עד לפני שנתיים וקצת, בדר, היום בן 44, חי חיים סטנדרטיים של איש הייטק, עם כל המשתמע מכך. "בארץ עבדתי בכמעט הכל", הוא מספר. "עברתי קורס תכנות בסיוון ב-1982. עבדתי בפורמולה, הקמתי חברה, בטאסופט". הוא מאוד רצה לעבוד קצת בחו"ל, לכן עבר לאמדוקס ב-1989, ואיתם נסע לסן פרנסיסקו. באוגוסט 1990 עבר "לפרק זמן מוגבל" לאדמונטון, עם אשתו לשעבר ושני הילדים הגדולים (ארז, היום חייל, וקרן, כמעט חיילת). מאז הוא שם, עם חברה לחיים ועם בן נוסף, אדם, עוד מעט בן שש. בדרך, הוא גם עבד כסגן נשיא בחברת הטלפונים המקומית, (הקמת מוצרי האינטרנט), ואחר כך ניהל חברה שהתמחתה ביישומיי פרסומי מידע במדיה חדשה. הראיון איתו מתנהל כולו בתוכנת מסרים מיידיים ("המסנג'ר הוא ההמצאה הכי גדולה של האינטרנט", הוא אומר). "החברה שניהלתי נקראה Net Linx Web Solution והיום לא קיימת במתכונת הזו. היום הם מתעסקים רק במערכות לדפי זהב ועיתונים. חלק מהיישומים שפיתחנו היו למערכות מבוססות אינטרנט, אבל פריצת הדרך הגדולה היתה פיתוחי יישומים לרשתות סלולר ו-WAP. היינו הראשונים בעולם לכמה מערכות, ונוקיה, למשל, פנתה אלינו לעשות איתנו הסכם שיתוף פעולה ושיווק משותף".
-וכשגילי מת, עזבת הכל והתחלת להתרים למלחמה בסרטן?
"אחרי שחדלתי רשמית לעבוד, עדיין לא החלטתי לעסוק בגיוס התרומות. כיוון שהייתי למעלה מ-75 אחוז מהזמן בטיסות ברחבי העולם בעיקר עקב עסקים, מה שגרם לי להפסיד זמן עם אחי ולא פחות חשוב - עם הבן שלי, החלטתי קודם כל על הפסקה מתודית. משהו כמו 'לחפש את עצמי'. אבל במקום לעשות את זה בהודו, עשיתי את זה במחוזות יותר מתורבתים. בשלב מסוים חיפשתי משהו לעשות כדי לצאת מהדיכאון ואיכשהו למצוא משהו חיובי שיצא מכל הנאחס. חזרתי ממסע בדרום-מערב ארצות-הברית, ובדרך בא לי הרעיון לעשות את זה. ואז, במקום לחזור ולהתחיל לחפש עבודה, הקמתי את 'מורד עם מטרה'".
-אתה אוהב את ג'יימס דין?
"קודם כל כן. אבל אני חייב להודות, שלבורותי לא ידעתי שככה קראו לסרט באנגלית ("מרד הנעורים" בכיכובו של ג'יימס דין נקרא במקור -Rebel Without a Cause ש.פ.), ושכנים שלי הציעו את הכותרת. רק אז התברר לי שזה השם באנגלית".
כשתפסתי את בדר לראיון, הוא היה טרוד בהתארגנויות אחרונות לקראת המסע, שאמור להתחיל בסביבות 21 במאי, מאלברטה דרך ארצות הברית חזרה לטורונטו, קנדה. משם בטיסה לפורטוגל, ורכיבה מזרחה. בעזרת מעבורת (בעיה שנפתרה רק ברגע האחרון כמעט), המסע יסתיים בישראל לאחר חמישה שבועות. ככל שמתקרב התאריך, ההתרגשות גוברת, ועמה גם הלחץ. בדר סוגר קצוות, מתראיין לתקשורת הקנדית ומריץ טלפונים לסגירת קצוות. -במה מתבטאת העבודה על המבצע ברמה היומיומית?
"עד עכשיו, התרמות ואירגון כל מיני אירועים לאורך המסלול. עכשיו יותר ויותר פרטים טכניים, ובעיקר התגברות על בעיות במסלול, חלק רציניות יותר חלק פחות".
-למשל, איזה בעיות?
