מנגל על הקרח

מאת שרית פרקול

מעריב, פברואר 2003

בפרסומות בטלוויזיה, הישראלים בחו"ל הכי מתגעגעים לשקדי מרק ולפסטה של אסם. במציאות, או לפחות כפי שהיא משתקפת בקהילות "ישראלים בחו"ל" באינטרנט, הם מתגעגעים יותר דווקא לחומוס ולבמבה. ההוויה של הישראלים בתפוצות, שעד לאחרונה היתה נחלת המקורבים בלבד, נפרסת לעיני כל ברשת. ישראלים בחו"ל, ישראלים המתעתדים להגר לחו"ל וישראלים שאוהבים להתפלמס עם ישראלים בחו"ל - כל אלה מסתופפים יחדיו באותם מחוזות וירטואליים. בכל פורטל עברי המכבד את עצמו יש לפחות פורום אחד המוקדש לישראלים בתפוצות, ולמהדרין יש אפילו פורום נפרד כמעט לכל יבשת בעולם. ספר הקהילות היהודיות מעולם לא היה זמין יותר, ואם מישהו גם טורח ומשמר על מדיה קשיחה את ההווי הזה - להיסטוריונים עתידיים של העם היהודי תהיה מן הסתם מלאכה קלה יותר.


המכנה המשותף בין כל הפורומים האלה הוא הישראליות, שפועמת בעוז בעורקיהם של כל המשתתפים, גם אלה המבקשים להתנער מישראל ומהמצב העגום אליו הידרדרה בשנים האחרונות. רק ישראלים מעדיפים ממרח שוקולד על פני חמאת בוטנים, רק ישראלים עושים מנגל ולא ברביקיו, רק ישראלים ערבים זה לזה, לפחות תיאורטית. בהולנד, הם מתכנסים באתר "מפגש" ומצטלמים בגאווה עם אייל גולן. בוושינגטון, הם מניפים בגאון דגל תכלת-לבן מול גבעת הקפיטול. בטורונטו, הם מפרסמים הודעות תמיכה גלויות במלחמתה של ישראל נגד הטרור הפלשתיני. אבל בינם לבין עצמם, הם מוצאים הצדקות לשהותם בחו"ל, הם שמחים להיות בטוחים מפיגועים, וגם אם הם מתגעגעים הביתה - הם אוהבים את הנופים המושלגים, או את צבעי השלכת, או את המרחבים העצומים, או את החנויות המפורסמות, שאין בארץ.

