הסיפור של "דון מתי נשוי לשתיים" עשה בשבוע שעבר כותרות ושימש נושא לשיחות ליד מכונת הקפה במשרדים וליד שולחנות ארוחת הערב. מן הסתם, הוא נידון גם בפורומים באינטרנט העוסקים במוזיקה ובמעמד האשה. אבל בשביל מעריצי מתי כספי, המקום לדבר על זה, לטוב ולרע, היה הפורום באתר המוקדש לזמר, www.matticaspi.co.il.
תחת הכותרת "מתי - אוהב אותך, אתה 10, אבל..." כתב דרור בפורום ב-5 בפברואר, היום בו התפרסמה ההחלטה בעניין אשמת הביגמיה: בס"ד
כיף לי לשמוע את השירים שלך, אין בארץ עוד מלחין איכותי ופרפקטציוניסטי כמוך במוסיקה הקלה, אבל בעניין החיים האישיים, הצטרפותך לכתות, החתונה שלך באמריקה. כדי להתחתן צריך לומר: "הרי את מקודשת..." ולא טקסים של כתות שונות.
דוד, משתתף אחר בפורום, הגיב: "ידידי היקר, אל תדון חברך עד שלא הגעת למקומו". והתגובה של שרל היתה: "מונוגמיה...ביגמיה...פוליגמיה... אני תומך בך ומקוה שלא יענישו אותך לחומרה".
לא ברור אם מתי כספי הספיק לקרוא את דברי המעריצים באתר שלו, שהתחיל כאתר הערצה והתפתח לאתר רשמי. בכל אופן, נכון לכתיבת שורות אלה, הוא טרם הגיב. אינטרנט או לא אינטרנט, אינטראקציה היא בינתיים לא החלק החזק של אתרי הערצה, ז'אנר ותיק של אתרי אינטרנט, שכנראה ישרוד עוד אחרי שכל הפורטלים ואתרי מסחר למיניהם יפשטו את הרגל.
אין דבר תמים וחסר ביקורת עצמית כמו הערצת כוכבים. ואין - כפי שאפשר לראות מהסיפור של שגיא בן-פורת, מקים אתר "ריטה-נט" - מרה כאכזבתו של מעריץ מושבע, שהשקיע לילות כימים בבניית אתר לתפארת לזמרת הנערצת עליו, ואפילו קנה לה כוכב על שמה, רק כדי להיתקל בעניינים ארציים כמו תשלום כסף.
אתר www.ritanet.co.il כבר אינו אתר הערצה לריטה, הוא מצבה של אכזבה. "במקום שבו אתם נמצאים עכשיו עמד אתר ריטה-נט במשך 494 ימים, מחודש יוני 2000 ועד חודש אוקטובר 2001", כתב בן-פורת לבן על גבי כחול. ולטובת מי שרוצה לדעת מדוע האתר, שהיה גדול ומושקע, ירד מהרשת, צירף בן-פורת סאגה המגוללת על פני 13 דפים כחולים וכבדים, תרתי משמע, את גירסתו. בן-פורת, 19, כתב שם שהוא מעריץ את ריטה מאז גיל שש, ואת האתר לכבודה הקים בכיף ובאהבה. לאחת ההופעות שלה הגיע לבוש בחולצת טי שעליה מתנוססת כתובת האתר, הגיש לה פרחים וסיפר לה על בגאווה על מפעל ההערצה שלו. כמתנת יום הולדת של ריטה מהאתר, רכש כוכב על שמה (בימינו הרי אפשר לקנות גם חלקות אדמה על הירח). "קונים לך כוכב בשמיים, כוכב על שמך!" הוא כותב באתר. "תגידי תודה, יא כ***ת ט**ה!" (אפילו את המילים כפויית טובה הוא עדיין אינו מסוגל לכתוב במלואן, כאילו היתה זו קללה). העניינים, כפי שניתן להבין, לא הסתדרו כפי שציפה. בכל זאת, לחברות מסחריות, כמו גם לזמרות גדולות כמו ריטה, יש כמובן אג'נדה אחרת, שאינה מביאה בחשבון בהכרח פנטזיות של מעריץ. אז בן-פורת עדיין חושב שריטה היא זמרת ענקית, אבל הוא כבר אוהב אותה פחות, הרבה פחות. ואת האתר הוא סגר, כי להרגשתו, כבר לא מגיע לה אתר כזה.
