רחוב סומסום דיגיטלי
המאייר מייק ריד מגדיר באתר שלו טיפוסים ססגוניים שונים המאכלסים את הזירות האינטראקטיביות של הרשת @ למטה: נימוסים והליכות באינטרנט
מאת שרית פרקול
מעריב אינטרנט, 13.2.2004
הם יושבים, עם המקלדות שלהם, מתקתקים בקדחתנות, בזעם, נחושים בדעתם לתקן, לנזוף, להטיף מוסר, להשמיע את קולם. יש את "המחוצקנים", ילדונים טפשונים שרוצים למשוך תשומת לב. יש את אלה ש"צועקים" באותיות גדולות ומודגשות. יש גם כאלה שמנסים להיות מעמיקים מאוד ומשתמשים בכל מיני מונחים מסובכים שאיש אינו מבין, כדי להשמיע את הטיעון שלהם. ויש את "הסוכנים", אלה שמפרסמים הודעות כדי לקדם את העסקים שלהם, או בשירות הבוס. יש את "פח הזבל", שמסתפק בקללות, יש את ה"יענטעס" הקשקשניות, את "האחיות הקיברנטיות" (קבוצות של בנות מיליטריסטיות), את "הארכיבאי" (זה ששולף מגנזכיו הממוחשבים כל מה שנאמר בפורום בעבר - "אבל לפני חודשיים אתה אמרת כך וכך!"), וכמובן, "המנהל", זה שרואה את עצמו בתור ממלא כל התפקידים האדמיניסטרטיביים בפורום, החל משרת, דרך שוטר, ראש עיר, שופט ולפעמים גם רופא לעת מצוא.
כך מגדיר מייק ריד את עולם הדמויות הססגוניות המאכלסות את הצ'אטים, את הפורומים, את אזור התגובות למאמרים ולידיעות חדשותיות. גולשים שהפכו את האזורים האינטראקטיביים של האינטרנט למגרש המשחקים המלוכלכים שלהם.
במשך השנים יצר ריד, מאייר ספרי ילדים אמריקני בן 52, עשרות רבות של קריקטורות של "פליימרים", משלהבי יצרים מיתולוגיים מסוגים שונים. לדבריו, הוא לוחם פורומים ותיק, וכבר שרד קרבות וירטואליים רבים. האתר שלו, כפי שהגדיר אותו בוב בייקר מה"לוס אנג'לס טיימס", הוא "רחוב סומסום גיהינומי, המאוכלס במוישה אופניק וחברים".
כותרת האתר היא "מדריך אזרח האינטרנט למלחמה במשלהבים". כפי שכותב מייק ריד, "זה לא מתיימר להיות מקיף, אלא ניסיון לתאר אחדים מהמתקוטטים העיקריים שניתן לפגוש בכל רשימת דיוור, קבוצת דיון, פורום או צ'אט". הוא מוסיף שם: "האינטרנט יכול להיות אכזר ולא סולח, ואלה שנקלעים לזירת קרב צריכים להכיר את אויביהם".
בימיו הראשונים ברשת, ריד היה חבר במערכת קבוצות הדיון Usenet, הרבה לפני הפורומים, הצ'אטים, הבלוגים והטוקבקים. לדבריו, הוא היה "הבדחן", זה מפרסם הודעות מופרכות המיועדות להרגיז קבוצות דיון רציניות, שהתכנסו, למשל, כדי לדון בירקות טריים, או בשימוש בקריסטלים למטרות ריפוי. "חשבתי שאני יוצר סיפור בדיוני בזמן אמת", הסביר ללוס אנג'לס טיימס.
הוא התבגר, מאז, אבל המשיך להיות מוקסם מהדמויות השונות המאכלסות את האזורים האינטראקטיביים של האינטרנט. ובשלהי שנות ה-90, כשהשתתף בבדיקת תוכנה כלשהי, ונוצר ויכוח מקוון בין בודקי התוכנה, הוא החליט לפרסם תיאורים מצחיקים של המשתתפים.
הקריקטורה הראשונה שצייר היתה של אשה, "הקלדנית הזועמת", שלדבריו, בכלל לא שמה לב למה שנכתב, אלא כל פעם שקיבלה הודעה, מיד התחילה לתקתק במרץ את התגובה. אחר כך באו "הכלב הגדול" ו"גם אני", שחובר לכלב הגדול מפני שאין לו מספיק ביטחון כדי להשמיע טיעון משלו. "האחיות הקיברנטיות" ו"סבתא רעל" באו בעקבותיהם, וכן הלאה וכן הלאה.
