ראיון פוסט-מורטם עם דאגלאס אדמס

"המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" הוא למעשה ספר אלקטרוני, בבל פיש נולד אצל אדאמס והסייבר ספייס הוא כמו היקום כולו


מאת שרית פרקול

מעריב 20.5.2001



דאגלס אדאמס, הסופר הבריטי השנון שהלך לעולמו בשבוע שעבר, לא האמין שהמוח האנושי שורד לאחר מות הגוף האנושי. לכן, לכאורה, הראיון הזה אינו יכול להתקיים, אפילו כמדע בדיוני. אבל האינטרנט ההמוני בצורתו הנוכחית - אותה חזה למעשה אדאמס לפני יותר מ-20 שנה בספרו "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", מאפשר בכל זאת לערוך ראיון וירטואלי עם המנוח. דבריו של אדאמס פזורים ברחבי הרשת, באתרים שלו, בצ'אטים פתוחים שניהל במסגרת האתר של הביביסי, במאמרים שכתב. באינטרנט, למרות כל ההספדים בסגנון "היה שלום ותודה על הספרים", אדאמס עדיין חי מאוד. וכמו המחשב בספרו המפורסם, שמצא את התשובה למשמעות החיים (42, כמובן), ורק אחר כך נתבקש להתחיל לחפש את השאלה עצמה, גם כאן, קודם מצאתי את התשובות.

נו, אז מה אתה אומר על העולם הבא?

"בהיותי אתאיסט, אני לא מאמין אפילו לשנייה אחת שהמוח האנושי נשאר לאחר מות הגוף האנושי. לעומת זאת, אם תשאלי לדעתי על גן עדן עלי אדמות, אז השבוע הטוב ביותר של חיי היה על סירת צלילה קטנה, איפשהו בגרייט בארייר ריף".



מה תגיד למישהו שמוצא עצמו תקוע בתוך סדק בקרקע, מתחת לסלע ענקי שאינו יכול להזיז, בלי כל תקווה להצלה?

"אומר לו: תחשוב עכשיו כמה בר-מזל אתה שהחיים היטיבו עימך עד כך. לחילופין, אם החיים לא היטיבו עימך עד כה - מה שבהתחשב בנסיבות הקיימות שלך נראה יותר סביר - שער בנפשך כמה בר-מזל אתה שהם לא ימשיכו להטריד אותך זמן רב".

הראיון הזה מתפרסם במוסף אינטרנט והייטק. הקוראים ודאי היו רוצים לדעת מה אתה חושב על האינטרנט.

"יש כאן השלמת מודל התקשורת האנושית. בעבר תקשרנו אחד על אחד, תוך שימוש במודל הטכנולוגי של הטלפון, או אחד על רבים, עם התקדמות טכנולוגיות השידור של המאה העשרים. עכשיו סופסוף גיבשנו את שיטת התקשורת של רבים על רבים. זה לא רק העולם שמגיע ונוגע בך, אלא אתה שולח יד ונוגע בעולם. זה כמו בארוחת ערב רבת משתתפים. אתה מתחיל בשיחה עם האדם שלידך, אבל ככל שהערב מתקדם, יש רגע בלתי מתוכנן בו הדברים פתאום נפתחים ואתה מוצא את עצמך מדבר עם מישהו שאינך מכיר, מפני שהוא אמר משהו מאוד מעניין, או מאוד שנוי במחלוקת. הדברים שאתה מדבר עליהם קובעים עם מי תדבר, כך שעכשיו, הדברים שבאמת מעניינים אותנו מביאים אותנו להיות בקשר עם טווח רחב יותר של אנשים".

מתי נכנסת לרשת, בעצם?

"התחלתי להשתמש ברשת בשנת 1983, בשירות מקוון שנקרא 'המקור'".

נהנית, בהיותך בחיים, להשתמש באינטרנט ?

"השתמשתי באינטרנט כמו שהשתמשתי בטלפון. זה היה פשוט חלק מהיומיום שלי".

אפשר לומר, שבספרך "מדריך לטרמפיסט בגלקסיה", בעצם חזית את האינטרנט. "המדריך" עצמו הוא הספר האלקטרוני הראשון, שמתנהג כמו האינטרנט. החוקרים הנוסעים מדווחים לתוכו את רשמיהם, והכל מתחבר למקור אחד, שכולם יכולים לגשת אליו.