"למשל, לפני יומיים הודיעו לי שאין לי איך להעביר את האופנוע ארצה. בגלל המצב (כמה שאני אוהב את המשפט הזה) אין עכשיו מעבורות. ביקשתי ממישהו בארץ שיברר בקשר לאונית משא, ואמרו לו שאין דרך להעביר את האופנוע. עכשיו התקשר חבר שלי והודיע לי שנמצא פתרון עם אוניה מפיראוס".
-איך אתה מתכוון לעדכן את האתר שלך?
"אני לוקח איתי מחשב לאפטופ. הכוונה היא בסוף כל יום לפרסם באתר דף יומי עם מפה, דוח מצב (ק"מ, שעות וכדומה), תמונה ויומן מסע קצר. או שאעדכן את האתר כל יום, או שאספיק להתקין מתקן שמשדר כל הזמן איפה אני נמצא. זה מתקן מדהים שעובד דרך תחנות מדידה מטארולוגיות, ואז אוכל לעדכן ON-LINE".
-הכנת כבר מתכונת לזה? אתה בנית את האתר בעצמך? מה הרקע שלך בקטע הזה?
"זהו שאין לי רקע. האמת שזו פעם ראשונה שבניתי אתר, וכל מה שעשיתי שם היה ניחושים ותהיות (וטעויות). לא בניתי כלי ממש, והתכנון שלי הוא לעדכן פשוט ב-HTML".
באתר של בדר, המתפרסם באנגלית ובעברית, יש מידע על הפרויקט, פרטים על האופנוע ועל הציוד המיוחד, דיווחים שוטפים, אזור חסויות ואזור התרמות דרך שירות Paypal. יש גם "חנות" שמוכרת חולצות, ספלים וסטיקרים עם הלוגו של הפרויקט. בשוטטויותיו באינטרנט, הוא מצא אתר המאפשר לבחור את המוצרים שרוצים, ורק אם מישהו מסכים לקנות, הם מדפיסים את הלוגו ושולחים אליו. "אני מחליט על המחיר ומקבל את ההפרש מהמחיר שלהם", הוא אומר. "זה יוצא די יקר, ובדרך כלל קונים את זה אנשים שמעורבים במבצע".
-כמה כסף עולה המסע הזה, וכמה כסף אתה רוצה לגייס?
"המסע עולה לי בערך 15-20 אלף דולר, הכל מכספי כמובן. אני רוצה לגייס 100 אלף דולר למען המטרה".
-מה אתה לוקח איתך למסע?
"אין לי עדיין רשימה מסודרת, אז בסדר אקראי: ציוד רכיבה (יתכן וחלק אקח כפול, חורף וקיץ. מאוד תלוי במזג האוויר ביציאה). אטמי אוזניים. GPS. לאפטופ. מצלמה דיגיטלית, מצלמת וידאו ומצלמה רגילה. טלפון. הרבה ציוד עזרה ראשונה, כי אני היפוכונדר. מכשירי קשר - אחד זה צ'אטרבוקס (CB), המכשיר המשמש פה את כל נהגי המשאיות ויש לו ערוץ חרום, ולשלי יש גם ערוץ מזג אוויר. השני (FRS) הוא מסוג מכשירי הקשר הקטנים שכובשים את השוק לאחרונה ולמעשה היו בשימוש של מערכות קשר של אופנוענים גם קודם. קומפרסור אוויר וציוד מחנאות בסיסי ביותר. ציוד חימום, ביטוחים שונים, חבל קפיצה לחילוץ עצמות, גטקס מיוחדים לחימום, מפות - המון, כי אפילו שאני עם ה-GPS לניירות האלה אין תחליף. שלושה מנעולים, אזעקה, כיסוי לאופנוע. ספר כתובות של חברי ארגונים של אופנוענים בצפון אמריקה ואירופה. המון פרוספקטים וחומר הסברה על הקרן למחקר ועל המבצע. מיני-דיסק והרבה דיסקים. כל אחד בערך שבע שעות. וסוכריות גומי, כמובן".
-איפה כל זה נכנס? מה משקל האופנוע?
"הכל אמור להיכנס בשלושה ארגזים (שניים מהצדדים ואחד מאחור) ותיק נוסף על מכל הדלק. האופנוע שוקל 230 קילו".
