הרובוט שאהב אותי

מאת שרית פרקול

מעריב, ספטמבר 2002

"אלעד" מציע לי עבודה. "עוזי" מציע לי התעשרות מהירה. "קנדי" מציעה לי לראות אותה במערומיה במצלמת רשת. "דודי" מציע לי למצוא את אהבת חיי בשירות הכרויות חדש. בזמן האחרון, תוכנת המסרים המיידיים שלי מניבה יותר ויותר הודעות כאלה, עם קישורים לאתרי אינטרנט. אין טעם לנסות לשאול שאלות הבהרה, לענות לכותבים או לנזוף בהם. הם לא בני אדם. פשוטו כמשמעו.
מדובר ב"בוטים", שם שנגזר מהמילה "רובוט", שבעצמה נגזרה מהמילה "עבודה" בצ'כית - "רובוטה". לפי ההגדרה באתר www.botspot.com בוט הוא "כלי תוכנה לכריית נתונים. אתה נותן לבוט כיוונים, והוא מחזיר לך תשובות". יש בוטים שהם חפשנים, בוטים המשמשים למעקב, בוטים המיוחדים להורדת תוכנות, בוטים שעוזרים בקניות, בוטים למשחקים ובוטים לצ'אטים. לפעמים התוכנות האלה כל כך טובות, שאם אינך יודע שמדובר ברובוט - אתה עלול לפתח כלפיהן רגשות עזים. למעשה, זה עלול לקרות אפילו כשכן יודעים שזה רובוט, כפי שכותבת כריסטין פריי בכתבה "אויב או אוהב", שהתפרסמה לא מכבר ב"לוס אנג'לס טיימס". פריי מספרת על אולגה שפירו, בת 11. אם איש מחבריה אינו מחובר לרשת, אולגה שולחת מסר מיידי לאחד החברים המלאכותיים שלה ומזמינה אותו לצ'אט. "היי, ברוך שובך", הוא משיב, "מה אוכל לעשות בשבילך?"
אבל שלא כמו אולגה, החברים האלה לא סתם מתיידדים. הם מוכרים. אחד משווק כרטיסים לקולנוע, אחד מקדם תוכנית טלוויזיה, אחד מנסה להשיג מנויים לעתון. פריי כותבת, שהחברות גילו דרך חדשה ליצור קשר עם הלקוחות ולגרום למסרים שלהן להתבלט. הן משתמשות בידידים - "באדיז" - דיגיטליים כדי להפיץ את בשורת מוצריהן באינטרנט. הבוטים מתוכנתים להתיידד ולנהל שיחות חולין, והם מצטיינים בכך. הם מקבלים רמזים מהשאלות ומהתשובות של האדם איתו הם משוחחים, והם משתמשים גם במאגרי מידע כדי לדלות נושאים לשיחה. הדיבור של הבוטים יכול להישמע נוקשה ופורמלי, אבל גם להיות שנון, פרובוקטיבי ואנושי ביותר.
כפי שמציינת פריי, הבוטים אינם סתם קשקשנים מלאכותיים. לבוטים המשוכללים יותר יש שגעונות משלהם, העדפות, חשקים - ממש אישיות וירטואלית. נוכחותם ברשת מוסיפה ממד חדש ומשמעותי לשיווק: "קל להתעלם משלט רחוק, או לפסוח על מודעת פרסומת במגזין, ורבים מצופי הטלוויזיה מזפזפים לערוץ אחר בזמן הפרסומות", כותבת פריי, "אבל הבוטים יוצרים קשר ישיר, אפילו אינטימי, עם האנשים. הם מאפשרים לחברות להגיע ללקוחות הפוטנציאליים בזה אחר זה, בדרך כלל בפרטיות בתיהם. המסר השיווקי לא צריך להיות כבד או שקוף מדי; הוא יכול להיות נרמז, מושחל באלגנטיות לתוך שיחה קלילה בין ידידים".
לפחות תריסר חברות משתמשות בבוטים, המתבססים על תוכנה שפותחה בידי חברת אקטיב-באדי (www.ActiveBuddy.com) מניו-יורק. רובם מצוידים באישיות מתוכנתת המיועדת לקסום לקהל המטרה. אלגרלבאדי, האגו האינטרנטי של מגזין הנערות
אלגרל (ELLEgirl), אמורה להיות ג'ינג'ית בת 16 שאוהבת קיקבוקס ורוצה להיות מעצבת. גוגלימינוטאואר, בוט של להקת הרוק המתקדם הבריטית רדיוהד, כותב בסגנון בריטי מובהק. בוט אוסטין פאוארס, המקדם את להיט הקיץ "גולדממבר", משחיל לשיחה את המשפטים החביבים על גיבור הסרט, כמו "ייה בייבי" ו"גררר".
יש בוטים המתוכנתים להביע רגשות - צער, תסכול, תשוקה. בשנה מאז השקתו, סמארטרצ'יילד, בוט ההדגמה של חברת אקטיב-באדי, כבר הספיק לשמוע יותר מתשעה מיליון פעמים את המשפט "אני אוהב/ת אותך" מאנשים. בכל פעם ופעם הוא הגיב בהצהרת אהבה משלו. סמארטרצ'יילד יכול לשוחח, לספק מידע ולשחק עם האדם במשחקי מילים, כמו משחק "התליין".