איפה מוצאים חומוס בשטוקהולם

בניגוד לאנונימיות הלוקאלית המאפיינת בדרך כלל את השיחות ברשת, שורר בקרב הגולשים הישראלים מחו"ל לוקאל-פטריוטיזם. מעבר לסיבות הפרקטיות (כשרוצים לברר איפה אפשר למצוא חומוס בשטוקהולם), יש כאן הזדקקות לתחושת שייכות, שכנראה קצת מתפוגגת כשיוצאים מנתב"ג לתקופה ממושכת. באתר מנגל, המיועד, כהגדרתו, לשמש "בית חם" לישראלים בחו"ל, מוזמנים המבקרים לסמן את מקום הימצאם על גבי מפה וירטואלית. וכך ניתן היה, בסוף השבוע שעבר, למצוא במדור "רות עבור" שבאתר דיאלוג בין דניאל, מנהל האתר, היושב בניו-יורק ("וואו - איזה שלג - זה מטורף לגמרי!") לבין איינג'לדאסט מצרפת ("מה שלג??? שמש!!!") וגאי ק' מטקסס ("גם אצלנו שמש.... יוסטון ואילת נמצאות באותו קו הרוחב").
כשעברה הרפורמה במס בישראל, הישראלים בחו"ל פירסמו באתרי הקהילות מאמרים על ההשלכות של הרפורמה עליהם. בתקופת הבחירות בארץ, הם דיברו על הבחירות והתפלמסו בשאלה, אם ישראלים בחו"ל צריכים לקבל זכות הצבעה. כשנשלחה לחלל המעבורת קולומביה, הם היו גאים באסטרונאוט הישראלי הראשון. כשאירע האסון, הם הדליקו נרות וירטואליים לזכרו של אילן רמון יחד עם הישראלים בארץ.
הם קוראים, ככל שהם מצליחים, את העתונים העבריים ברשת, וכמו ישראלים, הם מנסים לעשות זאת בחינם. בשלהי ינואר קידמה את פני הגולשים לפורטל וואלה מחו"ל הודעה בזו הלשון: "בהיותכם חלק חשוב ובלתי נפרד מאיתנו, שמחים אנו להודיעכם כי וואלה! תמשיך לספק גישה חופשית לתכניה ושרותיה לגולשים מחו"ל. וואלה! הפונה לגולשים ישראלים באשר הם, יודעת עד כמה חשוב להתעדכן במתרחש בארץ גם כשאתה מעבר לים". הודעה זו התפרסמה בתגובה להודעת אתר YNET המתחרה בראשית ינואר על התחלת גביית תשלום מגולשים מחו"ל. בהודעה הוסבר שבעוד שהקהל בישראל "מממן" את התכנים בעצם היחשפותו לפרסומות ישראליות - הגולשים בחו"ל צריכים לממן את גלישתם בדולרים. (ניתן היה, כמובן, להשיג פרסומות מקומיות עבור הגולשים מהארצות השונות, אבל זה כבר מאמץ נוסף).
ההחלטה התקבלה בהתמרמרות בפורומים וב"הצבעה בעכבר", אבל גם בהבנה, אולי בהשפעת הסביבה הזרה. תחת הכותרת "שלום למטחנת הכסף" כתב יוסנס בפורום ישראלים באירופה של "הייד-פארק", כי "ישראל אינה מפעל לרווחי ענק בשביל אחדים וחורבן גמור בשביל הרוב. לא השתתפתי אף פעם בסוג העסקים הזה ולא אתחיל בזה עכשיו". רועי מרקוביץ' הקים עצומה נגד גביית התשלום, והחותמים הוזמנו לבקר באתרי חדשות ובפורטלים חלופיים, שכתובותיהם פורטו לצד מכתב המחאה. בעת כתיבת שורות אלה נאספו שם רק 211 חתימות. אולי הם מבינים, כמו זונטאג מפורום ישראלים באירופה של הייד-פארק, ש"לבנות את הארץ וכל השאר זה פאסה, לצערי. גם לי חסרה האחווה שהיתה פעם בארץ, גם לי מציק שהקיבוצים, צורת התיישבות ייחודית ישראלית, נעלמו מהמפה כקיבוץ. זה חורה לי שהכל הולך על כסף וטכנולוגיה ואין נשמה. זה מציק לפחות חמש פעמים ביום - אבל אני לא רואה את זה אחרת, כי אנחנו גם נהנים מהגלובליזציה ומפיקים ממנה תועלת, ולכן אנחנו צריכים לקבל גם את חולייה".
הקהילה של וואלה היא ממילא הוותיקה ביותר מקרב קהילות הישראלים בחו"ל, וסביבה פורחות תת-קהילות, בנושאים שונים המעסיקים ישראלים בתפוצות. קהילת ישראלים בחו"ל של וואלה פועלת כשש שנים, בהנהלת "הדודה" ורה גוטמנוביץ', תושבת טורונטו. ליאור חמודות, מנהל הקהילות בוואלה, אומר שהקהילה מונה אלפי חברים, בעיקר ממדינות צפון אמריקה וכן מאירופה. לדבריו, באחרונה החלו להיווצר מפגשים מחוץ לרשת, בעיקר של גולשים מצפון-אמריקה, המגיעים למפגשים מכל קצוות ארה"ב. לדברי חמודות, נציג הסוכנות בטורונטו נכנס לקהילה בדרך קבע, ולעיתים עונה לשאלות הגולשים. ידוע גם שעובדת הקונסוליה בבייג'ין קוראת את הקהילה, וכך גם הקונסולית בטורונטו, שתיהן בעילום שם.
קהילת ישראלים בחו"ל בוואלה כוללת גם קהילות-משנה, המרכזות את הקהילה הישראלית באוסטרליה ובקנדה, להן דינמיקה משלהן וחוקי הגירה מעט שונים. קהילת משנה נוספת - חיפוש עבודה ומגורים, מהווה מקום מפגש בין מחפשי עבודה למעסיקים (לרוב ישראלים) מרחבי העולם. בקהילה זו גולשים מספרים על ניסיונם בעבודות ברחבי העולם. דיג באלסקה, למשל.

מישהו מכיר את משפחת אדלר?