האופנוע דנן, אגב, כפי שניתן לקרוא בהרחבה באתר, באגף "לרוכבים", הוא BMW R1150RT כסוף, עם שקעים מיוחדים לאבזרים כמו המעיל המחומם, מגלה רדאר, מטען לטלפון הסלולרי ועוד.
-ואיפה תישן?
"במוטלים בצפון אמריקה ו-Bed And Breakfast באירופה. אני רוכב כל יום עד שאני 'נגמר' ככה שאני לא יודע מראש איפה אשן כל לילה. אולי אקח גם אוהל".
בדר עושה קצת תחקירים דרך האינטרנט, לוקח רשימות של קפה-אינטרנט באירופה במקומות שהוא אמור לעבור דרכם, אבל במקרים רבים, הוא כנראה יאלתר. "יש לי כיוון כללי, אבל לפעמים יש גורמים שמפריעים. למשל, אם אני רואה ענני גשם בכיוון מסויים, אני מנסה לשנות את המסלול. בקליפורניה נתקעתי פעם בעשן של שריפות יער למעלה משבע שעות, כך שאחר כך עשיתי מעקף של 23 שעות".
-מה התגובות לפרויקט שלך?
"תלוי מי. בין 'השתגעת' מצד אחדים מבני משפחתי, לעזרה מצד חברים שמציק להם המצפון, ועד עזרה רבה משני הארגונים שלהם אני מתרים". (ראו למטה - ש.פ.)
בתום הפרויקט הזה, רמי בדר מתכוון לחפש עבודה ולהתחיל לתכנן את המבצע הבא - "מסע למען השלום". באתר שלו, מתחת לתמונה של אחיו המנוח וכמה מלים עליו ועל אהבותיו, הוא רשם: "גילי - אנחנו עכשיו אנחנו שוברים שיאים. הלוואי והיית פה איתי".

"מורד עם מטרה" בעברית: www.rebelwithacause.ca/index-h.htm

"באמת מורד עם מטרה"

"בחודש אוקטובר 2000, נפטר אחי גילי ממחלת הסרטן. מספר שנים קודם לכן, איבדנו את דודתי דליה, שנלחמה ללא הצלחה בסרטן. שניהם היו בשנות ה-40 לחייהם", כותב רמי בדר באתר שלו. "שניהם הותירו משפחות וילדים. הרצון להנציח את שמו של גילי (ודליה), והצורך לפרק את תחושת חוסר האונים שהיתה מנת חלקה של סביבתי הקרובה במהלך התקופה הנוראה ההיא, הביאו אותי לארגון מבצע התרמה בינלאומי לגיוס כספים לחקר הסרטן, ולתמיכה בחולים ובמשפחותיהם". פעילות ההתרמה מתבצעת דרך שני ארגונים: האחד, CROSS CANCER INSTITUTE, הוא גוף קנדי, בחבל אלברטה, איתם הקים בדר את הקרן, שכל כספיה יופנו למטרות מחקר ותמיכה במשפחות. המחקר יתמקד במלנומה, "אותה מחלה ארורה שניצחה את גילי". המחקרים שבהם תומך האירגון הם בעלי אופי בינלאומי, ובין החוקרים ניתן למצוא ישראלים. מסיבות ארגוניות, תרומות לארגון מוכרות לצורכי מס של התורמים בחבל אלברטה בלבד. הארגון השני שיהנה מכספי התרומות הוא The Israel Cancer Research Fund/ICRF. מרלה מרום, מנהלת הקרן בישראל, אומרת: "מאז הקמתה, ב-1975, גייסה ICRF יותר מ-26 מיליון דולר, למימון ישיר של מדענים ישראלים העובדים על פרויקטים חדשניים בנושא הסרטן, באוניברסיטאות גדולות ובבתי חולים בישראל. ICRF ישראל קיבל רק באחרונה מעמד של עמותה, ואנחנו רק מתחילים בפעילות גיוס הכספים שלנו בישראל. 'המסע למען החיים' שעורך רמי הוא סנונית ראשונה מבחינתנו, ואנחנו מקווים שיהיו פרויקטים נוספים כאלה. רמי הוא באמת 'מורד עם מטרה', מאוד רציני במה שהוא מתכוון להשיג".
אתר העמותה: www.icrfonline.org