Sarit Perkol internet pages
כתבו לי



רולטת תרופות באינטרנט

מאת גילברט גול ומרי פט פלאהרטי, וושינגטון פוסט

מעריב עסקים@מחשבים 27.11.2003

תרגום: שרית פרקול

Francine Hayet

בימיו הרעים ביותר, ארנסטו קאנטו הזריק לעצמו משכך כאבים "דמרול" עשר פעמים ביום, בלע טבלית אחר טבלית של "ויקודין" (עוד סוג של משכך כאבים), לקח כדורי שינה והשתמש בוואליום נגד חרדה. "התמכרתי", אומר קאנטו, רופא בן 60, "זאת מחלה".
אבל בעודו מתמודד עם ההתמכרות שלו, המשיך קאנטו לכתוב אלפי מרשמים למשככי כאבים, ללקוחות בית המרקחת המקוון ThePillbox. המרשמים שכתב היו מבוססים על שיחות טלפון קצרות עם פציינטים שמעולם לא בדק, או אפילו פגש. בסך הכל הוא אישר יותר ממיליון מנות של משככי כאבים ותרופות מסוכנות, לפי רישומי בית המשפט האמריקני.
לפחות חמישה מלקוחותיו של קאנטו היו מכורים, או התמכרו לתרופות. פציינט מאלבמה, שסבל מאלכוהוליזם ומדיכאון קליני, לקח מנת יתר של משככי כאבים ואושפז למשך תשעה חודשים. פציינט מסן פרנסיסקו, המכור למשככי כאבים, גרם נזק לכבד שלו בעקבות צריכת מנות רבות. אשה מניו-ג'רזי, שהיתה מכורה לסמים, קיבלה מקאנטו ומרופאים אחרים באתר Thepillbox 800 מנות של משככי כאבים.
קאנטו הרוויח 1,500 דולר ביום מכתיבת מרשמים לפציינטים באינטרנט. לדבריו, בשמונה חודשים הוא עשה 147,000 דולר. רופאים אחרים שחילקו מרשמים לתרופות דרך האינטרנט הרוויחו 500,000 דולר בשנה.
"זה לא אלברט שוויצר בצד השני של מסך המחשב", אומר לי אנדרסון, רופא ונשיא המועצה המפקחת על הרופאים במדינת טקסס. "האנשים שעושים את זה יודעים בדיוק מה הם עושים - והם עושים זאת בשביל הכסף".
בכל רחבי ארצות הברית, רופאים שסובלים מבעיות אישיות עובדים בבתי מרקחת מקוונים בלתי חוקיים, מנפיקים רבבות מרשמים בשנה לחומרים נרקוטיים ולחומרים ממכרים אחרים. מה שנחשב כרפואה בעסקאות המקוונות האלה הוא בדיחה אחת גדולה. אין שום תיקים רפואיים, אין בדיקות, אין מעבדות ואין ביקורים לביקורת.
הרופאים מגוייסים בידי מתווכים, המקשרים אותם עם לקוחות אינטרנט שחפשים גישה לתרופות. התוצאה היא תעשיית משככי-כאבים מקוונת, המספקת מיליוני מנות של תרופות מאוד ממכרות, שוק צללים של תרופות, העוקף את מערכת הבדיקות והאיזונים הרגילה המאפיינת יחסי רופא-חולה.
"זאת דרך קלה להרוויח כסף גדול", אומר ג'רי אליס, מסניף יוסטון של הרשות לפיקוח על סמים ותרופות. "זה לא כאילו מישהו מהרופאים האלה באמת עוסק ברפואה, או מטפל בחולים".
במשך עשרות שנים יכלו האמריקנים להתגאות במערכת הבטוחה ביותר להפצת תרופות. אבל כעת מערער את המערכת הזאת סחר בלתי חוקי בתרופות, בו משתתפים עבריינים, סיטונאים חסרי מצפון, רופאים במצוקה, אתרי אינטרנט מפוקפקים ובתי מרקחת בארצות אחרות.
בשנים האחרונות השתלטו מתווכים על כמויות עצומות של תרופות מצילות-חיים והסיטו אותן אל שוק צללים בהיקף של מיליארדי דולרים. נוכלים הכניסו לשרשרת התרופות החוקיות תרופות מזויפות, ונוכלים ושרלטנים למיניהם מכרו מיליוני מנות של חומרים נרקוטיים באמצעות האינטרנט. התוצאה, לעתים קרובות מדי, היא "רולטת תרופות": חולי סרטן שקיבלו תרופות מדוללות, צעירים שמתו ממנת יתר של תרופות שהזמינו דרך האינטרנט (ראו מסגרת) ומרפאות איידס המקבלות תרופות מזויפות נגד HIV.