"קודם כל, אני לא סופר מדע בדיוני, אלא מחבר קומדיות, שבמקרה משתמש במוסכמות של המדע הבדיוני לצורך הספציפי הזה. כשתיארתי את המדריך לטרמפיסט בגלקסיה לפני יותר מעשרים שנה, בסך הכל התלוצצתי. לא ראיתי את עצמי כסופר מדע בדיוני שעוסק בתחזיות, מהסוג של ארתור סי קלארק. אבל באמת כתבתי שם שהמדריך לטרמפיסט הוא 'ספר הראוי בהחלט לציון. הוא נערך ושוכתב פעמים רבות במשך שנים רבות ובמהדורות שונות. הוא מכיל תרומותיהם של מטיילים ואנשי מחקר לאין ספור'. ואפשר גם לטעון, שמה שכתבתי תחת הערך 'חלל' במדריך, יכול היה להיאמר על האינטרנט: 'החלל גדול, באמת גדול. פשוט לא תאמין עד כמה ענק, עצום ומהמם הוא. כלומר, אולי תחשוב שדרך ארוכה היא ממורד הרחוב עד לבית המרקחת, אבל אין זה ולא כלום לעומת החלל'. וכמו האינטרנט, גם המדריך לטרמפיסט, כפי שכתבתי בספר, 'ערוך באופן לא אחיד מאוד ומכיל הרבה קטעים שפשוט נראו לעורכים בזמנו כטובים ומוצלחים'" (הוצאת כתר, תרגום: מתי ונגריק ודנה לדרר).

על כריכת המדריך לטרמפיסט כתוב "בלי פאניקה". אתה חושב שצריך היה להדביק שלט כזה גם על דפדפני האינטרנט?

"אנשים תמיד שואלים, איך אני יכול לסמוך על מה שאני קורא ברשת? התשובה, כמובן, היא שאינך יכול, לא יותר משאתה יכול לסמוך על מה שאנשים אומרים לך בטלפון, או ברחוב, או ליד השולחן במסיבה. מובן שאין לבטוח במה שאנשים אומרים לך באינטרנט, יותר מאשר אפשר לבטוח במה שאנשים אומרים לך ברמקולים, בגלויות או במסעדות. פענוח הפוליטיקה החברתית לגבי השאלה במי אפשר לבטוח ולמה, זה בעצם מה שחלק גדול מאוד מהמוח שלנו הוכשר לעשות. מסיבה מופרעת כלשהי, אנחנו מנטרלים את הספקנות הטבעית הזאת למראה דברים בכל מדיום המצריך הרבה עבודה או משאבים, או כזה שאיננו יכולים להשיב לו, כמו עתונים, טלוויזיה או גושי שחם. כולנו באופן טבעי ספקניים לגבי מה שאומרים לנו, או צריכים להיות ספקניים. עתונים ומגישי חדשות מייצרים תחושה של אמון, שהיא כמובן לגמרי כוזבת. מה שצריך להדאיג אותנו זה לא שאיננו יכולים לבטוח במה שאנחנו קוראים באינטרנט - מובן שאיננו יכולים, זה סתם רק אנשים מדברים - אלא זה שפיתחנו את ההרגל המסוכן להאמין למה שאנחנו קוראים בעתונים או רואים בטלוויזיה".

האינטרנט הוא באמת ג'ונגל?

"ברור שהאינטרנט הוא ג'ונגל, אבל אנחנו משתמשים במלה ג'ונגל כשאנחנו רוצים להדגיש את האכזריות של החיים התחרותיים. אנחנו משתמשים במונח יער גשם כשאנחנו רוצים לתאר בדיוק את אותו דבר, אך להדגיש את היופי, את המורכבות ואת הכוחות היצירתיים הטובים, שנובעים בדיוק מאותו מאבק קיום דרוויניסטי מעיקרו".

מה תאמר לאנשים שחושבים שהאינטרנט מיותר, או כאלה הפוחדים מפניו, חוץ מאשר "בלי פאניקה"?