ריד הפך את הדמויות לתעשייה בזעיר אנפין והתחיל להציע דרך האתר שלו ספלים, חולצות, משטחים לעכבר ואפילו רקעים למחשב (בתשלום!) עם הדמויות החביבות שלו.
וכפי שהוא כותב בכניסה לאתר, אם נתקלתם בזן של משלהב שאינו מקוטלג במדריך, אתם מוזמנים לכתוב לו. נדמה לי שהוא עוד לא מכיר את הפורומיסט הישראלי המצוי, ויכול להיות מעניין לראות איך אנחנו מצטיירים בעיניו.
האתר של ריד: http://redwing.hutman.net/%7Emreed/
זה שעולה או זה שיורד?
מדריך נימוסים והליכות לאזרח האינטרנט
מאת שרית פרקול
מעריב, 12.12.2002
ערב טוב, אני דני, מי את? - ערב טוב דני, נעים מאוד. ואיך קוראים לך? - אילו רציתי להזדהות, הייתי רושמת את שמי בכרטיס הזהות שלי ולא מסתפקת בכינוי. חילופי הדברים האלה התקיימו בתוכנת המסרים המיידיים אודיגו. לרוב, בן השיח מבין ויודע לכבד את הזכות לעילום שם, המהווה חלק בסיסי מהתוכנה בפרט ומהחיים באינטרנט בכלל. המשתמש מתבקש דבר ראשון לבחור כינוי; מילוי השם הוא אופציה, שהרוב מוותרים עליה. אבל במקרים רבים, הפונה נעלב.
מה צריך המשתמש לדווח על עצמו ומה לא? מה יפה לשאול את הזולת ומה לא? מי מקדים שלום למי, זה שעולה (התחבר זה עתה לתוכנה או לצ'אט) או זה שיורד (זה שכבר נמצא שם)? באיזה גודל צריך להיות מכתב בדואר אלקטרוני? איך מתנהגים ברשתות שיתוף הקבצים?
האינטרנט הוא יקום אלטרנטיבי של קהילות ואנשים פרטיים. עם השנים, התגבשו בו כללי התנהגות, חוקים כתובים ובלתי כתובים וגינוני נימוס. חלקם נקבעו מזמן, כמו ספרה הקלאסי של וירג'יניה שי "נטיקט", שהתפרסם ב-1994 ומשמש נקודת התייחסות מרכזית גם היום. חלקם מתגבשים ככל שנוספים עוד כלים אינטראקטיביים, כמו תוכנות המסרים המיידיים, שירותי ההכרויות המקוונים ותוכנות שיתוף קבצים. לטובת מתאזרחים חדשים, ולטובת תושבים ותיקים שהחמיצו את השיעור בו לימדו איך להתנהג, אביא כאן מצוות עשה ואל-תעשה לעידן האינטרנט.
מוסר ייחודי?
בספר קלאסי שהתפרסם בראשונה ב- 1950 "השימוש האנושי של בני אנוש: קיברניטיקה וחברה", המשמש עד היום מקור למחקרים פילוסופיים, טען נורברט ווינר כי שילוב המחשב בחברה יגרום שינויים מהותיים, ויהיה צורך בנורמות ובחוקים חדשים ובחשיבה מוסרית מחודשת. ב-1978 טבע וולטר מאנר את המושג "אתיקה של מחשבים", וב-1985 התפרסם בכתב העת הפילוסופי "מטאפילוסופי" מאמר של ג'יימס מור שנחשב קלאסיקה בתחום, בו נכתב כי "מחשבים מספקים לנו יכולות חדשות, שמעניקות לנו מבחר סוגי פעילות חדשים. לעתים קרובות, אין מדיניות להתנהגות בסיטואציות האלה, או שהמדיניות הקיימת נראית כבלתי מספקת. המשימה המרכזית של אתיקת המחשבים היא להחליט מה עלינו לעשות במקרים כאלה". מאז התגבשו שתי אסכולות, זו הטוענת שהמוסר הקיים תקף גם באינטרנט, זו הטוענת שיש מקום לגבש מוסר ייחודי, וגישה המשלבת בין שניהם. אבל בינתיים, לפחות חיצונית, אנחנו מאמצים גינונים וכללים בניסיון להפוך את חיינו באינטרנט לנעימים יותר.