בתי המרקחת של האינטרנט מושכים אליהם רופאים הסובלים מבעיות התמכרות, מבעיות פיננסיות ומבעיות משפטיות. למשל, דייויד ברייסון. ב-1999, לאחר שפוטר ממרפאת מיתקן ממלכתי בטקסס, הצטרף הרופא בן ה-65 לאתר Thepillbox, בעקבות כתבה שהתפרסמה בעיתון על האתר. ברייסון עבר ב-1995 טיפול גמילה מאלכוהול, וב-1999 הוכרז פושט רגל. תוך פחות משלוש שנים בהן עבד באתר Thepillbox הוא כתב 20,000 מרשמים, ליותר מ-4.7 מיליון מנות תרופה, וקיבל שכר של כמעט מיליון דולר. רוב המרשמים היו למשככי כאבים מסוג ויקודין ולזאנקס (תרופה נגד חרדה). ב-2002 שללה מדינת טקסס את רשיון הרופא שלו, בגלל שרשם תרופות מסוכנות לאנשים שלא בדק. באוקטובר הודה ברייסון באשמה והוא ממתין למשפט.
דוגמה נוספת הוא אלן בראון, רופא מיילד בן 46 מאריזונה. בשנת 1999 הוא הודה באשמת ניצול מיני של קטינה ונידון לעשרה חודשי מאסר. הוא נתפס מקליט בווידאו את בתה בת ה-13 של חברתו, בזמן שהתקלחה או השתמשה בשירותים בביתו. לא שללו את רשיונו, אולם הקליניקה שלו נסגרה במארס 2001. זמן קצר לאחר מכן הוא התחיל לכתוב מרשמים למשככי כאבים, בשירות אתר אינטרנט שפעל מתוך מחסן חלקי חילוף למכוניות. תוך שבעה חודשים הוא כתב 2,568 מרשמים והרוויח 36,520 דולר. בתחילת השנה הוא מסר את רשיון הרופא שלו והודה שלקוחות אולי הטעו אותו כדי לקבל ממנו מרשמים.
מרווין גיבס, גינקולוג בן 55 מאריזונה, עבד במשך עשרה חודשים עם בית מרקחת מקוון ורשם יותר מ-9,000 מרשמים, ליותר מ-700,000 מנות של תרופות מסוכנות. "מה חשבת לעצמך, לכל הרוחות", שאל אותו חבר בוועדת הפיקוח שערכה לו שימוע בשנה שעברה, "כשרשמת תרופות לאנשים שאתה לא יודע עליהם כלום ולא יודע מה הם עושים עם התרופות האלה?".
ריקי ג'ו נלסון, רופא מובטל בן 47 מאוקלהומה, התחיל בשנת 2001 לכתוב מרשמים לבית מרקחת מקוון. תוך חודשים ספורים כתב יותר מ-5,000 מרשמים. ב-2002 הרשיע אותו חבר מושבעים בקשירת קשר להפיץ תרופות וסמים מסוכנים ולהלבין 175,000 דולר דרך חשבון בנק מחוץ לארצות הברית. הוא נידון ל-51 חודשי מאסר.
מקרים רבים אחרים מעידים על רמתם הירודה של רופאים המחלקים תרופות דרך האינטרנט: רופא מקולורדו היה מכור לאלכוהול. רופא מארקנסו היה מכור לסמים. רופא מפלורידה הואשם פעמים באי מתן טיפול הולם לקשישים, שאחד מהם נפטר כתוצאה מכך. רופא מטקסס היה תחת חקירה של הבולשת הפדראלית בחשש לתרמית, ולאחר מכן התאבד. רופא מקליפורניה עבד בשם בדוי. רופא מצפון קרולינה החליף 22 מקומות עבודה תוך חמש שנים
. רופאים שכותבים מרשמים לבתי מרקחת מקוונים טוענים שזה בסדר, ושכך הם עוזרים לאנשים שאחרת לא היתה להם גישה למשככי כאבים ולתרופות אחרות.
קאנטו, למשל, אמר לוושינגטון פוסט בראיון, כי ניסיון קודם שלו בעבודה בחדר מיון עזר לו לזהות פציינטים באינטרנט שעלולים להשתמש לרעה בתרופות. "כן, בהחלט היה עדיף אילו יכולתי לבדוק אותו, אבל זאת צורה חדשה של תקשורת", אמר.
אחרים הדגישו כי רבים מהפציינטים שלהם היו מובטלים, חסרי ביטוח רפואי, או בלי גישה לרופא קבוע. אתרי האינטרנט מאפשרים להם לקבל במהירות מרשמים חוזרים בלי לחפש רופא אחר.
לדברי המפקחים על הרופאים בדרג המדינות ובדרג הפדראלי בארצות הברית, כל התירוצים האלה מביאים לשאלה רחבה יותר: מה ניתן לצפות מרופא, בבואו לכתוב מרשם לתרופה מסוכנת?
בעבר, התשובה היתה פשוטה יחסית. הפציינטים ניגשו למשרדו של הרופא, והוא בדק אותם. באופן כזה, נתאפשר לו גם לגבש דעה, אם מדובר באדם מכור, או לא. האינטרנט סיבך את העניינים. הרופא לא רואה את הפציינט, ולפציינט אין כמעט מידע על הרופא, אם בכלל. בהתחלה היו הפציינטים מתבקשים למלא טופס קצר באתר האינטרנט. אחר כך, כשהגופים המפקחים התחילו להעלות שאלות, הוסיפו אתרים רבים גם אפשרות של התייעצות קצרה בטלפון. בדרך כלל, דברים כמו תיק רפואי, תוצאות בדיקות או היסטוריה רפואית בכלל אינם קיימים בשיטת הרפואה המקוונת הזאת.