"אני לא חושב שמישהו יכול לטעון עכשיו שהאינטרנט לא הפך גורם חשוב בחיינו. אבל זה מאוד חדש לנו. קוראי עתונים עדיין מרגישים שזה ראוי לציון מיוחד ודי מדאיג, אם, למשל, פשע מסוים תוכנן בידי אנשים באמצעות האינטרנט. לא טורחים לציין זאת כשהפושעים משתמשים בטלפון, או דנים בתוכניות הזדוניות שלהם על כוס תה, אם כי כל אחד מהדברים האלה היה חדש ושנוי במחלוקת בשעתו.
אני מניח שדורות קודמים נאלצו לשבת ולשמוע את כל הקיטורים האלה עם המצאת הטלוויזיה, הטלפון, הקולנוע, הרדיו, המכונית, האופניים, הדפוס, הגלגל וכן הלאה. אבל ניתן היה לצפות שנלמד כבר איך הדברים עובדים, כלומר: 1. כל מה שהיה בעולם כשנולדת, הוא פשוט נורמלי. 2. כל מה שהומצא מאז ועד שמלאו לך 30 הוא מסעיר ויצירתי להפליא, ועם קצת מזל תוכל לעשות ממנו קריירה. 3 כל דבר שהומצא אחרי שמלאו לך 30 הוא מנוגד לסדר הטבעי של הדברים ותחילת קץ הציביליזציה כפי שאנו מכירים אותה. עד שזה יהיה בשטח בערך עשר שנים ויהפוך להיות 'בעצם די בסדר'. אפשר להחיל זאת על קולנוע, מוסיקת רוק, מעבדי תמלילים וטלפונים סלולריים, כדי לראות בני כמה אנחנו".

אתה בטח נשאל על כך הרבה, אבל מה דעתך על פרשת נאפסטר, ובכלל, על הטיפול בזכויות היוצרים ברשת?

"אני חושב שאנחנו צריכים למצוא דרכים הרבה יותר פשוטות וישירות לטיפול בנכסי רוח באינטרנט, ובכך אני מתכוון למציאת דרכים שיאפשרו לאנשים לשלם תשלומים קטנים בקלות ובמהירות תמורת מוסיקה, ספרים וכדומה. אני חושב שנתגבר על המאבקים הנוכחיים, שנגרמים בשל העובדה שיש פער עצום בין מחיר תקליטור או ספר, לבין מחיר הורדת מוסיקה מהרשת, שהוא אפס. אני חושב שאפשר להגיע לשביל הזהב. סטיבן קינג פירסם שני ספרים ברשת, הראשון למיטב הבנתי היה הרבה יותר מצליח מהשני. קשה לומר מה עשה את ההבדל. אני חושב שלא תהיה ברירה אלא לנסות כל מיני מודלים לפני שנסכים על אחד שימצא חן בעיני כולם".

מהי לדעתך השפעת האינטרנט על אמצעי הבידור והתקשורת מהדור הקודם, כמו רדיו וטלוויזיה?

"אני חושב שיש לרדיו עתיד עצום. אני חושב שהרדיו נמצא במצב מאוד מעניין כרגע, מפני שעכשיו אפשרי להעביר רדיו ברשת, בעוד שעדיין קשה מאוד להעביר תכנים של טלוויזיה. זאת פשוט שאלה של רוחב פס ושל עריכת ניסויים בכל מיני דרכים לניצול הרשת כדי למצוא קהלים חדשים וחומרים חדשים להעניק להם. לגבי טלוויזיה אינטראקטיבית, אני חושב שתחום האינטראקטיביות הוא באינטרנט, לא בטלוויזיה".

קראתי איפשהו שאתה חושב שהאינטראקטיביות היא בכלל לא המצאה חדשה.

"זה נכון. הסיבה שאנחנו נזקקים למלה הזאת פתאום היא, שבמאה העשרים, בפעם הראשונה, השתלטו עלינו צורות בלתי אינטראקטיביות של בידור, כמו קולנוע, רדיו, מוסיקה מוקלטת וטלוויזיה. לפני שכל אלה הגיעו, כל סוגי הבידור היו אינטראקטיביים: תיאטרון, מוסיקה, ספורט, היוצרים והקהל היו שם יחד, ואפילו קהל צופים שותק ביראת כבוד הפעיל נוכחות מעצבת רבת עוצמה על התגוללות הדרמה המוצגת. לא היינו זקוקים למלה מיוחדת לאינטראקטיביות, ממש כשם שאיננו זקוקים (עדיין) למלה מיוחדת עבור אנשים בעלי ראש אחד בלבד".

