סטיב מאן נראה יותר כמו שען, או יהלומן, לא כמו פרופסור ב-MIT. לפי הדיווח של כתב א.פ. בריאן ברגסטין, הדבר הראשון שרואים, כשמסתכלים על מאן, הוא מסגרת פלסטיק המשתלשלת סביב אוזן ימין ומחזיקה עדשה מעל עין ימין שלו. אבל תוך זמן קצר מסתבר, שלעדשת הפלסטיק מחוברת מצלמת וידאו זעירה. חוטים בכל מיני צבעים כרוכים סביב עורפו, ואורות אדום ולבנים מהבהבים מתחת לסוודר שלו.
לפי ברגסטין, שדיווח בשבוע שעבר בהרחבה על ההתנסות של מאן עם החיים בתור סייבורג - (אורגניזם קיברנטי, אדם מכונה) - לדבר עם מאן זה כמו לשבת לארוחת ערב עם מישהו שמדבר כל הזמן בטלפון סלולרי. מאן מדבר איתך, אבל מידי פעם מוסחת דעתו אל משהו שהוא רואה בצג המחשב הזעיר, המוצב מול עינו.
מאן, בן 41, הוא פרופסור להנדסה באוניברסיטת טורונטו. הוא מבלה שעות כל יום בהתבוננות בעולם מבעד לצג הזעיר. למעשה, הוא אומר שבלי המצלמה הזאת, הוא מרגיש בחילה, חוסר שיווי משקל, שלא לומר - ממש ערום.
מצלמת וידאו זעירה מעבירה אל מאן בזמן אמיתי את מה שמתרחש, והוא יכול להקליט את הדברים. הצג הזעיר מתמלא הודעות, או קודים של תכנות, המועברים ממחשב וממשדרים אלחוטיים המחוברים ברצועות אל גופו. הוא קורא לניסוי הזה "תיווך המציאות". את המחשב הוא מפעיל באמצעות מכשיר הקלדה ידני שהמציא, אם כי הוא התנסה גם בהצמדת אלקטרודות לעורו ובניסיון לשלוט בסמן באמצעות גלי מוח.
ואם זה נשמע קצת מוזר ומפחיד, מאן טוען שהוא הופך לסייבורג דווקא כדי להיות אנושי יותר. אנטי-תזה לחיות אלקטרוניות כמו בסרטי "שליחות קטלנית". ההתלהבות שלו מהעולם האלקטרוני התחילה לפני 25 שנה, והוא מאמין שלבישת מחשבים ומצלמות תעניק לבני האדם יותר אפשרויות בקרה על הפרטיות ועל האינדיווידיאליות שלהם. למשל, סייבורג יכול לצלם שוטרים עוינים, שמתנפלים על אנשים בזמן הפגנה פוליטית, ולפרסם את זה מיד באינטרנט - אולי כדי שעוד אנשים יצטרפו להפגנה, אולי כדי לספק תיעוד חלופי של זירת האירועים. מאן קורא לזה "גלוגים" - בלוגים של סייבורג.
בספר שפרסם מאן בשנת 2000, "סייבורג: גורל דיגיטלי ואפשרויות אנושיות בעידן המחשב הלביש", הוא כתב על היופי הסוריאליסטי שחווה כאשר תיכנת את המחשב שלו לשנות צבעים ולהזהיר אותו מפני חפצים הנמצאים מאחוריו. "זה מאפשר לי לחקור את האנושיות שלי, לשנות את התודה שלי, להחליף נקודות מבט, כך שאני יכול לבחור, בכל זמן נתון, לראות את העולם בדרכים מאוד שונות, ולעתים גם משחררות מאוד".
לפי הכתבה בא.פ., מאן והסטודנטים שלו פיתחו תוכנה שיכולה להפוך שלטי רחוב ועצמים מלבניים אחרים שבעולם הפיזי, כאשר מסתכלים עליהם דרך עדשת המחשב הלביש, לקופסאות וירטאליות לקריאת הודעות דואר אלקטרוני. מאן מדמיין דורות עתידיים מתהלכים ברחובות וקוראים מסרים אישיים וירטואליים על תחנות אוטובוס ועל קירות בניינים. חבר יכול להיכנס אל הגלוג שלך, לראות איפה אתה ולשלוח לך אימייל מהיר, שרק אתה תוכל לראות, על ספסל בפארק לידך. כל העולם תיבת הדואר האלקטרוני שלנו.