בספרה של וירג'יניה שי "נטיקט", המתפרסם באתר www.albion.com/netiquette יש מעין עשרת דיברות להתנהגות ברשת. הכללים יפים לנשים ולגברים:
1. זכור את האדם. לפעמים, אנשים באינטרנט מתנהגים כמו על הכביש - בגסות. מקללים ומתנהגים כפראי אדם. כלל הזהב של הנטיקט - אלה אנשים אמיתיים שם. הייתם אומרים זאת למישהו בפניו?
2. אולי מפני שאנשים נוטים לשכוח שיש אדם בצד השני של המחשב, הם סבורים שיש רמה נמוכה יותר של מוסר ושל התנהגות אישית ברשת. כללי ההתנהגות אולי שונים באזורים מסוימים של המרחב הממוחשב, אבל עדיין יש לפעול לפי הכללים.
3. דע היכן אתה נמצא במרחב הממוחשב. גינוני הנימוס משתנים ממקום למקום. כשאתה נכנס למקום (פורום, צ'אט) חדש - הקדש זמן להכרת השטח ולקריאת ההודעות לפני שאתה תורם משלך.
4. כבד את זמנו של הזולת ואת רוחב הפס שלו. האנשים עסוקים, ומחובתך לא להטריח אותם בהודעות ארכניות ובאימיילים כבדים. (ואל תפיץ אגדות אורבניות ומכתבי שרשרת - ש.פ.).
5. נצל לטובה את האנונימיות. לא ישפטו אותך לפי צבע עורך, עיניך או שערך, גם לא לפי משקלך, גילך או בגדיך, אלא לפי איכות הכתיבה שלך. בדוק את הכתיב ואת הדקדוק. העדף שימוש במשחקי לשון ובמילים נרדפות במקום לכתוב מילים גסות.
6. שתף את האחרים בידע שלך. האינטרנט נוסד מפני שמדענים רצו לחלוק מידע. בהדרגה, כולנו הצטרפנו. זה כיף לחלוק בידע שלך. זו גם מסורת ותיקה של האינטרנט, שהופכת את העולם למקום טוב יותר.
7. עזור להרגיע את מלחמות השילהוב (flaming). גם זו אמנם מסורת ותיקה באינטרנט, אבל הנטיקט אוסר על הסתה והשתלחות מתלהמת באנשים.
8. כבד את פרטיות הזולת. כמו שלא היית חולם לחטט במגירות של עמיתיך, אל תקרא את הדואר האלקטרוני שלהם (ואל תשלח אימיילים בתפוצת נאט"ו עם שמות כל הנמענים גלויים; השתמש באופציית BCC בתוכנת הדואר - ש.פ.).
9. אל תנצל לרעה את כוחך. העובדה שיש לך יותר סמכות מאשר לאחרים אינה נותנת לך זכות להתעלל בהם. למנהלי מערכות מחשבים אסור לקרוא אימייל פרטי של משתמשי המערכת (ולמנהלי ערוצים ופורומים אסור להתעלל בחברים ולהשליט את דעותיהם - ש.פ.).
10. סלח לאחרים על שגיאותיהם. העובדה שנימוסיך ללא דופי אינה נותנת לך היתר לתקן מישהו אחר. אם החלטת לבשר למישהו על טעותו - עדיף לעשות זאת בפרטיות האימייל, כדי לא להלבין את פניו ברבים. ממש כמו שזה חוק טבע שהערות מלגלגות על שגיאות כתיב כוללות שגיאות כתיב בעצמן, כך הצבעה על עבירות נטיקט מהווה לעתים קרובות דוגמה לנימוסים גרועים.
ומה בנוגע לתוכנות המסרים המיידיים הפופלריות, שחלקנו משתמשים בהן יותר מאשר בטלפון? נו ספאם (פסידונים של גייל דאנסון), מומחית לנימוסים והליכות, ממחברות הספר "בריידזילה: סיפורים אמיתיים מגיהינום הגינונים" ושותפה לאתר www.etiquettehell.com , מפרטת בראיון ל"פיסי-וורלד" שהתפרסם במאי השנה את עשרת הדיברות המודרניות:
1. הקש בדלת. בדוק אם הצד השני מוכן לקבל מסרים מיידיים. התחל במשהו כמו "היי, אפשר לצ'וטט?" יש אנשים שאוהבים להשתמש במסרים המיידיים כדי לשאול אותך אם הם יכולים להתקשר אליך טלפונית. אם חבר אומר שהוא עסוק - נסה שוב מאוחר יותר. ואם אתה עסוק, אל תתבייש לומר.
2. בקיצור ולעניין.