בין הקהילות באשכול חו"ל בוואלה אפשר למצוא ייעוץ ללימודים בחו"ל וקהילה של עובדי משרד החוץ ומשפחותיהם, המנוהלת בידי איש משרד החוץ בקטאר. קהילת יהדות מספקת מידע לישראלים בחו"ל המבקשים להתקרב לשורשיהם הדתיים, וקהילת ספורט אמריקני המשגשגת מאחדת ישראלים מהארץ ומצפון אמריקה, המתקשרים בזמן אמת על תוצאות משחקים וחוויות. ללומדים רפואה בבודפשט יש פורום משלהם בוואלה, בו ניתן לקבל מסטודנטים בעבר ובהווה מידע על המוסדות האקדמיים, ידיעונים, טפסי רישום וחוויות מהקמפוס. ואולי הפורום המרגש ביותר, המחזיר אותנו לימי ראשית המדינה, הוא "חיפוש קרובים" - פורום שנועד מצד אחד למבוגרים שמחפשים את קרוביהם, ומצד שני לצעירים שנפגשו בחטף בדרך ונפרדו דרכיהם. שם אפשר למצוא הודעות כמו "מחפש ידידה בשם ג'ני קולינס חיפאית לשעבר", או "האם מישהו מכיר מישהו משפחת אדלר מהכפר מונקאצ' שעל גבול הונגריה רוסיה".
פורטל תפוז נכנס אמנם לתמונה מאוחר יותר, רק לפני כשנתיים, אך נראה שהדביק מאז את הקצב. הפורום המרכזי הוא ישראלים בחו"ל, בהנהלת "ליילה" ו"עדי בשמיים". הפורום יצר קהילה חמה של אנשים בעלי קשת של דעות וסיבות לשהותם מעבר לים, כאלה שחזרו מחו"ל, וכן גולשים מישראל. בין השאר, אפשר למצוא שם עצות ליורד המתחיל, מידע על דילים וטיסות זולות לישראל, ויכוחים בעד ונגד השהייה בחו"ל, טבלת המרת מידות ומעלות ישראליות, מידע על שידורי לווין של ערוצים ישראליים בחו"ל ותמיכה למחשבים סרבני עברית. במדור המאמרים של הפורום יש מידע על הרפורמה במס הכנסה - הנושאים הרלוונטיים לישראלים בחו"ל; מאמר שכותרתו "איך לוקחים כלבים לחו"ל", ואת סדרת "מדריכי הצעדן" - מדריך לעברית ברשת, המדריך לארזן המתחיל, מדריך להספקים ומכשירי חשמל, מדריך למתאקלם הטרי, ואפילו מדריך לקומקומים חשמליים באמריקה. הפורום בתפוז מתגאה ברשת לוחות דרושים, מחפשי עבודה, השכרת דירה, חיפוש שותפים, קנייה ומכירה, ושותפים לטיול/נסיעה, הכל בחו"ל.
יש בתפוז גם פורום מיוחד לנוער בחו"ל, בהנהלת סיוון, בת 16 המתגוררת בקנדה. שם מדברים על הסיבות של ההורים לעזיבה, האם לחזור לגיוס או לא, איפה רמת הלימודים גבוהה יותר. מצד שני פועל פורום "להיות הורים בחו"ל", בהנהלת עדי מניו-ג'רזי, בו עוסקים בנושאים של הריון ולידה בחו"ל, גידול ילדים (האם לקרוא לילד בשם ישראלי או לא?), קשיי קליטה ושפה. יש שם לוח דרושים למטפלות ואו-פר, רשימת גני ילדים יהודיים, אירועים ופעילויות לילדים לפי אזורים, שמרטפיות מומלצות וכדומה. בפורום סינגלס בחו"ל, בהנהלת מירב מניו-יורק, משתפים בקשיים ובחוויות של רווקים ישראלים בחו"ל. יש לוח היכרויות ושידוכים, וכמובן גם צ'אט להפגת הבדידות. בנוסף, יש פורומים מיוחדים לישראלים בקנדה, לישראלים באירופה (פיב"א), לישראלים באוסטרליה ובניו-זילנד, וגם פורום "עוברים לארה"ב", עבור אלה ששוקלים לעזוב את החיים בעמק הבכא הזה.
מי שהתעייף מהמילים מוזמן להציץ בגלריות התמונות שבפורומים - ריקוד טקסי מאורי מניו-זילנד, מצעדים בוושינגטון, שלג בלונדון ועוד. כדי לשמוע עברית בזמן אמת ולא להתאמץ בהקלדה, אפשר להיכנס לצ'אט של הפורום או לצ'אט המצלמות ולדבר חופשי.