אתה מאמין שהאינטרנט מרחיב את הפער בין העשירים לעניים?

"באחרונה שמעתי איזה מומחה בתוכנית רדיו, טוען שהאינטרנט תמיד יהיה רק עוד פער בלתי ניתן לגישור בין העשירים לעניים, מפני שהמחשבים יקרים. אבל מחירי המחשבים יורדים כל הזמן, וכך גם עלויות ההתחברות לאינטרנט".

ומה בנוגע לפער הדורות?

"רובנו עדיין מתקשים להתמודד עם האינטרנט, ממצמצים בקוצר ראייה לנוכח דברים בגודל מקררים שיושבים על השולחן שלנו, לא ממש מבינים לאן הולך האימייל ומקללים את הביפים של הטלפונים הסלולריים. אבל הילדים שלנו עושים משהו אחר לגמרי. ריזו לינטורי, חוקר בחברת הטלפונים של הלסינקי, צוטט במגזין וויירד כשתיאר את ההתנהגות המדהימה של הילדים ברחובות הלסינקי, כולם נושאים טלפונים סלולריים עם הודעות SMS. הם לא מחליפים מידע עסקי חשוב, אלא סתם מפטפטים, שומרים על קשר. הוא אמר שם, 'אנחנו חיות עדריות. הילדים האלה מחוברים לעדר שלהם, הם תמיד יידעו לאן מועדות פניו'. לדעתו, התקשורת האלחוטית תחזיר אותנו לדפוסי ההתנהגות שהיו טבעיים לנו ותחסל דפוסי התנהגות שנכפו עלינו בגלל מגבלות הטכנולוגיה. כולנו כפריים מטבענו. במשך רוב ההיסטוריה של האנושות, חיינו בקהילות קטנות מאוד, בהן הכל הכירו את הכל. בהדרגה התרחקנו כל כך, עד שאבד הקשר עם חלקים מהקהילה. אבל בזכות האינטרנט, זה משתנה".

מה דעתך על תוכנת התרגום המקוונת "באבל פיש" - דג בבל - של אלטה ויסטה?

"בספרי כתבתי על דג בבל, שהוא דג קטן, צהוב ועלוקתי, וכפי הנראה הוא גם הדבר המוזר ביותר בגלקסיה. הוא ניזון מאנרגיית הגלים שהוא קולט, לא ממוחו של נושאו, כי אם ממוחותיהם של מי שסובבים אותו. הוא סופג את כל התדירויות המנטאליות, התת-הכרתיות, מאנרגיית גלי מוח זו וניזון ממנה. אחר כך הוא מפריש למוחו של נושאו מטריצות טלפאתיות הנבנות מהרכבת תדירויות המחשבה ההכרתיות על אותות עצביים הנקלטים ממרכז הדיבור של המוח ששידרם. התוצאה המעשית של כזה היא שאם תתקע דג בבל באוזנך, תוכל מייד להבין כל מה שנאמר לך בכל שפה, מכל משפחה דקדוקית שהיא.... כיוון שזה צירוף מקרים בלתי מובן באופן מוזר כל כך שמשהו שימושי באופן מבלבל את המוח כל כך התפתח באופן מקרי לחלוטין כל כך, בחרו כמה הוגים לראות בכל הוכחה סופית ונחרצת לאי קיומו של אלוהים. הטיעון נשמע כמו: 'אני מסרב להוכיח שאני קיים', אמר אלוהים, 'שכן הוכחה נוגדת אמונה, ובלי אמונה אין אני ולא כלום'. 'אבל', אמר האדם, 'דג הבבל תוקע אותך, לא? לא מתקבל על הדעת שהתפתח במקרה. זה מוכיח שאתה קיים, ולפיכך, על פי טיעוניך שלך, אינך קיים. מ.ש.ל." 'אוה, אלוהים', אומר אלוהים, 'על זה לא חשבתי'. ובו במקום מתפוגג בעננת הגיון". אולי הוא לקח אותי אליו מהר כדי להתחשבן איתי על זה".