ב-1999 התקבלו בטקסס שורת חוקים לגבי האינטרנט, המצריכות בדיקה פיזית. "חששנו שהאינטרנט יעורר התמכרות לסמים", הסביר אנדרסון. "הרגשנו גם שעוקפים כך את היחסים המסורתיים בין הרופא לחולה, במיוחד בתחום החומרים המסוכנים. הרגשנו שזה פשוט בלתי מכובד". מאז התקבלו חוקים דומים במדינות נוספות בארצות הברית, אבל לא בכולן. יש גם פולמוס ציבורי מתמשך בשאלה אם הקונגרס צריך להתערב עם דרישות פדראליות.
המבנה חסר הגבולות של האינטרנט פועל נגד חקיקות שכאלה. במקרה אחד, לקוח מניו-ג'רזי ביקר באתר מאריזונה, שהשתמש בשירותיו של רופא מאלסקה, ואילו בית מרקחת מקליפורניה סיפק את התרופה. "אם רופא מקליפורניה גרם נזק לילד מטקסס, לטקסס אין סמכות לשפוט אותו", אומר ג'ון פורטר, עו"ד שעבד בשירות רשויות הבריאות של טקסס. "אין לנו שום מושג כמה אנשים נפגעים. אני חושב שיש מאות, אם לא אלפים של מקרים, שאנחנו בכלל איננו מודעים להם. אני חושב שזה משבר ענקי, שהממשל הפדראלי מתעלם ממנו".
בשלהי שנות ה-90 שקל הקונגרס לדרוש מבתי מרקחת הפועלים דרך האינטרנט למסור מידע בסיסי על עצמם ועל הרופאים שהם מעסיקים. אבל הוויכוח הציבורי שהתעורר בגלל חששות מפני פגיעה בסחר האלקטרוני וחריגה מסמכויות שיפוט הוריד את הנושא מעל הפרק. המצב הנוכחי הוא, שלקוחות המתחברים לרוב בתי המרקחת המקוונים מקבלים מעט מאוד מידע על הגוף המטפל בהם.
יש רופאי אינטרנט שההתקשרות איתם נעשתה באמצעות הדואר האלקטרוני
קאנטו, שהוזכר בתחילת הכתבה, קיבל הצעת עבודה כשנכנס למשרדים של Thepillbox כדי לקנות ציוד לקלינקת הדיאטה שלו. סנדרה לאפון, רופאה פנימית מטקסס, התקבלה לעבודה ב-Thepillbox ב-2000 כששכבה בבית, מתאוששת מפגיעה קשה בגב. לדבריה, היא חשבה בהתחלה שזה "עסק אמיתי". אבל לאחר חודשים אחדים התחילה להיות מוטרדת מכך שלקוחות מתקשרים אליה ומבקשים תרופות ממכרות. "הרבה אנשים סיפרו לי שהם נפלו מהגג. שמעתי כל מיני שקרים, והתחילו להידלק אצלי נורות אדומות. חשבתי לעצמי שזה יוצא מכלל שליטה. כשגיליתי שאחד הפציינטים פיברק לגמרי את כל סיפור המחלה שלו - התפטרתי".
וויליאם שטולנכט, הבעלים של חברת Thepillbox, הודה באשמה של חלוקה בלתי חוקית של תרופות הנמצאות תחת פיקוח. לאפון, בת 39, קיבלה קנס של אלף דולר והצטוותה לעבור עשר שעות "חינוך מונע" בניהול סיכונים רפואיים. היא רואה את עצמה בת מזל. "יכולתי לאבד לגמרי את הרישיון שלי. אני לא כמו האנשים ההם. לא כתבתי 400 מרשמים ביום. ברגע שגיליתי שזה מסריח - התפטרתי".
ארנסטו קאנטו הוא אסיר בכלא פדראלי בסן אנטוניו. הוא מדבר רק בלחישה על האפשרות שאי-פעם יוחזר לו הרישיון לעסוק ברפואה ומחייך בעצב באומרו, "אני יכול רק לקוות". הוא נידון לשש שנות מאסר על עבירות במדינת טקסס, ועלולות להיגזר עליו חמש שנות מאסר נוספות, וקנס של רבע מיליון דולר, על עבירה פדראלית.
לדבריו, בתחילת העבודה שלו בשירות אתר האינטרנט, הוא כתב רק עשרה מרשמים ביום, אבל בהדרגה הגדיל את הכמות עד 30 מרשמים ויותר. תמורת כל מרשם הוא קיבל 45 דולר. Thepillbox השתמש במתווכים כדי לארגן את ההתייעצויות הטלפוניות. לדברי קאנטו, בהתחלה גם העבירו לו אחדים מהתיקים הרפואיים, "אבל עם הזמן, התיקים הרפואיים והדיאגנוזות הרפואיות פחתו והלכו. אני לא מתיימר לומר שהיה לי תיק רפואי על כל פציינט".