הסיפור של אופיר צוובנר ואתר ההערצה למאיר אריאל, www.meirariel.co.il
יכול היה להסתיים באופן דומה. צוובנר כבר היה הווב-מאסטר של אתר הערצה מפואר ללהקת Camel הבריטית, כשהגיע למסקנה שאהבתו לשירים של אריאל מצדיקה הקמת אתר. "עטיפות האלבומים נסרקו בקפידה בסורק באוניברסיטה (איפה יכול חסר-אמצעים שכמותי למצוא סקאנר צבעוני בשנת 1997?) והמילים העמוסות של התקליטים הוקלדו למחשב במשך שעות", מספר צוובנר. "לפני עליית האתר לאוויר התקשרתי מהוסס מאוד למספר הטלפון של מאיר ותרצה אריאל, שהופיע בספר הטלפונים. ענתה לי בחורה חסרת סבלנות, שכצפוי, לא הבינה על מה אני מדבר. הסברתי בגמגום על מה מדובר, וכשהתקשרתי למחרת אמרה לי הבחורה בלאקוניות שיש אישור ולא הוסיפה". בכך, פחות או יותר, נגמר הקשר שלו עם האמן. מאוכזב מעט מחוסר היחס, הוא העלה את האתר לאוויר - "מאיר ברשת - האתר לאוהבי מאיר אריאל ויצירתו", עם מילים ומעט אקורדים, קטלוג תקליטים ומועדי הופעות של האמן (שהגיעו מהמקומונים ולא מהאמן עצמו).
התבטאותו של אריאל באוגוסט 1998, שהתפרשה כהתקפה על הקהילה ההומוסקסואלית, גרמה אצל צוובנר שבר גדול. "הדברים שאמר מאיר אריאל פגעו גם בי אישית", אומר צוובנר. "לא הזדהיתי עם דבריו, והערכתי אליו עמדה בסימן שאלה, שהרי מדובר היה ב'אתר לאוהבי מאיר אריאל', ואני כבר לא הרגשתי אחד מהם. לכן, האתר יצא לפגרה לתקופה לא מוגדרת".
אבל ב-18 ביולי 1999 נפטר מאיר אריאל במפתיע. הרעיון שהאתר ישאר לא מעודכן נראה לצוובנר "בלתי אחראי", לכן הוא חזר לעדכנו, לפרסם את מכתבי ההספד שהחלו מגיעים, ובכלל -להעריץ את יצירתו של הזמר המנוח.
צוובנר, ממקימי פורטל סטארט www.start.co.il (שבינתיים פרש ממנו), הוא מוותיקי האינטרנט, ויש לו פרספקטיבה היסטורית על תולדות אתרי ההערצה למוזיקאים: ב-1993 האינטרנט סבב בעיקר החלפת דואר אלקטרוני, שימוש במאגרי מידע אקדמיים, צ'יטוט בין שרתי IRC, ובאופן בולט - שימוש בקבוצות דיון, שסווגו לעשרות אלפי נושאים שונים. "הרבה קבוצות דיון עסקו במוזיקה", מספר צוובנר, "ואני אישית לקחתי חלק פעיל מאוד בדיונים בנושא רוק מתקדם בקבוצת הדיון rec.music.progressive. דרך קבוצת הדיון נחשפתי לראשונה לקבצי FAQ (שאלות ותשובות) אודות להקה כזו או אחרת, וגם לקבצי דיסקוגרפיה. שמתי לב שללהקת Camel הבריטית, אחת הלהקות האהובות עלי, לא היה קובץ מרוכז שכזה, ולכן כתבתי קובץ, שהפך פופולרי מאוד. ב-1995 המרתי את הקובץ הטקסטואלי לאתר אינטרנט, www.magenta.co.il/camel. קוראים רבים שלחו חומר - צילומי עטיפות נדירות, קבצי MIDI של קטעי מוזיקה, צילומים של מגזינים, סריקות של תוכניות ישנות מהופעות חיות, וכן הלאה. היום האתר מכיל מגוון נושאים שניתן למצוא בהרבה אתרי הערצה: אינדקס של שירים והופעות חיות, מילים ותוים לשירים, ארכיון של תוכניות מהופעות, היסטוריה של הלהקה, מאמרים ומדור הומוריסטי עם פארודיות על הלהקה".
לדברי צוובנר, עם השנים התחזק גם הקשר עם הלהקה עצמה, שסיפקה מידע בלעדי לאתר. לימים, כשהוקם האתר הרשמי של הלהקה, הוא אומר שאף הזדמן לו לייעץ להם קצת.