מסרים מיידיים לא נועדו להיות ארוכים ומתפתלים. אם אתה נתקל שוב ושוב בהודעה שחרגת מקצבת המילים - עבור לאימייל, או לטלפון. מסרים מיידיים הם כמו גלויה, רק בלי הבול.
3. שקול מילים.
אל תכתוב בתוכנת מסרים מיידיים מה שלא היית כותב באימייל או במכתב רגיל. מה שתכתוב עלול להגיע לעיני אחרים. אם לא היית רוצה לראות משהו שכתבת מתנוסס על לוח מודעות - אל תכתוב זאת. 4. בזכות הקלילות.
מסרים מיידיים אינם תחליף לשיחות רציניות פנים-אל-פנים. אל תשתמש בהם כדי לנתק יחסים עם חבר, למתוח ביקורת על קולגה או לנזוף בעובד. זה פחדני ולא דיפלומטי (אם כי, המדיום הזה מצוין לשיחות מלב-אל-לב, כי אפשר לומר דברים בלי להסמיק - ש.פ.)
5. כתיבה תמה.
לא להגזים בשימוש בקיצורים. זה לא צה"ל. BRB (תכף אשוב) ו-LOL (צחוק גדול) הם אמנם סטנדרט בצ'אטים מסוימים, אבל בהתמסרות עם הדודה, עדיף לשמור על שפה תקנית.
6. הסבר פניך.
שקול שימוש באמוטיקונים (סמיילים) במקום הנכון. הסמיילים שימושיים במיוחד כשרוצים לסמן שמשהו נאמר בצחוק. מקבל ההודעה הרי אינו רואה את החיוך השובב בעיניך, אינו שומע את הציחקוק (ואינו רואה גם את הפרצוף הנעלב או מבואס שלך - ש.פ.).
7. שפר מראך.
המסרים המיידיים אמנם אינם רשמיים, אבל זה מאוד דוחה לקבל הודעה מלאת שגיאות. נכון, זה לא מבחן בלשון, כדאי לקרוא ברפרוף בטרם המשלוח. 8. פרה פרה. היזהר מרב-ערוציות. ניהול יותר מהתכתבות אחת בוזמנית עלול לפגום ביכולות השיחה שלך. מישהו עלול לסבול (בין אם זה מקנאה, בין אם זה בילבול בין החלונות ומשלוח הודעה אינטימית לנמען הלא נכון - ש.פ.).
9. שימו שלט.
לתוכנות המסרים המיידיים יש אופציה לשים שלט "עסוק" או "תכף אשוב" או "לא להפריע". השתמש בדרך האלגנטית הזאת (אחרת, עלולים לחשוב שאתה סתם מתעלם - ש.פ.).
10. משחק מחבואים.
אל תיכנס בכינוי אחר כדי לראות אם היא "שם", אל תנסי לבדוק אם החבר שלך יתפתה להתכתב איתך גם בכינוי אחר. ואם מישהו מעצבן אותך - אל תחשוש להכניס אותו לרשימת ההתעלמות.
יש עוד דברים שכדאי לדעת. בשאלת השאלות, מי מקדים שלום למי, הדעת נותנת, שזה שנכנס לצ'אט או לתוכנת המסרים המיידיים צריך להגיד שלום לנמצאים, ובכך להכריז על זמינותו. עד אז, יכול להיות שהוא סתם התחבר לאינטרנט והלך להכין קפה, או שחברה מהדור הישן התקשרה לשפוך את לבה בטלפון. צריך לזכור - יש לנו חיים, משפחות, חברים מחוץ לרשת, תוכניות טלוויזיה חביבות, פיפי. אם לא ענינו מיד, אין צורך להיכנס להיסטריה או לשאול "עם כמה אנשים את מתכתבת עכשיו במקביל?" זה חטטני, שלא לומר תבוסתני. היופי של המדיום הוא, שניתן לעשות כמה דברים במקביל.
בתוכנות המסרים המיידיים, אין לומר למישהו ברשימת החברים שלכם, "הנה, גם יוסי נכנס עכשיו". מאוד יכול להיות, שיוסי מעדיף להיות בלתי נראה כלפי בן השיח שלכם, ונראה כלפיכם (יש תוכנות עם אופציית אינוויזיביליות סלקטיבית). בכך, תחשפו את התחבאותו ותגרמו לו אי נעימות.