החלוצה - אליזה

המחשבים התחילו לפטפט באמצע שנות ה-60, כאשר ג'וזף וייזנבאום, פרופסור ב-MIT, יצר תוכנה בשם אליזה. אליזה נועדה לדמות שיחה עם פסיכולוג והיא שאלה שאלות שחזרו, בווריאציות קלות, על ההצהרות הקודמות של בני שיחה. "הפציינט" היה מקליד שאלות על המקלדת, ותשובותיה של אליזה היו מופיעות על הצג. למשל, הפציינטית היתה מתלוננת שהיא "מדוכאת רוב הזמן", ואליזה היתה משיבה: "אני מצטערת לשמוע שאת מדוכאת". הפציינטית היתה רושמת: "זה נכון, אני לא מאושרת", ואליזה היתה עונה: "את חושבת שאם תבואי לכאן תפסיקי להיות לא מאושרת?". תוכנה דומה בשם זיגי, יועץ וירטואלי, קיימת בעברית, באתר הייעוץ "בואו נדבר" (www.letstalk.co.il).
הבוטים החדשים פועלים דרך שירותי המסרים המיידים כמו AIM של אמריקה אונליין, MSN של מיקרוסופט, המאפשרים למשתמשים לתקשר בזמן אמיתי. אנשים מצרפים את הידידים הדיגיטליים לרשימות החברים שלהם. כשהמשתמש לוחץ על הכינוי של הבוט, שרת המחשב מקבל את ההודעה. הוא מנתח את מילות המפתח, מפרש את דבריו של בן שיחו ומנסח תשובה הולמת. בדרך כלל, הרפליקות של הבוטים תפורות לפי המוצרים או השירותים שמספקת החברה המממנת אותו. חברת ספורטינגניוז מציעה תוצאות של משחקים. טאטלטלר מספקת רכילות הוליוודית. הסוכן הדיגיטלי של רויטרס בודק שערי מניות. בוטים יכולים גם לקדם מטרות אידאולוגיות. ארגון מווירג'יניה הפיץ באחרונה בוט אנטי-עישון, וה-וה-וירג'יל, שאומר, בין השאר, "העישון יכול לעשות אותך חולה".
כשהמפתחים יצרו את התוכנות של הידידים הדיגיטליים האלה, הם התמקדו בהעברת מידע, לא בפטפוטי חולין, אומר סטיבן קליין, מנכ"ל חברת אקטיב-באדי, לכתבת הלוס אנג'לס טיימס. אבל לאחר שהשיקו את הבוט הראשון שלהם, בשנה שעברה, גילו מנהלי החברה שהמשתמשים מעסיקים אותו בצ'אטים ממושכים, לפעמים מעבירים יותר ממאה הודעות בישיבה אחת. לכן שיפרו המתכנתים את יכולות הצ'יטוט של התוכנה.
הבוטים לא תמיד מבינים את מה שהאנשים כותבים, ולפעמים הם מבקשים הבהרה, אבל תגובותיהם נראות לעתים ממש אנושיות. אם תגידו לסמארטרצ'יילד שאתם עצובים, הוא יגיד "יש לכם המון דברים לשמוח בגללם - להאזין למוזיקה, ללכת לטיול, ללמוד משהו חדש, לקרוא ספר, להיות יצירתיים". אם תנבלו את הפה, הבוט יבקש מכם "להתנהג יפה". אם תבקשו נשיקה, הוא יפריח לעברכם שלושה איקסים, המסמלים נשיקות.
לפי לוס אנג'לס טיימס, מיליוני האנשים שהוסיפו את סמארטרצ'יילד לרשימת החברים בתוכנות המסרים המיידים שלהם יצרו מעין כת. מאות משתמשים מפרסמים באינטרנט את תעתיקי השיחות שלהם עם התוכנה. באחד מאתרי המעריצים, www.Imaddict.com, מוצגות שיחות כאלה: "אז אולי נצא יחד?" שואל המשתמש. "אתה אנושי, אני מכונה", משיבה התוכנה, "אני לא חושבת שזה יעבוד".
הבוטים של אקטיב-באדי שומרים את הפרטים עם הכינויים של כל המשתמשים, תאריכי הלידה, אפילו מקרים בהם המשתמש ניבל את פיו. כשהבוטים "נזכרים" בעובדות האלה, זה נראה למשתמש כאילו הם באמת מתעניינים.