אחת שנשארת ונלחמת

בפורום "ישראלים בחו"ל" של נענע התפרסמה בתחילת החודש הודעה בחתימת "אחת שנשארת ונלחמת", שכתבה:
"לכל אלה מאתנו שעזבו את הארץ רק בגלל הדבר הזה שכולם מכנים אותו 'המצב'. אתם כנראה כבר התייאשתם ממה שקורה כאן מהמצב הבטחוני החרא...
מה שאני רוצה להגיד זה שלא רק אתם סובלים פה, אלא כולנו כאן סובלים,ואני ביניהם.... דוד שלי מת בפיגוע במסעדת מצה, המקרר שלי בבית כמעט ריק, ולפעמים פשוט בא לי להתאבד, כי אני כולה ילדה בת 14 שרוצה קצת ליהנות בחיים, אבל בחיים שלי אני לא אשמע את אמא שלי אומרת: 'דניאל,קחי לך 50 שקל, צאי החוצה תהני קצת עם חברות שלך'. תאמינו לי, שאתם הישראלים שנמצאים בחו"ל, אני מאמינה שלא סבלתם כ"כ הרבה פה, כי עובדה שהיה לכם כסף לעבור לארץ אחרת, ולאחרים יש בקושי כסף ללחם והם עדיין נשארים פה, כי הם רוצים להלחם למען המדינה ולא לברוח כמו נמושות. גם ההורים שלי רוצים לעבור לחו"ל, אבל אתם יודעים מה? אנחנו גם רוצים לשמור על הזהות שלנו כיהודים, ולהראות לכול מי שבסביבתנו את שרשרת מגן דויד שתלויה לי על הצוואר, בלי שאני אפחד מאיזה אנטישמי שיהרוג אותי... מי שנשאר פה, הוא בעצם גיבור וראוי לכבוד, כי הוא נלחם על המדינה שלו,על הבית שלו... אני בטוחה שכל מי שנמצא עכשיו בחו"ל, עבר איזה מעשה אנטישמי שבוצע נגדו,לא כן? למה שלא תחזרו לכאן? כולנו ביחד לשבור ת`ראש.... כן אני מדברת אליך שם בקנדה, אליך שם בארה"ב... או כל ארץ אחרת...."
ההודעה עוררה סערת רגשות. סאבין, מנהלת הפורום, השיבה מאנגליה:
"אני לא חושבת שקיימים הרבה הבדלים בין לחיות בארץ או לחיות בחו"ל. כולנו עובדים בעבודות אלו או אחרות, החיים הם לא פיקניק באף מקום... לקרוא לכולנו לשוב ל'מולדת' זה מאוד פטריוטי, אך לא רלוונטי או מציאותי. כשאני עזבתי את הארץ, עבדתי מאוד קשה כדי לחסוך לעצמי את הכסף לכרטיס טיסה".
שלמה ירום כתב: "האם כשאת ישנה ונרדמת לך היד את משנה תנוחה? האם בעבודתך את מרוצה? האם כשהקפה בבוקר לא יצא טוב את בכל זאת שותה אותו, או אולי מחליפה כוס? כן, אני מוביל אותך לקונפליקט הפנימי בדבריך, 'אני יודעת שחרא לי כאן, אבל בכל זאת אני נשארת', את זה תספרי לסבתא. ואני אומר לך את זה בחריפות מכיוון שאפשר וניתן לשקר ולרמות את כל העולם, אבל כשאנחנו לבד אז האמת צצה... התגובות שלי (שלנו) חריפות, לא מכיוון שמישהו הטיל ספק בישראליותנו אלא מכיוון ששואלים אותנו את אותה שאלה הלוך ושוב לאורך השנים ולכאורה אנחנו חייבים לתרץ מכיוון שלא כל כך נעים להגיד שאנחנו עושים לביתנו".

סיור כתובות

ישראלים בחו"ל: www.israelisabroad.com
אתר מנגל: www.mangal.co.il
אתר מפגש: www.mifgash.nl
קונסוליית למטייל: www.lametayel.com/consulat/consulats.asp
וואלה קהילות: http://community.walla.co.il
חו"ל בתפוז: http://forums.tapuz.co.il/abroad
פורומי נענע: http://forums.nana.co.il
פורומי הייד-פארק: www.hydepark.co.il
עצומה נגד תשלום: www.petitiononline.com/ynet/petition.html