רבותי ההיסטוריה החוזרת
במקום לאלץ מישהו לחזור על אינפורמציה שמסר בתחילת השיחה - גוללו את הטקסט אחורה, או הציצו ב"היסטוריה" של תוכנות המסרים המיידיים. אם ביקשתם ממישהו להוסיף אותו לרשימת החברים שלכם - מן הראוי שתאפשרו גם לו להוסיף אתכם לרשימה שלו. מצד שני, אם מישהו הוסיף אתכם בלי רשותכם (יש תוכנות קטנות שמאפשרות זאת), אל תרגישו לא נעים להכניסו מיד לרשימת ההתעלמות.
בתוכנות המסרים המיידיים ובשירותי ההכרויות המקוונים, דוגמת "קופידון", מנהג המקום הוא שנשים מפחיתות שנתיים-שלוש מהגיל ופטורות ממסירת המשקל המדויק. אצל גברים, כמו במציאות, זה מתקבל פחות בסלחנות.
כדאי לציין, שלמרות העובדה שאנחנו בשמות בדויים, ואפילו בחרנו בכינוי פרובוקטיבי ורשמנו בתחומי העניין שלנו רק "סקס" ואפילו, רחמנא ליצלן, "סאדו-מזוכיזם", אין זאת אומרת שנקדם בברכה פנייה ראשונית בלשון "אני רוצה להיות האסלה שלך", או "יש לי כלי ענקי, רוצה לראות אותי מלטף אותו בנטמיטינג (תוכנת צ'אט עם אופציית וידאו - ש.פ.)?" פניות כאלה הן המקבילות ברשת של חשיפת איבר המין בציבור, או צביטה למישהי בתחת.
לגבי המשתמשים בתוכנות לשיתוף הקבצים, למרות העובדה שכל העסק הזה מפוקפק, גם בקרב עבריינים יש הרי כללי התנהגות מקובלים. אחד מהם הוא לא למחוק את הסרט שהורדת מהתוכנה מיד אחרי שסיימת לצפות בו, גם אם הוא תופס לך המון מקום במחשב. מן הנימוס להשאיר אותו במחשב לפחות יממה ולשתף את הזולת. אגב, גם לא יפה להתנפל על משתמשים אחרים בטענות בסגנון: "חראית, למה את לא נותנת לי להוריד את אמינם".
וכמובן, חברות וחברים, בצ'אטים באנגלית אין כותבים באותיות ראשיות (גדולות), זה כמו לצעוק, זה תופס שטח מסך יקר. כך גם לגבי קבצי חתימה כבדים וטרחניים בפורומים. לא יפה לבחור כינויים גסים, בעיקר לא בפורומים "לכל המשפחה". ואם מישהו נכנס לפורום או לצ'אט ושואל שאלה מנומסת - נאה להשיב לו, גם אם עניתם כבר פעמים רבות על שאלה כזאת.
ונחזור לשיחה עם דני: אם אינכם רוצים שישקרו לכם - אל תקשו בשאלות אישיות לגבי שם, גיל, מין או מצב משפחתי.
צדיקה בסדום
חברתי גלית, נשמה טובה, נוקטת באינטרנט את הכלל הידוע, "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך". היא עושה זאת בדבקות כזאת, שקשה מאוד לעמוד בסטנדרטים שלה. היא משיבה בנימוס כמעט לכל פנייה אליה, ובלבד שלא תהיה גסת רוח מדי.
מי שאין לו מנוי בשירות ההכרויות קופידון, גלית לא תבזבז לו נקודות רק בשביל לגלות שהתשובה שלה לפנייתו שלילית. היא תשיב לו ב"חבר לא מעוניין" הסטנדרטי (רוב האנשים, כמוני למשל, פשוט לא מגיבים להודעות לא מעניינות). התמדה מצד הבחור עשויה לקבל אצל גלית נקודות זכות ואולי אפילו להניב דייט למרות הכל, אבל יש לדעת את הגבול ולא להמשיך ולהתעקש בשאלות ותגובות על כל תגובה מנומסת של הבחורה. "אני תמיד חושבת שאולי זה מישהו מסכן שאף אחת לא עונה לו ומגיע לפחות מענה או זריקת עידוד על הניסיון", מסבירה גלית. "בעל מנוי שיוכל לראות את תשובתי יקבל על פי רוב את אחת מהתשובות המנומסות הנ"ל - 'תודה על הפנייה אבל מחפשת משהו שונה', או 'תודה על הפנייה אבל לא מעוניינת'. לכל התשובות אני מוסיפה כמובן איחולי הצלחה בכל מקרה ויום טוב, שבוע טוב, שבת שלום או חג שמח - בהתאם למועד".