~ ~ ~ ניסוי קטלני ~ ~ ~

"כספית" מת.
השמועות על כך התרוצצו בחדר הצ'אט אותו נהג לפקוד תוך שעות לאחר שמצאה אותו אמו בחדרו, הרדיו של השעון המעורר פועל, מזמין אותו לקדם פני יום שלעולם כבר לא יראה.
באינטרנט, "כספית" היה גורו, אמן של רקיחת תרופות שקנה ברשת, מתעד חרוץ של הטריפים המסוכנים שלו.
מחוץ לאינטרנט היה "כספית" בחור בן 18 מקליפורניה בשם רייאן הייט. הוא היה תלמיד מצטיין, שחקן טניס וזבן בחנות.
כשמת, ב-12 בפברואר 2001, מצאו הוריו בחדרו בקבוק של משכך כאבים מסוג "ויקודין", עם תווית של בית מרקחת מחוץ לקליפורניה. הם התקשרו לרשויות הפיקוח הפדראליות.
הסוכנים הקימו לתחייה את "כספית", דמותו של רייאן באינטרנט, מתוך המחשב המשפחתי. התברר שהוא נהג להזמין תרופות ממכרות דרך האינטרנט ולשלם בכרטיס אשראי שנתנו לו הוריו, כדי שיקנה קלפי בייסבול באתר המכירות הפומביות eBay.
"רייאן היה יוצא לפגוש את הדוור כל יום, ואני חשבתי שהוא מתלהב מקלפי הבייסבול", מספרת אמו, פרנסין הייט. "אבל הוא קיבל את התרופות בדואר, ישר הביתה. זה היה כל כך קל".
בלי בדיקה רפואית, בלי הסכמת הוריו, רייאן השיג תרופות ממכרות ומסוכנות. חלקן באו מחוץ לארצות הברית, חלקן מאתר אינטרנט באוקלהומה.
ההידרדרות שלו, שהסתיימה במנת יתר מקוקטייל של משככי כאבים, היתה מהירה מאוד ונמשכה רק חודשים ספורים. הוא התחבר לפורום באתר www.bluelight.nu, שחבריו חלקו ביניהם מרשמים לתערובות משכרות של תרופות במרשם רופא. אמו של רייאן, אחות במקצועה, ואביו, ברוס הייט, רופא עיניים, ידעו, כמובן, על הסכנות של התרופות. "אבל הרעיון שאפשר להשיג אותן באינטרנט ושמישהו שקורא לעצמו רופא ישלח לך אותם בלי לבדוק אותך זה מעבר לכל דימיון. משהו מחריד", אומר האב השכול. "איך יכולים רופאים למכור את נשמתם לשטן בצורה כזאת?"
ההורים של רייאן דווקא היו זהירים. הם התעקשו שהמחשב יהיה בחדר העבודה המשפחתי, לא בחדרו של הבן. אבל רייאן נהג להתגנב ממיטתו באחת לפנות בוקר, להזמין את התרופות - ולהתמסטל מהן. וכשהוא היה מאחר לישון, עד הצהריים, היא חשבה שזו סתם התנהגות אופיינית לבני גילו. "לא היה לנו מזל לקבל סימן אזהרה, כמו ביקור בחדר מיון", היא אומרת.
הוא לקח קוקטייל תרופות שהגיעו בדואר באותו יום, קינח בספרייט עם קרח וכתב בפורום: "מערבולות של צבע אופפות אותי. זה לא יותר מדי בשבילי. זה ממש מושלם".

כתובת דף זה: perkol.itgo.com/drugs.htm



124