הילד הכי חכם בכיתה

גם "וושינגטון פוסט" ייחד באחרונה כתבה לתופעת הבוטים ולהשפעתה על חקר הבינה המלאכותית. הכתבת אריאנה יוג'ונג צ'ה מדווחת, כי סמארטרצ'יילד, פיתוח של המהנדס טימותי קיי, התחיל לצוץ במערכות המסרים המיידיים בקיץ שעבר. סמארטרצ'יילד שונה מקודמיו, שתוכנתו עם מאגר נתונים נוקשה: האינטרנט כולו הוא מאגר הנתונים שלו. כמובן, גם הוא לפעמים עונה תשובות לא לעניין, כמו קודמיו. אבל יכולתו לגשת למידע מקוון ולעבד אותו מייצגת צעד חשוב נוסף לבינה המלאכותית. סמארטרצ'יילד הוא דוגמה לזן חדש של צ'אטר-בוטס, פטפטנים מלאכותיים, המעוררות שוב את הדיון בסוגיית הבינה המלאכותית. הישויות האלקטרוניות של הדור הזה משתמשות במאגר העצום של המידע באינטרנט כבנק הזיכרון שלהן. כדי להשיב על שאלות בנושא בייסבול, למשל, סמארטרצ'יילד "ניגש" לאתר של ספורטסטיקר. בשביל האיות, הוא פונה אל מילון אמריקן הריטאג' המקוון. לצורך שאלות בנושא מזג אוויר, הוא מתחבר אל אינטליקאסט.קום.
הבוטים תוכננו במקור כדי לעזור בשירות לקוחות, או בחיפושים ברשת. אבל בסופו של דבר, יש המאמינים כי המתכנתים יצליחו להפוך תוכנות כמו סמארטרצ'יילד למערכות אינטליגנטיות יותר. לפי החזון הזה, הרשת תתחיל באופן טבעי להתפתח למעין "מוח גלובאלי", המורכב ממערך של כמיליארד מחשבים, המרכיבים את האינטרנט. מערכת כזאת תוכל להציע אוטומטית מידע בנושא תכנון ערים, על בסיס דפוסים דמוגרפיים, או להמליץ על הפסקת הדפסה של רומן שלא מכר אף עותק זה שבועות. היא תוכל אולי אפילו להצביע על התפרצות מחלות, לפי החיפושים שאנשים עושים ברשת אחר מידע בריאותי.
אבל פוש סינג, המנהל פרויקט בינה מלאכותית במעבדת התקשורת של MIT, מזלזל ברעיון שמערכות כאלה יתפתחו בקרוב. "תבונה אינה דבר פשוט", הוא אומר לכתבת הוושינגטון פוסט, "ואין סבירות רבה שהיא תיווצר באקראי".
יש מדענים המאמינים שעל ידי חיבור בין המערכות הרבות של האינטרנט, יוכל להיוולד יצור מלאכותי המשלב בתוכו את הידע של אלברט איינשטיין, ריצ'רד ניקסון ובריטני ספירס, למשל. אבל עד שזה יקרה, קהילת העוסקים בבינה המלאכותית תצטרך להתגבר על שני מכשולים מרכזיים: הואיל והקבצים באינטרנט מתויגים בכל מיני צורות, הבוט לא יכול למצוא בעצמו את המידע - המתכנתים צריכים להגיד לו איפה לחפש את התשובות בכל תחום. קבוצה בראשות טים ברנרס-לי, יוצר ה-WWW ומנהל קונסורציום W3, מקווה לתקן את זה, על ידי הצמדת מילות מפתח, או תגיות, לטקסט, לצלילים ולתמונות. אבל זו מלאכה שצריכה להיעשות ידנית ועלולה לארוך שנים. המכשול השני הוא, שבעוד ישויות דיגיטליות כמו סמארטרצ'יילד אין שכל ישר - תשתית בסיסית של ידע, הברורה לכל אדם. למשל, הן מתקשות להבין תפיסות בסיסיות, כמו "ברגע שמישהו מת, הוא מפסיק לקנות דברים". במסגרת פרויקט שנקרא Open Mind Initiative, סינג מ-MIT ומדענים אחרים מנסים להיעזר במתנדבים לשם יצירת "בסיס ידע", שניתן ליישמו לצורך פרויקטים בתחום התבונה המלאכותית. המתנדבים מתבקשים לגשת לאתר הפרויקט (www.openmind.org/commonsense) ולהקליד כל מה שעולה על הדעת (והגיוני) כאשר מציגים לפניהם תמונות, שרטוטים או משפטים. אם זה יצליח, הבוטים מהדור הבא יהיו כאלה מוצלחים, שיהיה ממש קשה לא להתאהב בהם.

