דאבל קליק / שרית פרקול

יום ראשון - 12.10.03


חייך, אכלת אותה

שעת כושר לצילומים

גמרתם את שחיית הבוקר הנמרצת או אימון משקולות קדחתני במיוחד, אתם ניגשים למלתחה להתקלח, מתכופפים להרים את הסבון שהחליק ואופס... לא, לא מה שחשבתם, אבל מישהו צילם אתכם כך, עם הישבן הערום מתנוסס אל-על, בטלפון-מצלמה שלו, ופירסם את זה באינטרנט.
למרבה המזל, אצלנו הטלפונים הסלולריים המצוידים במצלמות עוד לא הגיעו לממדים של מגיפה, או שאף אחד כאן עדיין לא חשב על האפשרות הנואלת הזאת: להשתמש בטלפון הסלולרי כדי לצלם בחדר כושר, או במלתחות. אבל במקומות אחרים בעולם, זו כבר מסתמנת כבעיה רצינית.
בוושינגטון הבירה, שם פוקדים את חדרי הכושר הרבה שועים ונגידים, אסרו אחדים ממכוני הכושר על הכנסת טלפונים מצוידים במצלמה. "וושינגטון פוסט" דיווח בשבוע שעבר, שמכון הכושר של רשת ספורטס קלאב אל.איי היוקרתית, ברחוב 22 בוושינגטון, אוסר על השימוש בטלפונים סלולריים מכל סוג שהוא במלתחות, "בגלל הטכנולוגיה החדשה" - ובעיקר המצלמות. דוברת המכון, קארי פוסטר, אמרה שלא היתה תקרית ספציפית שהביאה לאיסור הזה, אך הוא ננקט כאמצעי זהירות. "לא חסרים לנו כאן פוליטיקאים ותושבים בעלי פרופיל גבוה, והפרטיות היא בראש סולם העדיפויות שלנו", הסבירה. גם בלוס אנג'לס, שמועדוניה ומכוניה שוקקים סלבריטיז, יש מועדונים האוסרים על הכנסת טלפונים עם מצלמה. למעשה, בכל 300 סניפי רשת "24 האואר פיטנס", הפועלים ברחבי ארצות-הברית, הודיעו על איסור הכנסת טלפונים מצוידים במצלמות ללא היתר בכתב.
המחשבה על צילומים מחדרי הלבשה ומלתחות המסתובבים באינטרנט מעוררים חלחלה אצל כל מי שמתאמן או שוחה במקום ציבורי ואינו אקסביציוניסט. אבל זה בדיוק מה שקרה במועדוני כושר ובבתי מרחץ במזרח הרחוק. לפי דיווח באתר "וויירד ניוז", צילומים של נשים ערומות בסאונה ציבורית בדרום קוריאה, שצולמו בטלפונים סלולריים, התפרסמו באינטרנט, וביפן נעצרו גברים שהשתמשו בטלפוניהם כדי לצלם מתחת לחצאיותיהן של נשים בתחנות רכבת.
לדברי נציגים של המרכז להגנה על הפרטיות האלקטרונית, ארגון שפועל בוושינגטון הבירה, "הטכנולוגיה משיגה באלפי שנות אור את החקיקה". וויין מאדסן, בכיר במרכז, אמר כי קורבן מצלמת-טלפון אינו יכול אמנם להגיש עדיין תביעה פלילית, בהיעדר חקיקה ספציפית לגבי הטכנולוגיה הזאת, אך ביכולתו להגיש תביעה אזרחית. לורנס גוסטין, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, אמר לוושינגטון פוסט שצילום במלתחות "הוא הפרה מזעזעת של הפרטיות, מפני שאנשים מאמינים שהם במקום אינטימי, והם נמצאים במצב מאוד פגיע". תביעה אזרחית ניתן להגיש לא רק נגד הצלם החצוף, אלא גם נגד מכון כושר שלא דאג להגן על לקוחותיו מפני החדירה הבוטה לפרטיותם.




הקליקותי, אך טרם הספיקותי



דאגלס קופלנד, מחבר "דור X - מעשיות לתרבות מואצת", משתמש בתרבות החדשה לקידום הספר החדש שלו, "היי נוסטרדמוס". כאילו היה זה כל מוצר צריכה אחר, קופלנד מפרסם את הספר שלו באמצעות סרטוני פלאש באינטרנט - מגמה חדשה, עליה מצביע העיתון הבריטי גארדיין. פרסומת האינטרנט לספר, אותה ניתן לראות באתר www.heynostradamus.com, משלבת יחד אלמנטים של הסיפור (מה קורה לאחר ירי בבי"ס תיכון, מנקודת מבט של ארבעה אנשים שונים, אחד מהם נערה מתה), בדומה לטריילר של סרט. הגולש מקליק על כל אחת מן הדמויות ומקבל ייצוג חזותי לדמות הכתובה. גארדיין מצטט את דבריו של קופלנד לגבי הפרומו באינטרנט: "זה מגלה מספיק על היי נוסטרדמוס כדי לעורר סקרנות, אבל לא במידה כזאת שתפלוש לספר עצמו". קופלנד רואה בקדימון האינטרנט צורת אמנות, לא סתם אמצעי שיווקי: "זה ממש נהדר, ונחמד שיש בעולם דבר נהדר שלא היה בו קודם לכן". פיטר קולינגרידג' מחברת סקרינבייס (www.screenbase.com), יוצרת הקליפ האינטרנטי, אמר לגארדיין: "הרעיון הוא ליצור משהו בהשראת הספר, בו הספר הוא הבריף, לא סתם דרמטיזציה שקופה. כך שיש לזה פוטנציאל ללכת מעבר לספר ולהוסיף לחוויית הקריאה. האינטראקטיבית של היי נוסטרדמוס מרומזת בלבד, אבל האופן בו אתה רואה את החלקים השונים משפיע על התפתחות הסיפור - ועל הקריאה".
ספרו של קופלנד אינו הראשון שקיבל קליפ אינטרנטי. חברת סקרינבייס אחראית גם לקדימון זוכה הפרסים שקיבל "Life of Pi" מאת יאן מארטל, זוכה פרס בוקר היוקרתי
(www.canongate.net/pi) , ול"בלוג בגדד" של סאלאם פאקס, גרסת הספר לבלוג של העירקי המפורסם בשיתוף עם הגארדיין, סרטון פלאש מופשט (באתר www.thebaghdadblog.com).
קולינגרידג' צופה התעניינות מוגברת מצד מו"לים בשימוש יצירתי יותר באינטרנט לקידום מכירות. "קדימונים כאלה משדרים לסופר שאתה יוצר משהו מסעיר, יצירתי, חדשני, כדי למכור את הספרים שלו. זה משגר גם מסר לקהל יעד פוטנציאלי רחב, צעיר יותר, רגיש לענייני עיצוב, לפיו הספרים האלה מדברים אליהם, בשפה שלהם". הוא מציין, שפרסומות באינטרנט מאפשרות לפנות ישירות אל הקוראים, בלי הפילטרים של אמצעי התקשורת הכתובים והמשודרים. עדיין לא ברור אם הקליפים האינטרנטיים אכן תורמים למכירות ומושכים קוראים חדשים, או שהם רק קישוט תדמיתי. כך או כך, זה הרבה יותר מעניין מסתם תמונת המחבר מאחור.

למדורים קודמים

כתובת ישירה לדף זה: www.perkol.itgo.com/click12-10-3.htm