פותחים וסוגרים
מאת שרית פרקול
על כל אדם קדמון שיצא לחפש אוכל ושכח לכסות את פתח המערה, נמצא מן הסתם שוכן-מערות אחר, שהקפיד להסוות את הפתח בענפים. ועל כל רועה תנ"כי שהשאיר את באר המים חשופה, היה ודאי רועה אחר שטרח לגולל את האבן הכבדה ולכסות את פי הבאר.
כי העולם נחלק ל"פותחים" ול"סוגרים". יש אמנם קטיגוריות מוכרות יותר, כמו גברים ונשים, חילוניים ודתיים, לבנים ושחורים, אך החלוקה לפותחים ולסוגרים ממשית לא פחות, והיא אינה יודעת גבולות דת, גזע או מין.
פותח או סוגר המתגוררים בגפם חיים להם בתמימות מאושרת, לא מודעים כלל לקיומם המעצבן של אנשים מסוג אחר. הם מסתדרים יפה, מוקפים בתוצאות הבלתי נמנעות של פתיחותם או סגירותם. הבעיות מתחילות, כש"פותח" מתחבר עם "סוגר", והן מונצחות - כאשר שניים כאלה חולקים מקום מגורים אחד, אם תחת חופה וקידושין, אם בכל סידור לגיטימי אחר.
הפותח, כפי שניתן להבין, פותח דברים: דלתות, חלונות, אריזות, שקיות, בקבוקים, רדיו, משחת שיניים, עתונים חשמל. גם הסוגר פותח לפעמים, מכורח המציאות, אבל ההבדל המכריע ביניהם הוא, שהסוגר גם סוגר מה שהוא פותח, ואילו הפותח אף פעם לא סוגר. במעונו של הפותח הכל פתוח: הדלת, החלון, החשמל, הרדיו. גם חבילת הבייגלה. שפופרת משחת השיניים. בקבוק הקולה המשפחתי. לעומת זאת, במשכן הסוגר עטופים כל הדברים היטב בשקיות ניילון, מחוזקים בגומיה ונתונים בתוך קופסאות הרמטיות. הפקקים סגורים היטב. החשמל מכובה בחלקי הבית הריקים מאדם (ולפעמים גם בחלקי הבית המיושבים). הדלת תמיד נעולה על סוגר ורב-בריח.
הפותח כבר רגיל לאכול בייגלה וביסקוויטים לחים ומסמורטטים. הוא אינו יודע מה טעמם של פיצוחים טריים. הוא מורגל בשתיית קולה נטולת גזים, כמו שהוא רגיל לחשבונות חשמל ענקיים, לאורחים בלתי קרואים שנכנסים מבעד לדלת המזמינה בפתיחותה, למשחת שיניים מיובשת, לעתון שדפיו פזורים ברחבי הבית. רעהו הסוגר, לעומת זאת, התרגל לחטיפים פריכים, למשקאות תוססים, לחשבונות צנועים, לפרטיות. משחת השיניים שלו תמיד קולחת. והוא אוהב למצוא את העתון של בחתיכה אחת.
לפיכך, כשהסוגר עוזב את עולמו הסגור ועובר לגור במחיצת פותח, מסיבות של אהבה או מסתם סיבה נטולת השראה כמו הצורך לחלוק בנטל שכר הדירה, הופכים חייהם של השניים למרוץ של חתול ועכבר. אילו יכול היה הסוגר להעלים עין מהדברים הפתוחים ולהסתפק בסגירת חפציו שלו, כי אז היה הכל בא על מקומו בשלום. אבל הוא לא יכול. הוא סגרן כפייתי. הוא הולך אחרי הפותח - וסוגר. סוגר ומקטר. הדלתות נטרקות בקול. האורות מכובים בהפגנתיות. הבית רוחש קופסאות בכל מיני גדלים, שקיות וגומיות. ואי אפשר לזלול בגניבה משהו עתיר קלוריות באמצע הלילה - רישרוש הניילונים מסגיר מיד את העבריין.
בסופו של דבר, מישהו מוכרח להיכנע. וכשאדם שהיה מוכר כפותח משחר נעוריו תופס לפתע את עצמו טורח במציאת שקית ניילון הולמת שתיצמד לחמוקי אריזת התה, מלביש עליה גומיה ועוד מכניס את כל העסק לקופסה - יודע הסוגר שניצח, ומחייך חיוך קטן מתחת לשפם. חיוך קטן סגור.