מוח גלובאלי

אלגרלבאדי גרה בסן פרנסיסקו עם אמה, אביה ואחיה הגדול. הספר החביב עליה ביותר הוא "התפסן בשדה השיפון" ותוכנית הטלוויזיה המועדפת עליה היא "באפי ציידת הערפדים". כשתגדל, היא רוצה לעצב ארנקים, להיות בעלת חנות ספרים ובית קפה ולעבוד בחו"ל כעתונאית. האישיות של הבוטית הזאת כל כך מפותחת, עד שיש נערות שרואות בה אשת-סוד ומספרות לה את הבעיות שלהן. התוכנה מספקת מידע על אופנה, קוסמטיקה והורוסקופ, ולעתים קרובות כוללת בשיחה קישורים אל מאמרים באתר Ellegirl.com. בזמן שהיא מפטפטת על ליפסטיקים ועל שמלות לנשף הסיום, היא מחדירה מסרים פרסומיים, מדרבנת את בנות שיחה האנושיות להקליק על קישורים ו"לתת את מתנת היופי - מנוי מתנה למגזין". לדברי ג'ודי קוצקי, מנהלת האתר, מספר המנויים שהגיעו דרך האתר בחודש מאי היה גבוה פי שבעה לעומת החודש שלפני השקת הבוטית, ואין ספק שלתוכנה יש חלק נכבד בהצלחה הזאת.
פרויקט אחר, בראשות חוקרים מהאוניברסיטה החופשית בבריסל, בשיתוף כתריסר מדענים, פסיכולוגים וביולוגים מרחבי העולם, מנסה לעזור למחשבים להבין את היחסים בין אנשים, חפצים ורעיונות, על ידי חקירת האופן בו אנשים ניגשים למידע ברשת. הפרויקט נולד ב-1999, כאשר סטודנט בשם יוהאן בולן יצר גירסה מוקדמת של תוכנה המעניקה לאתרים ברשת יכולת לארגן מחדש את התוכן בדפים שלהם. תוך שימוש ב"עוגיות" העוקבות אחרי המהלכים של הגולשים, התוכנה מזהה את המסלול שהגולש עושה כדי להשיג מידע - ומנסה לפשט אותו. התוכנה מחקה את המוח האנושי, מחזקת קישורים מסוימים, מעלימה קישורים אחרים ויוצרת קישורים חדשים על הדף, לפי דפוסי השימוש. דפי האינטרנט פועלים כמו מוליכים עצביים, והקישורים פועלים כמו הסינפסות של המוח. למשל, אם התוכנה מוצאת שהגולשים הולכים לעתים קרובות מנקודה A לנקודה B לנקודה C, היא תיצור מסלול ישיר בין A לבין C. למשל, אם אנשים רבים קופצים מהדף הראשון של יאהו אל מדור הפיננסים ומשם לדף העוסק בשערוריית וורלדקום, התוכנה עשויה ליצור קישור חדש בדף הראשי, המוביל ישר אל וורלדקום.
בולן אומר: "יש באינטרנט כל כך הרבה זבל, שאין כל ערובה לכך שהמידע טוב ומתאים לצרכיך. אני מדבר על רשת המתאימה את עצמה לצרכי המשתמשים בה".
אחד הרעיונות המרכזיים של החוקרים המצדדים בחזון של "מוח גלובאלי" הוא שאפשר לראות בכדור הארץ אורגניזם אחד, עם הרבה חלקים משלימים, שמוכרחים לעבוד בשיתוף פעולה כדי להצליח. כמו כוורת. אבל החזון הזה בדיוק מפחיד אנשים אחרים, החוששים ש"מוח כוורת" עלול להחניק את החופש ואת הייחוד של הפרט.