צוובנר אומר, שלשיתוף פעולה בין האמן לבין המעריצים יש חשיבות רבה מבחינת איכות האתר והישרדותו. כדוגמה נוספת לחוסר שיתוף פעולה שהיה בעוכריו של אתר הוא מביא את האתר על להקת כוורת, http://listen.to/kaveret . "האתר על להקת כוורת הוא אחד האתרים המרשימים שנבנו בתקופתו", אומר צוובנר. נדב לזר, בונה האתר, היה עדיין בתיכון כשהקים את האתר, שריכז כמות אדירה של אינפורמציה. לזר ריכז דיסקוגרפיה מפורטת של כל אחד משבעת חברי הלהקה. באתר יש תמונות רבות, מילות שירים ואקורדים לכל שירי כוורת, כולל לא-מעט שירים של חבריה. לזר כתב ביוגרפיות על חברי הלהקה, והיסטוריה מפורטת על תולדות הלהקה בתקופות שונות. לדברי צוובנר, בסביבות יוני 1999 פנתה אקו"ם ללזר ודרשה להסיר את מילות השירים והאקורדים מהאתר - או לשלם לה תמלוגים. לזר ניסה להמשיך להפעיל את האתר במתכונת שהונחתה עליו (שהסתכמה בסופו של דבר באישור לפרסם שישה שירים בלבד), אבל תוך זמן קצר החליט להפסיק לעדכן את האתר. "מונה הכניסות של האתר ממשיך לדפוק עם כל מבקר, בקצב של 50 פעימות ביום", אומר צוובנר על האתר הנטוש של עמיתו. "אילו הקדישו חברי הלהקה מעט יותר מחשבה ואמפתיה לנדב, אין ספק שניתן היה להמשיך להפעיל את האתר ולמשוך קהל גדול עוד יותר".
גם קרן שגב היתה תיכוניסטית כשהקימה לפני יותר משלוש שנים את האתר של עברי לידרhttp://members.tripod.com/Ivri_Lider/new , וגם לה היה תאקל די מפורסם עם אקו"ם. עכשיו יש באתר האסתטי רק דגימות של שירים בפורמט ריל-אודיו, ולא שירים מלאים. שגב, שבאתר שלה גם מופעל פורום תוסס למדי של מעריצי עברי לידר, מציינת שגם את האתר של להקת "היהודים" הקים מעריץ, והאתר הפך לאתר הרשמי של הלהקה, www.hayehudim.com/index.php.
הרשת מלאה אתרי הערצה לזמרים, לשחקנים, לדוגמנים, לסדרות וללהקות. אפשר למצוא תמונות, קבצי קול, ביוגרפיות, רכילות, כתובות, מועדוני מעריצים וכל נתון אחר (אתר טוב כנקודת התחלה: www.fansites.com). אבל בכל זאת, לאתרי הערצה בעברית ולפורומים של דוברי עברית יש יתרון, במיוחד כשמדובר במעריצים ומעריצות צעירים, שהאנגלית אינה כה שגורה בפיהם. וכך, נוסף על אתרי הערצה בעברית לאמנים ישראלים, איתם אפשר למנות בין השאר גם את האתר שהקים רונן שרם לכבוד חוה אלברשטייןwww.geocities.com/chava220, את האתר שהקימה שני קוג'מן לזכרה של ענבל פרלמוטרwww.nirel.com/inbal ואתרים לעפרה חזה כמו
www.ofra-haza.com ואתר www.ofra.haza.co.il , יש גם אתרים בעברית לאמנים זרים. למשל, אור פרסמן מנהל אתר מרשים לכבוד ג'ניפר לופז,
http://jennifer-lopez.up.co.il יוסי גבאי מפעיל אתר לא פחות מרשים לכבוד אלאניס מוריסטhttp://on.to/alanis
ויש אתרים עבריים לסדרות טלוויזיה מצליחות כדוגמת "תיקים באפילה" www.thexfiles.up.co.il של ירעם אטיה.
רוב אתרי המעריצים, בישראל כמו בעולם, שוכנים בשרתי חינם. לפעמים הם לא הכי יפים, ולפעמים, מקימיהם מרגישים - בטעות - שהאמן הנערץ חייב להם משהו, רק בגלל הערצתם אליו. אבל באתרים האלה מושקעות תמיד שעות רבות של עבודה והערכה. ובניגוד לאתרים מסוג אחר, הפועלים עם מערכות גדולות ומשומנות ונסגרים כשהם מפסיקים להיות רווחיים - נראה שכל עוד יהיו מעריצים, יהיו גם אתרים. ועם קצת עידוד מצד מושאי ההערצה, יורשיהם או נציגיהם, מקימי אתרים כאלה יוכלו להמשיך בכוחה של האהבה לקטוף כוכבים בשמיים.