון גלוב, וושינגטון פוסט, טיים, לוס אנג'לס טיימס, יו.אס.איי טודיי, כבלים. יש גם הצעות להקים אתרים ורשימות דיוור.
לדברי פרידמן, שוועדת האינטרנט תשמח לשתף פעולה עם אתרים של אנשים פרטיים, אולם הוא מזהיר מפני נטייה של אתרי הסברה ישראלים פרטיים לכלול כתובות או קישורים של אתרי תעמולה זרים, כמו זה של החיזבאללה; לדעתו, זה אינו משרת את צורכי ההסברה של ישראל, אלא רק עוזר לאויב.

וידידי הפילוסוף אומר:

"ההתנחלויות הן הבעיה. כך זה בעולם הגדול. בנקודה הזו הערבים מנצחים אותנו תמיד בסיבוב הראשון. כל ניסיון להתחמק מהשאלה הזו, יכשיל את ההסברה שלנו. בדף השאלות והתשובות באתר ההסברה של הסוכנות, נושא ההתנחלויות מופיע, אבל בסוף. המיקום הזה שלהן הוא כישלון מספר אחד. המסבירים הישראליים יודעים שההתנחלויות הן הבעיה, אז למה לא להתייחס אליהן כבר בפתח הדברים? כלי התקשורת בעולם מבחינים בין דם של מתנחלים לבין דם של ישראלים. כאשר הנפגעים הם מתנחלים, התגובה בעולם היא שהם האשמים. וגם כאשר כבר מופיעה באתר הסוכנות היהודית התייחסות להתנחלויות, היא תלושה לגמרי. שום הסבר אידיאולוגי וציוני לא יכול לכסות על העובדה, שאנחנו מבקשים לספח שטחים ללא התושבים שלהם. העולם של זכויות אדם אינו מקבל הסבר כזה. שאלות בנושא של זכויות אדם, דורשות תשובות בהתאם. אין לנו כאלה. למשל, אם נגיד שאנחנו מתכוונים לתת אזרחות ישראלית מלאה לכל אזרחי השטחים - זו תשובה הולמת. אבל, אנחנו לא מסוגלים לכך".
חוץ מזה, אומר הפילוסוף, בצד שלנו יש "הרוגים, פצועים, טרור, מוות של ילדים קטנים, אבל ילדים שבעים, חזקים, במדינה משלהם". בצד שלהם יש הרוגים (פי כמה משלנו), פצועים (פי כמה משלנו), מוות של ילדים קטנים (פי כמה משלנו) שאין להם מדינה, ובנוסף: רעב, עוני משווע, חולשה. איזו הסברה יכולה להתגבר על המשוואה הזו? האתרים המוצלחים ביותר, יהיו אשר יהיו, הם בדיחה הסברתית לעומת אותה השוואה. המצב שלהם מצטלם טוב יותר. הסברה טובה היא מה שמצטלם טוב. העוצמה שלנו מתקבלת מכוערת בתמונות".


הקונגרס הציוני הווירטואלי

הקונגרס הציוני הווירטואלי הראשון, שנערך באינטרנט אמצעות פורומים שונים בשנים 96-97, הסתיים בהצבעה אלקטרונית של 7,200 איש. הצעות ההחלטה שהתקבלו בקונגרס הווירטואלי הובאו לקונגרס הריאלי בבנייני האומה, בין השאר רעיון (שפרידמן עצמו מגדיר "בלתי אופרטיבי") של אזרחות יהודית אלקטרונית, במסגרתה יוכל כל יהודי בעולם לחוות דעהבנושאים שקשורים בעם היהודי או בישראל. בימים אלה עוסק פרידמן בארגון הקונגרס הציוני הווירטואלי השני, בעקבות ישיבת ועדת האינטרנט שהתקיימה החודש.



כתובת ישירה לדף זה www.perkol.itgo.com/hasbara.htm

98