מאת שרית פרקול
על כל אדם קדמון שיצא לחפש אוכל ושכח לכסות את פתח המערה, נמצא מן הסתם שוכן-מערות אחר, שהקפיד להסוות את הפתח בענפים. ועל כל רועה תנ"כי שהשאיר את באר המים חשופה, היה ודאי רועה אחר שטרח לגולל את האבן הכבדה ולכסות את פי הבאר.
כי העולם נחלק ל"פותחים" ול"סוגרים". יש אמנם קטיגוריות מוכרות יותר, כמו גברים ונשים, חילוניים ודתיים, לבנים ושחורים, אך החלוקה לפותחים ולסוגרים ממשית לא פחות, והיא אינה יודעת גבולות דת, גזע או מין.
פותח או סוגר המתגוררים בגפם חיים להם בתמימות מאושרת, לא מודעים כלל לקיומם המעצבן של אנשים מסוג אחר. הם מסתדרים יפה, מוקפים בתוצאות הבלתי נמנעות של פתיחותם או סגירותם. הבעיות מתחילות, כש"פותח" מתחבר עם "סוגר", והן מונצחות - כאשר שניים כאלה חולקים מקום מגורים אחד, אם תחת חופה וקידושין, אם בכל סידור לגיטימי אחר.
הפותח, כפי שניתן להבין, פותח דברים: דלתות, חלונות, אריזות, שקיות, בקבוקים, רדיו, משחת שיניים, עתונים חשמל. גם הסוגר פותח לפעמים, מכורח המציאות, אבל ההבדל המכריע ביניהם הוא, שהסוגר גם סוגר מה שהוא פותח, ואילו הפותח אף פעם לא סוגר. במעונו של הפותח הכל פתוח: הדלת, החלון, החשמל, הרדיו. גם חבילת הבייגלה. שפופרת משחת השיניים. בקבוק הקולה המשפחתי. לעומת זאת, במשכן הסוגר עטופים כל הדברים היטב בשקיות ניילון, מחוזקים בגומיה ונתונים בתוך קופסאות הרמטיות. הפקקים סגורים היטב. החשמל מכובה בחלקי הבית הריקים מאדם (ולפעמים גם בחלקי הבית המיושבים). הדלת תמיד נעולה על סוגר ורב-בריח.
הפותח כבר רגיל לאכול בייגלה וביסקוויטים לחים ומסמורטטים. הוא אינו יודע מה טעמם של פיצוחים טריים. הוא מורגל בשתיית קולה נטולת גזים, כמו שהוא רגיל לחשבונות חשמל ענקיים, לאורחים בלתי קרואים שנכנסים מבעד לדלת המזמינה בפתיחותה, למשחת שיניים מיובשת, לעתון שדפיו פזורים ברחבי הבית. רעהו הסוגר, לעומת זאת, התרגל לחטיפים פריכים, למשקאות תוססים, לחשבונות צנועים, לפרטיות. משחת השיניים שלו תמיד קולחת. והוא אוהב למצוא את העתון של בחתיכה אחת.
לפיכך, כשהסוגר עוזב את עולמו הסגור ועובר לגור במחיצת פותח, מסיבות של אהבה או מסתם סיבה נטולת השראה כמו הצורך לחלוק בנטל שכר הדירה, הופכים חייהם של השניים למרוץ של חתול ועכבר. אילו יכול היה הסוגר להעלים עין מהדברים הפתוחים ולהסתפק בסגירת חפציו שלו, כי אז היה הכל בא על מקומו בשלום. אבל הוא לא יכול. הוא סגרן כפייתי. הוא הולך אחרי הפותח - וסוגר. סוגר ומקטר. הדלתות נטרקות בקול. האורות מכובים בהפגנתיות. הבית רוחש קופסאות בכל מיני גדלים, שקיות וגומיות. ואי אפשר לזלול בגניבה משהו עתיר קלוריות באמצע הלילה - רישרוש הניילונים מסגיר מיד את העבריין.
בסופו של דבר, מישהו מוכרח להיכנע. וכשאדם שהיה מוכר כפותח משחר נעוריו תופס לפתע את עצמו טורח במציאת שקית ניילון הולמת שתיצמד לחמוקי אריזת התה, מלביש עליה גומיה ועוד מכניס את כל העסק לקופסה - יודע הסוגר שניצח, ומחייך חיוך קטן מתחת לשפם. חיוך קטן סגור.
204