לטובת ידידי הפילוסוף, מה דעתך על הוגי הדעות?

"בספרי מדריך לטרמפיסט, הפילוסופים ורומפונדל ומג'יקתייז דורשים לנתק את מחשב העל. הם אומרים שם (ואני מצטט מהעותק שלקחתי עימי לכאן): על פי החוק, החיפוש אחרי האמת המוחלטת מהווה חלק בלתי נפרד מזכויות היתר של אומני החשיבה. אם תקום מכונה מחורבנת כלשהי ותמצא אותה אמת - אנחנו מובטלים בו במקום. זאת אומרת, מה הטעם לשבת ערים כל הלילה ולטעון שאפשר שאלוהים קיים ואפשר שאינו קיים, אם המכונה הזו באה ונותנת לך את מספר הטלפון המחורבן שלו למחרת בבוקר?"

לקראת סיום, יש חדש בנוגע לסרט שאמורים להפיק על פי "מדריך לטרמפיסט"? מדברים על זה כבר שנים.

"הסיבה שלא דיברתי על כך בחודשים האחרונים אינה מפני ששום דבר לא קורה, ההפך הוא הנכון. אבל מה שקורה די מסובך, ולא הייתי רוצה להשמיע הודעות מטעות. די אם נאמר שהמון אנשים מקדישים המון זמן, מחשבה, מרץ ואולי גם כסף, בניסיון לגרום לזה לקרות. יש עוד כמה מכשולים שצריך להתגבר עליהם, אבל הדברים נראים יותר טוב עכשיו מכפי שהיו לפני כמה חודשים".

עם יד על הלב, איזה ספר אתה מצטער שלא כתבת, כרגע?

"הארי פוטר!"


מסעות בגלקסיה

דאגלאס נואל אדאמס (DNA) נולד בקיימברידג', אנגליה, ב-11 במרץ 1952. בשנתיים האחרונות התגורר בסנטה ברברה, קליפורניה, שם גם נפטר ב-11 במאי, מהתקף לב במכון הכושר. הוא עשה תואר ראשון ושני בספרות אנגלית. ספרו "מדריך לטרמפיסט בגלקסיה" התחיל כתסכית לילי ברדיו של הביביסי ב-1978 והפך לקאלט. הספר, וספרי ההמשך לו, נמכרו ביותר מ-15 מיליון עותקים. היתה גם סדרת טלוויזיה, מחזה, שני תקליטים ומשחק מחשב. ספריו של אדאמס מתארים את הרפתקאותיהם של ארתור דנט, בריטי מבולבל, וחברו פורד פרפקט, חייזר שהתחזה במשך שנים לשחקן מובטל. דקות אחדות לפני שמחריבים את כדור הארץ כדי לפלס דרך לאוטוסטרדה בין-כוכבית, פרפקט מצליח להציל את עצמו ואת דנט, על ידי תפיסת טרמפ בחללית. הם נעזרים בדרכם בספר אלקטרוני, המדריך לטרמפיסט בגלקסיה. במסעותיהם הם נתקלים בשלל טיפוסים, בהם מרווין הרובוט הדכאוני; זאפוד ביבלברוקס, נשיא הגלקסיה בעל שני ראשים ושלוש זרועות; וטריליאן, הומנואידית תמירה וכהה המתלווה לביבלברוקס במסעותיו ואומרת לו בלי כחל וסרק את דעותיה עליו. לפני שנים אחדות הקים אדאמס חברה בשם "הכפר הדיגיטלי". הפרויקט הראשון היה משחק המחשב "ספינת החלל טיטניק". לאחר מכן הקימה החברה את האתר הנרחב www.h2g2.com , מדריך מקוון אמיתי לגלקסיה, המשמש מרכז מידע וקהילה. כעת פועל האתר במסגרת חטיבת האינטרנט של הביביסי. אתרים נוספים שכדאי להכיר:
www.douglasadams.com
www.floor42.com
studio42.iwarp.com
zootle.co.uk/afda

כתובת ישירה לדף זה: www. perkol.itgo.com/adams.htm